הבקשה והטענות בהמרצת הפתיחה

1. לפני בקשה למתן צו מניעה זמני שהוגשה במסגרת המרצת פתיחה. הצו המבוקש במסגרתה הוא לאסור כל דיספוזיציה ב- 2,500 מניות מתוך 10,000 מניות של חברת מובילאיי טכנולוגיות בע"מ (להלן: "מובילאיי"), שמוחזקות על ידי המשיבה מס' 2 (להלן: "חברת הנאמנות"). כמו כן מבוקש מתן צו שיאסור על העברת התמורה ממכירת 7,500 מניות למשיב מס' 1 (להלן: "צוק").
2. המבקש מס' 1 (להלן: "יעקב") הוא בעל השליטה במבקשת מס' 2 (להלן: "סולידוס"). סולידוס ואחרים הם בעלי מניות במשיבה מס' 4 (להלן: "אפקטיב") וזו מחזיקה במניות של מובילאיי. חברת הנאמנות היא חברה שמונתה כנאמן על מניות מובילאיי שבידי הציבור מטעם רשות המיסים, וזאת במטרה להבטיח קיום הסדר בין בעלי המניות במובילאיי לבין רשות המיסים. חברת הנאמנות מחזיקה במניות בנאמנות עבור בעלי המניות.
3. לפי הנטען בהמרצת הפתיחה סולידוס מכרה למשיב מס' 1 (להלן: "צוק") 10 מניות מובילאיי שלימים הפכו להיות 10,000 מניות בחברת MobilEye N.V.. הסכם המכר נערך ביום 18.11.2002.
4. המבקשים מתארים כי בחודש אוקטובר 2007 הוצעה על ידי בנק ההשקעות גולדמן זקס הצעת רכש למניות מובילאיי מבעלי המניות הקיימים. סמוך למועד פרסום הצעת הרכש הודיע צוק ליעקב על רצונו להיענות לה וביקש למכור את כל מניות מובילאיי המוחזקות עבורו בידי יעקב. בשל כך שמספר המניות שהוצעו למכירה היה גדול מזה שגולדמן זקס ביקשה לקנות, נרכשו מאפקטיב, שהחזיקה באותה עת 84,000 מניות, רק 19,601 מניות (שהם כ- 23.34%) מסך אחזקותיה של אפקטיב במובילאיי. מכאן המסקנה שבבעלותו של צוק נותרו לאחר המכר 7,667 מניות מובילאיי מתוך 10,000 מניות.
5. צוק הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה כנגד יעקב, סולידוס, החברה לנאמנות, המשיב מס' 3 (להלן: "גורן") ואפקטיב. במסגרת התביעה תבע צוק מיעקב וסולידוס, בין היתר, לשלם לו את הכספים שקיבלו בשל עסקת גולדמן זקס. בסעיף 23 לפסק הדין כתב בית משפט השלום את הדברים הבאים:

"בסעיף 32 לתצהירו מודה יפתח כי משהושלמה הצעת הרכש צמחה לתובע הכנסה הונית מעסקת גולדמן זאקס בסך 35,000 $ ברוטו ובניכוי מס רווחי הון – 25,383 $, ואף צירף אישור בדבר שיעור המס (נספח 4 לתצהיר יפתח).

הואיל והגעתי למסקנה, כאמור לעיל, שאין מקום לקיזוז סכום זה מהחוב הנטען לגבי דמי הניהול עבור התיק הזר של התובע – על הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום נטו של 25,383 $ בשל עסקת גולדמן זאקס, ובמקביל לדאוג לתשלום המס."

1. לצד קביעה זו הורה בית משפט השלום בירושלים על העברת המניות של מובילאיי על שם התובע בכפוף לתשלום המס. בהתאם לכך נכתבו הדברים הבאים:

"בהתאם לאמור בסעיף 27 לסיכומי הנתבעים 1 – 3, מוצהר בזאת כי המניות המוחזקות בידי הנתבעת הפורמאלית, אצל משרד עורכי הדין שקל ושות', מוחזקות בנאמנות עבור התובע כנהנה" (סעיף 29(ד)(3) לפסק הדין).

