א. התביעה וההליכים שבעקבותיה

1. עניינו של פסק דין זה בתביעה מכח חוק פלת"ד, בעקבות תאונת דרכים שאירעה לתובעת ביום 13.5.13.

2. התובעת היא ילידת 31.8.77. במועד התאונה הייתה כבת 36 שנה ובעת פסק דין זה היא כבת 42 שנה.

3. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה והתובעת קיבלה וצפויה להמשיך ולקבל מן המל"ל גמלאות שונות בגינה בסכומים משמעותיים.

4. אין מחלוקת בדבר חבותה של הנתבעת לפצות את התובעת על הנזקים שבגין התאונה. המחלוקות נוגעות רק להיקף הנזקים ולשיעור הפיצויים.

5. ממקום התאונה הועברה התובעת לבית החולים הדסה עין כרם, שם אושפזה עד 17.5.13. כעבור כחודשיים אושפזה שוב למספר ימים, מ-7.7.13 עד 10.7.13.

6. במסגרת ההליכים שבעקבות התביעה מונו – בהדרגה מסוימת – לא פחות מששה מומחים רפואיים. המדובר במומחים בתחומי האורתופדיה, הפסיכיאטריה, הראומטולוגיה, הפלסטיקה, כלי הדם והנוירולוגיה. ארבעת הראשונים קבעו כי נותרו לתובעת נכויות צמיתות בתחומי מומחיותם ושני האחרונים קבעו כי לא נותרו נכויות כאלה בתחומיהם.

7. המומחית האורתופדית (ד"ר מיכל עמית-כהן) מתייחסת בפרק "סיכום ומסקנות" של חוות דעתה לאיברים השונים של התובעת שנפגעו בתאונה וכך היא כותבת:

"בהתייחס לבית החזה ולכתף שמאל:

התובעת סבלה מתת פריקה בפרק אקרומאורלויקולרי שמאל. בהמשך פתחה על רקע זה קרישים בוריד אקסילרי שמאל וטופלה בנוגדי קרישה.

בבדיקה נמצאה הגבלה ורגישות באזור המפרק הסטרנו קלויקולרי והגבלה ורגישות בתנועת יד שמאל.

בבדיקת C.T.. חזה מ-9.6.13:

תת פריקה אחורית במפרק סטרנוקלויקולרי משמאל.

בצילומי חזה מ-26.8.14:

אסימטריה קלה באזור מפרקים סטרנו קלויקולריים. מפרקים אקרומאו-קלויקולריים נראים שמורים דו צדדי.

נראה כי נותרה תת פריקה עם תלונות.

בהתייחס לעמוד השדרה הצווארי:

מנגנון התאונה מתאים לחבלה צווארית ויש התייחסות לאזור זה בסמוך לתאונה. בהמשך יש רצף תלונות בירור טיפול.

בבדיקה נמצאה רגישות צווארית עם הגבלה בתנועה.

בבדיקת C.T.. כל גופי מיום התאונה –

בעמו"ש הצווארי בגובה – 5-6C הצרות ניכרת של המרווח הבין חולייתי. אין שברים. תשובת בדיקת C.T. עמוד השדרה הצווארי מ-5.8.13:

הצרות המרווח הדיסקאלי בגובה 6-5C עם בלט דיסק לוחץ על השק התקאלי ומיצר את הנורופורמינה מימין, מסויד. הממצא של דיסק מסיד מתאים לתהליך ממושך קודם לתאונה.

בעברה ת.ד. קודמת:

ב-14.6.95 נבדקה במיון לאחר ת.ד. והתלוננה על כאבי ראש ויד ימין.

ב-15.6.95 נבדקה שוב במיון התלוננה על כאבים בצוואר

אין דיווחים על תלונות ממושכות.

לאור הנ"ל, נראה לי כי עיקר הנכות קשורה לתאונה נשוא התביעה.

בהתייחס לעמוד השדרה המתני:

אין התייחסות לאזור זה בסמוך לתאונה. רק לאחר יותר משנה יש תלונות.

בבדיקה ללא ממצא פרט להגבלה קלה בכיפוף.

