בקשה לאישור הסדר פשרה לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות).

גב' עדה ברקוביץ' (להלן – המבקשת) הגישה בשם אביה המנוח יעקב רשף ז"ל, בעודו בחיים, בקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן – בקשת האישור) שעניינה, תגמולי ביטוח סיעודי המשולמים על ידי כלל חברה לביטוח בע"מ (להלן – כלל או המשיבה).

על פי הנטען, הפרה המשיבה את הוראות הדין ובפרט את הוראות סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן – חוק חוזה הביטוח) וכן את הוראות ההסכם שנחתם בינה לבין עמותת גמלאי מקפת, בכל הנוגע לתשלום תוספת הפרשי הצמדה על תגמולי הביטוח למבוטחיה.

תמצית טענות הצדדים

ביום 1 ביוני 2003 נחתם ההסכם הראשון בין עמותת גמלאי מקפת (להלן – מקפת) לבין חברת כלל (להלן – הפוליסה המקורית). הסכם זה נחתם לתקופה של 5 שנים ועל פיו, סכום גמלת הביטוח החודשית וכן דמי הביטוח יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן (להלן – המדד). בחודש יוני 2008 נחתם הסכם חדש בין עמותת גמלאי מקפת לבין כלל (להלן – הפוליסה החדשה). על פי תנאי הפוליסה החדשה, סכום גמלת הביטוח החודשית וכן דמי הביטוח לא יהיו צמודים למדד.

לטענת המבקשת, כלל שינתה את מדיניותה באופן חד צדדי ומבלי לעדכן את המוטבים בפוליסות המקורית והחדשה בנוגע לכך, שתגמולי הביטוח בפוליסה החדשה (החל מיוני 2008) לא יהיו עוד צמודים למדד. מר רשף ז"ל ויתר חברי הקבוצה לא נתנו הסכמתם לשינוי תנאי הפוליסה, לרבות לעניין שלילת זכאותם להצמדת תגמולי הביטוח למדד, לא עודכנו ולא יודעו בדבר שינויים אלה. משכך, לא עמדה כלל בחובתה ל"גילוי נאות". כמו כן, לשיטת המבקשת, הסעיף השולל הצמדה בפוליסה החדשה, עומד בניגוד ללשון סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח ולתכליתו. משכך, הסעיף בלתי חוקי ודינו – בטלות. סעיף 28(א) קובע באופן גורף, שתגמולי הביטוח יישאו הפרשי הצמדה. הוראת הסעיף קוגנטית ולפי סעיף 39(ב) לחוק חוזה הביטוח, לא ניתן להתנות עליה, אלא לטובת המבוטח. עוד טענה המבקשת, שהתניה השוללת הפרשי ההצמדה בפוליסה החדשה נוגדת את תקנת הציבור ומהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד, בכך שהיא מעניקה יתרון בלתי צודק ובלתי הוגן למשיבה, מקפחת את המוטבים ופוטרת את המשיבה מאחריות המוטלת עליה בדין.

לטענת המבקשת, אי תשלום הפרשי הצמדה מהווה הפרה של החובות החלות על המשיבה מכוח חוק חוזה הביטוח, פקודת הנזיקין, היחסים החוזיים שנגזרים מפוליסת הביטוח ומכוח חיקוקים נוספים.

לטענת כלל, היא פטורה מתשלום הפרשי הצמדה. בין היתר, מאחר שתנאי הפוליסה החדשה קובעים, שתגמולי הביטוח לא יהיו צמודים למדד. תנאי הפוליסה החדשה התגבשו והתקבלו במסגרת משא ומתן שנערך בין כלל לבין מקפת. דרישות המבקשת מהוות התערבות בהסכמות אלה באין יסוד בדין. הפוליסה המקורית עליה נסמכת בקשת האישור אינה חלה עוד והוראותיה אינן רלוונטיות. מאחר שמר רשף ז"ל נכנס למצב סיעודי במהלך תקופת הפוליסה החדשה, הוראותיה ותנאיה הם הקובעים בנוגע לזכאותו לתגמולי ביטוח.

באשר לטענה בדבר הדרישה להסכמה מפורשת של המוטבים לשינוי תנאי הפוליסה, טענה כלל, שבמסגרת פוליסת ביטוח קבוצתית, לא נדרשת הסכמה פוזיטיבית של המוטבים לביצוע שינוי בתנאיה. כלל עמדה בדרישות הדין בכל הנוגע לחידוש ההסכם ושינוי תנאיו, כך שכל תנאי ההסכם השני והפוליסה המחודשת תקפים ומחייבים. מעבר לכך, חידוש הפוליסה והשינויים שחלו בתנאיה פורטו בחוברת החידוש בהתאם להוראות הדין.

סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח עוסק במצב דברים בו תגמולי הביטוח משולמים באיחור. לשון סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח והפרשנות שניתנה לו בפסיקה ובספרות מלמדים, שתכלית הסעיף היא לשמור על ערכם הריאלי של תגמולי הביטוח, מקום בו הם משולמים לאחר קרות מקרה הביטוח, באופן שנוצר חוב במהלך תקופת ביניים שבין התגבשות זכותו של המבוטח לתגמולים ועד למועד התשלום בפועל. בהתאם לכך, סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח אינו רלוונטי בנסיבות העניין מאחר שמדובר בתגמולי ביטוח חודשיים המשולמים בגין עילה מתחדשת – עילת הביטוח הסיעודי, המקימה זכאות מתחדשת לתגמולי ביטוח מדי חודש בחודשו. משכך, כלל פעלה בהתאם להוראות הדין – היא אינה חייבת לשלם הפרשי הצמדה ואין להחיל את סעיף 28(א) על התשלומים נשוא הבקשה לאישור.

טענת המבקשת בדבר קיומה של תניה מקפחת בחוזה אחיד אינה מתאימה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית. קבלת טענה זו יש בה כדי להביא לביטולה של התניה, אך אין היא מאפשרת הענקת סעד אחר כלשהו, כגון סעד של פיצוי. נוסף על כך ולגופם של דברים, אין כל ממש בטענה בדבר תניה מקפחת בחוזה אחיד, שכן נוהל משא ומתן בין הצדדים ולא היו פערי מיקוח ביניהם.

