1. התובע, בעל עסק עצמאי להתקנות מערכות מיזוג אוויר, התקין במפעל שהקימה הנתבעת בשדרות מערכות מיזוג אוויר. התובע החל לעבוד בהתאם להצעת מחיר שהעביר ואושרה וביצע את עבודת ההתקנה לרבות ציוד, למעט חיבור מעבים והפעלת המערכות. לאחר שקיבל תשלום בשיעור של כ- 40% מהתמורה טענה הנתבעת כי הקבלן הזר שהקים עבורה את המפעל נקלע לקשיים ועל התובע להשלים את העבודה תמורת סכום קטן יותר מהסכום שאושר. הנתבעת טענה לקשר פסול בין התובע לנציג הקבלן שבעטיו אושרה לתשלום הצעה במחיר מפורז. התובע עותר לתשלום לפי המחיר המוסכם ולפיצוי בגין נזקיו והנתבעת טוענת כי התובע התקשר בהסכם עם הקבלן ואינה חייבת לשלם את יתרת התמורה.

רקע וטענות הצדדים

2. ביום 16.12.12 העביר התובע לנתבעת הצעת מחיר לאספקת והתקנת 11 מזגנים מפוצלים למשרדים במפעל ועוד 6 מזגנים מיני מרכזיים לאולם התצוגה ולמעברים. ההצעה הופנתה לנתבעת, לידי יוסי דגן, וסכומה 156,300 ₪ ללא מע"מ. ביום 25.12.12 נמסר לתובע מסמך על נייר המכתבים של הנתבעת והנושא חותמת וחתימה שכותרתו אישור אספקה והתקנת מזגנים, המאשר את הצעת המחיר מיום 16.12.12. במקביל נמסרה לתובע המחאה של הנתבעת, לפירעון ליום 28.2.13, בסך של 73,148 ₪. עם קבלת התשלום הוציא התובע חשבונית לנתבעת בסך של 73,143 ₪ (פער הסכומים לא הוסבר על ידי הצדדים) הכוללת מע"מ בשיעור של 17% בסך של 10,627 ₪.

התובע ביצע את העבודות המתוארות בהצעת המחיר, שבוצעו במקביל לעבודות הקמת המפעל בתקופה שבין דצמבר 2012 למאי 2013, עד סמוך לשלב בו היה עליו להתקין את המעבים (המנועים החיצוניים של המזגנים שהיו אמורים להיות מוצבים על גג המבנה ולהתחבר לתשתיות שביצע התובע).

3. במהלך מאי – יוני 2013 התבקש התובע על ידי מנהל הנתבעת, יוסי מנדלבוים (להלן: יוסי), לפרט את העבודות שבוצעו ועלותן ודרש את יתרת התשלום בהתאם להזמנת העבודה. לטענת התובע הציע לו יוסי תשלום של 25,000 ש"ח בלבד לצורך השלמת העבודה והתובע סרב ועזב את האתר.

התובע דורש את יתרת התמורה לפי הזמנת העבודה, בניכוי עלות המעבים, סך של 59,329 ₪. בנוסף דורש תשלום בסך 9,465 ש"ח עבור עבודות נוספות שביצע במקביל לעבודות בהזמנה. מעבר לנזק הישיר דורש התובע פיצוי עבור נזקים כלכליים, אבדן הכנסות ועגמת נפש בסכום כולל של 50,000 ₪.

4. הנתבעת טוענת כי בשנת 2011 התקשרה על חברה זרה מפורטוגל (להלן: הקבלן) בהסכם להקמת מפעל אשר מטרתו תשלום כולל עד לכניסה למפעל. הקבלן פעל באמצעות מיגל וואסקו אשר נציגו בארץ היה יוסי דגן (להלן: דגן). לטענת הנתבעת הקבלן הפר את התחייבותו מולה ונטש באפריל 2013 את העבודה והנתבעת נאלצה להשלים את העבודות במישרין מול קבלני המשנה שעבדו באתר.

