ניתנה ביום 19 אוגוסט 2013

השופטת רונית רוזנפלד

1. החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטתי מיום 7.8.13 (להלן גם: ההחלטה המקורית) שניתנה בבקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (בל 7941-12-11), ולאחר שהמשיבה הגישה בקשתה לעיון חוזר בהחלטה המקורית. המבקש (להלן: המוסד) הודיע בתגובה כי הוא עומד על בקשתו לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי.

2. אכן, כטענת המשיבה, בטעות נקבע בהחלטה המקורית כי לא יעוכב ביצוע התשלום השוטף של תוספת התלויים מאז מתן פסק דינו של בית הדין האזורי מושא הבקשה. זאת באשר הזכאות לתשלום שוטף בתקופה זו אינה שנויה במחלוקת. ואמנם, משאלה הם פני הדברים, משמעות ההחלטה המקורית היא קבלת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, במלואה.

3. לאחר ששבתי ושקלתי את כלל הטענות שבבקשה ובתגובה לה, כמו גם את הטענות בבקשה לעיון חוזר, הגעתי לכלל החלטה שאין הצדקה לשינוי הנקבע בהחלטה המקורית, בכל הקשור לעיכוב תשלום הסכום המגיע למשיבה בגין תוספת התלויים, לתקופה שעד למועד מתן פסק הדין. בהחלטה המקורית הובהר כי השאלה המתעוררת בערעור הינה שאלה עקרונית רבת חשיבות; כי לא ניתן לקבוע כי הטענות שבערעור משוללות יסוד, וכי ראוי כי ערכאת הערעור תידרש לנושא לעומקו. בקשר למאזן הנוחות צוין הקושי הצפוי בגביית הסכום שהצטבר לזכות המשיבה, למקרה שיתקבל הערעור. בשים לב לשיקולים שפורטו, כמו גם נוכח ההנחיה שניתנה לקבוע את הדיון בערעור למועד קרוב ככל הניתן, לא מצאתי מקום לשנות מן ההחלטה בדבר עיכוב ביצוע תשלום החוב שהצטבר לזכות המשיבה.

ניתנה היום, י"ג אלול תשע"ג (19 אוגוסט 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.