22 דצמבר 2014

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

1. בפני תביעת התובע (להלן: "דוידוביץ") לשכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי חופשה, דמי הודעה מוקדמת ושכר דירקטור. במקביל הוגשה תביעה שכנגד להחזר חוב נטען של דוידוביץ לנתבעת 1 (להלן: "החברה").

2. בהחלטה זו אני נדרש להתייחס לטענות החברה - הטוענת להעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעת דוידוביץ. כמו כן, במידה שאקבע שיש לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה, אדרש לטענת דוידוביץ להעדר סמכות עניינית של בית הדין לדון בתביעה שכנגד שהגישה החברה כנגדו.

עיקרי העובדות הרלוונטיות

3. דוידוביץ הינו ממייסדי החברה, ממציא ומפתח מוצריה ומבעלי השליטה בה. מאפריל 2006 ועד יוני 2012 אף כיהן כדירקטור בחברה. כיום מחזיק ב- 14% ממניותיה.

4. יחד עם שותפו, מר ישראל רמות, פעל להנפקת החברה לציבור.

5. בשנת 2008, לאחר משא ומתן שניהלה החברה עם בעלי החוב שהיו נושיה (מחזיקי האג"ח), הושג הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתיק 2262/08 (בפני כבוד השופטת קרת-מאיר), ואשר במסגרתו הוסדרו, בין היתר, גם זכויות דוידוביץ ויחסי העבודה בין הצדדים (להלן: "הסדר הנושים המוקדם").

6. בשנת 2011, לאחר משא ומתן נוסף שניהלה החברה עם בעלי החוב שהיו נושיה, הושג הסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט המחוזי בתיק 48579-02-11 (בפני כבוד השופט ארנון), ואשר במסגרתו הוסדרו, פעם נוספת, גם זכויות דוידוביץ ויחסי העבודה בין הצדדים (להלן: "הסדר הנושים המאוחר").

הסדר נושים

7. הסדר נושים הינו למעשה הסכם פשרה בין החברה לבין נושיה, אשר נועד להבריא את החברה ולגרום לה להמשיך לפעול באמצעות השקעת כספים נוספים, עריכת שינויים במבנה החברה, בחלוקת המניות ובאופן ניהולה (ע"ע 735/05 גבי מונדבלט - אי.אס.אי. יעוץ והכוונה בע"מ, 27.10.06).

במקרה שלפנינו מדובר למעשה בהסדר אשר נועד לארגן מחדש - להמיר את אגרות החוב במניות. הסדר כזה יכול להתקיים בחברה איתנה לחלוטין, השואפת לפתור בעיה מסוימת (ד"ר יחיאל בהט, הבראת חברות, פרק 7.2.1, עמוד 269, 2013).

סיום ההליך ומעמד ההסדר

8. במקרה של הסדר שנועד למען תכנית הבראה (להבדיל מהסדר שנועד לחיסול החברה), קובעת תקנה 36 לתקנות החברות:

"36. פשרה או הסדר שאישר בית המשפט, דינם כדין פסק דין ואולם ניתן לשנותם או לבטלם באישור בית המשפט."

1. 9. מכאן, שמרגע שאושר ההסדר, הוא מהווה "מעשה בית-דין" ביחס לכל אחת מן התביעות שהוסדרו בו. מאחר שהסדר הנושים נחשב להסכם פשרה המקבל תוקף של פסק דין, הרי שחלים עליו דיני החוזים. בהתאם, הפרה מהותית של החוזה מקימה את הזכות לבטלו (אירית חביב סגל, דיני חברות, כרך ב, עמודים 106-107).
2. 10. כאמור לעיל, עבור החברה אושרו שני הסדרי נושים: הסדר הנושים המוקדם, אשר אושר ביום 2.11.08 (על ידי כבוד השופטת קרת מאיר) והסדר הנושים המאוחר, אשר אושר ביום 17.11.11 (על ידי כבוד השופט ארנון).
3. 11. מאחר וההסדרים מהווים למעשה חוזים בין הצדדים, הרי שהחוזה המאוחר המסדיר את היחסים בין הצדדים גובר על זה המוקדם.

