לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר

נציגת ציבור (מעסיקים) - הגב' ציפי בר נוי

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעות בעמוד שדרה צווארי, בכתף ימין ובידיים כ"פגיעה

בעבודה" בעילת המיקרוטראומה כאמור בפרק ה' לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-

1995.

רקע עובדתי

1. תביעת התובע להכיר במחלת הc.t.s. נתקבלה ואולם תביעתו להכיר בפגיעה בעמוד שדרה צווארי כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי "תלונותיך בדבר כאבים בעורף וכתף ימין אינן מוכרות כמחלת מקצוע/מיקרוטראומה הואיל ולא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך אשר הביאו לכאבים בעורף (בצוואר) וכתף ימין. כמו כן, מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך".

כנגד החלטה זו עתר התובע בתביעתו זו.

2. הוכחות הצדדים נשמעו בפני מותב אשר כלל את נציג הציבור (מעסיקים) מר שמעון בינון. לאחר שנקבעו העובדות הרלוונטיות, משנסתיימה כהונתו ובהסכמת הצדדים, מונתה הגב' ציפי בר-נוי להמשך הדיון בהליך.

3. העובדות הרלוונטיות נקבעו בהחלטת ביניים מיום 3.2.16 ועל פיהן:

א. התובע יליד 1974 עובד בחברת "דורות-מגופי פיקוד ובקרה אגח"ש בע"מ" (להלן: "החברה") מיום 13.1.08 ועד היום. עבודת התובע מתבצעת 5 ימים בשבוע, 9 שעות מידי יום כאשר מעת לעת עובד התובע בימי שישי ובשעות נוספות.

ב. במהלך עבודתו עבד התובע במחלקת הרכבה ובמחלקת מדי מים. מיום 13.1.08 ועד ליום 30.9.11 עבד במחלקת הרכבות שם הועסק בהרכבת מדי מים, ואילו מיום 1.10.11 ועד ליום 31.10.12 עבד בכיול מדי מים. ביום 1.11.12 חזר התובע לעבוד במחלקת הרכבות שם הוא עובד עד היום.

ג. במהלך חודש אפריל 2012 החל התובע להתלונן על כאבים ומוגבלות בשורש כפות ידיו, וכן על כאבים ומגבלות בעמוד השדרה הצווארי. התובע אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקרפאלית (CTS) דו צדדי, ומתסמונת כאבים בכתף עם הגבלה בתנועה. כתוצאה מכך נעדר התובע מעבודתו ובהמשך, ביום 1.11.12 הועבר למחלקת הרכבות לביצוע עבודות עדינות המתאימות למצבו.

ד. מחלקת ההרכבה

1. התובע עבד במחלקה זו מיום 13.1.08 ועד ליום 30.9.11 היינו, למעלה מ-3.5 שנים.

2. המגופים הונחו על שולחן בגובה המתניים והתובע נהג לעבוד בעמידה, תוך ביצוע תנועות של כיפוף והטייה קלה של הראש כלפי מטה כל שעות העבודה כשמתוכן במשך כשעתיים ביום שלא ברציפות נדרש התובע גם למאמץ פיזי בעת ביצוע פעולת הסגירה של המוצר.

3. בעבודתו השתמש התובע במכשירים פנאומטיים ("אקדח" או "מפתח") המופעלים בלחץ אוויר ואשר עשוי להפעיל רטט. עם זאת, בשימוש במפתח בקוטרים קטנים (שזו מרבית עבודת התובע) הרטט קיים אך כמעט ואינו מורגש.

ה. מחלקת מדי המים

1. התובע עבד במחלקה זו מיום 1.10.11 ועד ליום 31.10.12, היינו במשך שנה וחודש.

2. כיול מדי המים נעשה על גבי שולחן בגובה המותניים; הקלדת הנתונים נעשית על גבי מחשב שהמקלדת מצויה בגובה הכתפיים והמסך מעל ראשו של התובע באופן המצריך אותו להסתכל למעלה תוך הטיית הצוואר מעלה והצידה.

3. בתחילה מזין התובע את המספרים הקטלוגיים של מדי המים ולצורך כך הוא מוריד את הראש כלפי מטה ומרים אותו מעלה לכיוון המסך עד לסיום הזנת המספרים של כל המדים שעל שולחן הבדיקה.

4. התובע מבצע כיול של מדי המים בעזרת מברג והוא מסתכל על המסך לבחון אם מד המים מכויל כך הוא נדרש לכיפוף הראש כלפי מטה ומיד להרמת הצוואר כלפי מעלה יחד עם הטייה ימינה או שמאלה ביחס למיקום מד המים לעומת המסך ולמקום עמידתו של התובע בתנועות חוזרות ונשנות של הטייה למטה והרמת הצוואר כלפי מעלה. התובע מבצע עבודה זו במשך כ-8-10 שעות ברציפות.

5. מספר כיפופי הראש כלפי מטה של התובע ויישורן בעבודתו במחלקה זו מוערך בלא פחות מ-300 פעולות של כיפוף ויישור הראש מידי יום.

6. התובע החל להתלונן על כאבים לאחר 6 חודשי עבודה במחלקה זו.

ו. מצבו של התובע הוא כמפורט במסמכים הרפואיים.

4. ד"ר רון בשוראי מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין המצב הקיים בכתף ימין ובעמוד השדרה הצווארי (עורף) של התובע.

5. ד"ר בשוראי קובע בחוות דעתו כי:

"ש. מהם הליקויים מהם סובל התובע בעמוד השדרה הצווארי ובכתף ימין?