בצילומי C.T.. עמוד השדרה המתני מ-4.9.14:

בגובה 4-5L בקע דיסק מרכזי. לחץ קל על השק התקאלי.

לא מדובר בממצא שהוא בהכרח חבלתי.

בעברה לא דווח על בעייה מתנית.

בהתייחס לזמן הופעת התלונות, אין בסיס לייחס את התלונות והממצאים לחבלה נשוא התביעה".

בהמשך לכל האמור, קובעת מומחית זו נכויות כדלקמן:

"נכות זמנית:

בהתאם לימי המחלה שקיבלה.

נכות צמיתה:

בגובה 10% בשל מצב של תת פריקה סימפטומטית במפרק אקרומיאו-קלויקולרי משמאל, בהתייחס לתלונות בכתף לפי סעיף 39(5), בחלקו, לתקנות הביטוח הלאומי.

בגובה 10% בשל הגבלת התנועה הצווארית, בהתייחס למכלול התלונות והממצאים לפי סעיף 37(5) א' לתקנות הביטוח הלאומי.

כאמור יש, לדעתי, מקום לחלק את הנכות ולקבוע 3% בין מצב קודם ו-7% בגין התאונה נשוא התביעה".

בהמשך לכל האמור מציינת מומחית זו כי יש מקום למנות מומחים בתחומי כלי הדם והפלסטיקה ולשקול מינוי מומחה נוירולוג.

8. המומחית הפסיכיאטרית (ד"ר רמונה דורסט) כותבת בפרק "לסיכום" של חוות דעתה את הדברים הבאים:

"ענת פיתחה בעקבות התאונה תגובה אפקטיבית עם סימפטומים חלקיים של תסמונת נפשית פוסט טראומתית. התגובה הנפשית קשורה ומשנית לירידה ביכולות הגופניות. קל לה יותר להתמקד בבעיות גופניות מאשר להיחשף רגשית ולתת מקום לתגובה נפשית ולהודות בצורך בטיפול נפשי ולהיכנס אליו. המצב הרגשי של ענת פסיה לוי בא לידי ביטוי בתחושת תסכול ואי נכונות לקבל את מגבלותיה. המדובר בהפרעת הסתגלות דיכאונית-חרדתית עם תסמינים פוסט טראומתיים שיש עמה נכות נפשית קבועה בשיעור של 10% מיום התאונה, בהתאם לתקנה 34(ב)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה)(תיקון), התשע"ב-2012.

אני בדעה שענת יכולה להיתרם מטיפול פסיכיאטרי-תרופתי שיכול להביא להקלה מסוימת בהרגשתה הסובייקטיבית ויכול להינתן במסגרת קופת החולים, אולם התנגדותה עד כה ומשך הזמן שעבר מאז התאונה מצביעים על כך שתגובתה הרגשית עברה הליך של קיבוע".

9. המומחה הראומטולוג (פרופ' גדעון נשר) קובע כי התובעת סובלת עקב התאונה מפיברומיאלגיה. הוא קובע לה בשל כך נכות צמיתה, מסביר מדוע אין חפיפה בין נכות זו לבין הנכויות האורתופדיות ומציין כי קיימת חפיפה מסוימת בינה לבין הנכות הפסיכיאטרית. בהמשך לכך הוא מציין וקובע ביחס לנכויות כדלהלן:

"כיום מגבלותיה התפקודיות מבחינת הפיברומיאלגיה הינן בדרגת חומרה בינונית. הקושי שנגרם לה הוא בביצוע פעולות יומיומיות, במיוחד כאלו הדורשות מאמץ פיזי מעבר למאמץ קל. הערכתי את שיעור הנכות הנוכחי שלה ב-20% על-פי סעיף 35 (1) ג' (מותאם) של המוסד לביטוח לאומי. לאור הנ"ל אני מעריך כי קיימת חפיפה מסויימת בין תופעות הפיברומיאלגיה לאלו שתוארו בנכות שניתנה בחוות הדעת הפסיכיאטרית, ועל כן בהתחשב בכך, הנכות שנותרה בגין פיברומיאלגיה עצמה הינן בשיעור של 15%".

