לפני בקשת רשות ערעור על פסק דין של בימ"ש לתביעות קטנות בעכו (כב' השופט משה אלטר – שופט עמית) מיום 23.7.15 שניתן במסגרת ת"ק 33844-09-13.

בהתאם לסמכותי מכוח תקנה 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, ולאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, אני מוצא כי אין היא מצריכה תשובה ויש לדחותה.

המשיבים הגישו נגד המבקשת תביעה כספית על סך 33,200 ₪ להחזר המקדמה ששילמו למבקשת עבור התקשרות חוזית לביצוע תוספת בניה בביתם שבקיבוץ מורן. במועד כריתת החוזה בין הצדדים עדיין לא היה למשיבים היתר בנייה לביצוע תוספת הבנייה וסוכם בין הצדדים שהמבקשת תתחיל בעבודות הבנייה לאחר קבלת היתר הבנייה ותוכניות מאושרות. המשיבים טענו בתביעה שהוגשה נגד המבקשת כי עד למועד הגשת התביעה לא החלה המבקשת בביצוע עבודות הבנייה, למרות פניות חוזרות ונשנות שלהם ולמרות דחיות רבות מצד המבקשת. בשל כך הודיעו המשיבים למבקשת, באמצעות מכתב מעורך דינם, על ביטול ההסכם ודרשו את השבת המקדמה ששילמו, אולם המבקשת התעלמה מהדרישה. לכן הוגשה התביעה הקטנה במסגרתה עתרו המשיבים לחייב את המבקשת להחזיר להם את המקדמה. המבקשת טענה בבימ"ש קמא כי רק לאחרונה פנו אליה המשיבים והודיעו כי קיבלו היתר בניה וכי ברצונם להתחיל בעבודות הבנייה. המבקשת טענה כי הודיעה למשיבים כי היא מוכנה להתחיל בעבודות מיד לאחר שתסיים את העבודות בפרויקט אחר אותו התחילה עת המתינה לקבלת היתר הבניה, אולם הדבר לא היה מקובל על המשיבים. המבקשת טענה כי לא הפרה את תנאי ההסכם וכי היא עדיין מוכנה לקיימם וכי מי שהפר את ההסכם אלה המשיבים. כן טענה המבקשת כי המקדמה שקיבלה מהמשיבים שימשה אותה לרכישת חומרים לביצוע הבנייה ובמיוחד רכישת ברזל על מנת לחסוך בעלויות מחירים וכי העיכוב בהתחלת עבודות הבניה במשך כשנה כתוצאה מהעיכוב בקבלת היתר הבנייה גרם לה נזקים רבים.

בימ"ש קמא בחן את עדויות הצדדים ואת שאר הראיות שהובאו בפניו וקבע כי אף צד לא הפר את ההסכם הפרה יסודית המקנה לצד השני זכות לבטל את ההסכם ולתבוע פיצויים על נזק. נקבע כי הפסקת ההתקשרות בין הצדדים הייתה בסופו של דבר ביוזמת שני הצדדים, כל צד מטעמיו, המשיבים משום שלא היו מוכנים להמתין יותר להתחלת העבודות והמבקשת משום שלא מצא חן בעיניה שהמשיבים שכרו את שירותיו של מפקח שיפקח על ביצוע העבודות. באשר לחומרי הבנייה אותם רכשה המבקשת, שלגביהם הציגה המבקשת חשבוניות על רכישת ברזל, קבע בימ"ש קמא כי כפי שעולה מהעדויות חלק מהברזל ניתן לשימוש גם בעבודות בנייה אחרות. כן נקבע כי למרות שמנהל ואחד מבעלי המבקשת, מר דורון עובד, התבקש על ידי המשיבה להביא לה את החומרים שקנתה המבקשת והבטיח לעשות זאת, הוא לא עשה כן. על כן, נקבע כי לא ניתן לקזז תשלום עבור חומרי בניין שנקנו לביצוע עבודה מסוימת ולסרב למסור את חומרי הבניין למזמין העבודה. כמו כן, נקבע כי מאחר שהתחלת העבודות הייתה מותנית בקבלת היתר בניה, לא הייתה כל הצדקה לרכישת הברזל או שאר חומרי הבנייה לפני קבלת ההיתר או תכניות העבודה, שכן ייתכן שבסופו של יום לא היה ניתן היתר או שהיה ניתן היתר לתוכנית בנייה אחרת. על כן, קבע בימ"ש קמא כי המבקשת אינה זכאית לקזז את עלות הברזל ושאר חומרי הבנייה שרכשה ועליה להחזיר למשיבים את המקדמה (הסכום הנתבע).

המבקשת טוענת כי בפסק הדין של בימ"ש קמא נפלו פגמים המצדיקים התערבות. נטען כי בימ"ש קמא חייב את המבקשת בהחזרת המקדמה למשיבים מבלי שנתן דעתו לחומרים שנקנו בגין אותה מקדמה, חומרים שמחובת המשיבים לדאוג לקבלם, שכן מדובר בשינוע ברזל ממקום למקום שהינו מורכב ומחייב עלות כספית גבוהה. נטען כי המשיבים ידעו על רכישת החומרים בתשלום המקדמה וקיבלו חשבונית מס שבה הערה על כך שהמקדמה מיועדת לרכישת חומרים ועצם קבלת החשבונית עם ההערה מהווה הסכמה לאמור באותה חשבונית מצדם. נטען כי מפסק הדין עולה תוצאה לפיה מפר החוזה או מי שיוזם את ביטול החוזה יוצא נשכר והתוצאה אינה צודקת בנסיבות העניין. המבקשת טוענת כי נמנעה ממנה האפשרות לזמן לעדות מומחה שהכין חוות דעת בקשר לחומרים שהוזמנו וכן נמנעה ממנה האפשרות לזמן את הקונסטרוקטור. נטען כי בכך נמנעה מהמבקשת הזכות לעשיית צדק. עוד נטען כי בימ"ש קמא התעלם מהעובדה כי החשבוניות המתייחסות לברזל שנרכש כוללות גם מע"מ אשר הועבר לשלטונות המס ואין מקום שהמבקשת תספוג תשלום המע"מ בנסיבות המקרה כאשר בשלב בו נמסרה הודעה על ביטול ההסכם הוא לא היה ניתן לקיזוז הואיל וחלפה ממועד מתן החשבונית שנת מס. המבקשת טוענת גם כי ההליך עצמו כלל לא היה מתאים לדיון במסגרת תביעה קטנה ומן הראוי היה להעביר את התביעה לבירור בהליך מתאים תוך מתן הזכות למבקשת להיות מיוצגת על ידי עורך דין.

לאחר שבחנתי את בקשת הערעור על נספחיה ואת פסק דינו של בימ"ש קמא הגעתי למסקנה כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור. עיקר טענות המבקשת הוכרעו על ידי בימ"ש קמא ובניגוד לטענת המבקשת, בימ"ש קמא נתן דעתו לחומרים שנקנו באמצעות המקדמה ולכך שהמשיבים ידעו על רכישת החומרים באמצעות תשלום המקדמה. פסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מבוסס על קביעות עובדתיות, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות והעדויות שהוצגו בפני בית המשפט. בעניינים כגון אלה אין ערכאת הערעור מתערבת ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

בנסיבות העניין, ומאחר שלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

העירבון אם הופקד יוחזר למפקיד באמצעות בא כוחו.

המזכירות תעביר עותק מהחלטה זו לצדדים ולתיק בית משפט קמא.

ניתנה היום, ב' אלול תשע"ה, 17 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.