ניתנה ביום 07 אוגוסט 2013

השופטת רונית רוזנפלד

1. לפני בקשת המבקש (להלן – המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב מיום 30.4.2013 (השופטת הבכירה מיכל לויט; ב"ל 7941-12-11). במסגרת פסק הדין התקבלה תביעת המשיבה כנגד המוסד ונקבע כי אין להורות על שלילת זכאותם של ילדי המשיבה לתוספת תלויים לקצבת נכות (להלן – תוספת התלויים) המשולמת להם באמצעות אימם.

תמצית העובדות ופסק דינו של בית הדין האזורי

1. מכתב התביעה עולה כי המשיבה הינה גרושתו של מר רונן יצחקי (להלן – מר יצחקי) וכי במשמורתה שלושה מילדיהם המשותפים. כמו כן, עולה מכתב התביעה כי מר יצחקי מוכר על ידי המוסד כזכאי לקצבת נכות כללית; כי למשיבה שולמה מידי חודש תוספת התלויים עבור שניים מילדיהם המשותפים; וכי היא מונתה כמקבלת גמלה מכוח סעיף 304(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – חוק הביטוח הלאומי).
2. במהלך חודש אוגוסט 2011 או בסמוך לכך, נכלא מר יצחקי לתקופה בת שנה ושמונה חודשים. לפיכך נשללה ממנו זכאותו לקצבת נכות כללית, זאת בהתאם לסעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי.

בהחלטתו מיום 15.11.2011, קבע המוסד כי עקב ביטול זכאותו של מר יצחקי לקצבת נכות כללית החל מיום 2.8.2011, הרי שנוצר למשיבה חוב בסך של 5,247 ש"ח כתוצאה מהתשלומים ששולמו לה בגין תוספת תלויים לתקופה זו.

1. בעקבות החלטה זו, הגישה המשיבה תביעה כנגד המוסד. במסגרת זו טענה המשיבה כי שלילת זכאותו של מר יצחקי לקצבת נכות כללית אינה שוללת את זכאותם של התלויים, ילדיהם המשותפים של המשיבה ושל מר יצחקי, לקבלת התוספת בעדם. זאת, משום שעל פי סעיף 304(ג) לחוק הביטוח הלאומי, המשיבה – ולא מר יצחקי - היא שהייתה זכאית לתשלום תוספת התלויים. כמו כן, נטען כי הוראת סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי שוללת זכאות לגמלה אך ורק מהאסיר ואינה שוללת תוספות מכוחו בעד אחר, ובענייננו, הילדים. עוד נטען כי תוספת התלויים מהווה עבור הילדים תחליף לאובדן יכולתו של מר יצחקי לפרנס את ילדיו בשל נכותו.
2. בית הדין האזורי, בפסק דינו מיום 30.4.2013, קיבל את תביעת המשיבה. נקבע כי בחינת תכלית הוראתו של סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי מובילה למסקנה כי אין להחיל דין זהה על הקצבה ועל תוספת התלויים. זאת, בנסיבות בהן תוספת התלויים משולמת עבור הילדים "במישרין ובאופן עצמאי" לאמם, שמונתה כמקבלת הגמלה בהתאם לסעיף 304 לחוק הביטוח הלאומי. בית הדין האזורי קיבל את טענת המשיבה לפיה מעצם מינויה כמקבלת הגמלה עולה כי מדובר בגמלה נפרדת, זאת על אף היותה נגזרת מגמלת הנכות של האב. בית הדין אף קבע כי "בנסיבות בהן הזכאים לגמלה (תוספת התלויים) הם הילדים במישרין ובאמצעות אמם, שהיא מקבלת הגמלה על פי סעיף 304 לחוק, ובמיוחד במצב הדברים בו הוראות חוק הבטחת הכנסה או חוק המזונות אינן יכולות לתת מענה לסיפוק צרכיהם היסודיים של הילדים כמו ביגוד, מזון וכו', הרי שממילא אין מדובר בכפל זכאות של הילדים לקצבת הקיום המינימאלית, בעין ובממון, שהוא מצב הדברים אותו נועד סעיף 325 למנוע – קרי, כפל תשלום מהקופה הציבורית".

לסיום קבע בית הדין האזורי, כי אין להורות בנסיבות אלה על שלילת זכאותם של הילדים לתוספת התלויים, המשולמת להם באמצעות אימם. עוד נקבע כי דין החוב נשוא התביעה להתבטל וכי המשיבה זכאית לתשלום תוספת התלויים שנשללה ממנה במהלך תקופת מאסרו של מר יצחקי, כמקבלת הגמלה עבור ילדיה הזכאים.

