11 נובמבר 2014

לפני:

כב' הנשיא רמי כהן

נציג עובדים: פלד פליצ'ה

נציג מעבידים: אליהו אלי

גדר המחלוקת:

1. השאלה שבמחלוקת בין מר רפיק ח'ורי ("התובע") לבין המוסד לביטוח לאומי ("הנתבע") היא האם ליקוי השמיעה והטנטון להם טוען התובע הם תוצאה של פגיעה בעבודה כאמור בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995 ("החוק").

רקע:

2. ביום 08.07.12, הגיש התובע הגיש תביעה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון נטענים כפגיעה בעבודה.

3. במכתבו מיום 09.10.12 הודיע הנתבע לתובע כי דחה את תביעתו מהטעמים הבאים:

א. לא מתקיים בתובע התנאי של הפחתת כושר השמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים;

ב. מאחר והתביעה בגין ליקוי השמיעה נדחתה, לא ניתן גם להכיר בתביעה לטנטון;

כנגד החלטה זו הגיש התובע את התביעה שבפנינו.

 ההליך (עובדות, מינוי למומחה, חוות דעת מומחה, סיכומים):

4. ביום 17.12.13 הודיעו באי כוח הצדדים על הסכמתם למינוי מומחה-יועץ רפואי על בסיס העובדות הבאות:

"א. התובע יליד שנת 1952.

ב. התובע עבד כנגר בשירות קיבוץ כברי משנת 1986 ועד שנת 1997 (כולל). מאז יוני 1999 ואילך התובע עובד כנגר בביצוע עבודות אחזקה בשירות בי"ח נהריה.

ג. התובע נחשף בעבודתו לרעש מזיק העולה על המותר המופק ממשור קרייזק, מכונת הקצעה, מכונת שלייף, רוטר שהפעיל.

ד. התובע הגיש לנתבע ביום 17.05.12 הודעה על פגיעה בעבודה בגין ליקוי שמיעה וטנטון שנגרמו לו, לטענתו, תוך כדי ועקב עבודתו כנגר בשירות בי"ח נהריה.

ה. הנתבע הודיע לתובע במכתב מיום 09.10.12 על דחיית הודעתו על פגיעה בעבודה להכרה בליקוי שמיעה וטנטון על הסף מהטעם שלא התקיים בו התנאי שבסעיף 84א(א)(2) לחוק (הפחתת כושר השמיעה עקב חשיפה לרעש בכל אחת מהאוזניים בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור)".

5. בהחלטה מיום 28.01.14, מונה ד"ר אליעזר ברקו כמומחה - יועץ רפואי ("המומחה") לבית הדין והוא נתבקש להשיב על השאלות הבאות:

"א. האם סובל התובע מליקוי שמיעה, ואם כן – האם זו ירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, האופיינית לחשיפה לרעש מזיק?

ב. האם כושר שמיעתו של התובע פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים בממוצע בתדירויות הדיבור בלבד?

ג. מהו המועד בו תועד לראשונה ליקוי שמיעתו של התובע ברשומה רפואית, כמשמעה בסעיף 17 בחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996?

ד. במידה ואכן מדובר בירידה בשמיעה בתדירויות הדיבור, שנגרמה גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין חשיפה לרעש, האם השפיע מה שאירע בעבודה על הופעת ליקוי השמיעה ובאיזו מידה?

רק במידה וניתן לקבוע, כי התובע סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הדיבור האופייני לחשיפה לרעש מזיק, שנגרם כתוצאה מחשיפתו לרעש בעבודה וכושר שמיעתו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים – מתבקש המומחה להשיב על השאלות הבאות, אשר מתייחסות לתביעת הטנטון:

ה. באשר לטנטון – האם התובע עומד בתנאי סעיף 84א' (ב) (1) לחוק, כך שכושר שמיעתו בתדירויות הגבוהות פחת בשיעור של 25 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים?

ו. האם הטנטון תועד ברשומה רפואית לפני שהתובע חדל לעבוד בחשיפה לרעש מזיק? במידה וכן – נבקשך לנקוב את מועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו, האם מדובר ברופא משפחה או רופא א.א.ג?

