לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) - מר אפרים ויגדר

נציג ציבור (מעסיקים) - מר שמעון בינון

החלטה

החלטה זו עניינה תביעה להכיר בפגיעה בכתפו הימנית, בעורף, ובידיו של התובע כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת ה"מיקרוטראומה".

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1974 עובד בחברת "דורות-מגופי פיקוד ובקרה אגח"ש בע"מ" (להלן: "החברה") מיום 13.1.08 ועד היום. עבודת התובע מתבצעת 5 ימים בשבוע, 9 שעות מידי יום כאשר מעת לעת עובד התובע בימי שישי ובשעות נוספות.

2. במהלך עבודתו עבד התובע במחלקת הרכבה ובמחלקת מדי מים. מיום 13.1.08 ועד ליום 30.9.11 עבד במחלקת הרכבות שם הועסק בהרכבת מדי מים, ואילו מיום 1.10.11 ועד ליום 31.10.12 עבד בכיול מדי מים. ביום 1.11.12 חזר התובע לעבוד במחלקת הרכבות שם הוא עובד עד היום.

3. במהלך חודש אפריל 2012 החל התובע להתלונן על כאבים ומוגבלות בשורש כפות ידיו, וכן על כאבים ומגבלות בעמוד השדרה הצווארי. התובע אובחן כסובל מתסמונת התעלה הקארפלית (CTS) דו צדדי, ומתסמונת כאבים בכתף עם הגבלה בתנועה. כתוצאה מכך נעדר התובע מעבודתו ובהמשך, ביום 1.11.12 הועבר למחלקת הרכבות לביצוע עבודות עדינות המתאימות למצבו.

4. ביום 7.8.12 פנה התובע למוסד לביטוח לאומי להכיר בפגיעות שמהן הוא סובל בעורף, כתף ימין וידיו כ"פגיעה בעבודה" מכוח עילת המיקרוטראומה.

5. ביום 3.2.13 הוכרה פגיעתו בתסמונת התעלה הקארפלית הדו הצדדית שממנה סבל, כמחלת מקצוע, אולם תביעתו להכרה בפגיעות בכתפו ובעורפו נדחתה וזאת בנימוק כי: "לא הוכח קיום אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך אשר הביאו לכאבים בעורף
(צוואר) וכתף ימין". כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעה שלפנינו.

6. מטעם התובע העידו התובע ומר דודו דהן (להלן: "מר דהן") מנהל מחלקת מדי מים בחברה. מטעם הנתבע העיד מר שרון זגזג (להלן: "מר זגזג") מנהל מחלקת הרכבות בחברה.

טענות הצדדים

7. לטענת התובע, עבודתו במחלקת ההרכבה היתה כרוכה בפעולות חוזרות ונישנות של כיפוף העורף כלפי מטה ויישורו וזאת במשך מספר שעות מידי יום. כמו כן היתה כרוכה עבודתו במחלקת ההרכבה בשימוש בכלים רוטטים לצורך הרכבה או הברזה.

מוסיף וטוען התובע כי גם בעת עבודתו במחלקת מדי המים, היתה זו כרוכה בפעולות חוזרות ונישנות של כיפוף העורף והצוואר כלפי מטה במשך מספר שעות מידי יום. לטענתו, כתוצאה מפעולות אלה נפגע בעורפו ובכתפו.

8. לטענת הנתבע, לא אירעו לתובע בעבודתו פגיעות זעירות חוזרות ונישנות והוא לא ביצע תנועות הזהות במהותן. לעמדתו, כללה עבודת התובע ביצוע פעולות ומטלות שונות ומגוונות והתובע עבד במחלקות שונות ובעמדות שונות. במחלקת ההרכבה עבד התובע בעמדות שונות כאשר בעמדת "משחררי אוויר" עבד רק במשך כ-6 חודשים תוך שימוש בכלים רוטטים ואילו ביתר הזמן עבד בעמדה אחרת שבה לא הוכח כי נעשה שימוש בכלים רוטטים. כמו כן טוען הנתבע כי בעמדת משחררי אוויר כמעט ולא נזקק התובע לעבודה תוך כיפוף ראשו אלא רק להטיה פיזיולוגית קלה של הראש למטרות שונות, לכיוונים ולגבהים שונים וכן לזוויות שונות אשר אינה עולה כדי פגיעה זעירה וכי לא נדרש לפעולות של הרמת הכתף.

