1. עניינה של החלטה זו הינו בעתירת ליאת ודוד דדון (שאף אחד מהם לא היה צד להליך זה) לעיון בתיק (להלן: המבקשים).
2. לצורך הרקע הדרוש אזכיר כי במסגרת התיק דנן, נדונו מערכת תביעות כספיות תביעה תביעה שכנגד).
3. ביום 17/4/16 ניתן תוקף של פסק דין להסדר גישור שהושג בין כלל הצדדים בתיק.
4. מהבקשה שבפניי עולה כי בין המבקשים לרוכשת מתנהל הליך משפטי במסגרתו הועלו טענות מצד המבקשים (שהינם התובעים באותו הליך) כנגד הרוכשת לנזקים נטענים שנגרמו מרטיבות שמקורם בדירתה – היא הדירה נשוא ההליך שהתנהל בפניי.
5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת הרוכשת (שאינה מתנגדת לעיון), בתגובת הקבלן ובהעדר הגשת תגובת צד ג' עד כה, כמו גם ביתר מסמכי התיק שמצאתי רלוונטיים – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.
6. בקשה לעיון בתיקי בית המשפט נבחנת לאורן של תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג - 2003 (להלן: תקנות העיון). העיקרון המנחה את העיון המעוגן בתקנות הוא שככלל יש לאפשר את העיון, אלא אם כן העיון אסור על פי דין.
7. סעיף 4 (א) לתקנות העיון קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית המשפט ובלבד שהעיון בו אינו אסור על-פי דין". תקנה 4 (ד) לתקנות מוסיפה ומונה את השיקולים שעל בית המשפט לשקול, בקובעה כי "בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לעניינו בתיק של המבקש, לעניינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה". היקפו וטיבו של העיון מוסדר בתקנה 4(ו) לתקנות עיון אשר קובע, בין היתר, כי בית המשפט רשאי (באם מצא להתיר את העיון) "לקבוע בהחלטתו כל תנאי או הסדר הדרושים כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין הפגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין או לצד שלישי בשל העיון...".
8. בפסק הדין שניתן לאחרונה בבג"ץ 9609/16 עו"ד אסף פוזנר נ' הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון במשרד האוצר [פורסם במאגרים] (16/10/17) שב וחזר בית המשפט העליון על העקרונות אשר הותוו בפסיקה בעניין זכות העיון, ובכלל זה את זאת שנטל ההנמקה המוטל על מבקש העיון הוא קל יחסית, בעוד שעל המתנגד לבקשת עיון רובץ הנטל לשכנע כי אין להתירו, וכי עליו להעלות בהקשר זה טעם ממשי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון ואף לספק הסבר קונקרטי באשר לפגיעה העלולה להיגרם כתוצאה מחשיפתם של מסמכים ספציפיים, כשאין די בהקשר זה בטענות כלליות. כן, עמד בית המשפט על כך שכאשר הטעם שביסוד הבקשה הוא הליך משפטי אחר אשר יש לו קשר ענייני נטען להליך בו מבוקש העיון, ככלל מבקש העיון אינו נדרש להסביר כיצד העיון יועיל לו להתדיינות המשפטית "האחרת".
9. ישומן של עקרונות אלה על המקרה שבפניי, מביא אותי למסקנה כי יש להיעתר לבקשת המבקשים לעיין בתיק דנן. בכל הקשור לנטל ההנמקה המוטל על האחרונים, הרי שמצאתי כי הם צלחו בקלות את דרישת ההנמקה החלה בעניין, נוכח קיומה של חפיפה בטענות לליקויי הרטיבות אשר עומדים במרכזם של שני ההליכים והסמיכות שבין שתי הדירות. טעם נוסף להתיר את העיון במקרה דנן, נעוץ בטענות המבקשים (מבלי לקבוע מסמרות בעניין) אודות ההסתרה המכוונת מצד הרוכשת של ליקויי הרטיבות והנזקים שנגרמו מכך וחיוניותם של חלק ממסמכי תיק זה לצורך הכחת טענתם זו.
10. מן העבר השני, לא מצאתי כי עלה בידי הקבלן (שהתנגד לבקשה), להרים את הנטל לשכנע כי קיים טעם כבד משקל המונע את העיון בשלב זה. אזכיר כי על המתנגד לעיון בתיק בית משפט להציג הסבר קונקרטי לפגיעה העלולה להיגרם עקב העיון. עיון בתגובת הקבלן מעלה כי אין בפי האחרון כל נימוק פרטני וענייני בנדון, מלבד העלאת טענה כללית ולקונית לפיה "לא ברור מהי הזיקה ומהו הקשר בין ההליך שבכותרת לבין ההליך שמתנהל כיום בין התובעת לבין המבקשים". המבקשים הצביעו כאמור על זיקה וקשר שיש בהם כדי לעמוד בנטל הנדרש. לא מצאתי ממש גם בטענתו החילופית של הקבלן (בסעיף 3 לתגובתו,) מקום בו טענת החיסיון הנטענת בקשר לחלק מהמסמכים הועלתה באופן כללי בלבד, מבלי להפנות את בית המשפט למסמכים ספציפיים. ודוק, לא זו שהתיק דנן נשמע בדלתיים פתוחות אלא שמעולם לא הוגשה במהלך ניהולו בקשה מצד הקבלן לקיימו בדלתיים סגורות ו/או לחסות מסמך כזה או אחר.
11. לאור כל האמור, הנני מתירה למבקשים לעיין במסמכים המצויים בתיק בית המשפט, בהתאם לנוהל המקובל.
12. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ח כסלו תש"פ, 16 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.