1. יעקב, גורן וסולידוס הגישו ערעור על פסק הדין במסגרתו תוקן פסק הדין לעניין תשלום דמי הניהול וניתן פסק דין על דרך הפשרה בכל הנוגע להוצאות המשפט שנפסקו.
2. עמדתם של המבקשים היא כי לאחר מתן פסק הדין, שבו הוקנו לצוק 10,000 מניות ולאחר שנמכרו 2,333 מניות מתוכם (שהתמורה עבורן שולמה לו מכוח פסק הדין)– נותרו בבעלותו של צוק 7,667 מניות בלבד.
3. המבקשים מתארים כי בחודש יולי 2013 הוצעה הצעת רכש נוספת לרכישת מניות החברה מבעלי המניות הקיימים. מובילאיי פנתה לבעלי מניותיה והציגה בפניהם את ההצעה, שכללה רכישת כל אחזקותיהם או 24% מהאחזקות. במענה לכך הודיעה אפקטיב, המחזיקה במניות מובילאיי עבור סולידוס, כי היא מבקשת למכור את כלל מניותיה – 56,732 מניות. סכום מניות זה הינו לפי התחשיב שערכה אפקטיב, הנובע מ- 84,000 מניות שהיו ברשותה לפני עסקת גולדמן זקס, לאחר הפחתת 19,601 מניות שנמכרו במסגרת עסקה זו ובניכוי 7,667 מניותיו של צוק, שנותרו לאחר עסקת גולדמן זקס.
4. בתשובה לפנייה זו נמסר ליעקב על ידי סמנכ"ל הכספים במובילאיי, כי חברת הנאמנות סוברת שלצוק זכות ל- 10,000 מניות ולא ל- 7,667 מניות כפי שטוענים יעקב וסולידוס. ניסיונותיהם של המבקשים לשכנע את חברת המניות בכך לא צלחו. במסגרת חילופי המכתבים טען בא כוחו של צוק כי מפסק הדין נלמד שהוא בעל 10,000 מניות ולא 7,667. המבקשים סבורים כי פרשנות זו היא אבסורד, ולמעשה משמעותה היא כי פסק הדין העניק לצוק 12,500 מניות במקום 10,000 מניות שהיו לו.
5. אשר לטענותיהם כלפי 7,500 המניות הנותרות, טוענים המבקשים כי ההסכם הקנה לצוק את הזכות להירשם כבעליהם אם מובילאיי תונפק בבורסה וכך גם עולה מפסק הדין. אמנם המבקשים נתנו את הסכמתם לכך שרישום המניות על שם צוק יוקדם בתנאים מסוימים, אולם משלא התמלאו התנאים האמורים, הרי שלא היה מקום לראות בצוק כמי שנהנה מהנאמנות עבור מניות אלה. מתוך תשובה שניתנה לפניות בא כוח המבקשים עלה כי חברת הנאמנות אכן מכרה מניות לבקשתו של צוק, אך מכרה 7,500 מניות בלבד. לפיכך, טענתם של המבקשים כי הזכות למימוש אותן מניות לא נמסר לצוק אלא לאפקטיב שהיא הרשומה כמחזיקה בהם ובטרם הועברו על שמו של צוק לא יכול היה לתת הוראות למכירתן.
6. על פי המידע שנמסר למבקשים, הנאמן מתעתד להעביר את תמורת המכירה לנהנים בניכוי מס עד ערב חג הסוכות. מכאן הבקשה לפיה תימנע חברת הנאמנות מעריכת דיספוזיציה ב- 2,500 מניות ותימנע מהעברת התמורה שהתקבלה מ- 7,500 מניות לידי צוק. במסגרת הבקשה למתן צו מניעה טוענים המבקשים כי להמרצת הפתיחה סיכויים טובים ובוודאי שהיא מעלה "שאלה רצינית לדיון". אשר למאזן הנוחות, הרי שזה נוטה בבירור לטובת מתן הסעדים המבוקשים. הם טוענים כי לכל היותר מתן הסעדים הזמניים יעכב את מימוש זכויותיו של צוק לפרק זמן קצוב. מנגד אי מתן הצווים עלול לגרום לנזק בלתי הפיך – העברה בלתי הפיכה של 2,500 מניות מובילאיי לצוק ואבדן נכסי הנאמנות – 7,500 מניות.
7. המבקשים מצביעים בבקשתם על הוראת סעיף 39 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979, המאפשרת פנייה מצד כל בעל אינטרס בנאמנות ואיננה מגבילה את זכות העמידה לנהנה.
8. בתשובתם לתגובת החברה לנאמנות מצביעים המבקשים על כך שיחסי הנאמנות נוצרו עם מתן פסק הדין ועל כן חבה החברה לנאמנות בחובות מכוחו של פסק הדין ולמבקשים אינטרס לגיטימי לעמוד על כך שהחברה לנאמנות תפעל בהתאם לפסק הדין ותיצמד להוראותיו. כך הם משיבים גם לטענות צוק בדבר היעדר זכויותיהם והטענה כי אפקטיב היא בעלת המניות ולא המבקשים. עמדתם של המבקשים היא כי הם צד לפסק הדין שמכוחו קמה הנאמנות ולכן יש להם מעמד. הם מוסיפים כי אפקטיב אדישה למחלוקת בין הצדדים שכן ממילא פוחת שיעור המניות שנמסר לצוק מזה שעומד לזכותה של סולידוס.