ההחלטה המאשרת

ביום 6 בפברואר 2017 התקבלה בקשת האישור (להלן – ההחלטה המאשרת). בהחלטה המאשרת נקבע, בין היתר, כדלהלן:

קיימת אפשרות סבירה, שתתקבל טענת המבקשת לפיה, כלל לא הייתה רשאית, לכאורה, לחרוג באופן חד צדדי מתנאיה המהותיים של הפוליסה המקורית, וכי, לכל הפחות, היה עליה להודיע למוטבים על שינויים אלה. קיימת אפשרות סבירה, שתתקבל טענת המבקשת לפיה, הסעיף השולל הצמדת תגמולי הביטוח למדד בפוליסה החדשה, מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד ולכל הפחות מצדיקה דיון לגופה. לצד טענות המשיבה בדבר קיומו של משא ומתן המקעקע לכאורה את האפשרות שמדובר בחוזה אחיד, יש לתת את הדעת לנסיבות המיוחדות והמאפיינים הייחודיים של ביטוח סיעודי קבוצתי ולקבוצת המבוטחים העיקרית שבביטוח מסוג זה. קיימת אפשרות סבירה, שתתקבל הטענה, שסעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח חל על תגמולי הביטוח החודשיים המשולמים למוטבים על פי הפוליסה. זאת כיוון, שעיקרם של הדברים בסוגיית ההצמדה הוא בשמירה על ערכו של הכסף, ללא קשר לאיחור בתשלום תגמולי הביטוח. הדגש הוא לא בעצם האיחור או במעשיו של החייב, אלא באובדן הערך של הכספים שמגיעים למוטב. מכאן, שישנה אפשרות סבירה, שתתקבל הטענה לפיה סעיף 28(א) חל על תגמולי הביטוח החודשיים המשולמים למוטבים, ככל שהדבר נוגע להפרשי הצמדה, ושיש סיכוי ששאלת אופן חישוב תגמולי הביטוח בתוספת הפרשי הצמדה תוכרע לטובת הקבוצה, כנדרש בסעיף 8(א) לחוק תובענות ייצוגיות. תשלום תגמולי הביטוח מבלי להצמידם למדד בניגוד להוראתו הקוגנטית של סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח מבסס לכאורה את עילות התביעה של חברי הקבוצה.

בקשת האישור מעלה שאלות לגבי מדיניות כלל, אך בנסיבות העניין אין מקום להרחיב את הקבוצה למוטבים בפוליסות אחרות. ענייננו בפוליסה בעלת מאפיינים מיוחדים, בהיותה פוליסה ביטוח סיעודי קבוצתית שחלה על קבוצה מוגדרת. עסקינן בביטוח ייחודי בעל מאפיינים מיוחדים ואלו משמשים בסיס לעילות התביעה. זאת ועוד, בקשת האישור מעלה שאלות של עובדה הנוגעות לפוליסה שבענייננו ולקיומם של גורמים נוספים המעורבים ביחסים שבין המשיבה לבין המוטבים (והעמותה). לפיכך, אין מקום להרחיב את הקבוצה לפוליסות אחרות.

עוד נקבע, שאין מקום, בשלב זה, לתחום את תקופת ההתיישנות הרלוונטית לתקופה בת 3 שנים בלבד עובר להגשת בקשת האישור, אלא לתקופה בת 7 שנים מאחר שעניינה של העילה הוא בתשלום הפרשי הצמדה על תגמולי ביטוח, להבדיל מתשלום תגמולי הביטוח עצמם.

הסדר הפשרה

חלף המשך ניהול בירור התובענה ובניסיון להגיע לפשרה שתייתר את ההכרעה במחלוקות ביניהם, הצדדים פנו להליך גישור בפני המגשרת כב' נשיאת בית המשפט המחוזי (בדימוס) הילה גרסטל (להלן – כבוד המגשרת).

לאחר הליך גישור אשר נמשך כשנה, הגיעו הצדדים, בהמלצת כבוד המגשרת, להסכמות המעוגנות בהסדר הפשרה, והם סבורים, כי ההסדר אליו הגיעו ראוי, הוגן וסביר, בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, וכי נכון יהיה שההסדר יאושר על ידי בית המשפט. בסיועה של כבוד המגשרת הצדדים הגיעו להבנות במסגרת של הסדר פשרה, שבכפוף לאישורו וביצועו יביא לסילוק סופי ומוחלט של כל התביעות והטענות נגד המשיבה, מבלי שאף אחד מהצדדים מודה בטענות משנהו.

להלן עיקרי ההסכמות שהושגו בין הצדדים:

הגדרת הקבוצה: כל המוטבים בפוליסה המקורית ובפוליסה החדשה, שקיבלו מכלל, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, תגמולי ביטוח ללא תוספת הפרשי הצמדה.

הגדרת חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי: חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי לפי המוסכם על הצדדים, יהיו כל מי שמתקיימים לגביו כל התנאים הבאים: היה מבוטח במסגרת הפוליסה המקורית; היה מבוטח במסגרת הפוליסה החדשה; תקופות הביטוח שלו בפוליסה המקורית והחדשה נמשכו ברצף; הפך להיות סיעודי, לראשונה, בתקופת הפוליסה החדשה; קיבל תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה החדשה, בין המועדים יוני 2010 ליוני 2013. למען הסר ספק יובהר, כי הגדרת הקבוצה היא לצרכי ההסדר בלבד, ואין בכך משום הודאה בכל טענה מטענות המבקשת נגד כלל.

פיצוי לחברי הקבוצה: כלל מתחייבת לפצות את חברי הקבוצה בסכום כולל של 2,000,000 ₪ (להלן – סכום הפיצוי). סכום הפיצוי מהווה 44% מהסכום הכולל של הפרשי ההצמדה שלפי הנטען אמורים היו להצטבר על תגמולי הביטוח ששולמו לחברי הקבוצה בין החודשים יוני 2010 ועד ליוני 2013, כאשר מדד הבסיס ששימש לצורך החישוב הוא מדד המחירים לצרכן הידוע בחודש יוני 2003.

לא יאוחר מחלוף 60 ימים לאחר המועד בו יהפוך פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה, לחלוט (להלן - המועד הקובע) תעביר כלל לכל תובע זכאי לפיצוי את סכום הפיצוי המגיע לו. זאת, באמצעות העברה בנקאית אל חשבון הבנק שפרטיו מופיעים במערכותיה של כלל ושבאמצעותו שולמו תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה החדשה (להלן בהתאמה – מועד התשלום ו-ההעברה הבנקאית).

בחלוף 60 ימים נוספים ממועד התשלום, ככל שההעברה הבנקאית שבוצעה לטובת מי מחברי הקבוצה לא תושלם, בין אם מחמת סגירת חשבון הבנק עקב פטירת בעליו או מכל טעם אחר, תפנה כלל לבית המשפט לשם קבלת צווים. אלה יופנו כלפי הרשם לענייני ירושה וכלפי מרשם האוכלוסין, ויורו להם להעביר לידיה את צווי הירושה או קיום הצוואה (לפי העניין) ואת פרטיהם ליצירת קשר (לכל הפחות כתובת מגורים) של היורשים החוקיים של חברי הקבוצה (להלן – היורשים החוקיים).