התביעה העיקרית

12. טענות דוידוביץ בקצרה

• 1. מערכת היחסים בין הצדדים הינה מערכת יחסי עובד ומעביד לכל דבר ועניין וכך הייתה משך 16 שנות עבודתו של דוידוביץ בנתבעת.
  2. הסדר הנושים מעגן את תפקידו של דוידוביץ בחברה כסמנכ"ל פיתוח במשרה מלאה, אשר שכרו החודשי משולם כדמי ניהול בצירוף מע"מ המשולמים כאחוז מהתקבולים סולו של החברה ואשר לא יפחתו מסך של 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכאשר תקופת העבודה הוגדרה עד ליום 31.12.15, כלומר 5 שנים מלאות.
  3. לצד עבודתו כמנהל, מאפריל 2006 ועד יוני 2012 כיהן דוידוביץ כדירקטור בחברה והיה זכאי לשכר חודשי בסך של 5,000 ₪.
  4. על פי הסדר הנושים, במקרה של הפסקת עבודתו של דוידוביץ בנתבעת טרם חלפו 5 השנים, על החברה לשלם לתובע את שכרו בגין התקופה שנותרה עד לסיום 5 השנים בתוספת ההטבות להן היה זכאי.
  5. על מנת להימנע מתשלומים גבוהים אלה, ניסתה החברה להביא את דוידוביץ לפרישה מרצון. בהתאם, מיולי 2012 הפסיקו לשלם את שכרו לא כל התראה ונימוק.
  6. ביום 10.1.13 הודיעה החברה לתובע על פיטוריו מהחברה באמצעות מכתב פיטורין, חתום על ידי יועצה המשפטי.
  7. השימוע שנערך לתובע היה שימוע שלא כדין.
  8. לפי אחת ההסכמות המרכזיות בהסדר הנושים, באפשרות דוידוביץ לשלם את מלוא חובו לחברה עד לסוף שנת 2015. ככל שיבחר לא לשלם, יימחק החוב לאחר המועדים הנ"ל כנגד העברת מניותיו לידי החברה, אשר תהא רשאית למוכרן לפי שיקול דעתה.
  9. בהתאם, דוידוביץ תובע זכויותיו בסך כולל של 2.2 מליון ₪ בתוספת פיצויי הלנת שכר ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

1. 13. טענות החברה בקצרה
2. א. אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים.
3. ב. דוידוביץ הפסיק לעבוד בנתבעת מיוזמתו, על פי רצונו, זמן רב קודם להודעה שקיבל מהחברה, שכן לא עבד בפועל במשך שנתיים.
4. ג. התנהלותו של דוידוביץ הייתה מבססת גם פיטורים תוך שלילית זכאות לפיצויי פיטורים אילו היה צורך בכך, אך דוידוביץ לא היה עובד והפסקת עבודתו בוצעה באופן פורמאלי ותו לא.

התביעה שכנגד

14. טענות החברה בקצרה

א. על מנת לקבל פטור מחובותיו כלפי החברה, על דוידוביץ היה להמשיך לעבוד בחברה ולהשקיע בה את כל זמנו ומרצו ובנוסף לא להגדיל את חובו לחברה.

ב. דוידוביץ האמין כי שכרו מובטח לו וכך גם הפטור מהחזר החוב ועל כן חדל באופן מוחלט לעבוד עבור החברה, לא התייצב למקום עבודתו במשך כשנתיים וכל אותו זמן המשיך לגבות את דמי הניהול החודשיים בסך 30,000₪. יתרה מזו, דוידוביץ אף המשיך לצבור חובות כלפי החברה.

ג. הפסקת עבודתו של דוידוביץ מחייבת את הקביעה כי הוא אינו זכאי להמיר את חובות העבר שלו במניות החברה ועליו לשלמם תוך שנה אחת.

