בקשת הנתבעת לפסילת מסמכים שנשלחו למומחה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה אני קובעת כדלקמן:

מסמך 9 – 14:

כעיקרון, מדובר במסמך שנערך לצורך טיפול רפואי.

העובדה שמסמך זה מפורט ומובנה אינה הופכת אותו למסמך פסול. המסמך כולל תכנים שקיימים גם במסמכים המוצגים מקופת חולים בארץ: תלונות, בדיקה והמלצות לטיפול. לא ראיתי כי במסמך ניתנה קביעה של נכות. פירוט של בדיקה (סובייקטיבית או אובייקטיבית, כפי שמכונה במסמך) אינו קביעת נכות. לפיכך, המסמך מותר.

מסמך 15 – 16:

הנתבעת ציינה כי לא ביקשה לפסול מסמך זה. נוכח האמור, לא אתייחס אליו, אף שבמסמך זה התובע עצמו מתייחס למקומות בהם הוא סובל מכאבים ולדרגת הכאב, ולא מצאתי שמדובר באישור על קבלן טיפולי פיזיותרפיה, כפי שנטען.

מסמך 17 – 18:

כאן מדובר בשאלונים שלא ברור באיזו מסגרת טיפולית נערכו. זאת, בניגוד לשאלון הכלול במסמך 9 – 14, שהוא חלק מובנה מתוך מסמך שנערך לטיפול רפואי. לכן, מסמכים אלו נפסלים.

מסמכים 19 – 27: נוכח הסכמת התובע, לא יוצגו למומחה.

מסמכים 28 – 29: מדובר במסמכים שנערכו לצורך טיפול רפואי, וכוללים הערכה של המצב והשיפור במצב, הן סובייקטיבית והן אובייקטיבית. אני מוצאת שקיים קושי "להפריד" את חלקי המסמך השונים, כמכלול. מנגד, המומחה מטעם בית המשפט, כידוע, עצמאי בהחלטותיו, והדברים נכונים גם ביחס לממצאים של רופאי קופת חולים כאן, שבדרך כלל הם פחות ספציפיים. יש להפנות את המומחה לכך שהוא אינו מחויב לתלונות או לממצאים הכלולים באיזה מהמסמכים שנשלחו אליו, ועליו לקבוע ממצאים באופן עצמאי.

הצדדים יפעלו לפי החלטה זו.

ניתנה היום, ב' טבת תשע"ו, 14 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.