1. המבקשת עותרת לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו ההפסקה השיפוטי שניתן כנגד פעילותה באתר מיחזור בוצה באזור צומת פלוגות, עד ליום 31.12.14, וזאת על בסיס עמדת המשרד להגנת הסביבה.

ראשיתו של ההליך בבקשה מיום 7.2.08, ב"ש (עניינים מקומיים אשקלון) 456/08, שהגישה המדינה, באמצעות הועדה המקומית לתכנון ובניה "שקמים" למתן צו הפסקה שיפוטי. בהחלטת כב' השופט א' אינפלד מיום 1.5.08 ניתן צו הפסקת שימוש, הצו בוטל בערעור והושב על כנו בפסק דינו של בית המשפט העליון ביום 3.9.12, רע"פ 9585/09. נקבע כי על המבקשת להפסיק פעולתה תוך 12 חודשים ממועד מתן פסק הדין, עד ליום 3.9.13, כדי לאפשר ליזום הליכים תכנוניים לשם הסדרת הפעילות. נקבע כי אם לא תפעל המבקשת בהתאם להוראות המשרד לאיכות הסביבה, ניתן בתקופת הביניים לעתור לבית המשפט לעניינים מקומיים לצורך כניסת הצו לתוקף לאלתר. בקשה לדיון נוסף נדחתה ביום 16.10.12, דנ"פ 7005/12.

2. בבקשתה נסמכת המבקשת על החלטת השר להגנת הסביבה מיום 1.7.13 במסגרתה הסכים להמשך פעילותה באתר עד ליום 31.12.04. מהבקשה ונספחיה, לרבות תצהיר המתכנן, ד"ר חלמיש, עולה כי בפועל אין הליכים להכשרת פעילות מיחזור הבוצה באתר. המתכנן מציין כי ביחס לאתר היתה תוכנית להפקדה בועדה המחוזית אשר השיבה ביום 24.10.12 כי אין בכוונתה להמשיך את הטיפול בועדה המחוזית וכי יש להגיש תוכנית חדשה לועדה המקומית. ביום 20.1.13 הוגשה תוכנית חדשה וביום 24.11.12 הוגשה לועדה המקומית בקשה לשימוש חורג. ביום 7.3.13 העבירה הועדה המקומית את התוכנית החדשה לועדה המחוזית ללא המלצה וביום 17.3.13 ניתנו הוראות מטעם הועדה המחוזית ביחס לעריכת מסמך סביבתי. בפועל פועלת המבקשת להעתיק פעילותה לאתר חלופי במועצה האזורית נאות חובב. נערכו פגישות שונות לרבות סיור בחו"ל וזאת עד ליום 10.7.13 ולשיטת המבקשת בימים הקרובים יערך סיכום בכתב לצורך קידום התוכנית. יוער כי למרות שטרם הוקצה שטח, נערכה תוכנית או אושרה, סבור המתכנן, ללא נימוקים משכנעים, כי עד ליום 31.12.14 יושלמו ההליכים הסטטוטוריים לאישור אתר הקומפוסטציה של המבקשת ואת תהליך בנייתו של המתקן החדש.

3. המשיבה מתנגדת לבקשה במתכונתה, אולם מוכנה לאור השיקול הציבורי לפי עמדת משרד הגנת הסביבה, להתיר למבקשת להמשיך עם השימוש עד ליום 31.3.14 וזאת בכפוף להפקדת ערובות מתאימות. לשיטתה הליך תכנוני אינו באופק וודאי שאינו בהישג יד, ולפי עמדתו המעודכנת של המשרד לאיכות הסביבה, ראוי לאפשר המשך הפעילות באתר עד לסוף מרץ 2014. לעניין התוכנית החדשה צוין כי הוחזרה למבקשת מאחר ולא עמדה בתנאי הסף וטרם הוגשה תוכנית חדשה או בקשה לשימוש חורג. צורף תצהירו של מנהל תחום תכנון בועדה המחוזית המבהיר כי עמדת מוסדות התכנון הינה להעתיק הפעילות למקרקעין חלופיים וביום 19.7.10 בוטלה התוכנית הקודמת של המבקשת.