מומחה זה מוסיף גם את הדברים הבאים:

"התובעת תזדקק לטיפול רפואי ממושך, הכולל תרופות וטיפולים פיזיקליים (הניתנים במסגרת סל התרופות), אך עשויות להיות תקופות בהן לא תזדקק לטיפול כלשהו. אין אפשרות להעריך בודאות את משך תקופת הנכות בעתיד, אך קיימת סבירות גבוהה שהנכות תהיה לצמיתות. בפיברומיאלגיה אין נוצרים נזקים מבניים במיפרקים, ועל כן במידה וקיימת החלמה החולה יכול לחזור לתפקוד מלא. יחד עם זאת, החלמה מלאה נצפית רק בשיעור קטן מחולי פיברומיאלגיה, וברובם סימני המחלה נמשכים: על פי רוב מהלך התסמונת מאופיין בשיפור והחמרה לסירוגין במשך שנים ארוכות".

10. המומחה הפלסטיקאי (ד"ר נתן שטרנברג) מציין כי מצא אצל התובעת

"צלקת באורך של כ-5 סנטימטר, הממוקמת במנח ורטיקלי באזור אחורי של אפרכסת אוזן שמאל, בעלות קונסיסטנציה רכה, המציגה אלמנטים היפופיגמנטריים קלים, אך אינה יוצרת פגם בקונטור. קיימת רגישות אזורית קלה".

בפרק "סיכום ומסקנות" מוסיף מומחה זה:

"אזור החתך מאחורי אוזן שמאל עבר הטרייה ושולי החתך אוחד על ידי תפרים.

הצלקת באזור אחורי של אפרכסת שמאל עברה הליך ריפוי משביע רצון למעט תופעות היפופיגמנטריות קלות, אשר אינן יוצרות פגם בקונטור. לדעתי הרגישות האזורית הקיימת אינה קשורה לצלקת עצמה, אלא למכלול הפגיעה בצוואר ובפרק הלסת משמאל, ניתנת לאבחון וטיפול במסגרת מרפאת כאב ונבעה כפי הנראה, על רקע חבלה מפתיחה של כריות אוויר בזמן התאונה.

כיום, יש לראות את מצב הצלקת כסופי, אין לצפות לשינויים משמעותיים בה ולקבוע לנפגעת בגין פגימת עור זו 5% נכות לצמיתות לפי מחצית סעיף 75 (2) ב' מתקנות הביטוח הלאומי.

מאחר והצלקת במצב ריפוי משביע רצון, אינה יוצרת פגם בקונטור וממוקמת באזור ניסתר, אין לדעתי גם מקום לביצוע שחזור כירורגי כלשהו".

11. המומחה בתחום כלי הדם (ד"ר צבי אברמוביץ) חותם את חוות דעתו בפרק "סיכום לדיון" אשר בו הוא אומר כהאי לישנא:

"מאחר והמערכת הוורידית כיום בגפה השמאלית העליונה פתוחה, אין נכות לצמיתות, לפי סעיף 11(2)א מותאם. הנפיחות הקיימת ברגל שמאל אינה מוסברת על ידי פגיעה ורידית לאחר התאונה או הטיפול בה".

במענה (מ-3.3.16) לשאלות הבהרה (מ-25.1.16) מציין המומחה כי לתובעת סיכון מוגבר לפקקת, אשר לא התממש וכי בקשר לכך אין נכות צמיתה, אך כל פעולה המגבירה את הסיכון לכך תחייב בקרה או הגנה (תשובות 5-4). במסגרת התשובות האמורות מתייחס מומחה זה גם לנכות הזמנית ובקשר לכך קובע כי "כל זמן שגב' לוי הייתה בדילול דם ובמעקב צמוד, יש נכות ברורה עקב מגבלות על פעולותיה היומיומי ועל חזרתה לעבודה, בהערכה יתכן 50%".

12. המומחה הנוירולוג (פרופ' נתן מ' בורנשטיין) קובע כי תלונותיה של התובעת מוסברות בהינתן הפגיעות האורתופדיות וכי בכל הנוגע לתחום מומחיותו, לתובעת "לא נגרמה נכות נוירולוגית בגין התאונה הנדונה. הדבר מתאים לסעיף 33(א)(1) בהתאמה".