בתצהירו של יוסי נטען כי לאחר נטישת הקבלן גילה את הצעת המחיר של התובע ומצא כי גבוהה בלפחות 50% ממחיר השוק. לשיטתו המחיר הסביר עבור כלל העבודה הינו 105,000 ₪ לפני מע"מ והתובע דרש 156,300 ₪. נטען כי התובע ודגן מכרים ותיקים וחברו יחדיו להגשת הצעת מחיר מופרזת תוך שדגן אישר אותה, מבלי שהיה מוסמך לחתום בשם הנתבעת. לטענת הנתבעת הכספים ששילמה לתובע היו על חשבון הכספים שהגיעו לקבלן ובפועל התקשר התובע ישירות מול הקבלן באמצעות דגן.

יוסי טוען כי לאחר שמצא כי העלות הכוללת הייתה אמורה להיות 104,237 ₪ לפני מע"מ, בהתאם להצעה שקיבל מ"עוזי קור", נפגש עם התובע והציע לו כי תמורת 60,000 ₪ נוספים ישלים את העבודה אולן התובע סרב. בפועל הושלמה העבודה על ידי עוזי סבח ("עוזי קור") אשר סיפק והתקין את המעבים החסרים ביולי 2013 תמורת 72,000 ₪. לפיכך טוענת הנתבעת כי מאחר והתובע סרב לסיים את העבודה במחיר סביר המשקף את מחיר השוק, נאלצה לשלם לקבלן אחר להשלים את העבודה ואינה חייבת בתשלום נוסף לתובע.

דיון והכרעה

בין אלו צדדים נכרת הסכם להתקנת מערכות מיזוג האוויר?

5. שני הצדדים הסתמכו על עדות יחידה של בעל דין והנתבעת צרפה עדות תומכת ביחס להשלמת העבודות על ידי עוזי סבח, עובדה שאינה שנויה במחלוקת. ככלל, על בעל דין להוכיח את הטענות העובדתיות התומכות בגרסתו. הנתבעת העלתה טענות חמורות כלפי התובע שמשתמע מהן כי קשר קשר עם דגן להונות את הנתבעת להתקשר עמו בהסכם אשר מחירו חורג מהמחיר המקובל בשוק. בפני הנתבעת נטל כבד נוכח רמת ההוכחה המוגברת הנדרשת להוכחת טענות מעין אלו ומאחר ובפועל עליה לשכנע כי לא מדובר בטעות בכדאיות העסקה, שאינה מקימה עילה לביטול חוזה. (לעניין טעות בכדאיות העסקה ראה ע"א 7920/13 כרמל נ' טלמון, 29.2.16).

לאחר בחינת מכלול הראיות עלה כי התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות מיזוג אוויר אשר עלותו סבירה ומקובלת. הנתבעת לא הוכיחה קיומו של קשר פסול בין התובע לדגן וגם לגופו של עניין לא הוכיחה כי הצעת המחיר של התובע חרגה מהמקובל באופן אשר אפשר לנתבעת להפר את ההסכם. הבסיס לקביעות אלו יפורט להלן.

6. התובע הגיש תצהירו ונספחים מהם עולה כי העביר לנתבעת הצעת מחיר וקיבל תשובה כי הצעתו אושרה וניתן להתחיל בביצוע העבודה בהתאם להצעתו. המסמכים מטעם הנתבעת ערוכים על נייר מכתביה, נושאים את חותמתה ואף התשלום הראשון שבוצע ניתן על ידי הנתבעת עצמה.