דיון והכרעה

4. נוכח פסק דינו של בית המשפט העליון, אשר העניק שנה להתארגנות, סברתי כי קיים ספק אם בסמכותי להעניק ארכה נוספת. יחד עם זאת, לשון סעיף 239 לחוק התכנון והבניה מורה כי תוקף צו הפסקת שימוש הינו עד לביטולו או שינויו על ידי בית המשפט. מאחר ובית משפט זה נתן את הצו, מצאתי כי ניתן להאריך את הצו בהתאם להסכמת המשיבה. ספק רב אם ללא הסכמה כאמור ראוי להעניק ארכות מעבר לאלו שהעניק בית המשפט העליון וזאת כאשר אין שינוי אמיתי במצב המשפטי והתכנוני ששרר בעת מתן פסק דינו.

הבקשה אמורה היתה להיות מוגשת בגדרו של ב"ש 456/08 הנ"ל והמשיבה בה הינה רשות התכנון המוסמכת - הועדה המקומית לתכנון ובניה שפיר (לאחר פירוקה של ועדת "שקמים" והקמת ועדה מקומית לתכנון תחתיה במרחב הנדון). הליך זה מנוהל מטעם המשיבה על ידי המחלקה לאכיפת דיני מקרקעין בפרקליטות המדינה. לפיכך אין למשרד להגנת הסביבה מעמד בהליך זה וודאי שלא היה מקום לציין כמשיב עיקרי את המשרד להגנת הסביבה ולהדגיש את דבר הסכמתו בכותרת הבקשה. הזרוע המוסמכת של המדינה למתן היתר לשימוש באתר הינה הזרוע התכנונית ולא המשרד להגנת הסביבה. לפיכך גם לעמדת השר, הנובעת מראייה סביבתית רחבה, אין משקל מכריע למרות שהסכמת המשיבה מונעת מכח עמדתו. העובדה כי בית המשפט העליון, בארכה שנתן "תקופת הביניים" קבע כי תאלץ המבקשת לעמוד גם בדרישות המשרד להגנת הסביבה לא הופכת משרד זה למשיב בבקשה זו.

5. בפועל אין הליך מוסדר לדחיית מועד כניסתו לתוקף של צו הפסקת שימוש שיפוטי, והמשיבה נשענת על הליך דומה מטיבו המעוגן בסעיף 207 לחוק התכנון והבניה. אכן שיקולים דומים עומדים בבסיס שיקולי דחיית המועד ואינם מתקיימים במקרה הנדון. לא מצאתי בסיס לטענת המבקשת כי אין להחיל את מבחני סעיף 207 ואם יש מקום להבחנה, דווקא הליך של ארכה לצו הפסקת שימוש אמור להיות מחמיר יותר נוכח תכליתו של הצו להעניק סעד מיידי של הסרת המחדל התכנוני. כאמור לעיל, אין בנמצא הליך תכנוני להכשרת הפעילות באתר אלא ראשית הליכים להעתקת הפעילות לאתר חלופי.

אין חולק בדבר החשיבות הלאומית בפעילות המבקשת בהליך מחזור הבוצה, אולם היה עליה לדאוג מבעוד מועד להקמת אתר במקום שמאפשר הקמתו לאחר הליכי תכנון מלאים ומסודרים. מכלול השיקולים מפורטים בעמדה המעודכנת של המשרד להגנת הסביבה, מכתבי היועץ המשפטי למשרד מיום 26.8.13. המכתב מפרט את המצוקה הלאומית הקיימת של מחסור באתרי מיחזור בוצה, חשיבותם הלאומית של אתרים אלו מול צרכי התושבים המתגוררים בקרבתם וחלופות הקיימות לטיפול בבוצה. המשרד לאיכות הסביבה סבור, לאחר איזון השיקולים כי ראוי לאפשר הפעילות באתר, למרות אי חוקיותה, עד לסוף מרץ 2014, גם נוכח העובדה כי בחורף מפגעי הריח קטנים יותר. המשיבה מבקשת לאמץ המלצה זו. יוער כי בתשובתה בחרה המבקשת להתעלם מעמדה מעודכנת זו ודבקה במכתב הראשוני של השר.