ז. האם תפקודו של התובע נפגע עקב הטנטון באופן שחייב פניות חוזרות ונשנות לטיפול רפואי, שתועדו ברשומה רפואית? במידה וכן – נבקשך לנקוב במועדי הפניות ואת שמו של הרופא בפניו הועלו פניות אלו".

6. המומחה, בחוות דעתו מיום 05.02.14 ("חוות הדעת"), לאחר שפירט את התיעוד מתיק א.א.ג של התובע וכן את תוצאות בדיקות השמיעה שעמדו בפניו סיכם והשיב לשאלות בית הדין כך:

"סיכום ומסקנות

מדובר בגבר בן 62 שבמסגרת עבודתו כנגר בין השנים 1986-1997 ומשנת 1999 ואילך נחשף לרעש מזיק. מתלונן על ליקוי שמיעה וטינטון.

עבר שורה של בדיקות שמיעה ובדיקות עזר אובייקטיביות (OAE ו- BERA לסף).

1. בדיקת השמיעה מתאריך 14.3.13 אינה אמינה.

2. בדיקה השמיעה מתאריך 1.5.13 אינה מייצגת אה מצבו השמיעתי של התובע ותוצאתה נשללת ע"י בדיקות העזר האובייקטיביות.

בדיקות השמיעה מתאריכים 16.1.12, 13.6.12, 3.9.12 מייצגות נאמה (כך במקור - ר.כ.) את מצבו השמיעתי של התובע ותוצאותיהן נתמכות ע"י בדיקות העזר האובייקטיביות. עפ"י בדיקות שמיעה אלה התובע סובל מליקוי שמיעה עיצבי בתדירויות הגבוהות סוגסטיבי לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש, אולם בכל הבדיקות האלה ממוצע שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

לכן תשובותיי לשאלות כב' השופט ר. כהן הן:

א. התובע סובל מליקוי שמיעה בתדירויות הגבוהות, אופייני לליקוי שמיעה שמחשיפה לרעש.

ב. ממוצע שמיעתו של התובע בתדירויות הדיבור לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים.

ג. בתאריך 16.1.12.

ד. כל ליקוי השמיעה, ממנו סובל, נגרם מחשיפתו לרעש".

7. חוות הדעת הועברה לב"כ הצדדים וניתנה להם האפשרות להציג שאלות הבהרה למומחה בתוך 21 ימים (החלטה מיום 17.02.14).

לבקשת ב"כ הנתבע, ולאחר שהתקבלה תגובת ב"כ התובע, ניתנה לב"כ התובע האפשרות להמציא את תיק א.א.ג. המלא של התובע ולאחר שזה הומצא הופנתה אל המומחה השאלה הבאה:

"המומחה מופנה אל תיק א.א.ג. של התובע מקופת החולים מאוחדת.

האם יש בתיק הרפואי כדי לשנות את מסקנות המומחה?".

8. בחוות דעתו המשלימה מיום 06.07.14 השיב המומחה לשאלת ההבהרה כך:

"1. עיקר השאלה נסובה סביב בדיקת השמיעה מתאריך 1.5.13.

2. כפי שציינתי בסיכום חוות דעתי הרפואית מה- 5.2.14, בדיקת שמיעה זו אינה מייצגת את מצבו השמיעתי של התובע: תוצאת בדיקת שמיעה זו נשללו אובייקטיבית ע"י בדיקת OAE וע"י בדיקת BERA לסף, שהן בדיקות אובייקטיביות. בדיקות עזר אובייקטיביות אלה בוצעו במרחק של 8 חודשים ו- 4 חודשים בלבד מבדיקת שמיעה זו ושוללות את ממצאיה. לעומת זאת בדיקות עזר אלה תומכות בממצאי בדיקות השמיעה מתאריכים 16.1.12, 13.6.12 ו 3.9.12- שנתנו תוצאות שמיעתיות הרבה יותר טובות ודומות אחת לשניה.

3. באשר לעדכנות בדיקות השמיעה: בדיקת השמיעה מתאריך 1.5.13 היא האחרונה אך לא העדכנית. בחשיפה לרעש השמיעה לא מתדרדרת כה משמעותית תוך מספר חודשים וכאמור אינה מייצגת את מצבו השמיעתי של התובע.

4. באשר לבדיקת BERA לסף, שהיא בדיקה אובייקטיבית: לא רק היא שוללת את ממצאי בדיקת השמיעה מתאריך 1.5.13 אלא גם בדיקת OAE, שאף היא בדיקה אובייקטיבית.