מוסיף וטוען הנתבע כי במחלקת מדי המים עבד התובע תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הראש כלפי מדי המיים והרמתו אל המחשב אך משתלונותיו החלו לאחר 6 חודשים, ומשך זמן זה אין די בו כדי ליצור תשתית עובדתית לפגיעה על פי תורת המיקרוטראומה, אין קשר בין התנועות לפגיעה ואין די בכך כדי להקים תשתית עובדתית למינוי מומחה. משכך, הרי שאין כל קשר סיבתי רפואי בין עבודתו לבין הפגיעות בעורף ובכתף שמהם הוא סובל ואין להכיר בפגיעותיו אלה כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

המצע המשפטי

9. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

תורת המיקרוטראומה באה בעיקר כדי לאפשר לבתי הדין, לקדם את מטרת החוק, באותם המקרים, שהמחוקק או מחוקק המשנה לא מצא בעיתו את הנדרש, בהקשר להכרזה על מחלה כמחלת מקצוע (דב"ע ל"א/0-5 אסתר ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב' 200).

10. לתורה זו יש מספר יסודות ובהם:

(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;

(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצברות לבין הופעת המחלה.

(עבל 338/96 המוסד לביטוח לאומי - יוסף עובדיה פד"ע ל"ו, 213, 221; דיון נ"א/0-116 המוסד לביטוח לאומי - כמיליה חורי פד"ע כ"ה, 25).

11. כאמור היסוד הראשון מצריך, כי התובע יוכיח, שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד לביטוח לאומי פד"ע י"ט, 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי; בג"ץ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' ביה"ד הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג (2), 529).

12. זיהוי כל ארוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ש. קובובי, רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה (1994), הוצאת לשכת עורכי הדין) עמ' 99).

בחינת ההוכחה הנדרשת לעניין המיקרוטראומה היא הוכחות המראות במידה סבירה של אפשרות, כי אכן אפשרי שכך היה (דב"ע ל"ג/0-157 רביע ואח' - המוסד לביטוח לאומי פד"ע ה', 179, 183).

13. לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות נפסק, כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסבירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף פד"ע ל"ה 463).

14. התובע אינו יכול להוכיח, בשלב העובדתי (הטרום רפואי) את הנזק הזעיר עצמו, שנגרם בגופו כתוצאה מכל אחת מן הפעולות שבסדרה. הוא אינו יכול להוכיח בשלב זה את אופיים של הנזקים הזעירים (אי-הדירותם) ואת הצטברותם. כל אלה הם עניינים שברפואה ולצורך כך יש למנות מומחה רפואי מטעם בית הדין.

העובדה, כי מדובר במצב שהוא תוצאה של פגיעות זעירות ולא במצב שהוא תוצאה של תהליך הדרגתי - צריכות ראיות מפי רופא. כן צריך שיוכח הקשר הסיבתי בין הפגיעות הזעירות המצטברות לבין התוצאה שבה רואים פגיעה בעבודה המזכה בגימלה (דב"ע לא/0-5 ושדי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב', 200; דבע מו/0-17 עמיצור - המוסד, פד"ע יח' 100 בעמ' 104).

דרך המלך היא שכאשר מביא מבוטח ראיות מהן עולה, כי יתכן והיו פגיעות זעירות על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דב"ע נה/0-233 דוד קנפו - המוסד (לא פורסם); דיון מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי - אשר חליוא, פד"ע, כרך י"ט, 379).

15. בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי היתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה". פעולות שכל אחת מהן היתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה, ולו לכאורה.

הכרעה

16. עבודת התובע נחלקת לשתי תקופות שבהן עבד במחלקות השונות במהותן זו מזו. להלן נדון בכל תקופה בנפרד.