התובע בעדותו הותיר בי רושם של אדם הגון, איש עבודה ישר דרך, שמבקש לקבל תמורה מוסכמת עבור עמלו. לא התרשמתי כי מדובר באדם שיכול לבצע את שמייחסת לו הנתבעת. לא הוכח ולו חשד סביר כי חבר לדגן כדי להונות את הנתבעת. התובע הסביר את היכרותו עם דגן מתקופת התיכון, קשר שניתק וחודש עת ביצע בביתו של דגן עבודה פרטית במהלכה הציע לו דגן להגיש הצעה לעבודה במפעל הנתבעת. הנתבעת נסמכת על נוכחות התובע במסיבת יום הולדתו של דגן, שם נכח גם יוסי, כדי לבסס את הקשר הפסול הנטען. לא מצאתי יסוד לחשד זה, הנתבעת רואה צל הרים כהרים וודאי שאי די בטענות אלו כדי לעמוד בנטל כי נקשר קשר פסול בין התובע לדגן. לא מצאתי כי הייתה חובה על התובע לזמן את דגן לעדות ודווקא היעדרותו פועלת לחובת הנתבעת שהעלתה טענות רבות כנגד דגן ורמזה שהונה את הקבלן ובגינו נטש הקבלן את העבודה.

7. התובע הצהיר כי לאחר שהעביר את הצעת המחיר התקשרה אליו גברת בשם שירן ממחלקת הרכש של הנתבעת וטענה כי הנתבעת דנה בנושא התקנת המזגנים והתקבלה הצעה זולה יותר של חברת אלקטרה. התובע הסביר לשירן את פירוט הצעתו ולאחר מספר ימים אושרה בקשתו.

בחקירתו הבהיר התובע כי הצעת המחיר מטעמו ניתנה לאחר שביקר במפעל עם דגן והעביר הצעה מפורטת. בעדותו חיזק את שנטען בתצהירו ביחס לשיחה עם שירן והבהיר כי אותה שירן היא זו אליה הופנה לקבל את שיק המקדמה והיא זו שמסרה לו את אישור הנתבעת מיום 25.12.123 להזמנה שהעביר. התובע לא זכר אם שירן חתמה בשם החברה או שמסרה לו את המסמך חתום.

התובע הוסיף כי פגש את יוסי עם תחילת עבודתו במפעל, וממכלול התנהגות הנתבעת והתשלום שבוצע על ידה היה ברור לו כי התקשרה עמו בהסכם מחייב בהתאם להצעת המחיר שהעביר. עוד הבהיר כי דגן הוצג לו כמנהל הפרויקט מטעם הנתבעת ולא היה מודע כלל לחלקו של הקבלן ויחסיו עם הנתבעת (טענות אלו עולות בקנה אחד עם תשובות התובע לשאלון – נ/1).

לאחר בחינת הראיות עלה בידי התובע להוכיח כי הקשר העסקי נקשר בינו לבין הנתבעת. העובדה כי התובע הפנה את הצעתו לידי יוסי דגן אינה מעידה כי היה מודע לטענת הנתבעת כי דגן מייצג גוף עסקי אחר ולא את הנתבעת. התובע קיבל מסמך חתום מטעם הנתבעת המאשר את הזמנתו, מעובדת של הנתבעת במחלקת הרכש, ולא הייתה לו כל סיבה לסבור כי מתקשר עם גוף עסקי אחר.

8. מאחר והתובע עמד בנטל להוכיח כי נקשר בינו לבין הנתבעת הסכם מחייב, עבר הנטל לנתבעת להוכיח כי לא הסכימה להתקשר עמו באופן ישיר וכי ההתקשרות הייתה בפועל עם הקבלן הזר. כפי שיפורט להלן, הנתבעת לא עמדה בנטל זה.

ניתן לבחון את טענות הנתבעת במשקפי דיני השליחות. בהתאם לס' 3(א) לחוק השליחות- "השליחות מוקנית בהרשאה, שבכתב או שבעל-פה, מאת השולח לשלוח, או בהודעה עליה מאת השולח לצד השלישי, או על ידי התנהגות השולח כלפי אחד מהם."