בחלוף 30 ימים מקבלת המידע האמור מרשם הירושה וממרשם האוכלוסין לגבי כל חברי הקבוצה הרלוונטיים, תפנה כלל במכתב שיישלח באמצעות דואר ישראל אל היורשים החוקיים ותודיעם בדבר זכאותם לפיצוי מכוח הסדר הפשרה. המכתב יפרט את העובדה כי הם זכאים לפיצוי כאמור באם יפנו לכלל באמצעות מכתב או באמצעות הפקסימיליה (בהתאם לפרטים שיכתבו במכתב) ויפרטו את פרטי חשבון הבנק שלהם לצורך ביצוע התשלום (בצירוף צילום תעודת זהות או דרכון וצילום שיק או אישור ניהול חשבון). במכתב יובהר, כי מי שלא יפנה לקבלת הפיצוי לא יאוחר מחלוף 60 ימים ממועד שליחת המכתב כנקוב בו, לא יהיה זכאי לחלקו בפיצוי. בחלוף 30 ימים נוספים מתום התקופה הנקובה, ולאחר שכלל תאמת את פרטיהם של הפונים אליה כאמור מול המידע שהועבר לה מרשם הירושה וממרשם האוכלוסין, תעביר כלל לחשבונות הבנק שפורטו בפנייתם של היורשים החוקיים, את חלקם בסכום הפיצוי המגיע לתובע המיוצג הזכאי לפיצוי, שהם יורשיו החוקיים. מובהר, שיורשים חוקיים אשר לא יפנו במכתב אל כלל כאמור בתקופת 60 הימים שהוגדרה לעיל לא יהיו זכאים לפיצוי מכוח הסדר פשרה זה.

אם לאחר חלוקת הכספים כמפורט לעיל, יוותר סכום כלשהו מתוך סכום הפיצוי, סכום זה לא יוחזר לכלל, אלא יועבר לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, אשר הוקמה מכוח סעיף 27א' לחוק תובענות ייצוגיות (להלן – הקרן). הצדדים רואים להוסיף המלצתם, בשים לב לנושא התובענה, כי הסכום שיועבר לקרן, ככל שיועבר, ישמש לתמיכה בעמותת איל"ן – מרכז ספורט לנכים ע.ר. מס' 580036242 ו/או בארגונים ועמותות שעיקר עיסוקם בסיוע לאנשים במצב סיעודי.

הצדדים ממליצים לבית המשפט לפסוק גמול והחזר הוצאות למבקשת בסך של 150,000 ₪ ושכר טרחה בסך של 400,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין לבאי כוחה. 75% מהסכומים האמורים ישולמו לפקודת באי כוח המבקשת בתוך 30 ימים מהמועד הקובע. יתרת הסכומים (25%) תשולם בתוך 30 ימים לאחר הגשת ההודעה על תום חלוקת הפיצוי בהתאם להוראות ההסדר, לרבות העברת שארית הכספים, ככל שהייתה כזאת, לקרן.

מינוי בודק חיצוני:

הצדדים המליצו שלא למנות בודק חיצוני מטעם בית המשפט. הנתונים והתחשיבים העומדים ביסוד הסדר הפשרה נתמכים בתצהירו של גורם בכיר בכלל. כמו כן, מבקר הפנים של כלל יבצע בדיקות כדי להבטיח את נאותות הליך יישום הסדר הפשרה. בנסיבות אלה סברו הצדדים, כי אין כל צורך במינויו של בודק, אשר מינויו ייקר את ההליך שלא לצורך.

מנגנון הפיצוי פשוט ומבוסס על נתוני המבוטחים כפי שהם מופיעים במערכות כלל. זהות חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי וסכומי הפיצוי המגיעים להם חושבו על ידי כלל על בסיס שליפת נתונים ממערכותיה ומבקר הפנים של כלל ילווה את תהליך יישום ההסדר כאמור. לכן לא נדרש לבחון את גודל הקבוצה או לבצע חישוב מיוחד לסכום הפיצוי של כל חבר קבוצה. ההסדר אינו מתבסס על עניינים חשבונאיים מורכבים הדורשים מומחיות. בנסיבות אלו, שיקול דעתו של בודק אינו עדיף על שיקול דעתו של בית המשפט. בחינת סבירותו של הסדר הפשרה והיותו הוגן ומאוזן הינה עניין משפטי, הכרוך בבחינת הסיכונים והסיכויים של התובענה.

ב"כ היועץ המשפטי לממשלה הודיע, שאינו מוצא לנכון להתנגד להסדר הפשרה.

התנגדות להסדר הפשרה

בהתאם להחלטה מיום 26 ביוני 2018 פורסמה הודעה בעיתונים בדבר הסדר הפשרה. בעקבותיה, הוגשה התנגדות להסדר הפשרה מטעמו של מר משה רוזנפלד (להלן – מר רוזנפלד). מר רוזנפלד, שאינו נמנה על חברי הקבוצה, הגיש התנגדותו מכוח סעיף 18(ד) לחוק תובענות ייצוגיות המאפשר ל"אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה" להגיש התנגדות להסדר פשרה. מר רוזנפלד העלה מספר נימוקים עיקריים להתנגדותו:

בית המשפט בהחלטה המאשרת דחה את טענת המשיבה לעניין החלת תקופת ההתיישנות המקוצרת בת שלוש השנים, והחיל במקרה דנן את תקופת ההתיישנות הרגילה הקבועה בדין, בת שבע השנים (להלן בהתאמה – תקופת התיישנות מקוצרת ותקופת התיישנות כללית). אף על פי כן, נקבע בהסדר הפשרה, כי תפוצה קבוצת הנפגעים בהחלת תקופת ההתיישנות המקוצרת – אשר מתייחסת לחברי קבוצה שקיבלו תגמולי ביטוח ללא הפרשי הצמדה החל מיוני 2010 ועד ליוני 2013, ויישלל פיצוי מקבוצת הנפגעים בהחלת תקופת ההתיישנות הכללית – אשר מתייחסת לחברי קבוצה שקיבלו תגמולי ביטוח ללא הפרשי הצמדה קודם ליוני 2010. לטענת מר רוזנפלד, החלת תקופת ההתיישנות המקוצרת בהסדר הפשרה גורמת נזק לחלק מחברי הקבוצה המשויכים לתקופת ההתיישנות הכללית, שלפי ההסדר אינם זכאים לפיצוי. אף על פי שלא ניתן פיצוי לחברי הקבוצה המשויכים לתקופת ההתיישנות הכללית, הסדר הפשרה חל לגביהם (כפי שמצוין בהגדרת הקבוצה) ומהווה מעשה בית דין כלפיהם. אמנם, הסיכויים שהתביעה תתקבל ביחס לנפגעי קבוצה שחלה עליהם תקופת ההתיישנות הכללית, אינם זהים לחברי הקבוצה המשויכים לתקופה המקוצרת, אולם אין הדבר מעיד על כך שסיכוי קבלת התביעה בעניינם עומד על 0%. לפיכך, לטענתו, אין לאשר הסדר פשרה זה בזמן שקבוצת הנפגעים לפי חישוב תקופת ההתיישנות הכללית, לא מקבלים כל פיצוי.

