פסק דין

1. התובע מבקש שפגיעה בכפות ידיו (CTS) תוכר כמחלת מקצוע, לפי פריט 26 בחלק א' או פריט 14 בחלק ב' לתוספת השניה בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד – 1954 (להלן – התקנות).

2. התובע מנהל בבית דין זה תביעה נוספת כנגד הנתבע, בה הוא מבקש שפגיעה בריאות תוכר כפגיעה בעבודה (בל 32209-10-13). בישיבת הוכחות אחת נשמעו כל העדויות לגבי תנאי עבודתו של התובע, ביחס לשתי התביעות.

במסגרת ההליך המקביל מונה מומחה/ יועץ רפואי לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות לגבי התשתית העובדתית. להלן העובדות המוסכמות, הרלוונטיות גם לתובענה זו:

א. התובע יליד 1948, עובד שכיר מזה כ-33 שנה בחברת שלייסנר חיתוכי להבה ופלסמה בע"מ.

ב. התובע מעשן, כמפורט בתיעוד הרפואי.

ג. התובע עבד כמפעיל מכונה לחיתוך פלסמה.

ד. התובע שולט בהפעלת המכונה באמצעות לוח הפיקוד ולעיתים מתקרב למכונה על מנת לפקח על עבודתה.

ה. התובע עבד משרה מלאה, שישה ימים בשבוע, ולעיתים ביצע שעות נוספות.

3. הגדרת מחלת המקצוע בפריט 26 בחלק א' לתקנות היא כדלקמן:

שם המחלה:

דלקת של גידים ותיקיהם או דלקת במקומות חיבור שרירים לעצמות, הכל בכף היד או במרפק.

העבודה ותהליכי הייצור:

עבודות המחייבות תנועות חד גוניות של האצבעות, כף יד או מרפק, לפי העניין, החוזרות ונשנות ברציפות.

בפריט 14 בחלק ב' לתקנות הגדרת מחלת המקצוע היא כדלקמן:

שם המחלה:

מחלות עצמות, פרקים, שרירים, כלי דם או עצבים של הגפיים – הנגרמות על ידי עבודה במכשירים רוטטים.

העבודה ותהליכי הייצור:

עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים

בהתאם להגדרות מחלת המקצוע בתקנות, יש לבחון תחילה אם התובע מבצע במהלך עבודתו "תנועות חד גוניות של כף היד, החוזרות ונשנות ברציפות" וכן אם הוא עובד באופן ממושך עם מכשירים רוטטים.

4. לאחר ששמענו את שורת העדים שהתייצבו לישיבת ההוכחות (התובע, מר יוסי פילדוס, מר מיכאל אזארכין, מר עבד אל גאפר פיצל, מר איציק פילדוס ומר עמוס שלייסנר) וכן צפינו בדיסק שהומצא על ידי התובע לאחר ישיבת ההוכחות, הגענו למסקנה לפיה לא הוכח שהתובע מבצע תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות ברציפות בכף היד או באצבעות והוא אינו עובד באופן ממושך עם מכשירים רוטטים.

להלן נפרט את מסקנתנו, תוך הפניה לעדויות שנשמעו.

5. התובע תיאר בבית הדין את עיקר עבודתו כך:

התובע יושב ליד לוח הפיקוד ומפקח שהחיתוך נעשה כהלכה. הוא שולט על גובה הלהבה, עצמת האש, עומק החדירה של הלהבה במתכת והמהירות של המכונה על ידי הכפתורים שבלוח הפיקוד (עמוד 5 לפרוטוקול, שורות 21-31). עדות זו מתיישבת גם עם העובדות המוסכמות בתיק המקביל, ולפיהן התובע שולט בהפעלת המכונה באמצעות לוח הפיקוד ולעיתים מתקרב למכונה על מנת לפקח על עבודתה.

התובע נשאל מהו משך זמן העבודה על לוח אחד והשיב שהוא משתנה על פי גודלו של הלוח והא נע בין דקה או שתיים ועד חצי שעה עד 40 דקות (עמוד 6, שורות 1-7).

כמו כן התובע תיאר שבעת שהמכונה מכובית, הנחת הלוחות על המכונה נעשית על ידי מלגזן. לעתים התובע נדרש ליישר את מיקום הלוחות על המכונה, עניין שלוקח 2-4 דקות.