בע"א 3526/11 כראדי אברהם נ' צנציפר, 6.5.13, נקבע כי הרשאה חיצונית המתקיימת במישור היחסים שבין השולח לבין הצד השלישי יכולה ליצור יחסי שליחות אף אם לא ניתנה הרשאה פנימית ביחסים שבין השולח לבין השלוח.

"לפיכך, העניין המכריע ביצירת השליחות, הוא התנהגותו האובייקטיבית של השולח, אשר נתפסת כהרשאה לפעול בשמו, גם כאשר הוא לא הרשה לשלוח לעשות כן." (פיסקה 29 לפסק הדין) .

בפסק דין זה התייחס כב' השופט שהם לעניין חריגה מהרשאה אשר אינה מחייבת את השולח כלפי הצד השלישי והפנה לע"א 1796/10 כתבן נ' בנק ירושלים בע"מ,7.12.11, אשר קבע בנוגע להוראותיו של סעיף 6 לחוק השליחות כי:

"מקום בו קיים מצג אובייקטיבי של הרשאה לבצע פעולה מסוימת אף-על-פי שהשולח לא הסמיך את השלוח לבצע פעולה זו, הרי שאין חריגה מהרשאה... אם הצד השלישי הסביר היה גורס כי אכן מתוך התנהגות השולח כלפיו קיימת הרשאה מהשולח לשלוח לבצע פעולה משפטית מסוימת, הרי שההרשאה שרירה וקיימת."

9. מהראיות שפורטו לעיל עולה כי התובע פנה לנתבעת, קיבל אישור בכתב מטעם הנתבעת והיה בקשר עם שירן ממחלקת הרכש ויוסי דגן לפני תחילת העבודות. לא הוכח כי התובע היה מודע לקיומו של הסכם בין הנתבעת לקבלן ולא משתמע מהאמור לעיל כי יוסי דגן או שירן לא היו מוסמכים מטעם הנתבעת להתחייב בשמה להסכם מולו. עם תחילת העבודות ליווה יוסי את העבודה מול התובע ולא הבהיר לו באף שלב כי הנתבעת לא היא זו שמחויבת לשאת בשכרו. על כן עולה כי הנתבעת יצרה מצג אובייקטיבי של הרשאה וגם אם היה בסיס לטענתה כי דגן ייצג רק את הקבלן, מחויבת היא מכוח אישור ההזמנה של התובע.

10. מעבר לאמור לעיל, לא מצאתי יסוד בטענות הנתבעת לגופו של עניין. מעדותו של יוסי עלה כי דגן פעל גם עבור הנתבעת ופיקח על קבלני משנה שהביא. לטענת הנתבעת הזמנת הרכש שהוציאה מתייחסת ליחסיה מול הקבלן וחייבה את הקבלן בעלות זו ביחסים מולו. ב"כ התובע טען ביחס להיעדרם של מסמכי הנהלת חשבונות מטעם הנתבעת ביחסיה מול הקבלן, אולם העדרם אינו מעלה או מוריד, מאחר ומבחינה מהותית טענות אלו אינן גורעות מאחריות הנתבעת כלפי התובע. אין זה מעניינו של התובע ההתחשבנות בין הנתבעת לקבלן. דווקא העובדה כי ביחסים פנימיים אלו מקזזת הנתבעת לקבלן עלויות של קבלני משנה בהן נשאה מלמדת כי הנתבעת אחראית באופן ישיר כלפי קבלני המשנה ורק מקזזת את העלות בה נשאה מהתשלום הכולל לקבלן. על כן לא מצאתי צורך להידרש לתוכן ההסכם בין הנתבעת לקבלן, לעובדה כי כולל תשלום עבור מיזוג אוויר או למנגנון אישור קבלני המשנה בו. מאחר והתובע לא היה מודע לטיב הקשר החוזי בין הנתבעת לקבלן, הוראות ההסכם בין הנתבעת לקבלן לרבות ההוראה כי אם יעסיק הקבלן קבלני משנה יתקשר עימם ישירות, אינה משנה את יחסיו החוזיים של התובע עם הנתבעת. שעה שהנתבעת מקזזת עלויות בהן נשאה לתובע מחובה כלפי הקבלן, פעולה זו מחזקת את טענת התובע כי התקשרה במישרין עמו.