בנוסף, הודעת הפרסום בדבר הסדר הפשרה ובדבר זכותם של חברי הקבוצה להתנגד לו מטעה בנוסחה. במסגרת ההודעה, שפורסמה בעיתון בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר פשרה, ציינו הצדדים שמי שנמנה בקבוצת ה"תובעים המיוצגים" רשאי להגיש התנגדות. הצדדים הגדירו קבוצה זו במסגרת הודעת הפרסום כ"חברי קבוצה שניזוקו בין השנים 2013 – 2010" ולכאורה רק לגביהם חל הסדר הפשרה. אולם, הקבוצה אשר עליה חל הסדר הפשרה כוללת חברי קבוצה שלגביהם חלה תקופת ההתיישנות הכללית ואינם זכאים לפיצוי לפי הסדר הפשרה. לפי נוסח ההודעה, היחידים הזכאים להגיש התנגדות הם חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי, בעוד אלה שלגביהם חלה תקופת ההתיישנות הכללית אינם רשאים להגיש התנגדות (על אף שההסדר חל עליהם ושולל מהם פיצוי). הצדדים פרסמו ביודעין הודעה מטעה וגרמו לכך, שחברי הקבוצה הניזוקים, לא ידעו כלל שהסדר הפשרה מחיל עליהם מעשה בית דין. במודע ובכוונה תחילה הסתירו הצדדים בהודעת הפרסום את אפשרות הגשת ההתנגדות מכוח החלופות הנוספות המנויות בחוק, בניגוד להוראות סעיף 18(ג) לחוק המחייב את הצדדים להציג נתון זה אף במסגרת הפרסום.

יתר על כן, סכום הפיצוי בשיעור של 44% מסך זכאותם של חברי הקבוצה המשויכים לתקופת התיישנות המקוצרת, נמוך ואינו משקף את סיכויי ההליך לאור ההחלטה המאשרת. סכום הפיצוי ביחס לסיכויים אינו מצדיק את אישור ההסדר ויש להורות על מינוי בודק. צודקים הצדדים בכך, שאין וודאות ביחס לסיכויי ההליך אף לאחר שבית המשפט קיבל את הבקשה לאישור התובענה כייצוגית. אך אין הדבר מעיד על כך, שסיכויי התביעה להתקבל כה נמוכים כך שגובה הפיצוי שהוסכם על ידי הצדדים לחברי הקבוצה, עומד על 44% משיעור גובה הנזק שנגרם לחברי הקבוצה המשויכים לתקופת ההתיישנות המקוצרת. זאת ועוד, חישוב אחוז הפיצוי כלפי חברי הקבוצה בכללותה המתייחסת לתקופת ההתיישנות הכללית, דהיינו קבוצת הזכאים לפיצוי וכן חלק חברי הקבוצה שאינם זכאים לפיצוי מעלה, שאחוז ההשבה הפרטנית מכלל חברי הפיצוי עומד על 18.86% מגובה הנזק. שיעור פיצוי זה נמוך מאוד ובוודאי שאינו מגלם את הסיכון שבהמשך ניהול ההליך. אף אם ייקבע, כי תקופת ההתיישנות במקרה דנן היא רק 3 שנים, עדיין מדובר בשיעור פיצוי נמוך, לא כל שכן ככל שתיקבע התיישנות של 7 שנים.

אין חולק, שהצדדים לא הצביעו על שום טעם ובוודאי שלא טעם מסוג "טעמים מיוחדים שיירשמו", מדוע בית משפט לא ימנה בודק לבחון את הגינותו וסבירותו של הסדר הפשרה ומשכך קיימת חובה למנות בודק.

תגובות הצדדים להתנגדות

על אף אישור התובענה כייצוגית, אין כל וודאות שתתקבל בכלל או במלואה. אף אם תתקבל במלואה, אין כל וודאות לגבי סעד הפיצוי שייפסק בה (אם בכלל). הסדר הפשרה מיטיב משמעותית את מצבם של חברי הקבוצה.

ההסדר מבטיח לכל אחד מחברי הקבוצה הזכאים לפיצוי את חלקו מסכום הפיצוי – סכום שלטענת כלל לא מגיע בדין לחברי הקבוצה, שכן לטענתה, פעלה בהתאם להוראות הדין בעניינם. הסדר הפשרה על כל מרכיביו לרבות סכום הפיצוי המוסכם, ראוי הוגן וסביר. סכום הפיצוי משקף, בין היתר, את העובדה, שקיימת פסיקה מחוזית ענפה לפיה, תקופת ההתיישנות החלה על תביעת הפרשי הצמדה על תגמולי ביטוח היא שלוש שנים בלבד, חלף תקופת ההתיישנות של שבע שנים שנקבעה בהחלטה המאשרת – שהיא, כאמור, החלטה לכאורית ולא סופית. לעניין ההתיישנות טוענים הצדדים, כי תגמולי ביטוח ששולמו על פי הפוליסה המקורית הוצמדו למדד ולכן קבוצת המבוטחים שקיבלו תגמולי ביטוח מכוחה בלבד אינה רלוונטית. מכאן, עוצבו כפי שהם התנאים המצטברים לחברי הקבוצה הזכאים לפיצוי בהסדר הפשרה – על המבוטח להיות כזה שקיבל תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה החדשה בין יוני 2010 ליוני 2013. הגדרת הקבוצה היא בבחינת "תוצר לוואי" של ההכרעה בשאלת ההתיישנות. הסיכונים והסיכויים של הצדדים בשאלת ההתיישנות משליכה, מטבע הדברים, גם על שאלת היקף הקבוצה הזכאית לפיצוי. היינו, הצדדים קבעו את קבוצת התובעים המיוצגים הזכאים לפיצוי כך שהיא תהווה גם איזון של סיכוניהם וסיכוייהם בתביעה. תקופת 7 השנים שקדמה להגשת הבקשה לאישור כוללת בתוכה שתי קבוצות מבוטחים: האחת, כאלה שקיבלו תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה המקורית; והשנייה, כאלה שקיבלו תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה החדשה. ביחס לקבוצה הראשונה, אין מחלוקת כי חבריה קיבלו את תגמולי הביטוח עם תוספת הצמדה כמצוות הפוליסה המקורית ובהתאם לתנאיה. ביחס לקבוצה השנייה, הסדר הפשרה חל על כל אלה שקיבלו תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה החדשה בין יוני 2010 ועד יוני 2013. בהתאם להוראות הפוליסה השנייה, נכללים בתוך קבוצה זו גם מבוטחים אשר מקרה הביטוח בעניינם התרחש עד 36 חודשים לפני יוני 2010 בהתאם להוראות הפוליסה (כלומר, ממועד תחילת הפוליסה החדשה – יוני 2008), כל עוד הם קיבלו תגמולי ביטוח בין יוני 2010 ועד יוני 2013. שיעור הפיצוי, שלא כטענת המתנגד, אין בו ויתור על תשלומי הצמדה שהיו אמורים להיות משולמים על תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה השנייה בעד 7 שנים. הצדדים לא "ויתרו" על 4 שנים הזכאיות בהצמדה. יש לזכור, כי הפוליסה השנייה נכנסה לתוקף רק ביוני 2008 שהרי קודם לכן הייתה בתוקף הפוליסה המקורית אשר כללה הוראת הצמדה. לפיכך, יחס ההתיישנות הוא בין חמש שנים לשלוש שנים. בהתאם, הסדר הפשרה, לאור הערכת הסיכונים והסיכויים של הצדדים בתיק, כולל תקופה של 3 שנים, ובכך "ויתור" הצדדים הוא על הפרשי הצמדה של שנתיים ולא של 4 שנים. עוד שוקללה בקביעת סכום הפיצוי העובדה, כי כחלק מהפשרה קבעו הצדדים מדד הצמדה מוקדם בהרבה ממועד כניסת הפוליסה החדשה לתוקף ועל הצד המחמיר ביותר עם המשיבה, קרי – המדד לצרכן שהיה ידוע ביוני 2003. זאת, על אף שסוגיה זו לא הוכרעה על ידי כבוד בית המשפט במסגרת ההחלטה המאשרת.

