1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בעכו, כב' השופט מ' אלטר, אשר חייב את המבקשת לשלם למשיבים סך של 33,200 ₪, וזאת עד מתן החלטה בבקשת הרשות לערעור שהגישה המבקשת ובערעור לגופו.

2. בבקשה העלתה המבקשת טענות שונות לגבי סיכויי ההצלחה בערעור. הטענה העיקרית שהעלתה המבקשת הינה כי המשיבים הם שהפרו את ההסכם בין הצדדים ולכן אינם זכאים לחזר המקדמה ששילמו. כן נטען כי טעה בית המשפט שמנע הגשת חוות דעת של מומחה.

3. דין הבקשה להידחות. כידוע הגשת ערעור, לא כל שכן בקשה לרשות ערעור, אינה מעכבת ביצוע פסק דין. הדבר נכון במיוחד כאשר מדובר בפסק דין הכולל חיוב כספי.

4. על מנת להצליח בבקשתו לעיכוב ביצוע, על המבקש לשכנע בסיכויי הצלחתו בערעור וכן עליו לשכנע כי אם יבוצע פסק הדין לא ניתן יהיה, או יקשה עליו מאוד, להשיב את המצב לקדמותו (רע"א

1599/15 קחטן נ' לוי 5 (4.5.2015); ע"א 6647/98 מנשה גנן נ' פקיד שומה ת"א 4, פ"ד נג(1) 189 (1999); ע"א 5791/14 קציר נ' דוידסקו, פסקה 18 (4.11.2014)). כאשר עסקינן בחיוב כספי, על המבקש לשכנע כי לא ניתן יהיה לגבות את הכספים שישולמו (ע"א 4779/09 סובחי שעבאן נ' פקיד שומה רמלה (29.7.2009), פסקה 12 וההפניות שם; ע"א 8777/08 סאלח מריסאת נ' חסן מריסאת (8.2.2009)).

5. המבקשת לא הביאה כל ראיה בדבר מצבם הכלכלי של המשיבים והסתפקה בטיעון כללי כי הינם פנסיונרים. בכך אין די כדי לשכנע שלא ניתן יהיה לגבות מהמשיבים את הסכום שנפסק, אם וכאשר תזכה המבקשת בערעור.

6. דומני כי גם סיכויי ההצלחה בערעור אינם מלמדים על סיכוי ממשי. בית משפט קמא הגיע למסקנה, לאחר שמיעת ראיות, כי שני הצדדים ביקשו לבטל את ההסכם וכידוע ערכאת הערעור ממעטת להתערב בקביעות עובדתיות. בית המשפט גם קבע כי המבקשת לא הוכיחה את עלויות הרכישה של חומרי הגלם.

7. אשר על כן, אני דוחה א הבקשה. הואיל ולא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ה, 16 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.