ד. בסעיף 2 נקבע כי זולת דמי הניהול לא יהיו זכאים בעלי השליטה לתנאים או הטבות נוספים, וכי במידה ותועלה על ידם טענה כי בינם ובין החברה מתקיימים יחסי עובד ומעביד, אזי יופחת מתשלום דמי הניהול השנתיים המשולמים להם שיעור של 40% מסך התשלומים.

ה. לטענת החברה, חובו של דוידוביץ לעומד על סך של 4,367,818 ₪ וזהו סכום התביעה שכנגד.

1. 15. טענות דוידוביץ בקצרה
2. א. ראשית, תביעתה של החברה מוקדמת, שכן חובו של דוידוביץ יתגבש רק בסוף שנת 2015, אז ניתנת לו ארכה בת 180 יום לתשלום החוב.
3. ב. הסדר הנושים המוקדם עבר מן העולם עם אישורו של הסדר הנושים המאוחר, אשר קיבע את מצבו של הנתבע שכנגד אל מול החברה והוא היחיד שמסדיר את היחסים בין הצדדים.
4. ג. אחת ההסכמות המרכזיות והמהותיות בהסדר המאוחר הינה כי לדוידוביץ ניתנת הזכות לשלם את מלוא חובו לחברה עד לסוף שנת 2015 (עם אורכה של 180 יום) וכי ככל שיבחר שלא לשלם את החוב - ימחק החוב כנגד העברת מניותיו לידי החברה. על פי הסדר זה, חובו של דוידוביץ לחברה הינו תיאורטי לחלוטין.
5. ד. על פי הסדר הנושים המאוחר, במקרה של הפסקת עבודתו של דוידוביץ בחברה טרם סיום 5 השנים, על החברה לשלם לו את שכרו בגין התקופה שנותרה עד סיום 5 השנים, בתוספת ההטבות, התחייבות אשר תקפה גם במידה ולא תתקבל טענתו לעניין יחסי עובד ומעביד.
6. ה. החברה ניסתה ככל יכולתה להביא את דוידוביץ לפרישה מרצון, אך הוא לא נכנע ללחציה. על כן, טענה לפיה דוידוביץ פרש מרצון לפני שנתיים מאחר ולטענתה לא עבד משך שנתיים אלה - לא יכולה לעמוד!
7. ו. לבסוף, טוען דוידוביץ כי מדובר בתביעה כספית בגין הלוואות שנטל מהחברה ועל כן הינה מצויה בתחום סמכותו של בית המשפט המחוזי ובית הדין נעדר סמכות לדון בה.

עיקרי טענות הצדדים לעניין הסמכות העניינית

אציג להלן את עיקרי טענות הצדדים אשר להיעדר סמכות עניינית לבית הדין:

התביעה העיקרית

16. טענות החברה

א. עניינו של התובע נובע כולו מהסדר נושים שקיבל תוקף של פסק דין, ועל כן ראוי כי יידון בבית המשפט שהוציא את פסק הדין. תביעתו של דוידוביץ נסמכת על הסדרי הנושים וקביעותיהם הם הבסיס לטענותיו כלפי החברה.

ב. התובע אינו מעלה בשום מקום את הטענה כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בפועל ואינו מצביע ולו על מבחן אחד לקיומם של יחסי עובדו מעביד. למעשה, את כל טענותיו באשר ליחסי העבודה משתית התובע על מסמכים פרי עטה של החברה, תוך ניצול ציני של הטרמינולוגיה מעולם יחסי העבודה בה נקטה בניסיונותיה להביא את יחסי הצדדים לכדי סיום והתעלמות מהסדרי הנושים הקובעים כי לא התקיימו יחסי עבודה בין הצדדים.

ג. לתובע היו שתי אפשרויות להגשת תביעתו זו: פתיחת הליך בהוצאה לפועל או פניה לבית המשפט שנתן את פסק הדין בבקשה לסעד הצהרתי. התובע לא בחר בדרכים אלו ולא בכדי.