הצדדים מציינים, שבמסגרת בירור בקשת האישור הוגשה עמדת המפקחת על הביטוח, בשאלות העקרוניות העולות מטענות הצדדים בנושא חובת תשלום הפרשי הצמדה על פי הפוליסה ובעניין הפרשנות הנכונה של סעיף 28(א) לחוק חוזה הביטוח. מעמדת המפקחת עולה, כי כלל פעלה בהתאם להוראות הדין, כך שאינה חייבת לשלם הפרשי הצמדה מכוח הפוליסה השנייה, וכן אין להחיל את סעיף 28(א) לחוק חוזה ביטוח על התשלומים נושא התובענה. בהקשר זה מוסיפים הצדדים, כי לעניין הסיכויים והסיכונים יש להביא בחשבון שבתי המשפט התייחסו למשקל שיש לייחס לעמדת המאסדר וקבעו, כי לעמדתו משקל מכריע בפרשנות שעל בית המשפט ליצוק להוראות החוק במלאכת הפרשנות שלו לסעיפי החוק שבתחום מומחיותו של המאסדר. על רקע האמור סבורים הצדדים, שההסדר מבטא את הסיכונים והסיכויים שבהמשך ניהול התובענה, כפי שהוערכו בעזרת כבוד המגשרת. הצדדים סבורים, כי הסדר הפשרה חייב לסיים פרשה זו על כל מרכיביה ולכן קבעו במסגרת הסדר הפשרה כי יחול על כל המבוטחים שקיבלו מהמשיבה תגמולי ביטוח בין יוני 2010 ועד יוני 2013. זאת, על מנת שלא יהיו ספקות בנוגע לסופיות הקביעות בקשר לפוליסות אלה ועל מנת לייתר תביעות עתידיות.

באשר לטענה בדבר "הטעיית" חברי הקבוצה ואחרים לגבי יכולתם להתנגד להסדר הפשרה טוענים הצדדים, כי נוסח ההודעה האמורה קיבל את אישורו של בית המשפט טרם פורסם, ובית המשפט אף העיר עליו ותיקנו (אמנם קלות, אך ניתן להבין מכך כי הוא עיין בו ואישרו). כמובן, שלא הייתה כל כוונת הטעיה מצד הצדדים בהקשר זה או בכל הקשר אחר מהקשרי הסדר הפשרה. ודוק, לצדדים אין מה להסתיר והיריעה נפרשה במלואה לפני בית המשפט ופורטה כדבעי במסגרת הסדר הפשרה אשר הועמד לעיון הציבור כהוראת בית המשפט והדין. כמו כן, אף במסגרת ההודעה הפנו הצדדים את המעוניינים בכך לעיין בהסדר המלא, אשר מעצם טיבה של ההודעה אך עיקריו מופיעים במסגרתה.

מינוי בודק: לטענת הצדדים, בהתאם לסמכותו לפי סעיף 19 (ב)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, בית המשפט רשאי להימנע ממינוי מומחה שכן מינוי כאמור אינו נדרש וזאת מהטעמים הבאים: מנגנון הפיצוי פשוט ומבוסס על נתוני המבוטחים כפי שהם מופיעים במערכות כלל. לכן לא נדרש לבחון את גודל הקבוצה או לבצע חישוב מיוחד לסכום הפיצוי של כל חבר קבוצה; ההסדר אינו מתבסס על עניינים חשבונאיים מורכבים הדורשים מומחיות מיוחדת. בנסיבות אלו, שיקול דעתו של בודק אינו עדיף על שיקול דעתו של בית המשפט; בחינת סבירותו של הסדר הפשרה והיותו הוגן ומאוזן היא עניין משפטי, הכרוך בבחינת הסיכונים והסיכויים של התביעה; זהות חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי וסכומי הפיצוי המגיעים להם חושבו על ידי כלל על בסיס שליפת נתונים ממערכותיה ובאישור של מבקר פנימי של כלל.