13. בשלבים שונים של ההליכים נעשו מאמצים להביא את הצדדים לפשרה. דא עקא, שכל אלה העלו חרס. משכך, התנהלו ההליכים שיפורטו להלן.

14. בשלב הראשון נחקרה המומחית האורתופדית. משהתברר שגם לאחר חקירתה לא מתגבשת פשרה, הוגשו ראיות הצדדים.

15. מטעם התובעת הוגשו תצהירי עדות ראשית שלה, של בעלה, של אביה ושל אמה ואליהם צורפו מסמכים שונים.

16. מטעם הנתבעת הוגשו מסמכים שונים מן המל"ל, חוות דעת אקטוארית לעניין שוויין של גמלאות המל"ל ומסמכים הנוגעים לעבודתה ולהשתכרותה של התובעת.

17. בדיון שנתקיים לאחר שהוגשו כל הנ"ל, נחקרו ארבעת המצהירים ובאי כח הצדדים סיכמו טענותיהם.

18. לאחר שהוגשו הסיכומים נמסר כי תיבחן אפשרות של גישור והוסכם לעכב את מתן פסק הדין, באופן שיינתן רק לאחר שבית המשפט העליון יכריע בעניין שיעור ההיוון (ראו פרוטוקול מ-7.5.19). לאחר הכרעתו של בית המשפט העליון בנושא האמור (ב-8.8.19 בע"א 3751/17 המאגר נ' פלוני) כי ההיוון ייעשה על בסיס ריבית בשעור 3% לעניין הפיצויים והניכויים, הוגשה הודעה מטעם הצדדים (ב-2.9.19), אשר לפיה אין מנוס ממתן פסק דין. יהי כן.

ב. נתונים וממצאים כלליים בדרך לפסיקת הפיצויים

19. בתביעות מסוג זה שבה עסקינן עתה, הראיות המרכזיות הן חוות הדעת של המומחים מטעם בית המשפט ומה שבא בעקבותיהן, במסגרת תשובות הבהרה ובחקירת המומחים.

20. בסיכומם של דברים, הצדדים מקבלים את רוב רובם של דברי המומחים כפי שהם. לב"כ התובעת יש טרוניות מסוימות כלפי המומחה לכלי דם, אך הוא אינו טוען כי יש לסטות מקביעותיו. המחלוקת היחידה במה שקשור למומחים נוגעת למומחית האורתופדית, אשר גם הייתה היחידה שנחקרה על חוות דעתה (כנ"ל בסעיף 14).

התובעת טוענת כי יש לסטות מקביעותיה של המומחית האורתופדית ולקבוע כי נכויותיה בתחום זה בגין התאונה הן בשיעור 20% (ולא רק 10%) בגין הכתף, כי יש לייחס את כל הנכות הצווארית (10%) לתאונה (ולא רק 7%) וכי יש לקבוע נכות בשיעור 5% בקשר לעמוד השדרה המותני ולא לקבוע כי הנכות בתחום זה אינה נובעת מן התאונה.

במסגרת חוות הדעת והחקירה הסבירה המומחית האורתופדית היטב מדוע קבעה מה שקבעה לגבי כל אחד מהעניינים האמורים. בהמשך לכך ומכל מקום, מקובלת עליי עמדת הנתבעת כי אין לסטות מקביעותיה של המומחית. עם זאת, מן האפשרויות שהעלתה המומחית בחקירתה על חוות הדעת, יש לחלץ שני עניינים שיפעלו לטובת התובעת:

האחד – שבנוגע לכתף, "המשמעות התפקודית תהיה שונה מהרפואית ותהיה חמורה יותר" ושהנכות התפקודית גבוהה מן הרפואית (פרוטוקול, ע' 17, ש' 11-10; ע' 21, ש' 2-1).