ד. מלשון הסדרי הנושים עולה באופן חד משמעי כי אין יחסי עובד ומעביד בין הצדדים וכי התובע אינו זכאי לתשלום כלשהו מכוח יחסי עובד ומעביד: לא הייתה מרות כלשהי של החברה כלפי התובע, התובע לא עשה שימוש בציוד או במתקני החברה, כלל לא הגיע למקום העבודה ולא השתלב בעסקיה.

ה. מצב בו תביעה זו תישמע בבית הדין לעבודה, קולות רבים של מעורבים בדבר - הרשות לניירות ערך, כונס הנכסים הרשמי וכלל נושי החברה - לא יישמעו.

1. 17. טענות דוידוביץ
2. א. מדובר בתביעה לקבלת זכויות הנובעות מקיומם של יחסי עובד ומעביד, ועל כן הסמכות נתונה לבית הדין לעבודה.
3. ב. הסדר הנושים מכיר בקיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. המינוחים והטרמינולוגיה בהם ההסדר עושה שימוש אינם מותירים ספק. בנוסף, ההוראה הקובעת סנקציה על העובד במידה ויעמוד על זכויותיו על פי דיני העבודה (סעיף 2C להסדר) מהווה התניה אסורה על חוקי העבודה ולכן הינה פסולה.
4. ג. החברה פנתה לדוידוביץ עם הסדר פשרה, במסגרתו הוצע לו לפרוש מרצון ולקבל שכר חודשי בסך 5,000 ₪ עד תום החוזה שלו. בנוסף, החברה ערכה לו "שימוע" ומסרה לידיו הודעת פיטורין. זאת ועוד, דיווחה לבורסה לניירות ערך על הפסקת עבודתו בחברה - עניין שמדגיש את קיומם של יחסי העבודה.
5. ד. לשם הזהירות, ועל אף שלא נטענה כלפיו טענה בעניין, טוען דוידוביץ כי בסמכות בית הדין לדון גם בתביעתו כנגד הדירקטורים מכוח דוקטרינת הרמת המסך ו/או חיובם הישיר שכן הינם הרוח החיה מאחורי המעשים ו/או המחדלים שביצעה החברה כלפיו.
6. ה. עילת התביעה העיקרית מבוססת על עובדות ועל קיומם של יחסי העבודה, בעוד שהסדר הנושים עוסק בכלל בנושים שהיו לחברה כבעלי אג"ח. התובע אינו אחד מאותם הנושים ולכן ההוראות בהסדר המתייחסות להעסקתו בחברה הינן בבחינת הוראות חוזה בין הצדדים אשר מוכיחות את תנאי העסקתו. הסדר הנושים הוא למעשה ראיה אחת מתוך המכלול אשר מוכיחה את קיומם של יחסי עבודה, ותנאי העבודה המופיעים בו אינם מהווים חלק ממנו מבחינה מהותית.

התביעה שכנגד

18. טענות דוידוביץ

א. החברה הגישה תביעתה לבית הדין לעבודה ביודעה כי אין לו סמכות לדון בתביעתה זו, שעניינה חובו של דוידוביץ לחברה בכובעו כדירקטור או כמנהל בחברה.

ב. המדובר בתביעה עצמאית שאינה תלויה בתביעה הראשית - תביעה להשבת חובות כספיים כלפי החברה אשר מקורם במשיכות או הלוואות שקיבל במסגרת יחסי תאגיד-אורגן - תביעה שאינה בסמכותו של בית הדין לעבודה ועל כן יש לסלקה לאלתר.

ג. מדובר, בעילת תביעה המצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו הכללית והשיורית לדון בעניינים אזרחיים ומכוח הסכום הגבוה הנתבע, העולה על סכום תקרת סמכותו של בית משפט השלום.

ד. המדובר במחלוקת שאינה קשורה כלל לדיני העבודה ו/או ליחסי עבודה, היא אינה טומנת בחובה את אותה המחלוקת ועל כן אין היא מצויה בסמכות בית הדין לעבודה. על פי המבחנים והחוק מתבקש פיצול כפוי של התביעות בין הטריבונלים השונים, שכן אין "סמכות נגררת" בבית הדין לעבודה.