התובע והסיף ותיאר שבמסגרת עבודתו, הוא מחליף "דיזות" (ראשי להבה) במכונה ולפעמים גם נדרש לנקות דיזות, טרם תחילת העבודה (עמוד 6, שורה 25 עד עמוד 7, שורה 3). לאחר מכן התובע מדליק את המבער, בודק שהלהבה מתאימה לתחילת עבודה ובעזרת המכונה יוצר חדירה ראשונה ללוח המתכת. מסביב לחור שנוצר, מצטברות שאריות חומר, שהתבע מנקה, במשך 3-4 דקות (עמוד 7, שורות 23-31). לאחר מכן התובע עובר לשבת ליד לוח הפיקוד, לעיתים הוא מתקרב ללהבות, על מנת לראות את איכות העבודה.

בין עבודה על לוח אחד למשנהו, התובע ממתין שיביאו לו חלק חדש (במלגזה) או שהוא בודק מה המשימה הבאה שמחכה לו, "מושך" אותה מהמחשב ומעיין בה. בנוסף, לפעמים התובע מנקה את המכונה עם אויר או שהוא מתקן צינור, בעזרת מברג ופלאייר (עמוד 8, שורות 17-27).

6. מתיאור זה עולה כי עיקר העבודה היא ליד לוח הפיקוד, כלומר בהפעלת המכונה על ידי הכפתורים שבלוח הפיקוד ולא על ידי מכשירים שונים. לא למותר לציין שהתובע לא תיאר כל פעולה או תנועה של כפות הידיים, הנוגעת להפעלת לוח הפיקוד.

עוד עולה מתיאור התובע, כי בתחילת העבודה על הלוח ובסופה, הוא מנקה את שאריות החומר שנוצרו. על פי התדירות שהתובע העיד לגביה (משך העבודה על לוח אחד), מדובר בפעולה שחוזרת על עצמה בתדירויות שונות – כל שתי דקות או כל ארבעים דקות, תלוי בעובי הלוח.

7. בשאר חלקי היום, היינו בין לבין ביצוע עבודתו המרכזית של התובע, התובע מבצע פעולות שונות. לעיתים הוא מיישר את הלוחות. לעיתים הוא מנקה את ראשי הלהבה או את שולחן העבודה. לעיתים הוא מעיין בתוכניות העבודה (במחשב).

8. מסדר יום זה לא ניתן להסיק שהתובע מבצע תנועות חד גוניות, חוזרות ונשנות בכפות הידיים. כלומר, לא הוכחו "העבודה ותהליכי הייצור" שנקבעו ליישום פריט 26 לחלק א' לתקנות. בהקשר זה ראוי להדגיש שלא ניתן לקבוע, על יסוד העדויות שנשמעו, תדירות מסוימת של ביצוע הפעולות. ההבדל בין לוח שהעבודה עליו נעשית כשלוש דקות, לעומת לוח שהעבודה עליו מבוצעת כארבעים דקות, הוא הבדל משמעותי. אף התובע העיד ש"זה לא אותו דבר כל יום. זה לא מכונה שעובדת על סדרות. יום יש כזה ומחר יש אחר. זה משתנה" (עמוד 6, שורות 9-10 ור' גם בעמוד 8, שורות 9-10). בנוסף, העיד ש"אצלי במכונה נותנים לי תמיד את העבים אז זה יכול להיות עובד 300 מ"מ. זה לוקח הרבה זמן." (עמוד 7, שורות 28-29).

9. נוסיף שגם בתצהיר התובע, אין תיאור של תנועות חוזרות ונשנות. בסעיף 3 לתצהירו, התובע תיאר עבודה בכלים ומכשירים רוטטים ולא התייחס כלל לתנועות חוזרות ונשנות של הידיים. בסעיף 10.8 לתצהירו, התובע טען שהוא נדרש להפעיל לחץ על שורש כפות הידיים תוך כדי תנועות חוזרות ונשנות, אך לטענה עובדתית זו אין כל ביטוי בעדותו של התובע בבית הדין, אשר נשאל בחקירתו הנגדית שאלות פתוחות ולפחות פעמיים ניתנה לו במפורש הזדמנות להוסיף לעדותו פרטים, על פי הבנתו (עמוד 10, שורות 24-25, עמוד 8, שורות 26-27). גם העדים הנוספים שנשמעו לא תיארו עבודה הכוללת הפעלת לחץ על שורש כף היד.

