בפני שלוש בקשות הקשורות זו בזו.

הבקשה הראשונה הינה בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה.

הבקשה השניה, הינה בקשת הנתבעות למתן ארכה להגשת כתב הגנה 30 יום לאחר מתן ההכרעה בבקשה לתיקון כתב תביעה.

הבקשה השלישית, הינה בקשת התובעת למתן פסק דין בהעדר הגנה.

התובעת מבקשת לתקן את כתב טענותיה, כך שלאחר סעיף 107 לכתב התביעה, יבוא סעיף נוסף המפרט עילות תביעה נוספות, כגון עילה חוזית, הרמת מסך, תרמית, ועשיית עושר ולא במשפט.

בטרם אתייחס לגוף הבקשה, אציין כי התביעה הוגשה כתובענה בסדר דין מקוצר, וביום 14.7.14, יום לפני תחילת פגרת הקיץ, התקבלה בקשת הנתבעות לשינוי כותרת, והתביעה הועברה לסדר דין רגיל.

בשלב זה הנתבעות טרם הגישו כתב הגנה, ואף לא הוגשה בקשת רשות להגן, שכן הנתבעות הגישו בקשת ארכה להגשת בקשת רשות להגן, עד לאחר מתן החלטה בבקשה לדחייה על הסף שהגישו הנתבעות.

ביום 4.9.14 התנהל דיון קדם משפט, שדן בבקשה לדחייה על הסף, ובסופו נדחתה הבקשה ונקצבו מועדים להגשת כתב הגנה, השלמת הליכים מקדמיים והגשת תצהירים.

כשבועיים לאחר קדם משפט זה הוגשה הבקשה לתיקון כתב התביעה.

הבקשה הוגשה על רקע קבלת בקשת התובעות לשינוי כותרת מסדר דין רגיל לסדר דין מקוצר, וההחלטות שנלוו לכך, וכן על רקע הנאמר בדיון קדם המשפט בו נדחתה בקשת הנתבעות לדחיית התביעה על הסף.

לטענת התובעת, אין המדובר בתיקון מהותי, אלא בתיקון פורמלי בלבד, שכן העובדות בכתב התביעה הינן אותן עובדות, אך מכיוון שלנוכח החלטות בית המשפט, כי על התביעה להתברר בסדר דין רגיל, מבקשת התובעת להוסיף עילות נוספות על העילה שעמדה בבסיס התביעה המקורית בסדר דין מקוצר. למעשה התובעת מבקשת להוסיף סעיף אחד, אשר אינו משנה את מידת המחלוקת בין הצדדים, אלא מדייק אותה, כך שהמסכת העובדתית מפורטת לעילות ספציפיות, כגון עילה חוזית, הפרת חובת תום הלב בניהול משא ומתן לכריתת חוזה והפרת חובת תום הלב בקיום חוזה, לפי סעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים, וכן כפי המפורט בבקשה.

הנתבעות מתנגדות לבקשה בטענות שונות. בין השאר חוזרות הנתבעות על טענות שטענו בבקשתן לדחייה על הסף, ולמעשה 24 הסעיפים הראשונים בתגובתן מתייחסים ל"בחירתה השגויה של המבקשת בהגשת תביעה במסלול סדר דין מקוצר".

משניתנה החלטה הדוחה את הבקשה לדחייה על הסף, וכן התקבלה הבקשה לשינוי כותרת מסדר דין מקוצר לסדר דין רגיל, איני רואה מקום להיזקק לטענות אלו.

הנתבעות טוענות בעלמא שאין לקבל את הבקשה כיוון שהתיקון אינו תורם להעמדת הפלוגתא האמיתית לדיון, מבלי לפרט טענה זו, שכן אינן מתייחסות בתגובתן לפלוגתא העומדת לדיון, אלא להתנהלות התובעת בתביעה עד כה, ולטענתן, מטרת התנהלות זו "הינה להתיש את האויב".

עוד ציינו הנתבעות כי מגמת הפסיקה כיום היא להתיר תיקון במשורה רק במקרים שמטרתם להביא להכרעה בשאלות שבאמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, ולטענתן, גם מגמה זו צומצמה, כך שלא יותר תיקון במקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב (ראו: רע"א 2345/98 דנגור נ' ליבנה, פ"ד נב (3)427; רע"א 1118/06 הראש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו)).

בהתאם לסעיף 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), רשאי בית המשפט להתיר לבעל דין לתקן את כתב טענותיו בכל עת, לפי הצורך ועל מנת להכריע בשאלות השנויות במחלוקת.

במקרה דנן התיק מצוי בשלב הראשוני, טרם הוגש כתב הגנה, הבקשה נובעת מהחלטת בית המשפט להעביר את הדיון לסדר דין רגיל, כך שאין לדבר על שיהוי ו/או חוסר תום לב.

לפיכך אני נעתרת לבקשה. התובעת תגיש כתב תביעה מתוקן עד ליום 5.11.14.

כתב ההגנה יוגש עד ליום 5.12.14.

מאחר שלא הוגש עדיין כתב הגנה, איני רואה מקום לחיוב התובעת בהוצאות בגין התיקון.

לנוכח החלטה זו, הבקשות שהוגשו בעניין מתן ארכה להגשת כתב הגנה ובקשה לפסק דין בהעדר הגנה, מתייתרות.

הצדדים יבצעו את ההליכים מקדמיים, לרבות הגשת תצהירי גילוי מסמכים ומשלוח שאלונים, תוך 30 יום לאחר מכן. כל שאלון ייענה תוך 30 יום מקבלתו.

תצהירי עדות ראשית מטעם התובעת יוגשו עד יום 5.3.15, ומטעם הנתבעות – עד יום 5.4.15.

קדם המשפט נדחה ליום 13.4.15 שעה 9:00.

ניתנה היום, כ"ז תשרי תשע"ה, 21 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.