תגובת החברה לנאמנות

1. החברה לנאמנות חסרת עמדה במחלוקת שיש באשר לזהות הבעלים על המניות, ואולם בתגובתה היא מסבירה כי היא החזיקה בנאמנות ב- 84,000 מניות עבור אפקטיב. אחזקת המניות בנאמנות הייתה להבטחת תשלום מסים שחלו על בעלי המניות בשל אירועי מס שונים. בשנת 2007 מכרה החברה לנאמנות לגולדמן זקס 19,601 ממניות אפקטיב שהיוו 23.33% ממניות מובילאיי שהוחזקו עבור אפקטיב. לאחר מכירה זו נותרה בידי החברה לנאמנות אחזקה של 64,399 מניות עבור אפקטיב.
2. לאחר שהומצא לחברה לנאמנות פסק הדין של בית משפט השלום עודכנו המרשמים כך שמתוך אותן מניות – 10,000 מניות נרשמו על שם צוק כנאמן. 54,399 מניות נותרו רשומות על שם אפקטיב. עוד הובהר לטענת החברה לנאמנות, אף שאין לכך תיעוד כתוב, כי רישומו כנהנה כפוף להסכם הנאמנות כאילו נחתם על ידו. אשר למניות האחרות מבהירה החברה לנאמנות כי יחסי הנאמנות שלה הם עם אפקטיב ולא עם המבקשים והיא אינה מחזיקה במניות עבורם.
3. בנוגע למניות המוחזקות עבור אפקטיב, הרי שהאחרונה נתנה הוראה למכירת המניות שמוחזקות עבורה ואף לא טענה כי היא זכאית למניות נוספות מעבר ל- 54,399 מניות. מכירת המניות הסתיימה ביום 14.8.2013 וחברת הנאמנות החלה בקבלת כספים לחשבונות הנאמנות שנפתחו לנהנים השונים. טרם העברת כספים לנהנים מוטלת על חברת הנאמנות חובה להעביר את שומת המס בהתאם להנחיות מס הכנסה. החברה לנאמנות מבהירה כי לאחר קבלת תשובה מפקיד השומה (שטרם התקבלה נכון למועד הגשת תשובתה), היא תשלם את שווי המניות לצוק והצפי הוא כי הדבר יתרחש זמן מה לאחר סוכות. מכל מקום היא מבהירה הבהרות שונות באשר לנתונים שגויים שנכללו בבקשה, ומציינת כי אין לה עניין בזהות הזוכה ובלבד שיובטח תשלום המס וישולמו הוצאות החברה לנאמנות.

