לפניי בקשה מטעם הנתבעים (להלן: המבקשים") כנגד התובעים (להלן: "המשיבים") לסילוק התביעה על הסף בשל היעדר יריבות.

1. דין הבקשה להידחות.
2. התביעה דנן הוגשה בשם עיזבון המנוח חסן זכי זועבי (להלן: "המנוח"), באמצעות יורשיו על פי דין, חמשת בניו, כאשר התובע מס' 2 הוא עיזבון בנו של המנוח, אשר נפטר אחריו, באמצעות אלמנתו. מדובר בתביעה לפירוק שיתוף במקרקעין בשטח של 13984 מ"ר הידועים כחלקה מס' 3 בגוש 17230 בכפר דחי (להלן: "החלקה"), אשר המנוח רשום כבעלים של 1/4 ממנה, כעולה מכתב התביעה ומנסח המקרקעין אשר צורף לה כנספח א'. המשיבים בחלקם רשומים כבעלים משותפים בחלקה ביחד עם המנוח, וחלקם יורשים של הבעלים המשותפים הרשומים בחלקה.
3. המבקשים טוענים, כי יש לסלק את התביעה על הסף בהיעדר יריבות, שכן עזבונו של המנוח, אשר רשום כבעל הזכויות בחלקה, אינו אישיות משפטית ולא ניתן לתבוע בשמו, אלא בתביעת יורשיו. לטענת המבקשים, המשיבים, המתיימרים להיות יורשיו של המנוח, לא המציאו כל צו ירושה או קיום צוואה, המעיד על היותם יורשיו החוקיים והבלעדיים של המנוח, ועל כן הם מנועים מלטעון, כי הם יורשיו. לטענתם, אם תיוותר התביעה על כנה, עלול להיווצר מצב, לפיו יינתן פסק דין, שעה שהצדדים הנכונים לתביעה אינם צד לה, ולאחר שיינתן פסק דין, עלול להופיע צד שהיה אמור להיות בעל דין, בהיותו אחד היורשים על פי דין, שאמור להיות רשום כבעלים משותף בחלקה, ופסק הדין יהפוך לבטל. עוד טוענים המבקשים, כי המנוח הוא שרשום כבעלים בחלקה, ואילו המשיבים אינם מופיעים בנסח הרישום כבעלים משותפים בחלקה, ועל כן אינם זכאים לתבוע את פירוק השיתוף בחלקה, מכוח סעיף 37(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").
4. הלכה היא, כי מהוראת סעיף 1 לחוק הירושה תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הירושה") נלמד עקרון הנפילה המיידית, "העברה מכוח דין", הנקבעת כפועל יוצא וישיר מאירוע המוות עצמו. הזכות בנכסיו של אדם שנפטר אינה מותנית בצו ירושה, אלא עוברת ליורשיו הטבעיים בעת אירוע המוות עצמו. לאחר מכן, נבחנת שאלת ההורשה בפועל, אם על פי הדין ואם על פי צוואת המוריש, ולפי תוצאות בחינה זו נקבעת חלוקת הזכויות בעזבון. למעשה, צו הירושה הינו בעל אופי דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטובי, ואינו יוצר את זכות הירושה אלא מסדירה (ראה ת.א. (מחוזי – ירושלים) 5039/03 אלפרוקי נ' טוקאן.
5. כעולה מכתב התביעה, המשיבים הנם ארבעת בניו של המנוח, ואלמנת בנו של המנוח, אשר נפטר אחריו, עובדה אשר המבקשים אינם כופרים בה. על כן, גם בטרם הוכרה זכות הירושה של המשיבים בהתאם לחוק הירושה, הרי שהבעלות הערטילאית אשר יש למשיבים בנכסי המנוח עברה אליהם במותו, ומאפשרת להכיר בהם כבעלי מעמד בתביעה זו. בעניין זה על המשיבים להציג צו ירושה ו/או קיום צוואה המצהיר, כי אכן הם כטענתם, יורשיו החוקיים והבלעדיים של המנוח. ואכן, המשיבים צירפו לתגובתם תיקון צו ירושה, שניתן על ידי קאדי נצרת השרעי ביום 10.02.2007, ממנו עולה, כי חמשת בניו של המנוח, הם יורשיו היחידים. באשר לתובע מס' 2, עזבון מאג'ד חסן זכי זועבי, בנו של המנוח, אשר נפטר אחריו, באמצעות אלמנתו סמירה זועבי, יהיה על התובעים להציג בהמשך צו ירושה או קיום צוואה בהתאם לחוק הירושה, המצהיר על היותה יורשתו החוקית היחידה של המנוח. ברם, העדר צו ירושה בשלב זה אינו מהווה עילה לסילוק התביעה על הסף.
6. מהאמור לעיל עולה, כי אין ממש גם בטענת המבקשים, כי המשיבים אינם רשאים להגיש תביעה לפירוק השיתוף בחלקה בטענה שהם אינם רשומים כחלק מהבעלים בחלקה ואינם שותפים במקרקעין, ורק בעלים רשום יכול להגיש תביעה לפירוק שיתוף בהתאם לסעיף 37(א) לחוק המקרקעין. כאמור, הבעלות בעיזבון המנוח, ובכלל זה בחלקה, עברה אל המשיבים מיד עם מותו של המנוח, ואינה טעונה רישום.
7. אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח לצדדים עותק מהחלטה זו.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ד, 31 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.