מחלקת ההרכבה

17. באשר לתקופת העבודה - התובע טען כי עבד במחלקה זו כ-3.5 שנים. הנתבע טען מנגד כי

התובע עבד בעמדה הרלוונטית (הרכבת משחררי אוויר) במשך 6 חודשים בלבד. הנתבע נסמך בטענתו זו על עדותו של עד ההגנה מר זגזג. אולם עיון בעדות זו מעלה כי אף שבתחילה ציין מר זגזג כי התובע עבד במשך כחצי שנה, ציין בהמשך כי הוא אינו זוכר במדויק ואינו יכול לציין את משך העבודה. לאחר מכן ציין מר זגזג כי התובע עבד במשחררי אויר "תקופה די ארוכה" (עמ' 15 שורה 11) ומעדותו עולה כי בתקופה הראשונה שבה עבד במחלקת הרכבות עבד רק בעמדה זו (עמ' 16 שורה 32 - עמ' 17 שורה 3 לפרוטוקול). לאחר שהסתיימו הוכחות הצדדים ובהתאם לצו בית הדין, מסר המעסיק פירוט של תקופות העבודה של התובע במחלקות השונות ומפירוט זה עולה כי התובע עבד במחלקת ההרכבה מיום 13.1.08 ועד ליום 30.9.11, היינו כשלוש שנים ושמונה חודשים. משלא נסתרה טענת התובע כי עבודתו במחלקה זו בוצעה בעמדת משחררי האוויר וגרסתו נתמכה בעדותו של מר זגזג, יש לדחות את טענת הנתבע ואנו מקבלים את גרסת התובע שלפיה עבודתו במחלקת ההרכבה בתקופה של למעלה משלוש וחצי שנים בוצעה בעמדת משחררי האוויר. אין מחלוקת כי ביום 1.11.12 חזר התובע לעבודה במחלקה זו אך בשל מגבלותיו שובץ לעבודה מסוג אחר בעמדת נווטים (עמ' 17 שורה 3 לפרוטוקול).

18. באשר לאופן ביצוע העבודה - טען התובע כי עבודתו בוצעה בעמידה תוך כיפוף הראש כלפי מטה תוך שימוש במכשירים פנאומטיים ("אקדח" או "מפתח") בלחץ אוויר. הנתבע טען כי עבודת התובע במחלקת ההרכבה לא היתה כרוכה בכיפוף העורף ובשימוש בכלים רוטטים.

מעדותו של התובע עולה כי המגופים הונחו על משטח עבודה בגובה המתניים. בעדותו אישר מר זגזג כי התובע עבד בעמידה (עמ' 19 שורות 4-9 לפרוטוקול) תוך "כיפוף קל" של הראש (עמ' 19 שורה 16 וכן בעמ' 20 לפרוטוקול). מר זגזג הוסיף כי התובע מצוי בתנוחה זו של כיפוף הראש במשך כשעתיים לא רצופות במשך היום בעת שהוא מבצע סגירה של המוצר, פעולה המצריכה מאמץ פיזי (עמ' 20 שורות 20-30 לפרוטוקול). עם זאת, עולה מהעדויות כי משהונחו המגופים על שולחן בגובה המתניים וכי התובע עבד בעמידה, משטבע הדברים בוצעה כל עבודתו תוך כיפוף והטייה קלה של הראש כלפי מטה כאשר רק בפעולה הסגירה נדרש התובע להפעלה של מאמץ פיזי נוסף.

19. בעדותו אישר עוד מר זגזג כי התובע עבד במחלקתו עם מפתח אויר (עמ' 18 שורות 1-11 לפרוטוקול) וכי מפתח אויר עשוי להפעיל רטט. עם זאת, סייג מר זגזג ואמר כי הרטט בקוטרים קטנים אינו מורגש וכי רק כ 20 פעם בשנה עבד התובע בקוטרים הגדולים של משחררי האויר שבהם מרגישים את הרטט.

20. מכאן, מסקנתנו היא כי בתקופת עבודתו של התובע במחלקת הרכבה נהג התובע לעבוד בעמידה, תוך ביצוע תנועות של כיפוף ויישור הראש כל שעות העבודה כשמתוכן במשך כשעתיים ביום שלא ברציפות נדרש התובע גם למאמץ פיזי בעת ביצוע פעולת הסגירה. טענת התובע כי השימוש במפתח אוויר גרם לרטט אף היא מקובלת עלינו אם כי במרבית המקרים בעת שעבד התובע בקוטרים הקטנים תחושת הרטט אינה מורגשת כמעט. עם זאת, לטעמנו אין בכך כדי לסתור את קיומה של תנועת הרטט ואף אם מדובר ברטט זעיר, יש לקחת זאת בחשבון.