תגובת צוק

1. צוק מבקש לדחות את הבקשה על הסף ולחלופין לדחות אותה לגופה. הוא מפנה להליכים השונים שהתקיימו ולכך שיעקב, השולט בסולידוס, מנסה לגזול ולגנוב ממנו את כספיו. בהקשר זה הוא מזכיר את הדברים שנאמרו בעת הדיון בתביעה שהתנהלה בבית משפט השלום, מהם עלה כי יעקב נמנע מלהעביר אליו את כספי תמורת המכירה של המניות מגולדמן זקס והשתמש בכספים למטרות אחרות בגלל בעיה כספית שלו. עוד מפנה צוק לכך שיעקב הוא חייב מוגבל באמצעים ומפרט בהרחבה על מערכת היחסים בין הצדדים. טענות נוספות בפיו בקשר עם מיהות המבקשים.
2. אשר לבקשה, טוען צוק כי הסעד המבוקש באשר ל- 2,500 המניות אינו נתון לסמכות בית המשפט המחוזי ומדובר בסעד חפצי ששווי העניין לגביו הוא כ- 288,000 ₪. עוד הוא טוען כי למבקשים אין כל יריבות בנוגע למניות שכן הזכויות בהן שייכות לאפקטיב ולסולידוס יש לכל היותר כ- 10% ממניות אפקטיב. אשר ל- 7,500 המניות –הסעד זמני המבוקש אינו תואם את הסעד העיקרי, שכן במסגרת המרצת הפתיחה מבוקש כי תימנע מכירתן, ואילו במסגרת הסעד הזמני נטען כי המניות כבר נמכרו ולפיכך מבוקש שתמורתן לא תועבר לצוק.
3. בתגובתו נסמך צוק על הקביעות שבפסק הדין של בית משפט השלום והוא למד מהם כי הצו שניתן, שהוא המחייב, התייחס למלוא כמות המניות – 10,000 – ולא לחלק מהן. משהפך פסק הדין לחלוט לאחר שהמבקשים לא ערערו על חלק זה בפסק הדין ואף אפקטיב לא טענה כלפיו ואיננה חולקת עליו גם כיום, הרי שהרישום אצל חברת הנאמנות לפיו לצוק שייכות 10,000 מניות הינו תקף ומחייב.
4. בהתייחסו לטענות המבקשים הנשענות על סעיף 39 לחוק הנאמנות מפנה צוק לכך שאין מדובר בתובענה לפי חוק הנאמנות וכי החברה לנאמנות איננה נאמן כלפי המבקשים אלא כלפי אפקטיב. מכאן שחובתה של זו היא לפעול לטובת אפקטיב ואין כל טענה או ראיה לכך שאפקטיב איננה מסוגלת לעמוד על זכויותיה.
5. מכאן נפנה צוק להתייחס למאזן הנוחות. הוא מפנה לכך שלא נטען מה הנזק שייגרם למבקשים ואין די באמירה כי ייגרם להם נזק. מאחר והמניות נמכרו – הרי שהמחלוקת היא באשר לכספי התמורה (הסכום בו מדובר בכל הנוגע ל- 7,500 המניות עומד על 860,000 ₪). מכאן שאין נכס שעתיד ללכת לאיבוד אלא מדובר בסכסוך כספי בלבד ולכן לא ברור מהו הנזק לו טוענים המבקשים ומדוע אינו ניתן לפיצוי כספי.