הבקשה לעיכוב ביצוע וטענות הצדדים

1. המוסד הגיש ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי ובהמשך, הגיש בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. לטענתו, סיכויי הערעור טובים מאחר שתכליתו של סעיף 325 לחוק הביטוח הלאומי היא למנוע תשלום תוספת תלויים במקרה בו נשללה זכאותו של אסיר לגמלה. עוד טוען המוסד כי קיים חשש שאם ישולם למשיבה הסכום הפסוק, לא ניתן יהיה להיפרע ממנה אם יתקבל הערעור, זאת משום ששיעור תוספת התלויים הינו גבוה במיוחד ומשום שסיכויי הגביה הינם קלושים במקרה זה. לדבריו, הנזק אשר ייגרם למוסד אם תידחה הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין הינו גדול פי כמה מהנזק הצפוי למשיבה אם יעוכב הביצוע.

המוסד ביסס את טענתו בעניין סיכויי הגביה על תעודת עובד ציבור אשר צורפה לבקשתו.

1. המשיבה מתנגדת לבקשת המוסד לעיכוב ביצוע פסק הדין וטוענת כי מאזן הנוחות אינו נוטה כלל לטובת עיכוב ביצע פסק הדין. המשיבה מבהירה כי הכנסותיה לחודש הן בסך של 11,159 ש"ח ולפיכך טענות המוסד בעניין סיכויי הגביה כמו גם בעניין שיעור תוספת התלויים, הן מופרכות מהיסוד. באשר לסיכויי הערעור – לטענת המשיבה כי אין הם ברורים או נוטים דווקא לטובת המוסד. עוד היא טוענת כי הדיון בערעור נקבע לחודש דצמבר 2014 ועל כן, קבלת בקשת המוסד משמעותה עיכוב תשלום תוספת התלויים במשך כשנה וחצי לפחות ממועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי. בעניין זה מדגישה המשיבה כי תשלום תוספת התלויים כבר ממילא עוכב במשך כשנה וחצי, מאז החלטת המוסד מיום 15.11.2011 ועד למועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי.

דיון והכרעה

1. ההלכה הפסוקה הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת כשלעצמה את מימוש פסק הדין [רע"א 6480/00 עיריית תל אביב יפו נ' בצלאל, ניתן ביום 19.11.2000]. עיכוב ביצועו של פסק דין הינו בגדר החריג לכלל, ועל מנת להצדיקו על המבקש לשכנע בקיומם של שני תנאים מצטברים: סיכויים טובים להצליח בערעור, ומאזן הנוחות – היינו כי אם יזכה בערעור יהא זה קשה או בלתי אפשרי להחזיר את המצב לקדמותו, או כי ביצוע מיידי יגרום לו נזק שאינו ניתן לתיקון [בש"א 216/89 אברהמי ובניו חברה לבנין בע"מ נ. בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172 (1989)]. בעניין זה נקבע כי "בין שיקולים אלה קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ' וייס, ניתן ביום 22.9.2010].
2. עוד נפסק כי טענה בדבר היעדר יכולת כלכלית, או קיום קושי ממשי להיפרע מן המשיב באם הערעור יתקבל, מחייבת הנחת תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת, ככל הניתן תוך תמיכתה בתצהיר, ולא ניתן להסתפק בטענות כלליות בעניין זה [ע"א 4641/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח חנא כרכבי ז"ל, ניתן ביום 26.7.2006; ע"א 9721/07 איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' גוזלן, ניתן ביום 10.1.2008].
3. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק דינו של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין להתקבל בחלקה, באופן שיעוכב תשלום הסכום המגיע למשיבה על פסק הדין, בגין תוספת התלויים שלא שולמה לה מאז קבלת החלטת המוסד מיום 15.11.2011 ועד למועד מתן פסק דינו של בית הדין האזורי. לא יעוכב ביצוע התשלום השוטף מאז מתן פסק הדין. כל זאת מן הטעמים המפורטים להלן.
4. השאלה המתעוררת במסגרת הערעור הינה שאלה עקרונית רבת חשיבות. התשובה לה אינה מן הפשוטות וראוי כי ערכאת הערעור תידרש אליה לעומקה. בכל מקרה לא ניתן לקבוע כי הטענות שבערעור משוללות כל יסוד.

באשר למאזן הנוחות- עניין זה נבחן, כאמור, על פי השאלה עד כמה ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו, אם יתקבל הערעור. נוכח הסכום הגבוה שהצטבר לזכות המשיבה עד למועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי, אכן אפשר שיהיה קושי למוסד לגבותו, ככל שיזכה בערעור. נראה על כן כי האיזון הראוי בין השיקולים והאינטרסים המתנגשים נמצא בעיכוב תשלום הסכום המגיע למשיבה על פי פסק הדין, שהצטבר עד למועד מתן פסק הדין של בית הדין האזורי, וביצוע התשלום השוטף על פי פסק הדין, בהתייחס למועדים שאחריו. כל זאת עד למועד הדיון בערעור בבית דין זה.

1. סוף דבר - הבקשה מתקבלת בחלקה כאמור בסעיף 10. אין צו להוצאות בבקשה.

נוכח התוצאה שאליה הגעתי, אני מורה על הקדמת הדיון בערעור, שיקבע בהקדם ככל הניתן בפני מותב.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ג (07 אוגוסט 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.