מחלקת מדי המים

21. התובע העיד כי כיול המדים נעשה על גבי שולחן בגובה המתניים; הקלדת הנתונים נעשית על גבי מחשב שהמקלדת מצויה בגובה הכתפיים והמסך מעל ראשו של התובע באופן המצריך אותו להסתכל למעלה תוך הטיית הצוואר מעלה והצידה; כי בתחילה הוא מזין את המספרים הקטלוגיים של מדי המים וכי לצורך כך הוא מוריד את הראש כלפי מטה ומרים אותו מעלה לכיוון המסך עד לסיום הזנת המספרים של כל המדים שעל שולחן הבדיקה; הוא מכוון בעזרת מברג את מד המים ומסתכל על המסך לבחון אם מד המים מכויל כך הוא נדרש לכיפוף הראש כלפי מטה ומיד להרמת הצוואר כלפי מעלה יחד עם הטייה ימינה או שמאלה ביחס למיקום מד המים לעומת המסך ולמקום עמידתו של התובע בתנועות חוזרות ונשנות של הטייה למטה והרמת הצוואר כלפי מעלה; התובע מבצע עבודה זו במשך כ-8-10 שעות ברציפות.

22. בסיכומיו הודה הנתבע כי במחלקה זו ביצע התובע עבודתו תוך ביצוע תנועות חוזרות ונשנות של כיפוף הראש כלפי מטה. אולם טענתו היתה כי תקופה של 6 חודשים אינה מספיקה כדי ליצור תשתית לפי תורת המיקרוטראומה.

23. בעיון בפירוט תקופות העבודה שמסר המעסיק מעלה כי התובע עבד במחלקה זו מיום 1.10.11 ועד ליום 31.10.12, היינו במשך שנה וחודש.

מר דהן העיד כי בעבודתו טיפל התובע בכמות של לפחות 80 מדי מים ביום. כאשר לצורך כיול מד מים אחד כופף התובע את ראשו לפחות 3 פעמים באם המודד מכויל. באם המודד אינו מכוייל הרי שעל התובע לפתוח או לסגור בורג, פעולה הנעשית תוך כיפוף ואז לבצע מדידה נוספת עד לכיול מד המים. איש לא ידע לציין במדויק את הכמות הנדרשת לכיול חוזר אך ברור כי חלק ניכר מהמודדים זקוקים לכיול נוסף והגם שנעמיד את היקפם על 25% בלבד, עולה שנוכל להעריך את מספר כיפופי הראש כלפי מטה שהתובע נדרש במחלקה זו לפחות לכ-300 פעולות של כיפוף ויישור הראש מידי יום.

טענת הנתבע כי כאביו של התובע החלו לאחר תקופת עבודה של 6 חודשים במחלקה זו ויש בכך כדי להצביע על כך כי לעבודה שם אין קשר לפגיעותיו שכן לא יתכן שתקופת עבודה כה קצרה תקים תשתית לטענת המיקרוטראומה, אין לקבלה. העובדה כי הכאבים החלו לאחר 6 חודשים אינה מאיינת את הקשר הסיבתי אלא צריכה להיות מובאת בפני המומחה. אין להתעלם מכך שהתובע המשיך לעבוד במחלקה זו 7 חודשים נוספים ויש לבחון האם נגרם לתובע נזק נוסף בתקופה זו.

משכך, אנו מקבלים את טענת התובע כי בעבודתו במחלקה זו ביצע מידי יום כ-300 תנועות של כיפוף והטיית הראש כלפי מטה והרמתו כלפי מעלה וזאת במהלך כל יום העבודה בין 8-10 שעות.

סוף דבר

24. משהוכח כי התובע עבד במשך שלוש וחצי שנים תוך כיפוף ראשו שעות רבות במהלך היום כאשר במשך כשעתיים לא רצופות ביום נדרש הוא למאמץ פיזי נוסף, ולאחר מכן במשך כשנה וחודש עבד תוך כיפוף ראשו לפחות כ-300 פעם ביום, מצאנו כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שביצע בעבודתו תנועות זעירות חוזרות נישנות ומצטברות של כיפוף וישור הראש.

25. עם זאת, יש צורך בהוכחת הקשר הסיבתי בין הפעולות הזעירות החוזרות ונשנות לבין הנזק הנטען על ידי התובע, לשם כך יש צורך במינוי רופא-יועץ.

החלטה למינוי מומחה תשלח לצדדים.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ו, (03 פברואר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.