1. התובעת מנהלת את חלקיהם של נספי שואה במקרקעין נשוא התביעה (להלן: "המקרקעין"). התובעת הגישה נגד הנתבעת, שמעניקה שירותי קבורה לתושבי קריית מוצקין, תביעה כספית. על פי הנטען בכתב התביעה, הנתבעת פלשה למקרקעין, והיא עושה בהם שימוש לצורך קבורת נפטרים. הסעד שהתבקש בכתב התביעה הוא סעד כספי של פיצוי בגין ירידת ערך השטח שאליו פלשה הנתבעת.
2. במהלך בירור התביעה הגישו הצדדים חוות דעת של מומחים מטעמם בעניין שווי ירידת הערך, ואף מונה מומחה מטעם בית המשפט שערך חוות דעת בנושא זה. נשמעו הוכחות, והצדדים הגישו סיכומיהם.
3. לאחר שמיעת הראיות ועיון בסיכומי הצדדים סברתי כי התובעת אינה זכאית לסעד כספי בשיעור של ירידת ערך של המקרקעין בגין הפלישה, אך קמה לה, לכאורה, עילה לסעד כספי של דמי שימוש ראויים. דא עקא שבחומר הראיות המונח בפניי אין ראיות לגבי גובה דמי השימוש הראויים במקרקעין, שכן לא הוגשו חוות דעת מומחים בנושא זה. על כן קיימתי ביום 23.2.17 דיון במעמד הצדדים, פרשתי בפניהם את הדברים, וביקשתי התייחסותם לאפשרות כי אורה למומחה מטעם בית המשפט לערוך חוות דעת בנושא זה.
4. התובעת הגישה הודעה כי היא מסכימה לכך שאורה למומחה בית המשפט לחוות דעתו בנושא דמי השימוש הראויים, ואף הגישה בקשה לתיקון כתב התביעה בהוספת סעדים חלופיים של פינוי ודמי שימוש ראויים בסכום התביעה.
5. הנתבעת בתגובתה הודיעה כי היא מתנגדת לבקשה לתיקון כתב התביעה, ומתנגדת לפסיקת סעד שונה מזה שהתבקש בכתב התביעה, שכן לנוכח השלב שאליו הגיע ההליך, פוגע הדבר בתקינות ההליך.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי מן הדין להעתר באופן חלקי לבקשה לתיקון כתב התביעה, כך שיותר לתובעת להוסיף לכתב התביעה עתירה לסעד כספי של דמי שימוש ראויים, ותדחה בקשתה להוסיף סעד של פינוי. להלן אפרט טעמיי.
2. בית המשפט מוסמך, במקרים המתאימים, לפסוק לתובע סעד שלא התבקש בכתב התביעה. יפים הם לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון בע"א 9137/07 אנה אוסיפובה נ' מנחם גלעד קלישטיין (30.12.08):

"ההלכה הנוהגת עימנו היא כי, ככלל, לא יעניק בית המשפט לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה. עוד נפסק כי במקרים שבהם עולה מן הנסיבות שנתבררו במשפט הצורך להעניק לתובע סעד שלא נתבקש, הדרך להתגבר על העדר עתירה לאותו הסעד היא באמצעות בקשה לתיקון התובענה (ראו: ע"א 490/85 מלחי יריחו בע"מ נ' מפעלי ים המלח, פ"ד מא(4) 401, 404 (1987); אורי גורן סוגיות בסדר הדין האזרחי, 154 (מהדורה תשיעית, 2007) (להלן: גורן, סדר הדין האזרחי); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי כרך א 581 (מהדורה 15, 2007)). בנסיבות מיוחדות רשאי אמנם בית-המשפט לפסוק סעד שלא התבקש מפורשות לתיתו גם בלא שהוגשה בקשה לתיקון כתבי הטענות, אך זאת במקרים חריגים בלבד ובהתקיים מספר תנאים ובהם התנאי כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד המקורי שהתבקש וכן כי כל העובדות הדרושות להענקת אותו הסעד נתבררו בפני בית-המשפט והצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת, מחייבים את מתן הסעד אף שלא נתבקש (ראו: ע"א 69/98 מחאג'נה נ' מחאג'נה, פסקה 12 לפסק דינו של השופט לוי (טרם פורסם, 8.6.2005); רע"א 196/88 טומשבסקי נ' אופנהיימר, פ"ד מב(4) 365, 372 (1988); ע"א 253/84 ספיר ואח' נ' ספיר, פ"ד מב(3) 14, 18 (1988); גורן, סדר הדין האזרחי, 78)" (פסקה 5 לפסק הדין).