יוסי העיד באופן מתחכם ומתחמק והתרשמתי כי לא ניתן לסמוך על עדותו ביחס להיקף אחריותו של דגן ומודעות הנתבעת לפעולותיו. הנתבעת נמנעה מזימון עדים נוספים ואין די בעדותו של יוסי, שלא הותירה רושם אמין, כדי לתמוך בגרסתה.

על כן נוצר קשר חוזי מחייב בין התובע לנתבעת על בסיס הצעת המחיר שאושרה.

סבירות הצעת המחיר והאם הייתה עילה להפחית מהתמורה המוסכמת

11. כאמור לעיל, התובע העביר הצעת מחיר מפורטת ואף הסביר את רכיביה לשירן, לאחר שמסרה לו כי התקבלה הצעת מחיר זולה יותר מאלקטרה. הנתבעת לא זימנה לעדות את העובדת שירן ולכן לא סתרה את הטענה כי הצעת המחיר של התובע התקבלה לאחר בחינת הצעות מחיר זולות יותר והפעלת שיקול דעת. די בקביעה זו כדי לשלול את זכותה של הנתבעת לטעון לאחר מעשה כי המחיר המוסכם היה גבוה מהנדרש.

די לעיין בהצעת אלקטרה שנמסרה לנתבעת ביום 20.12.12 והמופנית ליוסי, כדי להבין כי לא מדובר בהצעה מפורטת המתחשבת בכל הנתונים של המפעל אלא כוללת התקנה בסיסית בלבד. הנתבעת לא זימנה את מגיש ההצעה, לא את שירן שעסקה באישור ההצעות, וממכלול הראיות מסתברת יותר הטענה כי יוסי היה מודע להצעות התובע ואלקטרה, טרם אישור הצעת התובע. אין בידי לקבל את טענתו של יוסי כי נחשף לראשונה להצעת התובע רק לאחר שהקבלן נטש את המפעל.

12. עולה כי הנתבעת אישרה את הצעת התובע לאחר בחינת הצעות אחרות, זולות יותר, ודי בעובדה זו כדי למנוע בעדה מלטעון כי יש לה זכות להפחית מהתמורה המוסכמת. הנתבעת לא הוכיחה כי התובע הטעה אותה או קשר קשר עם דגן ולכן לכל היותר, מדובר בטעות בכדאיות העסקה שאינה עילה לביטולה.

גם הטענה לטעות בכדאיות העסקה לא הוכחה. התובע הוכיח כי העבודה כללה התקנה מורכבת הכרוכה בביקורים רבים, באתר המרוחק ממקום מושבו, לאור הצורך בהתקנות לפי קצב התקדמות העבודה. נדרשה התקנת צנרת ארוכה מהמקובל בהתקנות סטנדרטיות כמפורט במסמך מיום 2.6.13 שערך התובע לבקשת יוסי. התובע הסביר במסמכים שצרף, בתצהירו ועדותו כי מכלול העבודה הצדיק את הצעת המחיר שהעביר שהינה סבירה ומקובלת בשוק. עדות התובע לא נסתרה ועדותו המתחמקת של יוסי לא סתרה טענות אלו.

לתמיכה בטענה כי הצעת התובע הייתה יקרה באופן ניכר ממחירי השוק צרפה הנתבעת את הצעת המחיר של עוזי סבח לביצוע כלל העבודה תמורת 104,237 ₪ לפני מע"מ מול הצעת התובע בסך של 156,300 ₪. מר סבח הינו מתקין המזגנים שהשלים את התקנת המעבים והתבקש להגיש תצהיר עבור הנתבעת. מעדותו התרשמתי כי חש לא בנוח מהמעמד בו אולץ ליטול חלק ובהגינותו אישר כי הצעתו שצורפה נערכה ללא ביקור באתר טרם ההצעה וללא התחשבות באורך הצנרת, במרחק האתר ממקום מושבו והצורך להגיע אליו מספר פעמים.