החלטה על מינוי בודק

ביום 20 בפברואר 2019 נקבע, שיש למנות בודק אשר יחווה דעתו באשר לסבירות הסדר הפשרה, יתרונותיו וחסרונותיו ביחס לכלל חברי הקבוצה, בשים לב למכלול הנסיבות ולהיקפה של הקבוצה ביחס לתקופות ההתיישנות השונות (להלן – ההחלטה למינוי בודק). כמו כן התבקש הבודק, לבחון את התחשיבים והנתונים אשר עליהם התבסס הסדר הפשרה ולחשב את הפרשי ההצמדה להם זכאים חברי הקבוצה, ביחס למספר הנחות עבודה אפשריות:

1. תשלומי ההצמדה ששולמו במסגרת הפוליסה המקורית לחברי הקבוצה, כהגדרתה בהחלטה המאשרת: כל המוטבים בפוליסת הביטוח המקורית והמחודשת שקיבלו מכלל במהלך 7 השנים שקדמו להגשת בקשת האישור, תגמולי ביטוח ללא תוספת הפרשי הצמדה.
2. תשלומי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה, כהגדרתה בהחלטה המאשרת (7 שנים), באשר לשתי אפשרויות: א. הצמדה למדד יוני 2003 (מדד הפוליסה המקורית) ב. הצמדה לפי סע' 28(א) לחוק חוזה הביטוח.
3. תשלומי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה כהגדרתה בהסדר הפשרה: מוטבים שקיבלו תגמולי ביטוח בין המועדים יוני 2010 עד יוני 2013, באשר לשתי אפשרויות: א. הצמדה לפי מדד יוני 2003 ב. הצמדה לפי סע' 28(א) לחוק חוזה הביטוח.
4. הבודק יבהיר, מהו הפער בין סך הפרשי ההצמדה שכבר שולמו לפי הפוליסה המקורית (סע' 1) לבין סך הפרשי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה כהגדרתה בהחלטה המאשרת (7 שנים) בהתאם לסע' 2.
5. הבודק יבהיר מהו הפער בין סך הפרשי ההצמדה שכבר שולמו לפי הפוליסה המקורית (סע' 1) לבין סך הפרשי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה כהגדרתה בהסדר הפשרה (3 שנים) בהתאם לסע' 3.
6. תשלומי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה כהגדרתה בהחלטה המאשרת (7 שנים), שהוסיפו לקבל תגמולי ביטוח לאחר יוני 2013.
7. תשלומי ההצמדה להם זכאים לכאורה חברי הקבוצה כהגדרתה בהסדר הפשרה: מוטבים שקיבלו מכלל תגמולי ביטוח בין המועדים יוני 2010 ועד ליוני 2013, והוסיפו לקבל תגמולי ביטוח לאחר יוני 2013.

חוות דעת הבודק

חוות דעתו של הבודק התבססה על נתונים אשר נשלפו ממערכות המחשוב של כלל ועל תחשיבים שביצעו נציגיה. במסגרת הבדיקה ביצעו הבודק וצוותו בדיקות באמצעות מומחים בתחום מערכות המידע על מנת לבחון את נאותות שליפות הנתונים של כלל, ואת העבודה שהתבצעה על ידי נציגיה בהליך איתור התשלומים הרלוונטיים לתובענה.

כמו כן, בוצעו בדיקות עצמאיות ביחס לתחשיבי הפרשי ההצמדה, בהתחשב במספר תרחישים שונים, כפי שנקבע בהחלטה בדבר מינוי בודק.

מהפרטים שמסרה כלל ביחס לבסיס הנתונים והתחשיבים שנערכו עלה, כי קיים קושי לזהות את המבוטחים הרלוונטיים לתובענה. שכן, בסיס הנתונים כלל הן את המבוטחים שהצטרפו לראשונה לפוליסה המקורית ולאחר מכן המשיכו לפוליסה המחודשת והן את אלה שהצטרפו לראשונה לפוליסה המחודשת ולא היו מבוטחים בפוליסה המקורית (כלומר, לא כלולים בהגדרת הקבוצה המיוצגת, המתייחסת למבוטחים שהצטרפו לשתי הפוליסות). המידע נשמר במערכות ישנות של כלל ולא היה ניתן לאתרו כדי להבדיל בין שתי קבוצות המבוטחים ולפיכך הוחלט, כי כל המבוטחים שנכללו בשליפה רלוונטיים לתובענה, בהתעלם מהשאלה אם היו מבוטחים בשתי הפוליסות או שמא לאו. כמו כן עלה, כי קיים קושי לזהות אילו תשלומים כללו הפרשי הצמדה ואילו לא. בשל כך, הגדירו נציגי כלל מבחן, לפיו אם מדובר בתשלום בסכום "עגול" יש להניח כי לא שולמו בו הפרשי הצמדה ואם מדובר בסכום שאינו "עגול" יש להניח כי הוא כלל הפרשי הצמדה (להלן – מבחן הסכומים העגולים).

מהבדיקה שהתבצעה נמצא, כי בסיס הנתונים אכן הכיל את כל תגמולי הביטוח הרלוונטיים לתובענה (כלומר, כלל התשלומים ששולמו למבוטחי מקפת החל מחודש יוני 2008, שהוא מועד כניסת הפוליסה חדשה לתוקף). כמו כן, תחשיבי ההצמדה נערכו באופן נאות. עם זאת נמצא, כי מבחן הסכומים העגולים אינו תקף, שכן נמצאו תגמולי ביטוח רבים שאינם בסכומים עגולים ולא נכללו בהם הפרשי הצמדה. לאחר שמבחן הסכומים העגולים התברר כשגוי הוחלט לערוך מחדש את מסד הנתונים כך שיכלול את כלל התשלומים, הן העגולים והן את אלה שאינם עגולים. בעזרת מסד הנתונים המחודש, נערכו התחשיבים שנתבקשו בהחלטה למינוי בודק. עוד נמצא, כי שני אירועים ביטוחיים אירעו במהלך תקופת התובענה (ספטמבר 2010, ינואר 2011) אך תגמולי הביטוח בגינם שולמו במלואם רק לאחר חודש יוני 2013. לפיכך, מקרים אלה אינם נופלים תחת הגדרת הקבוצה המיוצגת (הן בהחלטה המאשרת והן בהסדר הפשרה). בהמלצת הבודק, ניאותו נציגי כלל לכלול את שני המבוטחים הללו במסגרת הקבוצה המיוצגת.

לצד התחשיבים, התבקש הבודק לתת את דעתו ביחס לסבירות הסדר הפשרה. בנוגע להגדרת הקבוצה והיקפה ביחס לתקופות ההתיישנות השונות, סבר הבודק, כי אין זה בתחום מומחיותו לחוות דעה בעניין. ביחס למנגנון הפיצוי ולמנגנון היידוע והתשלום, סבר, כי אלו המנגנונים המיטביים מבחינת חברי הקבוצה. בעניין הפרשי ההצמדה והריבית, סבר, כי מחד, הסדר הפשרה מיטיב עם חברי הקבוצה שכן מזכה אותם בהפרשי הצמדה לפי מדד יוני 2003 שבחישוב לפיו, הנזק הנומינלי גבוה פי 1.6-1.7 מחישוב לפי מדד יוני 2008, ופי 3.8-3.9 מחישוב בהתאם לחוק חוזה הביטוח. מאידך, גלומים בו חסרונות, שכן הסדר הפשרה לא מזכה את חברי הקבוצה בהפרשי הצמדה וריבית ממועד קרות הנזק ועד למועד בו ישולם הפיצוי בפועל (רכיב אשר שוויו נאמד בכ- 15%-12% מסכום הנזק), וכן לא מסדיר את הפרשי ההצמדה בגין תגמולי ביטוח ששולמו לאחר חודש יוני 2013.