1. 19. טענות החברה
2. א. התביעה שכנגד הוגשה מטעמי זהירות וחרף העובדה כי להבנתה הסמכות העניינית לדון בסכסוך בין הצדדים מסורה למחלקה הכלכלית שבבית המשפט המחוזי.
3. ב. ככל שבית הדין יקבע כי בסמכותו לדון בתביעה העיקרית, הרי שבכך "יקנה" את הסמכות לדון גם בתביעה שכנגד, אשר סעדיה נגזרים מאותו הסדר נושים ומהתנהלות הצדדים בפועל.
4. ג. מאחר והתביעה שכנגד מתבססת על אותם הסדרים כמו התביעה העיקרית - אין זה ראוי ששתי ערכאות שיפוטיות שונות ידונו בנפרד בתובענות תוך בזבוז זמן שיפוטי העלול להביא בסופו של יום להכרעות סותרות.

עילות התביעה

20. משעמדתי על עיקרי העובדות וטענות הצדדים כפי שפורטו לעיל, ומשעליי להיזקק לשאלה בדבר סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה העיקרית ובתביעה שכנגד - אציג כאן לראשונה את "עילת התביעה" כפי שהיא מפורטת בכתבי התביעה.

21. עילתה של התביעה העיקרית מקורה ביחסי העבודה בין הצדדים. דוידוביץ תובע מהחברה שכר עבודה וזכויות קוגנטיות כמו דמי הבראה, פיצויי פיטורין, דמי חופשה, הודעה מוקדמת וכן הלאה - זכויות אשר אין חולק כי מקורן בדיני עבודה ובסמכות בית הדין לדון בזכאותו לקבלן. למעשה, המחלוקת הראשונה בה על בית הדין להכריע הינה סוגיית יחסי העבודה בין הצדדים והשאלה האם חלו בין הצדדים יחסי עובד ומעביד.

22. עילתה של התביעה שכנגד, לעומת זאת, היא חובו של דוידוביץ לחברה, חוב אשר נוצר מהלוואות שלקח דוידוביץ מהחברה מתוקף תפקידו בה ואשר הסדר הנושים התיר לו אפשרות למחקם בבוא העת.

23. מבחן מהות העניין משמעו למעשה מבחן העילה במובנה הרחב: האם ראויה העילה להתברר בבתי הדין לעבודה, ותחולתה על כל בעלי הדין הנוגעים בדבר. אשר על כן, נפסק כי "בהתקיים עילת תביעה בעלת זיקה למשפט העבודה והביטחון הסוציאלי, די בה כדי שתבוא בגדר סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. בכך הוחלה סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה גם 'על יחסים שאינם קשורים ביחסי עובד-מעביד אולם קשורים ליחסים אלה רעיונית' (ע"ע (ארצי) 625/10 מירב תותי אשבל ואח' - הראל חברה לביטוח בע"מ ואח', 17.9.09); דב"ע מח/ 6-6 משה ברוכים - קרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות אגודה שיתופית בע"מ, פד"ע כ, 307).

24. עילת התביעה יכולה גם לנבוע מענפי משפט שונים, ובמקרה כזה תיקבע הסמכות העניינית לפי הערכת המשקל היחסי של כל מרכיב תוך התחקות אחר המרכיב העיקרי המאפיין את המחלוקת (ע"ע (ארצי) 678/05 אלי גור - מכתשים מפעלים כימיים, 15.11.06; עע (ארצי) 12583-07-11 אגד - אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נ' קרן הגמלאות של חברי אגד בע"מ, 8.5.13).

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית : סמכות עניינית בבית הדין לעבודה

25. סמכות בית הדין האזורי לעבודה מעוגנת בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן: "החוק"), והיא מושתתת על מבחן העילה ולא על מבחן הצדדים, וכן על כך שמדובר בסכסוך עבודה.