מכאן נפנה לבחון אם הוכח שהתובע עושה שימוש ממושך בכלים רוטטים (פריט 14 לחלק ב' לתקנות).

10. התובע העיד על שימוש בכלים הבאים:

א. אזמל פנאומטי, בו הוא עושה שימוש כשהעבודה כוללת חורים רבים בעובי דק. עיקר השימוש במכשיר זה היה בשנים 1985 עד 1995, ותדירות השימוש עמדה על 2-3 פעמים בחודש (עמוד 10, שורות 4-14).

ב. מברגה חשמלית, בה התובע עושה שימוש "לפעמים... אם יש בעיה בתוך הלוח, הייתי מפרק אותו, פעם בחודש כי הוא היה מתמלא אבק" (עמוד 10, שורות 16-20).

ג. כלי עבודה "נורמאליים" (בלשונו של התובע) – פטיש, לניקוי השְלָקה (שארית החומר שנוצרת מחירור לוחות המתכת), לום, איזמל ידני, פטישים ומברגים. בפטיש ובאיזמל לא השתמש באופן קבוע, "לפעמים בכלל לא" (שם שורות 27-31).

11. גם מר יצחק פילדוס העיד שעל מנת לנקות את הפלטות, נדרש רק שימוש כלים מכאניים – מכות פטיש ואזמל (עמוד 13, שורות 4-5).

מר מיכאל אזארכין, מנהל הייצור במפעל, אשר זומן להעיד מטעם הנתבע, העיד שמאז שהתובע עבר לעבוד בברקן, בשנת 2011 לערך, התובע אינו משתמש כלל בכלים רוטטים (עמוד 16, שורות 2-13).

מר פידלוס איציק, שהיה מנהל הייצור במפעל במשך שנים רבות, העיד שהתובע לא עבד עם כלים רוטטים. אלא שמדי פעם, "אם צריך לנקות את הפח, היו עוברים עם משחזת. התדירות לנקות עם משחזת תלויה בסוג הפח שהגיע. יכול להיות שיום אחד צריך לעשות את זה ויכול להיום שיום אחר לא צריך" (עמוד 18, שורות 21-24).

בנוסף, הוא העיד שתיקון שולחן העבודה במכונה (החלפת "הפלכים") נעשתה בהתאם לאינטנסיביות העבודה ולעובי לוחות המתכת וסוגם, בתדירות שנעה בין אחת לחודש או חודשיים ועד אחת לשלושה – ארבעה חודשים. אך פעולות אלה לא בוצעו על ידי התובע, אלא על ידי מסגר שעבד בצמוד למפעיל המכונה (עמוד 17, שורות 27-31).

תמונה דומה עולה גם מעדותו של מר שלייסנר, שהעיד שהתובע לא עבד עם כלים רוטטים, איזמלים חשמליים על בסיס קבוע, אלא רק על בסיס אקראי (עמוד 20, שורות 19-20).

12. ראיה נוספת שהוצגה, בתום ישיבת ההוכחות, היא דיסק עם סרטונים. סרטונים אלה אינם מסייעים לתובע. מצפיה בהם ניכר שמדובר בסרטונים שנועדו לחזק את גרסת התובע והם מצולמים על פי מטרה זו. כך למשל, באחד הסרטונים, נשמעות בבירור "הוראות בימוי" ("עכשיו, תעשה, תעשה, תעבוד") ובסרטון אחר - האזמל החשמלי מצולם מקרוב. גם העובדה שהשימוש באזמל החשמלי נעשה בזמן שהמכונה פועלת (הלהבות אינן מכובות), וזאת בניגוד לעדותו של התובע בבית הדין, מחזקת את הרושם שמדובר בצילום שנועד לחזק את גרסת התובע ואין לראות בו צילום אותנטי של חלק מיום עבודה אופייני של התובע.

13. לסיכום המתואר לעיל, לא הוכח שהתובע מבצע עבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים. גם אם מעת לעת התובע עושה שימוש באזמל חשמלי או בכלים רוטטים אחרים, לא הוכחה תדירות השימוש ואין יסוד בראיות לקביעה לפיה התובע עושה שימוש ממושך בכלים אלה.

14. לסיכום כל האמור לעיל, אין מנוס מדחיית התביעה.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ב' אדר תשע"ז, (28 פברואר 2017), בהעדר הצדדים.