בפני בקשת התובע מיום 7.2.14 אשר הוגדרה בכותרתה כ״הודעה ובגינה בקשה לפרישת ביהמ״ש מתיק זה״.

הואיל ואין כל מסגרת נורמטיבית לדיון בבקשה מסוג זה, אתייחס לבקשתו של התובע כפי שנוסחה בפסקה האחרונה לבקשתו.

התובע מבקש כי בית המשפט יודיע, מיוזמתו הוא, כי לא ידון בתביעה זו משני טעמים:

הראשון - תלונות שהתובע טוען כי הגיש לנציב הקבילות על השופטים.

השני - כי בית המשפט הכריע בתיק אחר באחת השאלות הנדונות אף בתיק זה.

עיינתי אף בתגובת המשיבה. המבקש לא השיב לתגובה הנ"ל.

אין כל הליך של ״פרישה מרצון״ ולא יכולה להיות ״פרישה ביוזמת בית המשפט״, בעקבות בקשת התובע. הרי היוזמה היא כבר של התובע שהגיש בקשתו.

בית המשפט אף אינו מוסמך "לפרוש מרצון" מטיפול בתיק, אלא אם התקיימו לכך התנאים הקבועים בחוק המצדיקים פסילתו של המותב, עניין שלא התבקש.

למעלה מן הצורך, אציין, כי הגשת תלונות לנציב הקבילות על השופטים אינה מהווה עילת פסלות.

גם העובדה כי עניין מסויים בתיק זה [הזכות לעקל כספים בגין חובות קיימים מעבר לסכום שהופקד בקופת בית המשפט] הוכרע כבר בתיק אחר [תא"מ 27805-0212] אינה מהווה עילת פסלות שכן אין כל נפקות למותב אשר הכריע כבר באותו עניין. 

אם לדעת התובע קיימת הכרעה שיפוטית מחייבת באותה עילת תביעה, הרי ממילא יהיה מושתק מלטעון אותה שוב בהליך דנן, בפני מותב זה או אחר.

מכל מקום, התובע הוא זה שבחר להעלות טענותיו לעניין עיקול הכספים גם בתא"מ 27805-02-12 ולפיכך אין הוא יכול להלין על כך שבית המשפט דן בטענתו זו.

לפיכך, ומשהבקשה נעדרת כל עילה - היא נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות הבקשה בסך 1,500 ש״ח.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.