תגובת אפקטיב

1. אפקטיב איננה חולקת על כך שפסק הדין קבע כי 10,000 המניות מושא הבקשה שייכות לצוק וכי החברה לנאמנות מחזיקה בהן עבורו. לאפקטיב, כפי שהיא מודיעה, אין עניין במניות נשוא הבקשה וככל שיש מחלוקת עליה להתברר בין המבקשים לבין צוק ללא מעורבותה של אפקטיב. היא מבקשת אפוא למחוק את הבקשה כלפיה או להשאירה כמשיבה פורמאלית.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים השונים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.
2. על פי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, בית המשפט רשאי לקבוע סעד זמני אם שוכנע בקיומה של עילת תובענה, ולאחר שנתן משקל ראוי למאזן הנוחות בין הצדדים, לתום הלב של המבקשים ולמידת הצדק שיש במתן הסעד הזמני (רע"א 1896/12 מטרת מיזוג חברות בע"מ נ' אולטרא שייפ מדיקל, פסקה 10 (5.4.2012)). כלומר, בבוא בית המשפט לדון בבקשה למתן סעד זמני עליו לשקול שני שיקולים עיקריים: סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לצד שני אלו, על בית המשפט לבחון גם שיקולי יושר (רע"א 4783/13 עו"ד יוסי כהן נ' יואב יצחק, פסקה 5 (7.7.2013)). שיקולים אלו מקיימים ביניהם יחסי גומלין של "מקבילית כוחות", כך שככל שעולה עוצמתו של אחד מהם, ניתן ליחס לשיקול השני חשיבות מועטה יותר (רע"א 5711/12 נ.מצה בע"מ נ' דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ, פסקה 5 (25.2.2013), רע"א 560/13 חברת נמל אשדוד בע"מ נ' גולדשטיין שירותי תברואה בע"מ, פסקה 6 (12.2.2013), רע"א 10509/05 בנק לאומי לישראל נ' ביאטריס בגס, פסקה 4 (25.12.2005)).
3. מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. כידוע, במסגרת שיקול זה יש לשקול את אי הנוחות שתיגרם לתובע אם לא יינתן הצו לעומת זו שתיגרם לנתבע אם יינתן הצו, ולכרוך זאת בשאלה האם ניתן לפצות את התובע בכסף מקום שבו לא יינתן לו הסעד הזמני (רע"א 2736/98 Habboub Bros. Co. נ' Nike International Ltd., פ"ד נד(1) 614, 624 (2000)). בענייננו, בסופו של דבר גם אפקטיב וגם צוק הודיעו על רצונם במכירת כל המניות. המחלוקת בין הצדדים אינה אפוא על המניות עצמן אלא על התמורה שהתקבלה ממכירתן ולמבקשים יש לכל היותר עילה לתביעה כספית כלפי צוק בטענה שקיבל ביתר כספים המגיעים להם (וזאת אף בהתעלם מטענת היריבות). אין בבקשה כל תשתית עובדתית היכולה להראות שצוק לא יוכל, ככל שכך ייקבע, לשלם את הסכום המגיע למבקשים לטענתם בשל המניות שקיבל את תמורתן או בשל הנזקים שנגרמו, ככל שנגרמו, למבקשים בשל מכירתם לפי הוראתו. אין בבקשה נימוק המצביע על הנזק שייגרם למבקשים ככל שהמניות נמכרו ותמורתן תשולם לצוק – שלא יוכל לקבל מענה בתביעה כספית. מכאן, שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים ואינו מצדיק סעד של צו מניעה.
4. אף שדי היה בנימוק שלעיל כדי להביא לדחיית הבקשה אתייחס בקצרה גם לשיקולים נוספים. למבקשים אין לכאורה כל מעמד באשר למניות מובילאיי, אלא לכל היותר לאפקטיב. מניות מובילאיי שמוחזקות על ידי חברת הנאמנות מוחזקות עבור אפקטיב ומכוח הסכם נאמנות עמה ולא עם מי מהמבקשים. מכאן שככל שיש למישהו עילה כלפי רישום צוק כנהנה על 10,000 מניות הרי שעילה זו נתונה לאפקטיב, אשר איננה תומכת בבקשה. אמנם, ככל שאפקטיב איננה מעוניינת לפעול להשבת המניות לטובתה הרי שפתוחות למבקשים סעדים מתחום דיני החברות, בין היתר בדרך של הגשת תביעה נגזרת. ברם, אין נובעת מכך בהכרח עילת תביעה אישית למבקשים באשר למניות עצמן, להבדיל מתביעה כספית באשר לתמורה שמתקבלת מהן.
5. איני סבור כטענת המבקשים כי פסק הדין הפך אותם לנהנים ואת חברת הנאמנות כמי שנאמנה עבורם ומכאן שאין גם רלוונטיות להוראות סעיף 39 לחוק הנאמנות ואין בהן כדי להפוך את המבקשים לבעלי מניות במובילאיי במקומה של אפקטיב. כל שקבע פסק הדין הוא באשר למניותיו של צוק וזאת על רקע הנסיבות שפורטו בפסק הדין.
6. על פני הדברים גם המבקשים אינם חולקים כי מכרו לצוק 10,000 מניות, וגם לשיטתם לאחר הפחתת המניות שנמכרו בעסקת גולדמן סקס – נותרו 7,667 מניות שצוק זכאי להן. הטענות ולפיהן לא הבשילו התנאים לרישומו כנהנה מול חברת הנאמנות אינן נראות לי בעוצמה כזו המצדיקות סעד זמני בכל הנוגע לשיעור זה במניות מובילאיי, גם אם הייתה עילה למתן סעד זמני באשר לשאר המניות.
7. משהגעתי למסקנה האמורה, לא מצאתי להידרש למחלוקת הנסבה על פרשנות פסק הדין של בית משפט השלום במסגרת החלטה זו.
8. בשולי הדברים אציין כי דומה כי הסעד הנכון מבחינת המבקשים הוא הגשת תביעה כספית בגין הסכומים שלטענתם מגיעים להם מתוך הכספים שישולמו לצוק בגין מכירת המניות. ככל שקיימת תשתית עובדתית לכך יוכלו לעתור לסעדים זמניים במסגרת תביעה כספית שיגישו. דברים אלה נכתבים למעלה מן הצורך ואין בהם כדי להביע כל עמדה באשר לקיומה של עילת תביעה או הצדקה למתן סעד זמני בהליכים אלה ככל שיפתחו. מכל מקום מוצע למבקשים לשקול האם הם עומדים על המשך הדיון בהמרצת הפתיחה שהגישו. הודעתם בעניין זה תוגש עד ליום 15.10.2013.

סיכום

1. הבקשה למתן צו מניעה זמני – נדחית.
2. המבקשים ישלמו למשיב מס' 1 ולמשיבה מס' 2 שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 10,000 ₪ (סכום של 5,000 ₪ לכל אחד ממשיבים אלה).

ניתנה היום, י"ד תשרי תשע"ד, 18 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.