5. באשר לבדיקת BERA לסף: זו בודקת סף שמיעה משוער סביב תדר מסויים. יש לשים לב שבתדירויות הדיבור הסף המשוער היה סביב 25 דציבל וזה שולל את ממצאי בדיקת השמיעה מתאריך 1.5.13, ישנה התאמה רק בתדרים הגבוהים סביב 45 דציבל" (ההדגשות בקו במקור - ר.כ.).

9. חוות דעתו הנוספת של המומחה הועברה לבאי הצדדים והם התבקשו, בהעדר הסכמה אחרת, להגיש סיכומיהם (החלטה מיום 10.07.14).

ביום 17.09.14 הוגשו סיכומי התובע וביום 19.10.14 הוגשו סיכומי הנתבע.

דיון והכרעה

10. לטענת באת כוח התובע, חרף האמור בחוות הדעת של המומחה, התיעוד הרפואי של התובע מצביע על עמידה בתנאי סעיף 84א לחוק. לטענתה, אין זה צודק לדחות את תביעתו של התובע על סמך בדיקה שבוצעה לפני שנתיים, מאחר שמצבו השמיעתי הולך ופוחת. לחלופין, היה על בית הדין להפנות את התובע לביצוע בדיקה עדכנית ולהעביר תוצאותיה לעיון המומחה.

לפיכך, יש לקבל את תביעתו של התובע ולחלופין, להפנותו להחמרת מצב.

לטענת הנתבע, יש לדחות את התביעה לנוכח חוות דעתו וחוות דעתו המשלימה של המומחה, אשר מצאו כי לא נגרמה לתובע ירידה בשמיעה בשיעור של 20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור, בכל אחת מהאוזניים.

11. סעיף 84א לחוק קובע:

"84א. (א) אין רואים בליקוי שמיעה שעקב חשיפה לרעש, תוצאה של

פגיעה בעבודה אלא אם כן התקיימו כל אלה:

(1) המבוטח נחשף בעבודתו לרעש התקפי ומתמשך, העולה על המותר לפי סעיף 173 בפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970 (להלן – רעש מזיק);

(2) כושר השמיעה פחת, בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאוזניים;

(3) הוגשה למוסד תביעה להכרה בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה, בתוך 12 חודשים מהיום המוקדם מבין אלה...".

בעניין אלון (עב"ל 88/08 דוד אלון - המל"ל, להלן: "עניין אלון") דן בית הדין הארצי בפרשנות סעיף 84א(א)(2) ופסק:

"לדידנו, הוראת סעיף 84א(א)(2) לחוק, באה לעולם אך כדי לעגן בחוק, באשר לכל התביעות להכרה בליקוי שמיעה מושרה רעש כפגיעה בעבודה, את הדרישה להפחתה בכושר השמיעה של 20 דציבל לפחות בכל אוזן; וזאת בממוצע תדירויות הדיבור, קרי 500 - 1000 - 2000 מחזורים בשנייה" (ההדגשות במקור - ר.כ.).

לפיכך, על תובע המבקש הכרה בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה להוכיח, כתנאי סף, כי כושר שמיעתו פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בתדירויות הדיבור, בכל אחת מהאוזניים (בר"ע 23404-03-13 המל"ל – אהרון פנקר (20.05.13)).

עוד נקבע בעניין אלון כי:

"... לגבי בדיקת השמיעה ומקום ביצוע בדיקת השמיעה, יש לקבוע, כי בדיקת שמיעה עליה ניתן להסתמך, הינה בדיקה שאינה ארכאית ואשר עולה ממנה שהנבדק לא התחזה, ואשר בוצעה במכון רשמי מוכר הנותן שירות, למשל לקופות החולים, או במסגרת בתי החולים. זאת, להבדיל למשל ממכון פרטי המעוניין רק למכור מכשירי שמיעה".

ונפסק שבמקרים בהם בדיקות השמיעה הסותרות הן בעלות מהימנות דומה, יש להעדיף את בדיקת השמיעה שתוצאותיה מעידות על עמידה במבחן סף ירידת השמיעה הנדרש, על פני הבדיקה שתוצאותיה אינן מעידות על כך (עב"ל 414/09 רבאח חג'וג' – המל"ל (11.04.10)).