בסיכומו של דבר סבר הבודק, כי ככל שהדבר נוגע לתחומי מומחיותו, ניתן לקבוע שמנגנון הפיצוי המוצע בהסדר הפשרה הוא ראוי הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה.

הסדר פשרה מתוקן

בהמשך להחלטה בדבר מינוי בודק ובהתאם לחוות דעתו, הגישו הצדדים הסדר פשרה מתוקן. להלן השינויים המרכזיים בהסדר הפשרה המיישם את המלצות הבודק:

1. הוספו שני המבוטחים שהבודק המליץ לכלול בקבוצה בחוות דעתו, כך שבוצעו שינויים בהגדרת חברי הקבוצה ובהגדרת הזכאים לפיצוי.
   1. הגדרת חברי הקבוצה המתוקנת: "כל המבוטחים או המוטבים בפוליסה המקורית ובפוליסה החדשה, שקיבלו מכלל, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, תגמולי ביטוח ללא תוספת הפרשי הצמדה; וכן מוטבים או מבוטחים בפוליסה המקורית ובפוליסה החדשה, שהמקרה הביטוחי בעניינם אירע במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור גם אם תגמולי הביטוח שולמו להם לאחר מועד הגשת הבקשה לאישור (חודש יוני 2013) ללא תוספת הפרשי הצמדה."
   2. הגדרת הזכאים לפיצוי: כל מי שמתקיימים לגביו התנאים הבאים –
      1. היה מבוטח במסגרת הפוליסה המקורית;
      2. היה מבוטח במסגרת הפוליסה החדשה;
      3. תקופות הביטוח שלו בפוליסה המקורית והחדשה נמשכו ברצף;
      4. הפך להיות סיעודי לראשונה בתקופת הפוליסה החדשה;
      5. קיבל תגמולי ביטוח מכוח הפוליסה החדשה החל מחודש יוני 2010 ואילך מבלי ששולמו לו הפרשי הצמדה.
2. הודגש היתרון לחברי הקבוצה בשימוש במדד המחירים לצרכן מחודש יוני 2003, כפי שפורט בחוות דעתו של הבודק וצוין לעיל.
3. תוקן סכום הפיצוי הכולל, בהתאם לממצאי הבודק אשר לפיהם מבחן המספרים העגולים הוא מבחן שגוי, בהתחשב בהוספת שני המבוטחים הנוספים ובכפוף לתחשיבי הבודק המצוינים בחוות דעתו. סכום הפיצוי המעודכן עומד על סך של 2,395,000 ₪.
4. תוקנו סכומי הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה, הנגזרים בין היתר מהפיצוי שנפסק לקבוצה. חלף סכומי שכר הטרחה והגמול בהם נקבו הצדדים בהמלצתם בהסדר הפשרה המקורי, יעמוד שכר הטרחה על סך של 479,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, והגמול על סך של 179,625 ₪.
5. הוסרה עמדת הצדדים בנוגע לאי מינוי בודק וצורפו המלצות הבודק אשר פורטו בחוות דעתו.

דיון

לאחר שעיינתי בחוות דעת הבודק ובהסדר הפשרה המתוקן סבורני, שיש להורות על אישורו.

הסדר הפשרה שהתגבש בסופו של דבר, ראוי וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, הן באשר לאופן ביצוע ההשבה לחברי הקבוצה והן באשר ליתר המנגנונים שנקבעו בו לצורך יישומו. זאת, בשים לב לחיסכון בזמן שיפוטי ובמשאבים ציבוריים הטמונים בהגעה להסדר פשרה על פני ניהול הליכים ממושכים. כל שכן, בנסיבות העניין, כאשר קיימות מחלוקות בעניינים שונים הנוגעים לפוליסה המחודשת: האם נדרשת הסכמה פוזיטיבית של חברי הקבוצה לשינוי בתנאי הפוליסה המקורית; האם עמדה המשיבה בחובת היידוע בדבר השינוי בתנאי הפוליסה; האם סעיף 11 לפוליסה המחודשת השולל הצמדת תגמולי הביטוח למדד, מפר את הדין, והאם מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד וכיוצא באלה.

סכום הפשרה מהווה 44% מהסכום הכולל של הפרשי ההצמדה שלפי הנטען היו אמורים להצטבר על תגמולי הביטוח ששולמו לחברי הקבוצה החל מחודש יוני 2010 ואילך, כאשר מדד הבסיס ששימש לצורך חישוב הפרשי ההצמדה הוא מדד יוני 2003. סכום הפשרה נשען על נתונים שהציגה כלל ואשר נבחנו ואושרו על ידי הבודק. זאת, לאחר בדיקת סכום ההשבה לחברי הקבוצה.

סכום זה נקבע בהתאם להמלצת כבוד המגשרת בהסתמך על ניתוח הסיכונים והסיכויים בתיק ועל דרך הפשרה, ומשקף, בין היתר, את הסיכון אותו היה על התובעים המיוצגים ובאי כוחם לשאת, אם הייתה מנוהלת התובענה הייצוגית לגופה, לרבות הליך ערעור, במידת הצורך, וכן את פרק הזמן שנחסך לניהולו של הליך משפטי ארוך, אלמלא הסדר הפשרה. הפער הקיים בין גודל הקבוצה כפי שהוגדרה בהחלטה המאשרת לבין גודלה בהסדר הפשרה, מגלם את הערכת סיכוני וסיכויי הצדדים בהליך ומשקף את ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים במסגרת הליך הגישור.

זהות חברי הקבוצה הזכאים לפיצוי וסכומי הפיצוי המגיעים להם חושבו על ידי כלל על בסיס שליפת נתונים ממערכותיה. נקבע, שמבקר הפנים של כלל יבצע בדיקות כדי להבטיח את נאותות תהליך יישום הסדר הפשרה בהתאם למתווה שנקבע בהסדר זה ובהתאם להוראות בית המשפט, ככל שתהיינה.