"… מסגרת הסמכויות הכלליות הורחבה במשך השנים, ונוספו עליהן אף סמכויות ספציפיות בחוקים שונים. מטרת ומדיניות המחוקק היו, והינם, לרכז בידי בית הדין לעבודה באופן ייחודי, בין השאר, את הסמכויות הנוגעות ליחסי העבודה האינדיבידואליים והקיבוציים וכן את נושא הביטחון הסוציאלי במובנו הרחב של המונח. ריכוז הסמכויות כאמור פירושו הפקעת סמכויות אלה ממערכת בתי המשפט האזרחיים. בשים לה לכך, קו הפרשנות של בית הדין לעבודה בפסקי דין רבים היה מאז ומתמיד כי יש לפרש את מסגרת הסמכות שלו באופן דווקני, כאשר שאלת המסכות מועלית אף על ידי בית הדין עצמו, גם כאשר הצדדים לא העלו אותה (דיון (ארצי) 3-254/נג הוצאת ספרים יבנה בע"מ - אמיר דוידזון, כז(1), 425, 433).

26. בסעיף 24(א1) לחוק נקבע החריג לפיו סעיפים אלה המגדירים את סמכותו של בית הדין האזורי לעבודה אינם באים לגרוע מהוראות כל דין לעניין השיפוט בהליכי פשיטת רגל, פירוק חברה או פירוק אגודה שיתופית.

27. הסמכות מוגבלת לתובענות בהן מתקיים המבחן הכפול של זהות הצדדים ושל מהות העילה, פרט לסמכות לפי סעיפים 24(א)(1א) ו- 24(א)(1ב) לחוק, בהם הסמכות מתוחמת לתחום העילה בלבד ולא לזהות הצדדים.

האם על היחסים בין הצדדים, אשר תאורם נכלל בהסדר הנושים, לידון בבית המשפט המחוזי אשר אישר את הסדר הנושים?

28. אומנם, בחינת העובדות ההיסטוריות שיצרו את המצב הקיים מחזירה אותנו לחברה בעת אישור הסדר הנושים ואשר עניינה נדון בבית המשפט המחוזי, אולם כאמור, מדובר בעובדות היסטוריות. היום תם ונשלם הסדר הנושים והושלם הארגון מחדש בנתבעת. התביעה דנן היא תביעה שנוצרה לאחר השלמת הארגון מחדש, קרי המדובר בתביעה חדשה שעילתה מאוחרת להסדרים האמורים והיא אינה נוגעת עוד למצב דאז.

29. בספרם "הקפאת הליכים הלכה למעשה" מבחינים הש' אלשייך ועו"ד אורבך בין שני מצבים: מצב בו הסכסוך נוגע להמשך ההליך הקולקטיבי של הסדר הנושים לעומת מצב בו מדובר בפעילות החברה לאחר הסדר הנושים, אז החברה היא חברה סולבנטית לכל דבר :

"למעשה סמכותו המיוחדת של בית המשפט לחדלות פירעון היא "תלוית הסדר", והיא "מתפצלת" מהחברה יחד עם הנושים, הנאמן, וההליך הקולקטיבי. הסמכות תחול כמובן, בשלב ההמשך של ההליך הקולקטיבי בדמות תפקידו של בית המשפט כערכאת הערעור על החלטות הנאמן בתביעות החוב. כן, תמשיך הסמכות לחול גם על עניינים הנוגעים לפרשנות ההסדר, לבקשות לביטולו עקב הפרה ווכיוצא באלו עניינים שהם ספיחיו של ההליך הקולקטיבי שהסתיים. מאידך גיסא, סכסוכים חדשים שנוצרו אגב פעילות החברה משוקמת לאחר ההסדר, ועילתם מאוחרת להסדר עצמו ונוגעת לפעילות החברה כעסק חי מכאן ואילך, יידונו בבתי המשפט הרגילים. זאת לפי הכללים הקבועים לעניין הסמכות העניינית והמקומית, וכן תניות שיפוט חוזיות ככל שהן קיימות" (ורדה אלשיך, גדעון אורבך, הקפאת הליכים הלכה למעשה עמוד 500 (2005)).