עולה כי הנתבעת לא הוכיחה כי הצעת המחיר של התובע, שאושרה על ידה, חרגה מהמחיר הראוי לעבודות שבוצעו באופן ניכר המעיד על אותות מרמה בהצעה. התובע הוכיח כי מדובר במחיר סביר לשרות שניתן ולא הייתה עילה לדרוש ממנו להפחית במחיר, לאחר שהשלים את מרבית העבודה ונותר רק לחבר את המעבים.

13. לאחר שהתובע השלים את עיקר העבודה ודרש את כספו ביקש ממנו יוסי לפרט את העבודה שביצע ועלותה. התובע אכן פירט בשני מסמכים מיום 5.5.13, שאושר על ידי דגן, וביום 2.6.13 את העבודה שביצע. המסמך מיום 5.5.13 מפרט את העבודה שבוצעה ומציין כי יש לספק ולחבר את המעבים לאחר בניית סטנדים בגג. המסמך מיום 2.6.13 מתאר את כל העבודות שהוזמנו ומנסה לתמחר כל עבודה בנפרד, באופן מפורט יותר מאשר בהצעה. למרות שהמסמך האחרון לא מפרט מה שווי עבודתו של התובע עד למועד עריכתו, לא מצאתי פסול בהעדר פירוט כאמור.

כאשר קבלן מוסר הצעת מחיר לכלל העבודה לא ברור לו במדויק עלות של כל רכיב בעבודה ואינו חייב לחשב את שיעור הרווח לפי חלקים נפרדים בעבודה. כך, לאחר מעשה לא עומדת לנתבעת הזכות לשלם רק עבור העבודה שבוצעה בפועל ולשלול מהתובע את הרווח שהיה צפוי לו מהשלמת העבודה. על כן לא מצאתי פסול בעובדה כי התובע לא קיז מסכום תביעתו את הרווח הצפוי מהתקנת המעבים.

14. מכל האמור לעיל עולה כי הנתבעת חשדה בכשרים וסברה, ללא בסיס עובדתי, כי התובע ביקש מחיר מופרז עבור עבודתו. גם אם דגן מעל באמונה של הנתבעת בכל הנוגע לקשר עם קבלני משנה אחרים, טענה שלא הוכחה, לא נמצא בסיס לטענות כלפי התובע. בנסיבות אלו זכאי התובע לתמורה שנקבעה בהסכם מול הנתבעת ולא הייתה לו חובה לקבל את הצעתו של יוסי לתשלום נמוך יותר כדי להשלים את העבודה. לאור מסקנה זו אין צורך להכריע בשאלה האם יוסי הציע 25,000 ₪ או 60,000 ₪ להשלמת העבודה. לאור התרשמותי מהתנהלות יוסי והעובדה כי בסופו של יום שילמה הנתבעת כ- 60,000 ₪ בצירוף מע"מ לעוזי סבח, אין זה סביר כי הסכים לשלם סכום דומה לתובע.