המבקשת השיגה בהסדר הפשרה הישגים משמעותיים המיטיבים את מצבם של חברי הקבוצה, כך שחבריה יזכו לקבל פיצוי מכלל בקרוב, כך חוסכת המבקשת ניהול הליך ממושך ובלתי ודאי, שרק בסופו ייפסק הדין. אף זה שיקול חשוב בהעדפת הסדר הפשרה על ניהול ההליך עד סופו. זאת בהתחשב בעובדה, שהמצב הסיעודי יכול להימשך תקופה קצרה יחסית של שבועות וחודשים, אך גם תקופה ארוכה של שנים או עד פטירת המוטב ונראה, כי הרוב המכריע של המקרים הסיעודיים מתרחש בגיל הזקנה. בשים לב לכך סבורני, שיש חשיבות מירבית למתן פיצוי כבר בשלבים אלה חלף המתנה ארוכת שנים שתוצאותיה אינן ודאיות.

בנוסף, בזכות מינוי הבודק שופר הסדר הפשרה, כך שהוכללו בקבוצה המבוטחים והמוטבים בפוליסה המקורית והחדשה אשר תגמולי הביטוח שולמו להם לאחר שנת 2013. כמו כן, בוטל מבחן הסכומים העגולים, בשל מציאת תגמולי ביטוח שאינם בסכומים עגולים – אשר לא נכללו בהם הפרשי הצמדה. בעקבות זאת, הוחלט לערוך מחדש את מסד הנתונים, תחת הנחת עבודה מחמירה של המשיבה, כך שיכלול את כלל התשלומים, הן העגולים והן את אלה שאינם עגולים. שינויים אלה במתכונת ההסדר מזכים את חברי הקבוצה בסך של 395,000 ₪ נוספים.

עוד יוסף לאמור, כי בהסדר הפשרה נקבע מנגנון פיצוי פרטני, שהוא לדעת הבודק, המנגנון המיטבי מבחינת חברי הקבוצה. כמו כן, נקבע מנגנון יידוע ותשלום מקיף, אשר הוא לדעת הבודק, מנגנון היידוע והתשלום המיטביים. בנוסף, מזכה הסדר הפשרה את חברי הקבוצה בהפרשי הצמדה לפי מדד חודש יוני 2003, הוא מועד תחילת הפוליסה המקורית ולא החדשה – קביעה המיטיבה עם חברי הקבוצה בשיעור משמעותי.

כפי שציין הבודק, הסדר הפשרה אינו מזכה את חברי הקבוצה בהפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד קרות הנזק ועד למועד בו הפיצוי ישולם בפועל. אולם, התועלת המופקת מקביעת חישוב הפרשי ההצמדה לפי מדד חודש יוני 2003, עולה על התועלת שהייתה עשויה לצמוח מחישוב הפרשי הצמדה וריבית ממועד קרות הנזק ועד למועד בו הפיצוי ישולם בפועל (סע' 13 להודעה מטעם הצדדים על הגשת הסכם פשרה מתוקן, מיום 21 ביולי 2019; וכן, סע' 18.4, 77 לחוות דעת הבודק, מיום 23 ביוני 2019).

במסגרת קביעת הגמול למבקשת ושכר הטרחה לבאי כוחה נלקחו בחשבון השיקולים הבאים: המבקשת העלתה במסגרת בקשת האישור סוגיה ביטוחית חשובה והבקשה אושרה; האינטרסים שהוגשמו על ידי הבקשה לאישור, הן מבחינת חברי הקבוצה והן מבחינת הציבור בכללותו; היקף הפיצוי הכספי במסגרת הסדר הפשרה והתועלת לקבוצה; מידת מורכבות הסוגיה המשפטית שבתובענה ומורכבות ההליך המשפטי עד כה; נכונות המבקשת ובאי כוחה להביא את המחלוקות לכדי סיום בצורה יעילה ומהירה, מבלי להידרש להכרעה סופית במסגרת התובענה; הסיכון אותו נשאה המבקשת בהגשת בקשת האישור, בשים לב, בין היתר, לחשיפתה לכך שייפסקו נגדה סכומי הוצאות ניכרים במקרה בו הייתה נדחית בקשתה ולהוצאות שהוציאה לצורך ביסוסה של בקשת האישור. כמו כן, נלקח בחשבון היקף ההשקעה, הזמן, הטרחה שטרחו וההוצאות שהוציאו המבקשת ובאי כוחה עבור חברי הקבוצה, בהגשת בקשת האישור והתובענה, לרבות בניהול ההליך המשפטי והליך הגישור ובגיבוש הסדר הפשרה.

שכר הטרחה והגמול המומלצים סבירים ותואמים את מידת ההשקעה בניהול ההליכים באופן יעיל ומושכל וכן את הפיצוי ולפיכך, מאושרים.

לאור כל זאת, ולאחר שהצדדים התייחסו להערות בית המשפט ולחוות דעת הבודק וערכו שינויים בהסדר הפשרה, סבורני, כי יש לאשר את הסדר הפשרה על אף התנגדותו של מר רוזנפלד.

לאור כל האמור, נקבע כדלהלן:

1. ניתן בזאת להסדר הפשרה תוקף של פסק דין.
2. חברי הקבוצה המיוצגת הם: "המבוטחים או המוטבים בפוליסה המקורית ובפוליסה החדשה, שקיבלו מכלל, במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור, תגמולי ביטוח ללא תוספת הפרשי הצמדה; וכן מוטבים או מבוטחים בפוליסה המקורית ובפוליסה החדשה, שהמקרה הביטוחי בעניינם אירע במהלך 7 השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור גם אם תגמולי הביטוח שולמו להם לאחר מועד הגשת הבקשה לאישור (חודש יוני 2013) ללא תוספת הפרשי הצמדה."
3. מלוא הגמול למבקשת (179,625 ₪, בתוספת מע"מ, ככל שיידרש על ידי הרשויות) וכן 75% משכר הטרחה לבאי כוחה (מתוך הסכום הכולל: 479,000 ₪, בתוספת מע"מ כדין) ישולמו תוך 30 ימים מהיום. יתרת שכר הטרחה (25%) תשולם בתוך 30 ימים מיום הגשת ההודעה על תום חלוקת הפיצוי בהתאם להוראות ההסדר, לרבות העברת שארית הכספים, ככל שהייתה כזאת, לקרן.
4. המשיבה תפרסם הודעה לציבור בהתאם להוראות סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות, בנוסח שיוגש לאישור בית המשפט, תוך 7 ימים מהיום.
5. הודעה אודות אישור הסדר הפשרה תפורסם על ידי המשיבה, ועל חשבונה, בשני עיתונים יומיים נפוצים בשפה העברית, תוך 7 ימים מיום אישור נוסח ההודעה על ידי בית המשפט. גודל האותיות לא יפחת משני מילימטרים.
6. פסק הדין יוצר מעשה בית דין ביחס לקבוצת התובעים וביחס לעילות התובענה.

ניתן היום, ‏ו' כסלו, תש"פ, ‏4 דצמבר, 2019, בהעדר הצדדים.