30. בעניין זה, מוסיפים הש' אלשייך ועו"ד אורבך שאכן הדין הקיים, שהוא ברובו יציר הפסיקה, מחיל את סמכות בית המשפט של חדלות פירעון על ענייני ההסדר והמשכו ואולם, מאידך גיסא, מציינים הם במבט של ראיה לעתיד כי הדין המצוי אינו בהכרח הדין הרצוי ושבמקרים בהם נסתיים הסדר הנושים והמדובר בחברה סולבנטית ספק אם הסמכות צריכה להיות נתונה לבית המשפט של חדלות פירעון:

"מאידך גיסא מן הראוי לשקול היטב את הדעות הגורסות להקנות לבית המשפט של חדלות פירעון סמכות כללית על ענייניה של החברה גם מעבר לאמור לעיל, כל עוד לא בוצע ההסדר במלואו. אין זה ברור, כי דין זה הוא מחויב המציאות- באשר לכאורה מרגע ההסדר ואילך מדובר בחברה סולבנטית לכל דבר וענין, המתקשרת ופועלת במסגרת השוק הרגיל. אין זה ראוי בהכרח להמשיך במשטר של פיקוח מיוחד היאה שלב הקולקטיבי. משאושר הסדר הנושים והחברה יצאה לדרך חדשה ספק גדול בעינינו אם בית המשפט של חדלות פירעון (או אם תרצו בית המשפט של שיקום) צריך להמשיך ולהיות הכתובת לפניות בכל הקשור לפיקוח על ביצוע ההסדר. באנלוגיה- כפי שבית המשפט אשר נתן פסק דין אינו עוקב אחרי דרך ביצועו - זהו תפקיד ההוצאה לפועל" (ורדה אלשיך, גדעון אורבך הקפאת הליכים הלכה למעשה עמוד 500 (2005)).

מן הכלל אל הפרט

31. בענייננו, כאמור, מדובר בחברה סולבנטית ובעילת תביעה שנולדה לאחר ביצוע הסדר הנושים. אמנם ייתכן ולשם בירור המחלוקת יהיה צורך להידרש להבנת הסדר הנושים, אולם יש להבחין בין הצורך להידרש להסדר הנושים כדי להבין את המצב העובדתי נכון לאורו של ההסכם, לבין הצורך בפרשנותו ושינויו של ההסכם, שגם אז לנוכח האמור לעיל, ייתכן שעשויה להיות נתונה הסמכות לבית משפט שאינו בהכרח בית המשפט המחוזי.

32. זאת ועוד, לב ליבו של הסכסוך דן בשאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין הצדדים. מחלוקת זו קיימת באחוז מאוד גבוה מהתביעות המוגשות לבית הדין לעבודה. במידה וכל מעסיק יטען לחוסר סמכות רק בשל העובדה שלטעמו לא התקיימו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים ובית הדין יקבל טענה כזו - למעשה תכליתו של בית הדין וייחודו - יתאיינו לגמרי ולא יהיו קיימים עוד.

33. אשר לטענת החברה לפיה המדובר בפסק דין חלוט זה זמן רב, אומר כי החלטה שיפוטית אינה צופה פני עתיד. על כן, בעת מתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה לא יכלו הצדדים לתת מענה לכל סוגיה שתתעורר בעקבותיו. סוגיה כזו, הנוגעת לשאלת יחסי העבודה בין הצדדים - מן הראוי שתתברר בבית הדין לעבודה.

34. משכך הם פני הדברים, אני קובע כי תביעתו של דוידוביץ מצויה תחת סמכותו של בית הדין לעבודה ובהתאם טענת החברה להיעדר סמכות - נדחית.

35. בכל הנוגע לתביעה שכנגד שהגישה החברה - עסקינן בתביעה כלכלית טהורה אשר נובעת כל כולה מהסדר הנושים וחובו הנטען של דוידוביץ לחברה. לפיכך, ספק אם התביעה מצויה תחת סמכותו של בית הדין לעבודה. ספק זה אף מועלה על ידי החברה עצמה, אשר מגישה את התביעה "למען הזהירות בלבד", כך לדבריה.

