1. לפניי בקשה שהגישו התובעים בתביעה העיקרית (להלן: "המבקשים") למחיקת על הסף של התביעה שכנגד שהגיש הנתבע 1 בתביעה העיקרית (להלן: "המשיב") נגדם ונגד נתבעים נוספים ולחלופין להפרדת הדיון בין התביעה והתביעה שכנגד.
2. עניינה של התביעה העיקרית הנה תביעה לפירוק שיתוף שהגישו התובעים נגד המשיב ונגד 39 נתבעים נוספים, כולם בעלים משותפים של חלקה 3 גוש 17230 (להלן: "חלקה 3"). התביעה שכנגד הוגשה על ידי המשיב, נגד המבקשים ונתבעים נוספים, לפירוק השיתוף בחלקה 3 ובשתי חלקות נוספות, חלקה 5 גוש 17235 (להלן: "חלקה 5") וחלקה 10 בגוש 17230 (להלן "חלקה 10"), שלוש החלקות המצויות בבעלות משותפת של הצדדים כאן ושל נתבעים נוספים (להלן יחד: "שלוש החלקות").
3. בבקשה נטען, כי מאחר שהתביעה שכנגד מתייחסת לחלקות אחרות ולמתדיינים אחרים, איחוד הדיון בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד לא ישרת את המטרה של פירוק השיתוף בחלקה 3, ולמעשה יסרבל ויעכב את המשך הליכי פירוק השיתוף של חלקה 3. לטענת המבקשים אין הצדקה לאיחוד הדיון ושמיעת שתי התביעות יחד, ויש למחוק את התביעה שכנגד או להפריד את הדיון בה מהדיון בתביעה העיקרית.

המבקשים לא התנגדו לתביעת המשיב לפירוק השיתוף בחלקות 5 ו – 10 ולא הכחישו את הטענה בדבר ייחוד הנכסים והבניה בפועל בחלקות, ואולם טענו, כי מדובר בטענת הגנה בלבד, אשר אינה יכולה להוות עילה לפירוק שיתוף, ואינה מהווה בסיס לתביעה שכנגד. לטענתם, אין קשר בין כל חלוקה שתעשה בחלקות 5 ו – 10 לבין חלוקה בחלקה 3 נשוא התביעה העיקרית, והתביעה שכנגד אינה אלא ניסיון של המשיב לעכב את המשך חלוקת חלקה 3, לסבך ולסרבל את הליך החלוקה.

1. המשיב התנגד לבקשה וטען, כי אין להפריד את הדיון בתביעה העיקרית והתביעה שכנגד. לטענתו, הטענה לפירוק השיתוף בשלוש החלקות בדרך של ייחוד נכסים בהתאם להסכם שבין הבעלים המשותפים, הינה טענת הגנה אשר מבססת תביעה שכנגד, ועל כן המקום להעלותה הוא במסגרת כתב תביעה שכנגד, בהתאם לתקנה 53(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סד"א").

המשיב טען, כי מדובר בשלוש חלקות צמודות, אשר החזקה בהן בין הבעלים המשותפים הייתה בדרך של ייחוד נכסים, בשלוש החלקות, ובהתאם לכך אף נעשתה בנייה בפועל על גבי החלקות, ועל כן לא ניתן יהיה לפרק את השיתוף בכל אחת מהחלקות בנפרד. לטענתו, יש לאחד את הדיון בתביעות פירוק השיתוף לגבי שלוש החלקות, ולפעול לפירוק השיתוף בהתאם להסכם הפירוק בדבר ייחוד הנכסים, ובהתחשב בייחוד הנכסים ובבנייה בפועל בשלוש החלקות. לטענתו, הפרדת הדיון בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד, ופירוק השיתוף בחלקות בנפרד, תוך התעלמות מההסכם וממצב החלוקה והבניה בפועל, עלול להביא למצב אבסורד ולפגיעה בזכויותיו הקנייניות בחלקות.

1. דין הבקשה להידחות.

טענות המשיב בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד הן, כי שלוש החלקות חולקו בהסכמה של הבעלים המשותפים על החלקות, בדרך של פירוק שיתוף בייחוד נכסים ובנייה בפועל בהתאם להסכם זה, ועל כן הבניה בפועל על שלוש החלקות, אינה מאפשרת חלוקה בעין של כל חלקה בנפרד. מהאמור עולה, כי התביעה שכנגד הוגשה לפירוק השיתוף בשלוש החלקות המשותפות באופן שיהיה תואם להסכמה שהייתה בין הבעלים המשותפים, וכי פירוק השיתוף יהיה בהתאם לייחוד הנכסים ולבניה בפועל.

1. פירוק שיתוף במקרקעין מוסדר בפרק ה' סימן ב' לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), הקובע בסעיף 38 (א) כי פירוק שיתוף יהיה בהתאם להסכם שבין הבעלים המשותפים, בכפוף להתאמתו לחוקי התכנון והבניה ולכל חוק אחר. חוק המקרקעין נותן עדיפות לקיומו של הסכם בין השותפים כאמור. בנוסף, חוק המקרקעין מעניק בסעיף 39 בו עדיפות לפירוק שיתוף בדרך של חלוקה בעין. משהעלה המשיב בכתב ההגנה טענות בדבר קיומו של הסכם בין הבעלים המשותפים של שלוש החלקות, לחלוקה בעין של שלוש החלקות המשותפות בדרך של ייחוד שטחים ובנייה עליהם, ומשהעלה טענה, כי למעשה בעקבות הסכם זה אשר יושם בפועל, לא ניתן לפרק בעין את חלקה 3 בלבד, אלא בהתאם להסכם הפירוק, יחד עם חלקות 5 ו - 10, הרי שבדין העלה טענותיו במסגרת תביעה שכנגד, וזאת בהתאם לתקנה 53 (א) לתקנות סד"א, הקובעת, כי "נתבע המסתייע בנימוק שיש בו כדי לבסס תביעה שכנגד יגיש, נוסף על כתב ההגנה, כתב תביעה שייקרא כתב תביעה שכנגד...".
2. בהתאם לתקנה 53(ב) לתקנות סד"א, "תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון, אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית". במקרה זה לאור האמור לעיל, בהינתן טענות ההגנה שהעלה המשיב בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, אין מקום לקבוע בשלב זה, כי אין זה ראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית. בעניין זה אין צורך שתהיה בהכרח חפיפה מלאה בין בעלי הדין לתובענה המקורית לבין בעלי הדין בתביעה שכנגד. במקרה דנן, היה והמשיב יוכיח את טענותיו, הרי שדיון בתביעות במאוחד, לא זו בלבד שלא יסרבל את הדיון או יעכב את הבירור בתובענה, אלא שאיחוד הדיון עשוי אף להקל על הליכי פירוק השיתוף בשלוש החלקות, בדרך של חלוקה בעין, תוך התחשבות בהסכמות בין הצדדים ובמצב בפועל מבחינת ייחוד הנכסים והבניה בשטח.

1. אשר על כן הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ח סיוון תשע"ד, 26 יוני 2014, בהעדר הצדדים.