בעניין צייקו הוסיף בית הדין הארצי והעיר כי:

"א. קודם שקובעים אם במבוטח פלוני מתקיים תנאי הסף לפי בדיקת שמיעה זו או אחרת, נדרש כי בדיקות השמיעה שעל יסודן מבקשים לקבוע כי התקיים תנאי הסף יעמדו באמת מידה רפואית, במובן זה שיקבע כי ניתן לבסס עליהן ממצאים רפואיים. במקרה של מחלוקת בסוגיה שכזו נעזר בית הדין במומחה רפואי על מנת להכריע במחלוקת.

ב. רק לאחר שבדיקות השמיעה עמדו באמות המידה הרפואיות לצורך הסקת מסקנות מאותן בדיקות, ניתן לפנות לבחינת "התחרות" שבין אותן בדיקות לפי הכללים שנקבעו בפסיקה" (עב"ל 35714-03-12 אנטולי צייקו – המל"ל (23.04.14)).

12. הלכה פסוקה שככלל, בית הדין מייחס משקל מיוחד לחוות הדעת המוגשת לו על ידי המומחה מטעמו, יסמוך ידו עליה ולא יסטה מקביעותיו, אלא אם כן קיימת הצדקה משפטית יוצאת דופן לעשות כן (ראו לעניין זה: דב"ע נה/0-79 קלמן סעדה - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; דב"ע נו/0-244 המוסד לביטוח לאומי - יצחק פרבר, לא פורסם; עב"ל 1035/04 דינה ביקל - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 579/06 מרדכי צמח - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם).

כאשר חוות הדעת מנומקת ומובנת, לא בנקל יתעלם ממנה בית הדין, שהרי מדובר במומחה ניטרלי, שאינו מקבל את שכרו מידי בעלי הדין, שמונה על ידי בתי הדין לצורך "הארת" התחום הרפואי (ראו לעניין זה: דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם; עב"ל 341/96 מליחי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ד 377). בעניינינו אין כל הצדקה לסטות מחוות הדעת.

13. לנוכח האמור לעיל, והכללים שנקבעו בפסיקה כפי שצוטט לעיל, מצאנו כי אין מקום שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה.

בענייננו, השיב המומחה ובבהירות על השאלות אותן נשאל בהחלטה מיום 28.01.14. חוות דעתו מנומקות ומפורטות כך שניתן גם למי שאינו רופא לעקוב אחר הלך מחשבתו עד למסקנה אליה הגיע: התובע אינו סובל מליקוי שמיעה כהגדרתו בסעיף 84א לחוק.

המומחה הסביר בחוות דעתו כיצד הגיע למסקנתו כי כושר השמיעה של התובע לא פחת ב-20 דציבל לפחות בממוצע תדירויות הדיבור בכל אחת מהאוזניים. כן הסביר מדוע נתן משקל רב יותר לבדיקות מסוימות על פני אחרות. אף מצאנו בחוות הדעת הסבר מדוע אין לאמץ את חוות הדעת האחרונה- נוכח העולה מבדיקות אובייקטיביות.

14. לעניין טענתו החלופית של התובע - לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת באת כוחו להפנותו לבדיקת שמיעה עדכנית.

ככל שסבור התובע, שלאחר שניתנה החלטת הנתבע בעניינו, חלה ירידה במצב שמיעתו, הרי שמדובר בעילת תביעה חדשה, ודרך המלך היא להעמידה בפני פקיד התביעות של הנתבע, אשר יבחן אותה, הן בפן העובדתי והן בפן הרפואי. ברי, כי לאחר שתתקבל החלטה חדשה של פקיד התביעות, ככל שתוגש על ידי התובע תביעה חדשה לנתבע, תהא לתובע הזכות לעתור כנגד ההחלטה, אם ירצה בכך. בפרט נכונים הדברים כשהתובע מוסיף לעבוד בחשיפה לרעש מזיק.

לא ברור לעניין זה, לאיזה הליך של "החמרת מצב" מכוונת ב"כ התובע בסיכומיה, שכן הליך כזה אפשרי רק לאחר שפגימה מוכרת כפגיעה בעבודה. אין כך הדבר בענייננו.

15. התוצאה היא לכן, דחיית התביעה וכך אנו מורים.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ח חשוון תשע"ה, 11 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.