הצעת המחיר שאושרה עמדה על סכום של 182,871 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת שילמה מקדמה בסך 73,148 ₪ והתובע היה זכאי ליתרה בסך של 109,723 ₪. יתרת תמורה זו כוללת את עלות המעבים שלא סיפק התובע והתובע דורש את היתרה בניכוי עלות המעבים. בהתאם לאישור חברת אלקטרה שצרף התובע עלות המעבים הכוללת עמדה על סך של 50,394 ₪ ועל כן זכאי התובע ליתרת התמורה בסך של 59,329 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

להמחשת חוסר ההגינות והסבירות בהתנהגות הנתבעת ניתן להתרשם כי בעוד התובע דרש 109,723 ₪ נוספים המגלמים את עלות המעבים והרווח מכלל עבודתו, שילמה בסופו של יום הנתבעת לעוזי סבח 72,000 ₪ רק עבור התקנת המעבים, פעולה פשוטה שנמשכה יום עבודה אחד. פער כאמור אינו מסביר את התנהלות הנתבעת ובסופו של יום נדרשת בגין מעשיה לשלם הרבה מעבר לתשלום המקורי שדרש התובע.

עבודות נוספות

15. בתצהירו פירט התובע עבודות נוספות שביצע במהלך ביצוע העבודות המוזמנות, לבקשתו של יוסי. בעדותו הסביר כי ביצע בפועל את העבודות לפני שהעביר את הצעות המחיר ואף פירט במדויק את טיבן של העבודות הנוספות (עמ' 23, ש' 10 – 14). מנגד כאשר עומת יוסי בחקירתו הנגדית בחר ללקות בשכחה ולא ידע לאשר או להכחיש האם בוצעו העבודות הנטענות. מצאתי כי די בעדותו של התובע והעדר גרסה נוגדת מצד הנתבעת כדי לקבל את טענת התובע כי ביצע עבודות נוספות. אשר לשווי העבודות הנוספות דורש התובע סך של 9,465 ₪ כולל מע"מ. התובע לא פירט בתצהירו כיצד תמחר עבודות אלו אולם הבהיר בעדותו כי ביצע את עבודות ההכנה המתוארות בהצעות המחיר (נספחים ח'1, ח'2 לתצהירו) אולם לא התקבל הצעתו להתקנת המזגנים. הצעות המחיר לא מפרטות את חלק העבודה מתוך האספקה אולם לא נסתרה הטענה כי העביר צנרת וקדח בבטון. הצעות המחיר הינן על סכום כולל של כ- 25,000 ₪ ולא הוצג תחשיב נגדי ביחס לשווי העבודות הנוספות שבוצעו. על כן זכאי התובע גם לתשלום בסך 9,465 ₪ עבור העבודות הנוספות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה.

נזקים עקיפים ועגמת נפש

16. התובע דרש סכום כללי בסך של 25,000 ₪ מאחר ונאלץ לעשות שימוש באשראי שניתן לו על ידי חברת אלקטרה לרכישת המעבים, ועד להפסקת העבודה חלק זה באשראי היה תפוס ומנע ממנו לעשות בו שימוש לעבודות אחרות. לא מצאתי כי התובע הוכיח נזק כתוצאה מאי שימוש בחלק זה מהאשראי שניתן לו על ידי אלקטרה.

התשתית העובדתית שהציג התובע להוכחת אובדן רווחים דלה ומפורטת בסעיף 39 לתצהירו שם נטען סבל מאובדן אשראי בבנק, אובדן אשראי מספקים, אובדן זמן עבודה ועגמת נפש. אין די באישור חברת אלקטרה כי ההזמנה של המזגנים נעשתה על חשבון האובליגו (האשראי של התובע בחברת אלקטרה) ותפסה נפח אשראי שניתן, כדי להוכיח כי נגרם נזק כלכלי או את שיעורו.

התובע לא הוכיח כי הפסיד לקוחות אחרים או כי נגרמו לו נזקי מימון עקב תפיסת מכסת האשראי עד להפסקת העבודה מול הנתבעת. הטענה כי העבודה גזלה ממנו זמן רב ולכן הפסיד לקוחות אחרים אינה ברורה שעה שממילא התובע התחייב לביצוע העבודה וקיבל פיצוי בגין התמורה שלא שולמה ואינו זכאי לפיצוי בגין עבודות שלטענתו יכול היה לבצע במקביל. ככלל, על התובע להוכיח את שיעור נזקיו ובית המשפט לא יאמוד את גובה הנזק שניתן להוכיח במדויק. אין זה המקרה המתאים להערכת שיעור הנזק וממילא לא הוכחו עובדות מספקות לצורך הערכת נזק כאמור (השווה, ע"א 4232/13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' בלום, 29.1.15).