השני – שבקשר לעמוד השדרה המותני, שאת הנכות בגינו העריכה ב-5%, לא ניתן לשלול את האפשרות שהיא קשורה לתאונה, במובן זה שהתהליך החל בתאונה והתלונות התגברו במשך הזמן (פרוטוקול, ע' 20, ש' 8-7). לעניינים האמורים יינתן ביטוי בהמשך הדרך, כפי שיבואר.

21. מטעם התובעת העידה היא עצמה והעידו גם שלושה עדים שהם בני משפחה קרובים (הבעל, האב והאם). אכן, בנסיבות כאלה יש להתייחס בזהירות לעדויות שנשמעו ואף לראות בהן מעין עדות אחת. עם זאת, התובעת ועדיה הותירו רושם מהימן. בהמשך לכך ולעובדה שהנתבעת לא הביאה עדויות לסתירת העדויות האמורות, הרי שהעדויות האמורות תוכלנה לשמש בסיס לעניינים שונים, תוך מתן משקל מופחת לדברים שמתאים ושניתן היה לתמוך במסמכים ושבקשר אליהם העידו התובעת ועדיה באופן כללי בלבד.

22. בהמשך לכל האמור, יש להוסיף את הנתונים הכלליים הבאים, לגבי מה שקשור בתובעת, בתקופות שלפני התאונה ובזו שאחריה.

לפני התאונה התובעת נישאה וילדה ארבעה ילדים, שנולדו בין השנים 2010-2005. היא למדה חינוך והוראה במכללת "אפרתה" ועבדה בהוראה בהיקף של משרה מלאה. התובעת גם למדה קורסים שונים בתחומי הקולינריה והפקת אירועים וגם עבדה בכך באופן מזדמן ומועט.

לאחר התאונה חזרה התובעת לעבוד בהוראה רק בתחילת שנת הלימודים שהחלה ב-1.9.13 (כשלושה חודשים וחצי לאחר התאונה), תוך שקיבלה שכר על חשבון ימי מחלה. במהלך תקופות שונות עבדה בהיקף מלא ובתקופות אחרות עבדה בהיקף של כחצי או כשני שלישי משרה. בתקופה שמאז 6.11.18 עובדת התובעת במשרה זמנית למשך כשלושה חודשים כממלאת מקום של מורה שיצאה לחופשת לידה וזאת בהיקף של 86% משרה. לדבריה, לא ידוע לה אם תצליח להשתלב בעבודה לאחר מכן (ראו ת/6; פרוטוקול, ע' 23, ש' 16). כעבור כשנה וחצי ממועד התאונה החלה בלימודי תואר שני בניהול וארגון של מערכות חינוך, אך נותרו לה השלמות מסוימות כדי שתהיה זכאית לתואר זה.

לטענת התובעת והעולה מן הראיות מטעמה, בעקבות התאונה היא מוגבלת מאד בעניינים הקשורים להחזקת משק הבית, לטיפול בילדיה, לעבודה וללימודים וכן בפעילויות חברתיות וספורטיביות.

ג. הנכות הרפואית והתפקודית

23. בהמשך לכל האמור לעיל, השקלול של מה שנחוץ לפרק זה של פסק הדין יהיה כדלקמן:

במה שנוגע לנכות הרפואית המשוקללת – זו תעמוד על מה שעולה מן הנכויות שפורטו לעיל. התוצאה המתקבלת היא נכות צמיתה משוקללת בשיעור 39.2%.

במה שנוגע לנכות התפקודית – בשל מה שצוין לעיל (בסיפה של סעיף 20) לגבי הכתף ועמוד השדרה המותני, נקודת המוצא לצורך פסק הדין תהיה נכות תפקודית בשיעור 40%. ההגדלה לעומת הנכות הרפואית מתבטאת בכך שלמרות שהנכות הרפואית כוללת נכות בגין צלקת, שאינה תפקודית באופייה (כפי שמסכימה גם התובעת: ראו פרוטוקול, ע' 57, ש' 12-11), באופן שהנכות הרפואית שבלעדיה מסתכמת בכ-36%, הנכות התפקודית לצורך פסק הדין תהיה בשיעור 40%, כאמור.

