22 ספטמבר 2014

לפני:

כב' השופטת עידית איצקוביץ

החלטה

1. הנתבעים הגישו בקשה לסילוק התובענה על הסף בשל העדר כימות או בקשה לכימות התביעה. הבקשה הועברה לתגובת ב"כ התובעת - המשיבה וזו הועברה להכרעתי, לאחר שהתקיים דיון מוקדם לפני כב' הרשמת ריכטמן.

2. הסעד העיקרי המבוקש בתביעה הוא למתן "צו אשר יורה על אכיפת ההבטחה המנהלית והחוזה, וחתימת חוזה עבודה אישי של התובעת כ"מוקבלת שופט מחוזי", וזאת בהתאם לתנאים שקבעו הצדדים, ובתוקף מיום 4.5.2011 באופן שכל זכויות התובעת לפי חוזה העבודה הנ"ל התלויות בוותק, תחילתן בחודש מאי 2011".

כן נדרשו סעדים חילופיים, שלגביהם מוגשת הבקשה לכימות:

"א. לחילופין, פיצוי בשווי ההפרש בין שכר התובעת וזכויותיה בפועל לעומת השכר והזכויות להם היתה זכאית כעובדת הרשות, וזאת ממועד מינויה של התובעת למנהלת מחלקה ברשות בחודש ינואר 2002 בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהמועד שהיה אמור להשתלם עד למועד התשלום בפועל.

ב. לחילופי חילופין, פיצוי בגין אפליית התובעת ועשיית העושר של הנתבעות, בגובה ההפרש בין שכר התובעת בפועל ושכר לו היתה זכאית לו היה נחתם ההסכם ולזכויותיה בהתאמה, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהמועד שהיה אמור להשתלם עד למועד התשלום בפועל."

3. תקנה 9 (7) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 קובעת:

שוויו של נושא התובענה, ככל שניתן לקבעו, לפי הענין; היתה התביעה לסכום שיגיע לתובע לאחר בירור חשבונות שלא נתיישבו בינו לבין הנתבע, יפורש בכתב התביעה הסכום הנתבע לפי המשוער.מיום 11.4.2013

תק' (מס' 2) תשע"ג-2013

ק"ת תשע"ג מס' 7231 מיום 12.3.2013 עמ' 870

הוספת פסקה 9(3א)

בית הדין הארצי לעבודה סיכם את ההלכה בעניין כימות תביעות בע"ע 1193/04 מרים רפפורט ו-22 אחרים - רשות שדות התעופה (30.1.06, להלן: "פסק דין רפפורט"), שם נאמר:

"דרך המלך בשמיעת תובענות היא לשמוע את ההליך כולו, מעשה מקשה אחת. פיצול הדיון בהליך אפשרי רק במקרים חריגים, כגון מקרים בהם מוגשת התובענה במהלך התקיימותם של יחסי העבודה. לאמור, יחסי העבודה לא נותקו והמחלוקת הניטשת בין העובד למעסיקו היא בנוגע לתחולת ההסכם הקיבוצי, או למעמדו של העובד ובמיוחד כן לצורך זכויות עתידיות. ככלל, על התובע להגיש את מלוא תביעתו הכספית כאשר היא מכומתת. על הנתבע להגיש את מלוא הגנתו, ועל בית הדין לשמוע את ההליך במלואו. ביסוד הכלל האמור ניצב השיקול של היעילות הצומחת מקיום דיון בהליך כולו ללא פיצול. טעמים נוספים לכימות התביעות, גם אם אינם המכריעים, הם תשלום אגרות בית הדין, ומניעת הגשת עתירות לפסק דין הצהרתי במטרה להתחמק מתשלום אגרה. כמו כן, כימות התובענה מאפשר לצדדים לאמוד את הכדאיות הכלכלית של ניהול ההליכים עד תום, לעומת סיומם בפשרה".

כן נאמר שם:

"במקרים רבים בהם לא נדרש התובע לכמת את תביעתו מתקשה הנתבע לעמוד על מהות התביעה לאשורה ולהכין את הגנתו. זאת ועוד, כל נתבע זכאי לכך שההליך נגדו יתנהל במסגרת דיונית התוחמת ומגדירה מראש את גבולות החיוב הכספי שהוא עלול להתחייב בו."

4. בשונה מנסיבות פסק דין רפפורט, בענייננו התובעת עדיין עובדת. כלומר, ההשלכות הכספיות של הסעד המבוקש הן גם לעתיד, ויקשה מאוד על התובעת לערוך חישוב, אפילו משוער, של הסכומים הנדרשים כסעד כספי. מנגד, לא ייגרם נזק של ממש לנתבעות – רשויות ציבוריות הפועלות על פי דין, שבידיהן הכלים הנדרשים לצורך עריכת החישוב, אם הסעד העיקרי יתקבל.

5. ברם, הסעד המבוקש של פיצוי בגין אפלייה ועשיית עושר שלא במשפט אינו בהכרח קשור לפיצוי בגין הנזק הממוני ואין אני רואה כל מניעה שהתובעת תכמת את הסעד הזה (סעיף 103.3 לכתב התביעה) ותשלם אגרת משפט בהתאם.

6. על כן אני מורה לתובעת לכמת את הסעד שבסעיף 103.3 לכתב התביעה ולשלם אגרת משפט בהתאם. זאת תוך 14 ימים מקבלת החלטה זו. אם לא תעשה כן התובעת, סעד זה יימחק מהתביעה.

7. מועדים להגשת תצהירים כפי שנקבעו.

ניתנה היום, כ"ז אלול תשע"ד, (22 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

חתימה

אביבה