36. ניתן לטעון כי, לכאורה, משתבע דוידוביץ את זכויותיו כעובד בבית הדין לעבודה, לבית דין זה נתונה סמכות שבגררה לדון בתביעה שכנגד שהוגשה ע"י החברה מכוח סעיף 76 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1964, החל בבתי הדין לעבודה מכוח סעיף 39 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969.

37. תכלית סעיף 76 לחוק בתי המשפט כפולה היא: מצד אחד, מניעת פיצול בלתי ראוי של דיונים; מצד אחר, שמירה על חלוקת הסמכויות בין ערכאות שונות. דא עקא, שהפתרון להחלת סעיף 76 לחוק בתי המשפט מיועד למצב שבו ערכאה מתבקשת לפסוק בשאלות שאינן בסמכותה שעלו כדרך אגב, הכול כדי להכריע בעניין שבסמכותה; פתרון זה אינו רלוונטי למצב שבו ההכרעה בעילה נתבעת או בסעד נתבע אינה בסמכותה. הכרעת ערכאה בעילה שאינה בסמכותה או בסעד שאינו בסמכותה אמנם יכולה למנוע פיצול דיון, אך היא פוגעת בחלוקת הסמכויות בין ערכאות (ראו: ע"א 2618/03 פי או אס בע"מ נ' נחום ליפקונסקי, פורסם בנבו).

38. מכל האמור עולה, כי לפי סעיף 76 לחוק בתי המשפט, ערכאה בלתי מוסמכת מכריעה בשאלה שעלתה דרך אגב כי הדבר דרוש לשם פסיקה בעילה או במתן סעד שכן בסמכותה, והדבר אינו פוגע בסמכות הייחודית של הערכאה האחרת בעניין השאלה האמורה. ואולם, בענייננו, העילה והסעד שנתבעו בתביעה שכנגד מצד החברה אינם עולים "דרך אגב", אלא הם כל סיבת קיומה של התביעה.

39. לנוכח האמור לעיל, ושעה שהתביעה שכנגד הינה תביעה שאינה מצוייה כלל בסמכות בית הדין לעבודה, אין מנוס מפיצול הדיון במובן זה שהתביעה שכנגד שהוגשה על-ידי החברה כנגד דוידוביץ (בכובעו כדירקטור של החברה) תועבר לבית המשפט המוסמך.

40. בית הדין בהחלט ער למשמעות פיצול הדיון בשתי ערכאות נפרדות: לניהול יותר מהליך משפטי אחד בגין פרשה אחת יש מחיר ציבורי: הן מחיר בזמנן השיפוטי של ערכאות משפט, הן בזמנם של הצדדים. בנוסף, ריבוי הליכים גובה מחיר כלכלי מהקופה הציבורית ומהצדדים; יש בו אף כדי להוביל להכרעות סותרות. יחד עם זאת, וכפי שנפסק בפסק הדין בעניין ליפקונסקי "רב המרחק עד למסקנה שהאינטרס הציבורי האמור גובר על חלוקת סמכויות שקבע המחוקק"

סוף דבר:

41. טענת החברה לעניין היעדר סמכות עניינית - נדחית. לפיכך, לבית הדין סמכות עניינית לדון בתביעה שהגיש דוידוביץ כנגד הנתבעים.

42. טענת דוידוביץ לעניין היעדר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד – מתקבלת.

ב"כ התובעת שכנגד יודיע עד ליום 31.12.2014 מהו בית המשפט המוסמך אליו יש להורות להעביר את התביעה שכנגד.

43. לאחר קבלת הודעת ב"כ התובעת שכנגד והעברת התביעה שכנגד לבית המשפט המוסמך תינתן החלטה נוספת באשר להמשך ניהול ההליכים בתיק.

44. עיון ביום 1.1.2015

ניתנה היום, ל' כסלו תשע"ה, (22 דצמבר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.