ד. חוליית קישור

24. בהמשך לכל שנאמר עד כה, נעבור עתה לראשי הנזק הספציפיים שעל הפרק. עם סיום הדיון בהם, נעבור לנושא הניכויים ולאחר מכן תינתנה הוראות אופרטיביות מתאימות.

ה. פיצויים – הפסדי השתכרות, פגיעה בכושר ההשתכרות, פנסיה

25. התובעת טוענת כי יש לבסס את הפיצויים לגבי מה שנכלל בפרק זה של פסק הדין על הנתונים הבאים: שכר עובר לתאונה – 9,400 ש"ח כמורה ועוד 2,000-1,000 ש"ח עבור ענייני הקולינריה, אפשרות הגדלת השכר אלמלא התאונה, הפחתת השכר שקיבלה לאחר התאונה. בעקבות אלה היא מגיעה להפסדי שכר נטענים בסכום כולל של כ-340,000 ש"ח, ועותרת לפיצוי עבור פגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור 60% או לפחות 50% עד גיל 67 ולפיצויים על הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% מצירוף הפיצויים עבור הפסדי ההשתכרות והפגיעה בכושר ההשתכרות.

26. הנתבעת טוענת כי יש להתבסס על אלה: שכר עובר לתאונה – 8,750 ש"ח לחודש כמורה, התעלמות מן הנטען לגבי הכנסות נוספות, התחשבות בטענות שונות לגבי ההכנסות שלאחר התאונה, גיל פרישה של 60 (המקובל אצל מורות), פיצוי עבור פגיעה בכושר ההשתכרות בסכום כולל של כ-400,000 ש"ח, המשקף פגיעה של כ-25% מכושר ההשתכרות.

27. לאחר שקילת המכלול הגעתי למסקנה כי אין מקום להיכנס לחישובים מדוקדקים לגבי מה שעל הפרק עתה. זאת גם משום שברור כי היו תמורות שאינן נובעות מן התאונה (כגון עניינים הקשורים ליחסי העבודה של התובעת עם הממונים עליה ולצרכיה של מערכת החינוך), גם משום שבמשך תקופות שונות הייתה "תערובת" של לימודים ושל עבודה, גם משום שלא הוצגו מסמכים בקשר לטענות שהיה מקום לבססן במסמכים וגם מפני שיש הצדקה להביא בחשבון אפשרות של עלייה בשכר אלמלא התאונה. כמו כן, במה שנוגע לנטען בנושא ההכנסות הקולינריות, מן התעוד הזעום שיש בקשר לכך עולה הכנסה מינימאלית, שהיא גם מזדמנת וגם אינה קבועה. עניינים אלה ישליכו על הסכומים שייפסקו במסגרת פרק זה של פסק הדין.

28. בהמשך לכל האמור, יש לפסוק את הפיצויים גם על יסוד הרכיבים הבאים:

במה שנוגע לעבר –

א. בסיס שכר עובר לתאונה בסכום מעוגל של 10,000 ש"ח "נטו" למועד פסק דין זה.

ב. תקופות אי כושר ותקופת הנכות הצמיתה והשלכותיהן על היכולת לעבוד.

ג. ההכנסות שהיו לתובעת בתקופות השונות לאחר התאונה.

במה שנוגע לעתיד –

א. כושר השתכרות מוגדל בשיעור ממוצע של 12,000 ש"ח לחודש "נטו" למועד פסק דין זה.

ב. פגיעה בכושר ההשתכרות בשיעור 40%, העולה בקנה אחד עם הנכות הרפואית והנכות התפקודית שנקבעו ומתאימה להשקפה כוללת על השלכות התאונה כשלעצמה ועל השתלשלות העניינים שמאז התרחשותה. זאת למרות טענת הנתבעת כי התובעת עובדת במקום עבודה מסודר ולא צפויה להיפלט ממנו או להיפגע בהכנסותיה בשל התאונה.

ג. גיל פרישה של 67, כמקובל לגבי כלל העובדים (למרות טענת הנתבעת).

29. בהמשך לנתונים דלעיל ולכל שנאמר, הפיצויים יהיו כדלקמן:

א. עבור הפסדי השתכרות בעבר (75 חודשים מאז התאונה) – סכום כולל של 150,000 ש"ח (הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד פסק הדין).