ת. ע"ש צווארי - לתובע מחלה שחיקתית ניוונית של ע"ש צווארי, זו מתבטאת בכאבי צוואר, ובבדיקת ה-MRI רואים בלטי דיסק ושינויים ניווניים נוספים.

בכתף ימין - לתובע מחלה שחיקתית ניוונית של גיד סופרספינטוס (SSP). זו מתבטאת בכאבי כתף ובממצאי ה-US - חסר אחידות בגיד (טנדינוזיס) שפורשה גם כדלקת (טנדיניטיס).

ש. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין תנאי העבודה של התובע לליקויים מהם הוא סובל? דהיינו, יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקויים או החמרתם, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו? גם החמרת המצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ת. ניתן לקבוע להערכתי, בסבירות של למעלה מ-50% קשר סיבתי בין עבודתו לליקויים שתיארתי לעיל. עבודתו החמירה את הליקויים שמקורם בתהליכים הקשורים לגיל ותורשה, ובחבלת ת.ד.

ש. האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרמו על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (דוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ת. החמרת מצבו של התובע עקב עבודתו נגרמה במנגנון של מיקרו טראומה כפי שתואר בגוף השאלה. המנגנון התקיים בצוואר בהטיות מרובות של הצוואר מעלה מטה והצידה (מחלקת ההרכבה, מחלקת מדי המים), ובכתף בעבודה עם מקלדת המצריכה הרמת הידיים מעל גבה הכתפיים (מחלקת מדי המים).

ש. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקויים ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)?

במידה שהמצב הקיים נגרם בגין תהליך תחלואתי וגם בגלל פגיעות זעירות בעלות אופי בלתי הפיך, האם ניתן לקבוע, כי תנאי עבודתו של התובע החמירו מחלותיו ולפיכך מדובר בפגיעת עבודה בגין החמרת מצב רפואי?

ת. עקב משך החשיפה הנמוך יחסית לגורמי המיקרוטראומה (שנה לכתף ו-3.5 שנים לצוואר) אני מעריך שלתרומתם אין השפעה משמעותית על היווצרות הליקויים. יחסית לגורמי גיל ותורשה, ונזק טראומה לצוואר בתאונת הדרכים".

טענות הצדדים

6. לטענת התובע, נדרש בשלב זה להוכיח כי עבודתו כללה מספר רב חוזר ונשנה של אירועים מיקרוטראומתיים שבהצטברם יכולים להביא לפגיעה ממנה הוא סובל. לדבריו, עמד בנטל זה. באשר לממצאים הרפואיים וחוות דעתו של המומחה טוען התובע, כי הפעולות החוזרות והנשנות בכל תקופת העבודה היא זו שגרמה למחלת המקצוע שממנה הוא סובל ולכל הפחות החמירה אותה בצוואר ובכתף ימין. לדבריו, הפגיעה בכתף ימין והמגבלה של כתף ימין הן פועל יוצא של פגיעה בעמוד השדרה הצווארי ונובעות מהקרנה ומלחץ על מוצא העצב בחוליות ב-C5-C6 ועל כן יש להכיר במצבו כפגיעה בעבודה.

7. לטענת הנתבע, קבע המומחה כי לתובע מחלה שחיקתית ניוונית של כתף ימין ועמוד שדרה צווארי המתבטאת בכאבי צוואר. עוד טוען הנתבע, כי המומחה קבע אומנם קשר סיבתי בסבירות של למעלה מ-50% בין עבודת התובע לבין הליקוי, אך מציין כי העבודה החמירה את הליקויים שמקורם בגיל ותורשה ובסופו של יום מעריך כי לתרומתם אין השפעה משמעותית על היווצרות הליקויים. בנסיבות אלה, טוען הנתבע, אין מדובר בליקויים אשר נוצרו עקב תנאי העבודה ועל כן יש לדחות את התביעה.

הכרעה

8. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).

9. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, שהמומחה סבור כי הגם שהפעולות החוזרות והנשנות בעבודת התובע עשויות להוות תשתית לעילת מיקרוטראומה, ההשפעה של תנועות אלה על מצבו של התובע בהתחשב בגילו, בגורמי תורשה ובנזק טראומתי קודם בצוואר (פגיעה בתאונת דרכים), גורמים לכך כי השפעת העבודה אינה עולה כדי השפעה משמעותית. התובע לא כפר בקביעת המומחה.

חוות הדעת מנומקת והמומחה השיב בצורה חד משמעית כי ניתן לקבוע בוודאות שהתובע סובל ממחלה ניוונית וכי השפעת גורמי העבודה היא מועטה. לא מצאנו כי נפל פגם בחוות הדעת ולא מצאנו מקום שלא לאמצה.

על יסוד האמור, משעילת המיקרוטראומה דורשת קיומן של שני יסודות, האחד, קיומן של תנועות העשויות להשפיע על מצב הצוואר והכתף. השני, קיומה של השפעה משמעותית ביחס לגורמי הסיכון של התובע המסוים ומשהמומחה הרפואי בחן את הדברים והגיע למסקנה כי ההשפעה של התנועות החוזרות והנשנות על פגיעת התובע, היא מועטה, לא מצאנו כל סיבה שלא לקבל את חוות הדעת כלשונה.

10. לאור כל האמור, משלא מצאנו כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר בשוראי ואנו קובעים, כי הפגיעות בכתפו ובעמוד השדרה הצווארי של התובע אינן נובעות מתנאי עבודתו ואין מצבו בגדר "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ו' תמוז תשע"ו, (12 יולי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.