על כן לא זכאי התובע לפיצוי בגין נזקים עקיפים וכלכליים.

עגמת נפש – נזק לא ממוני

17. בע"א 4232/13 הנ"ל, פסקה 38 לפסק דינו של כב' השופט י' עמית נקבע:

"פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי סעיף 13 לחוק התרופות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ולא ניתן כדבר שבשגרה, אלא במצבים חריגים בהם מדובר בהפרה בוטה של יחסי אמון או של יחסי תלות, במצבים של זדון, או במצבים של התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (עניין אגד, בעמ' 835; עניין דלג'ו, פסקה 31)."

בע"א 6884/09 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' ירדני, 17.8.10, הובהר כי לא כל עגמת נפש באשר היא תזכה בפיצוי ויש להתחשב גם בשיעור בין הפיצוי שנפסק בגין נזק ממוני ובעובדה שמדובר בהתקשרות עסקית.

עולה כי ככלל, הפרת חוזה על בסיס עסקי לא אמורה לגרור פיצוי בגין עגמת נפש, אלא אם לוותה הפרת החוזה בזדון או התנהגות פוגענית. המקרה הנדון נופל לגדר המקרים החריגים בהם הפרת הסכם עסקי מצדיקה פיצוי בגין עגמת נפש. הנתבעת באמצעות יוסי חשדה כי התובע הונה אותה בעזרתו של דגן. טענה זו לא הוטחה בפניו של התובע אלא נדרש הוא, לאחר שסיים את כל העבודה למעט התקנת המעבים, לפרט את היקף העבודה שביצע. גם בשלב זה סבר התובע כי עליו לפרט את מחירי ההזמנה אולם לא הבין כי מטרת הנתבעת לקזז מהתמורה שהוסכמה. הנתבעת הציבה בפני התובע הצעות במחיר מופחת מהמוסכם כדי לסיים את העבודה וקבעתי כי לא היה בסיס עובדתי או משפטי לדרישה זו. התרשמתי כי הנתבעת התנהגה בזדון כלפי התובע ובאופן פוגעני. בנסיבות העניין די בפירוט בתצהיר התובע כי חש מנוצל ומושפל נוכח התנהלות הנתבעת, על רקע הנסיבות שפורטו לעיל, כדי להצדיק מתן פיצוי בגין נזק לא ממוני עקב הפרת ההסכם.

לאור סכום הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני והעובדה כי מדובר בהתקשרות מסחרית, שיעור הפיצוי יעמוד על סך של 10,000 ₪.

סוף דבר

18. התובע התקשר עם הנתבעת בהסכם לביצוע עבודות מיזוג אוויר. לאחר ששולמה לתובע מקדמה ביצע את כל העבודות, ועבודות נוספות, עד לשלב הסופי בו היה צריך לספק ולהתקין מעבים למזגנים. הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע ודרשה ממנו, ללא צידוק, להפחית מהתמורה המוסכמת ועל כן עליה לשלם לתובע את יתרת התמורה, לרבות עבור העבודות הנוספות, ופיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעת תשלם לתובע 68,794 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה.

בנוסף תשלם הנתבעת לתובע סך של 10,000 ₪, נכון למועד פסק הדין, עבור נזק לא ממוני.

מאחר והנתבעת הגישה תביעה שכנגד שנדחתה ביום 4.6.15 ונקבע כי הוצאותיה יובאו בחשבון בתום ההליך, הנתבעת תישא בשכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪ ובהוצאות התובע.

ניתן היום, י"ח אייר תשע"ו, 26 מאי 2016, בהעדר הצדדים.