1. במקרה זה סברתי, לאחר שמיעת הראיות ועיון בסיכומים, כי אם הוכיחה התובעת פלישה של הנתבעת למקרקעין (שאלה שתוכרע בפסק הדין), יש מקום, לכאורה, לפסוק לה סעד כספי של דמי שימוש ראויים. סעד זה לא נתבע בכתב התביעה. כאמור, הדרך הראויה לקבל סעד זה היא באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה, וכך אומנם פעלה התובעת.
2. באשר לבקשה לגופה – בכל הנוגע לסעד הפינוי שמבוקש להוסיף, דין הבקשה להידחות. הבקשה הוגשה בשלב מאוחר מאוד של ההליך, לאחר שמיעת ראיות והגשת סיכומים. סעד הפינוי הוא סעד מסוג שונה לחלוטין לעומת הסעד שנתבקש בתביעה, שהינו סעד כספי, ואינו נובע ממנו. התרת הוספתו בשלב זה תפגע בתקינות ההליך ובהגינותו. על כן אני דוחה את הבקשה להוסיף סעד זה לכתב התביעה. אין בכך, כמובן, כדי למנוע מהתובעת להגיש תביעה חדשה לסעד זה.
3. שונים הם פני הדברים ביחס לסעד הכספי של דמי שימוש ראויים. הסעד שהתבקש בתביעה מראשיתה היה סעד של פיצוי כספי בגין השימוש שעושה הנתבעת במקרקעין. סעד של דמי שימוש ראויים הינו סעד מסוג זה. התרת הוספתו של סעד זה בשלב זה אינה יוצרת חזית חדשה ואינה פוגעת בהגנת הנתבעת. השאלות הרלבנטיות לפסיקתו של סעד זה התבררו זה מכבר במסגרת שלב ההוכחות, למעט שאלת שיעור דמי השימוש הראויים, אשר דורשת השלמה נקודתית של הראיות באמצעות חוות דעת מומחה.
4. אוסיף כי סעד של פינוי יכולה התובעת לתבוע בתביעה חדשה, שכן מדובר בעילה המתחדשת מידי יום כל עוד נמשכת הפלישה. ואילו דמי שימוש ראויים עבור התקופה שאליה מתייחסת התביעה לא תוכל התובעת לתבוע בתביעה חדשה, שכן תובע חייב לכלול בתביעתו את מלוא הסעדים שהוא זכאי להם בשל אותה עילה (תקנה 44 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). ראוי, איפוא, לאפשר לתובעת לתקן תביעתה ולהוסיף סעד זה אפילו בשלב מאוחר זה, על מנת שניתן יהיה להעניק לה את הסעד, אם אומנם היא זכאית לו לנוכח העובדות שנתבררו במהלך ניהול ההליך.
5. באשר לטענת התובעת כי בכתב התביעה קיים "סעיף סל", שבו התבקש בית המשפט לפסוק כל סעד שימצא לנכון בנסיבות העניין, אציין כי כתיבתו של משפט מסוג זה אינה מעלה או מורידה בכל הנוגע לסמכותו של בית המשפט לפסוק סעד שלא התבקש בכתב התביעה. אחד הפרטים שחייב תובע לכלול בכתב התביעה הוא הסעד המבוקש (תקנה 9(7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). פסיקה של סעד אחר נעשית אך ורק בהתאם לכללים שהותוו בהלכה הפסוקה, כפי שפורט לעיל.
6. לפיכך אני מתירה לתובעת לתקן את כתב התביעה בהוספת סעד כספי חלופי של דמי שימוש ראויים, שסכומו כסכום התביעה המקורי. סעד זה יווסף, איפוא, לכתב התביעה ללא צורך בהגשת כתב תביעה מתוקן.
7. הנתבעת רשאית להגיש כתב הגנה מתוקן עד יום 20.4.17, אחרת תחשב כמכחישה את הסעד הנוסף ללא צורך בהגשת כתב הגנה מתוקן.
8. התובעת הודיעה על הסכמתה לכך שמומחה בית המשפט יערוך חוות דעת לגבי גובה דמי השימוש הראויים. הנתבעת תודיע, עד יום 20.4.17, אם גם היא מסכימה לכך, או שמא היא מבקשת כי יוגשו תחילה חוות דעת מטעם הצדדים. אי מתן הודעה יחשב כהסכמה להצעתי שתערך חוות דעת על ידי מומחה בית המשפט מבלי שיוגשו חוות דעת מטעם הצדדים.
9. אני חוזרת וממליצה לצדדים לבוא בדברים על מנת לסיים את ההליך בפשרה בהתאם למתווה שהצעתי בדיון מיום 23.2.17.
10. לתזכורת פנימית ביום 21.4.17.

ניתנה היום, כ"א אדר תשע"ז, 19 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.