ב. פגיעה בכושר ההשתכרות – סכום כולל מעוגל של 1,012,000 ש"ח, המתקבל מפגיעה שיעור 40% בכושר השתכרות של 12,000 ש"ח לחודש לתקופה של 25 שנה (מקדם היוון 210.8764).

ג. הפסדי פנסיה – סכום כולל מעוגל של 145,000 ש"ח (12.5% מצירוף הסכומים שבסעיפים קטנים א' ו-ב' דלעיל).

ו. פיצויים – עזרת הזולת

30. התובעת עותרת לפיצויים גם עבור "עזרה וסיעוד אישיים" וגם עבור עזרה בעבודות משק הבית (אשר שניהם ניתנו עד כה ע"י בני המשפחה). בסך הכל היא עותרת לסכום של כ-300,000 ש"ח לעבר ולכך שהפיצוי לעתיד יבוסס על עזרה בשכר של 10 שעות בשבוע, בעלות חודשית של כ-2,150 ש"ח ועל פיצוי עבור עזרה אישית שיעניק בעלה של התובעת בסכום חודשי מוערך של 1,500 ש"ח.

31. הנתבעת טוענת כי יש לפסוק פיצוי של עד 50,000 ש"ח לעבר (שמחציתו עבור התקופה הסמוכה לתאונה ומחציתו עבור יתר תקופת העבר) ועד סכום כולל של 75,000 ש"ח עבור עזרה מוגברת בעתיד.

32. לאחר שקילת המכלול, אני סבור שיש מקום לפסוק פיצוי לעבר עבור העזרה המיוחדת והמוגברת שהעניקו בני המשפחה וכי לעתיד יש לפסוק פיצוי עבור עזרה בשכר בהיקף ממוצע של כ-5 שעות שבועיות (הנגזר מן הנסיבות ומן הצורך בעזרה מוגברת בגיל מתקדם גם ללא קשר לתאונה) וכן פיצוי נוסף עבור עזרה מוגברת שתבוא מבני המשפחה לצרכים שונים, בגין מצבה של התובעת בעקבות התאונה.

33. בהמשך לכל המצוין אני פוסק בפרק זה של פסק הדין את הפיצויים הבאים:

א. לעבר – סכום כולל מעוגל של 120,000 ש"ח (הכולל הפרשי הצמדה וריבית עד מועד פסק דין זה).

ב. לעתיד – סכום כולל מעוגל של 400,000 ש"ח (המבוסס על עזרה בשכר בעלות חודשית של 1,000 ש"ח בתוספת עזרת בני המשפחה לתוחלת חייה של התובעת).

ז. הוצאות (רפואיות ואחרות) ונסיעות – עבר ועתיד

34. התובעת עותרת לפיצויים לעבר כדלקמן: בסך כ-8,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות, בסך כ-13,000 ש"ח עבור הוצאות מיוחדות ובסך 70,000 ש"ח עבור נסיעות. בנוגע לעתיד היא טוענת כי יש לפסוק לה פיצויים לתוחלת חייה לפי תחשיב חודשי של 1,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות ולפי תחשיב חודשי של 3,400 ש"ח עבור נסיעות ועל כך להוסיף פיצוי כולל בסך 30,000 ש"ח עבור "חדר כושר וצרכים אחרים" בשל הפגיעות בתאונה.

35. הנתבעת טוענת כי עבור כל שנכלל בפרק זה של פסק הדין יש לפסוק סכום גלובאלי של 10,000 ש"ח.

36. התובעת הגישה קבלות המסתכמות בסכום נומינאלי של 3,116 ש"ח עבור הוצאות רפואיות בעבר, בסכום נומינאלי של 2,805 ש"ח עבור נסיעות בעבר ובסכום נומינאלי של 10,394 ש"ח עבור הוצאות אחרות. היא טוענת כי היו הוצאות נוספות שבקשר אליהן לא ניתנו קבלות או שניתנו ולא נשמרו.

37. בהמשך לכל האמור, אני פוסק לתובעת פיצויים כדלקמן:

א. עבור כל הנ"ל לעבר – סכום כולל של 50,000 ש"ח (הכולל, בין היתר, הפרשי הצמדה וריבית עד מועד פסק דין זה).

ב. עבור כל הנ"ל לעתיד – בהתחשב במכלול וגם בכך שמדובר בתאונת עבודה שבקשר אליה מכסה המל"ל הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הנלוות אליהן – סכום כולל של 50,000 ש"ח, עבור נסיעות מוגברות בעתיד בעקבות התאונה ועניינים רפואיים שלא יכוסו ע"י המל"ל.

ח. נזק לא ממוני

38. בראש הנזק האמור נפסק הפיצוי המתקבל עפ"י הנוסחה שבתקנות לפי סכום מרבי מעודכן למועד פסק דין זה, נכות רפואית בשיעור 39.2%, ניכוי בגין גיל (של 6% מהסכום שיתקבל בגין הנכות) ו-9 ימי אשפוז, ועליו יש להוסיף ריבית ממועד התאונה ועד מועד פסק דין זה.

ט. ניכויים – גמלאות מל"ל ותשלום תכוף

39. מן הסכום הכולל שיתקבל, יבואו ניכויים בגין גמלאות המל"ל והתשלום התכוף, כפי שייקבע להלן.

40. במה שנוגע לגמלאות המל"ל – יש לנכותן לפי המצוין בסיכומי התובעת והמתקבל מחוות הדעת האקטואריות שהגישה הנתבעת (לפי שיעור היוון של 3%, כפסיקתו של בית המשפט העליון בעת האחרונה, כנזכר בסעיף 18 דלעיל).

41. לגבי ניכוי התשלום התכוף – מדובר בכך שהתובעת קיבלה ב-24.10.13 תשלום תכוף בסך 10,000 ש"ח, הכולל בתוכו שכ"ט עו"ד. בהמשך לכך, הניכוי יהיה כמצוין בסעיף 45 דלהלן.

י. הוראות אופרטיביות

42. על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום הפיצויים המצטבר מן הסכומים שנפסקו בסעיפים 29, 33, 37 ו-38 דלעיל.

43. מן הסכום האמור יש לנכות את גמלאות המל"ל בהתאם למצוין בסעיף 40 דלעיל.

44. על הסכום שיתקבל מן החישובים הנגזרים מסעיפים 43-42 דלעיל יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% ממנו.

45. מן הסכום הכולל שיתקבל לאחר המהלכים שבעקבות סעיפים 44-42 דלעיל יש להפחית סכום כולל של 10,000 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מ-24.10.13.

46. על הנתבעת לשלם לתובעת את האגרה ששילמה התובעת עם הגשת התביעה ואת התשלום ששילמה התובעת עבור חקירת המומחית, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום.

47. לגבי יתרת האגרה – ככל שהסכום שיתקבל לאחר החישובים הנגזרים מסעיפים 43-42 דלעיל יעמוד על יותר מ-1,500,000 ש"ח, יהיה על הנתבעת לשלם את יתרת האגרה. ככל שהסכום האמור יפחת מ-1,500,000 ש"ח, יהיה על הנתבעת להשלים את סכום האגרה כשיעורה בבית משפט השלום ועל התובעת – להשלים את האגרה החלה בבית המשפט המחוזי (זאת לנוכח הוראת תקנה 5(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 ולאחר שהתובעת הוזהרה בקשר לאפשרות זו פעמים רבות: ראו למשל ההחלטה המפורטת מ-7.12.15, ההחלטות מ-8.11.15, מ-20.4.16, מ-9.4.18 ומ-22.4.18 והפרוטוקולים מ-2.10.17, מ-27.2.18 (בע' 21, ש' 16-15) ומ-7.5.19).

48. ככל שתהיינה מחלוקות בעקבות פסק דין זה בעניינים המעטים שנותרו לחישובי הצדדים, ניתן לעתור למתן פסיקתה או בבקשה מתאימה להכריע בהן.

ניתן בהעדר הצדדים היום, ד' באלול תשע"ט, 4 בספטמבר 2019.

רפאל יעקובי, שופט