6. לאחר עיון במכלול הטענות מצאתי כי ניתן לאמץ את עמדת המשיבה נוכח הצורך הלאומי ליתן סעד ביניים נוסף שיסייע במצוקה בטיפול בבוצה. לא ניתן להעתר למלוא בקשתה של המבקשת, גם מאחר ובית המשפט העליון נתן דעתו על מכלול השיקולים ונתן תקופת התארגנות בת שנה בלבד. העתרות לבקשה תאיין בפועל את מצוותו של בית המשפט העליון ומהווה פתח לדחיות חוזרות ונשנות עד שיבנה מתקן אחר באתר החלופי שמנסה המבקשת לאתר. לא זו תכליתה של הסמכות לשנות את צו הפסקת השימוש.

גם השימוש המבוקש בכלי של היתר לשימוש חורג, ספק רב אם ראוי לעשות בו שימוש. אין לעשות שימוש נרחב בכלי של היתר לשימוש חורג וודאי לא ראוי לעשות כן בגדרה של בקשה לארכה ביחס לצו הפסקה שיפוטי. אין להסתמך על אופיים המתמשך של הליכי התכנון והבנייה כדי לרוקן מתוכן את הצו שניתן.

מתשובת המבקשת עולה כי חרדה היא להגדלת העלויות שתיפול על הציבור אם יסגר האתר ולחשש להיווצרות מונופול של חברה אחרת בתחום מחזור הבוצה. ספק אם רק טובת הציבור לנגד עיני המבקשת אשר לה אינטרס כלכלי מובהק בהמשך הפעילות הלא חוקית הנמשכת ותמשך כשש שנים מהמועד בו ניתן צו הפסקה שיפוטי. אמנם לכאורה לא כל זרועות המדינה מתואמות בעמדתן, אולם הליכי תכנון מסודרים אמורים לתת מענה לדרישות השונות ומתן ארכה לא תביא מזור לכל הליקויים הנטענים בבקשה. כפי שהדגיש בית המשפט העליון לא אחת, לא מרפאים עוול בעוול נמשך של המשך קיומה של הבניה או השימוש הלא חוקיים. כל הטענות במישור התכנוני מקומן היה להתברר בוועדות התכנון או בהליכי השגה מינהליים ומשאין התקדמות ממשית או צפי לקבלת היתר לאתר במקומו הנוכחי, אין מקום לארכה מעבר לארכה המוגבלת לה מסכימה המשיבה.

(השווה, רע"פ 4169/12 דן מיחזור בע"מ נ' מדינת ישראל, 8.7.13, רע"פ 4011/13 סלימאן נ' עיריית חיפה, 17.9.13, רע"א 5846/13 גירון נ' טווילי, 8.9.13).

7. לא מצאתי מקום להתנות את הארכה בהפקדה כספית של המבקשת. ראשית, אין מקור ברור בחוק לתנאי מעין זה ולטעמי הסמכות לעשות כן אינה נקייה מספקות. מדובר בהליך מנהלי אשר ייעודו אכיפת דיני התכנון והבניה ולא חלק מהעונש בהליך הפלילי (ראה רע"פ 4169/12 הנ"ל). אמנם מהאמור ברע"פ 1186/07 חברת א.מ.ש. תלפיות בע"מ נ' יו"ר הועדה המקומית לתכנון ובניה חיפה, 7.2.07, עולה לכאורה כי קיימת סמכות מעין זו אולם האמור שם אינו בגדר הלכה מנחה, תנאי ההפקדה נקבע בערכאת הערעור הקביעה מסתמכת על סעיף 87(ג) לחוק העונשין העוסק בענישה.

אף אם קיימת סמכות טבועה לתנאי מעין זה, לא מצאתי כי ראוי לעשות בה שימוש.

המבקשת בפועל החלה פעילותה על בסיס היתר שהתגלה כלא חוקי, מבצעת פעולת מיחזור בוצה העונה אחר צורך לאומי ולא מצאתי כי התנהלותה עד היום מעלה חשש כי תבחר להפר הצו משיקולים כלכליים. ממילא הפרת צו עלולה לגרור הליך פלילי או הליכים לפי פקודת ביזיון בית המשפט ולא מצאתי מקום להתנות הארכה בהפקדה כספית.

לפיכך אני מקבל את הבקשה בחלקה, ובהתאם להסכמת המשיבה אני מורה כי צו הפסקת השימוש השיפוטי יכנס לתוקף ביום 1.4.2014.

ניתנה היום, ל' תשרי תשע"ד, 04 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים.