האם יש לאפשר הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם אגודה עותומנית על ידי חבר באותה אגודה, ובכך להחיל על אגודה עותומנית את הוראות חוק החברות, תשנ"ט-1999, בשינויים המחויבים, בכל הנוגע להליך התביעה הנגזרת?

זו השאלה המתעוררת במסגרת הבקשה שבפניי.

פתח דבר

1. עניינו של ההליך דנן בשתי בקשות לאישור תביעה נגזרת אשר הדיון בהן אוחד (להלן: "בקשת האישור"). בקשת האישור הוגשה בשם קופות החולים שירותי ביראות כללית ומכבי שירותי בריאות (להלן: "קופות החולים"), המאוגדות כאגודות עותומניות. הבקשות לאישור הוגשו על ידי מר אהרון ומר כוהני, חברים בקופות החולים (להלן: "המבקשים בבקשת האישור" או "המשיבים") כנגד חברות הביטוח הראל חברה לביטוח בע"מ, הפניקס חברה לביטוח בע"מ, כלל חברה לביטוח בע"מ, מגדל חברה לביטוח בע"מ ומנורה מבטחים ביטוח בע"מ (להלן: "חברות הביטוח"). קופות החולים וחברות הביטוח, יקראו להלן גם: "המשיבות בבקשת האישור" או "המבקשות").
2. בקליפת אגוז, המבקשים בבקשת האישור טוענים כי על קופות החולים חלה החובה למצות ולממש את "זכות ההשתתפות" שלהן - זכותן לחלוק בהוצאות עם חברות הביטוח על החלקים החופפים בפוליסות ביטוחי הבריאות שלהן. לטענתם, מקום בו קופת החולים משלמת לחבר בה בגין הליך רפואי כלשהו, והיא אינה דורשות מחברת הביטוח של אותו מבוטח, בהנחה שאותו חבר מבוטח בביטוח פרטי, להשתתף בהוצאות - נוצר מצב בו חברת הביטוח מוצאת עצמה, למעשה, פטורה בעניין זה ביחס למבוטח שלה.
3. בתשובת המשיבות לבקשת האישור ובדיון מקדמי שהתקיים בפניי ביום 14.5.2015 טענו המשיבות בבקשת האישור כי משום העובדה שקופות החולים מאוגדות כאגודות עותומניות, ולא כחברה כהגדרתה בחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות") - לא עומדת לחבריהן הזכות להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת בשמן, ולפיכך מבקשות הן לסלק את הבקשה לאישור על הסף (להלן: "הבקשה"). מנגד, טענו המבקשים בבקשת האישור כי קיים מכנה משותף רב בין חברה ובין אגודה עותומנית ועל-כן יש להתיר להם להגיש בקשה לאישור תביעה נגזרת אף בשם אגודה עותומנית.
4. כבר בפתח הדברים אציין כי סוגיה זו של החלת כללי הממשל התאגידי אשר קבע המחוקק ביחס לחברות, גם על ישויות משפטיות שאינן חברה כהגדרתה, כבר עלתה מספר פעמים בפסיקה, אולם לעניין אגודות עותומניות - דלים הם המקרים.
5. להלן יובאו טענות הצדדים בתמצית, כפי שפורטו במסגרת התגובה לבקשה לאישור וכן במסגרת הדיון אשר התקיים בפניי ביום 14.5.2014.

טענות קופות החולים וחברות הביטוח

1. המבקשות טוענות כי אין להתיר לחברי קופות החולים להגיש תביעה נגזרת משני טעמים עיקריים. האחד, קופות החולים, כאגודות עותומניות, אינן דומות במאפייניהן לחברות. השני, חברי קופות החולים אינם דומים במאפייניהם לבעלי מניות בחברה.

קופות החולים, להבדיל מחברה, עומדות בפיקוח ובקרה הדוקים של הרגולטור - משרד הבריאות, משרד האוצר, מבקר המדינה וכיו"ב. בחברה, מנגנוני פיקוח אלה אינם מתקיימים, ומשום כך מוענקים לבעלי מניותיה כלים, כדוגמת הגשתה של תביעה נגזרת, שיאפשרו להם לאכוף בקרה כלשהי על מנהלי החברה.

המבקשות מוסיפות כי חבר בקופת חולים דומה יותר ל"לקוח" מאשר לבעל מניות, שכן להבדיל מהזכויות המוקנות לבעל מניות בחברה, זכותם היחידה של חברי קופות החולים היא לבחור אחת לחמש שנים את הצירים לוועידה העליונה - ואין די באינטרס חלש שכזה בכדי להקנות לחברים בהן את הזכות להגיש תביעה נגזרת. נוסף על כך, אף במצב בו קופת החולים מגיעה לכדי פירוק - חבר הקופה, להבדיל מבעל מניות, אינו זכאי לכספים כלשהם ואלו יועברו למטרות ציבוריות.

1. כמו כן, חברי הקופות נמצאים בניגוד עניינים אינהרנטי עם הקופות עצמן, שכן תמיד יהיה להם האינטרס לקבל כמה שיותר זכויות, ללא כל התחשבות באינטרס הקופות לטווח הזמן הארוך. לא זו אף זו, קופות החולים מחויבות מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד - 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי") לספק לחבריהן שירותים רפואיים אף אם הם אינם משלמים את "דמי החבר".
2. על-מנת ללמוד על מוסד התביעה הנגזרת, מפנות המבקשות לתיקון מס' 5 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, אשר נכנס לתוקף אך לאחרונה, ובמסגרתו נקבעה בסעיף 65מ"א הזכות להגיש תביעה נגזרת בשותפות מוגבלת ציבורית. מתיקון זה למדות המבקשות כי כאשר המחוקק רוצה לקבוע זכות הגשת תביעה נגזרת הוא עושה זאת מפורשות, וכי הזכות להגיש תביעה נגזרת קשורה לזכות לקבל מידע מהתאגיד, שכן בתיקון זה הוספו גם זכויות שכאלה.
3. נוסף על כל זאת, לטענת המבקשות, על המשיבים היה לבחון, בטרם הגשת בקשת האישור, כי התביעה אכן עומדת "לטובת קופות החולים". לדידן, עת תוגשנה תביעות-נגד מטעם חברות הביטוח - בגין אותה עילה בדיוק, עלול להיווצר מצב בו מאזן התשלומים יהא לרעת קופות החולים ובסיכום ה"התחשבנות" עם חברות הביטוח, דווקא קופות החולים יחויבו בתשלום.
4. לסיום, טוענות המבקשות כי השאלות העולות במסגרת בקשה זו הינן שאלות רוחביות הנוגעות לכלל מערכת הבריאות בישראל, ובית-המשפט הוא אינו בהכרח המוסד הנכון לבחינת שאלות אלה. שאלות אלה דורשות הסתכלות רחבה יותר כדוגמת זו של "הוועדה לחיזוק מערכת הבריאות הציבורית בישראל" (להלן: "ועדת גרמן").

טענות המבקשים בבקשת האישור

1. לטענת המשיבים יש לדחות את טענות המבקשות ולהתיר להם להגיש תביעה נגזרת, כפי שכבר הוכרע בפסיקה. לדידם, לחברי האגודה יש יכולת השפעה מועטה, ואף פחותה מבעלי מניות בחברה, על המתרחש בקופות החולים. למנהלי קופות החולים היכולת לפעול כראות עיניהם, ללא כל בקרה ופיקוח מצד חברי הקופה, ועל כן "בעיית הנציג" אף מחריפה. במצב דברים זה יש להתיר לחברי הקופה לעשות שימוש בכלי התביעה נגזרת. מבחינה תכליתית, קופות החולים דומות לחברות לתועלת הציבור, בהן קיים מנגנון של תביעה נגזרת, ועל-כן יש לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם קופות החולים.
2. באשר לטענה לפיה חברי הקופה הם אדישים שכן מקבלים הם שירותים רפואיים מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי בלאו הכי, טוענים המשיבים כי במידה והתביעה תתקבל - קופות החולים תקבלנה סכומי כסף שיאפשרו לה להוריד את גובה הפרמיות, להרחיב את הכיסויים וכיו"ב. לפיכך, לא ניתן לומר כי חברי קופות החולים אדישים למצבן הכספי של הקופות.
3. באשר לטענה לפיה התביעה איננה ל"טובת קופות החולים" שכן במידה ותוגשנה תביעות-נגד מטעם חברות הביטוח, עלול להיגרם לקופות החולים, בסופו של יום - נזק, טוענים המשיבים כי קופות החולים הן שיזמו את הפנייה לוועדת גרמן לשם תיקון העוול של "כפל ביטוח", ועל כן אל להן לטעון כעת כי לא ברור אם הבקשה הינה לטובת קופות החולים.
4. באשר לטענת המבקשות לפיה בית-המשפט אינו בהכרח המקום הנכון לדון בשאלות אלה, אלא נדרשת הסדרה בידי גוף אשר ייבחן את השאלות בצורה רוחבית, כדוגמת "ועדת גרמן", טוענים המשיבים כי מלאכתו של בית-המשפט לא יכולה להיעצר בשל קיום הליכים ש"אולי ויהיו בעתיד", ואין הדבר צריך למנוע מבית-המשפט מלדון במצב המשפטי הקיים.

דיון והכרעה

1. ניתן לעמוד על טיבן של האגודות העותומניות מתוך דברי ההסבר להצעת חוק האגודות העותומניות (רישום ופיקוח), התשע"ד-2014, פ/2498/19 (להלן: "דברי ההסבר להצעת החוק"), אשר הונחה על שולחנו של המחוקק לפני כשנה [ההדגשות אינן במקור, ח. כ.]:

"עד לחקיקת חוק העמותות בשנת 1980 שימש החוק העותומני כמקור הסטטוטורי העיקרי להקמתם ולהסדרת פעילותם של מוסדות שפעלו ללא כוונת רווח. למעט דיווח ראשוני על עצם הקמת האגודה ועדכון פרטיה, לא נקבעו בחוק העותומני כל חובות דיווח או מנגנוני פיקוח ובקרה כלשהם על פעילויות האגודות.

חוק העמותות ביטל אמנם את האפשרות להקמתן של אגודות חדשות, אולם לא ביטל כליל את מוסד האגודות העותומניות, ואפשר לאגודות שהיו קיימות ערב חוק העמותות להמשיך להתקיים בלי שיחולו לגביהן החובות והפיקוח שהוטלו על עמותות. מצב משפטי זה נשמר עד היום.

משמעות הדברים היא כי בעוד שעל כל תאגיד אחר במדינת ישראל חלות חובות דיווח ורישום קפדניות עם מנגנוני פיקוח ורגולציה ממשלתיים - ובכלל זה אפילו חברות פרטיות שמטרתן השאת רווחים לבעליהן, קל וחומר, חברות לתועלת הציבור ועמותות הפועלות במישור הציבורי - הרי שאגודות עותומניות ממשיכות להתקיים בלי שחלה עליהן הלכה למעשה כל חובת דיווח ושקיפות, או כל מנגנון מוסדר לפיקוח ובקרה. זאת חרף העובדה, שמדובר בתאגידים הפועלים למטרות ציבוריות תוך שימוש בתרומות וכספי ציבור.

(...)

מה שהיה נכון (אולי) בתקופת שלטונו של הסולטן העותומני, ודאי שאינו יכול להתקבל כיום בעידן של שקיפות ופיקוח ציבוריים, ולא ניתן להצדיק בשום אופן את המשך קיומו של המצב המתואר. מוסד האגודות העותומניות היה צריך כבר מזמן לחלוף מן העולם ויש לקוות כי הדבר יטופל במסגרת תיקון מלא ומקיף של חוק העמותות.

ואולם כל עוד מוסד האגודות העותומניות ממשיך להתקיים, יש להטיל עליו לאלתר חובות דיווח והתנהלות בסיסיות, באמצעות החלת חלק מהכללים החלים לעניין זה על עמותות (שהן למעשה מוסד זהה במהותו למוסד האגודות). כך גם יש למסד באופן מידי פיקוח ובקרה ממשלתיים על פעילותן של האגודות".

1. המסקנה המתבקשת מהדברים המובאים לעיל היא כי אילו היו קופות החולים מתאגדות היום, הרי שנוכח ביטול האפשרות להקמת אגודות עותומניות חדשות לוודאי אין הן היו יכולות להתאגד כאגודה עותומנית והיה עליהן לבחור בצורת התאגדות אחרת, צורת התאגדות אשר יתכן והיתה מאפשרת, בהתאם לדין ולפסיקה הקיימים, הגשת תביעה נגזרת בשם קופות החולים. אולם, במצב הנוכחי בו קופות החולים מאוגדות כיום כאגודות עותומניות, על בית המשפט לבחון האם ראוי לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם אגודה עותומנית, זאת בהתייחס, בין היתר, לכך ש"אגודות עותומניות ממשיכות להתקיים בלי שחלה עליהן הלכה למעשה כל חובת דיווח ושקיפות, או כל מנגנון מוסדר לפיקוח ובקרה", כמצוין בדברי ההסבר להצעת החוק.
2. הסוגיה דנן מעלה את שאלת הרחבתם של כללי הממשל התאגידי החלים על חברות ביחס לישויות משפטיות שהן "דמויות חברה", ובענייננו - אגודות עותומניות שחוק החברות, עת נחקק, לא חייב את פירוקן. סבורני כי מבנה קופות החולים דומה למבנהו של תאגיד, וחרף העובדה שלא מדובר בגוף למטרות רווח, מדובר בגוף שפעילותו היא כלכלית ומנהליו אחראיים, בין היתר, לניהול כספיהם של מיליוני מבוטחים. במצב דברים זה - בו כספו של אדם מנוהל על ידי אדם אחר - נוצר החשש מ"בעיית נציג". לעניין זה ראו מאמרו של זוהר גושן "'בעיית הנציג' כתיאוריה מאחדת לדיני תאגידים" ספר זיכרון לגואלטיארו פרוקצ'יה - חיבורי משפט אוריאל פרוקצ'יה, 239, 241 (אהרן ברק, נפתלי ליפשיץ, אוריאל פרוקצ'יה, מרדכי א' ראבילו עורכים, 1996) [ההדגשות שלי, ח.כ.]:

"בתאגיד שבו חברים מספר גדול של בעלי מניות, שלכל אחד מהם חלק קטן בבעלות על התאגיד, אין בכוחם של בעלי המניות להפעיל שליטה אפקטיבית על ניהולו של התאגיד. מנהלי התאגיד הם למעשה השולטים באופן ניהולו של התאגיד. זוהי ההפרדה שבין הבעלות המצויה בידי בעלי המניות לבין השליטה הנתונה למנהלי התאגיד. הפרדה זו יוצרת את החשש שמנהלי תאגיד, המנהלים את רכושם של בעלי המניות, יעדיפו את האינטרס האישי שלהם על פני האינטרס של בעלי המניות. העדפת האינטרס האישי של המנהלים יכולה להתבטא בניהול העסק באופן לא יעיל, בצריכת טובות הנאה על חשבון התאגיד, וכיוצא באלה. חשש זה זכה לכינוי 'בעיית-הנציג'".

1. בבג"ץ 6627/98 נוימן נ' רשם האגודות השיתופיות, פ"ד נ"ד(5) 299, 308 (2000) (להלן: "בג"ץ נוימן"), קבע כב' השופט חשין כי יש מקום להכיר בזכותו של חברה באגודה שיתופית לתבוע תביעה נגזרת בשם האגודה השיתופית בה הוא חבר:

"... במקום שבו מצויים האורגנים המוסמכים (הוועד, האספה הכללית וכו') במצב של ניגוד עניינים, ראוי כי תינתן זכות לחבר לטעון בשם האגודה – כ'נציגה' של האגודה - מחשש שמא לא תממש האגודה באמצעות האורגנים המוסמכים שבה - בשל 'בעיית הנציג' - זכות שבמהלך הדברים הרגיל הייתה נדרשת לממשה. ראו, למשל, ז' גושן ''בעיית-הנציג' כתיאוריה מאחדת לדיני התאגידים' [24], בעמ' 255. כך יצרה ההלכה את זכות התביעה הנגזרת המוקנית בנסיבות מסוימות לבעל מניות בחברה - זכות שהפכה לחוק חרות בחוק החברות שלשנת תשנ"ט-1999 - ולא נמצא לי טעם טוב וראוי שלא להקיש מדין החברות לדין האגודות השיתופיות".

בית המשפט העליון הקיש מ"דין החברות" ל"דין האגודות השיתופיות" והחיל על האגודות השיתופיות את הוראות דין החברות בנוגע להגשת תביעה נגזרת, זאת מקום בו מתעורר חשש שמא האגודה השיתופית לא תממש זכויות שהיא נדרשת לממשן בשל "בעיית הנציג".

1. בהחלטתו של כב' השופט נ' ישעיה בבש"א (ת"א) 11745/00 שטרית נ' אריסון השקעות בע"מ, פ"מ תשס"ב(1) 110 (2002) (להלן: "עניין אריסון"), ביקשו חברי הסתדרות העובדים הכללית החדשה מבית-המשפט להתיר להם להגיש תובענה נגזרת בשם ההסתדרות, שהינה אגודה עותומנית. בעניין זה, אימץ השופט ישעיה את ההלכה שנקבעה בבג"ץ נוימן ביחס לאגודות שיתופיות ויישם אותה ביחס לאגודות עותומניות וחבריהן [ההדגשות אינן במקור, ח.כ.]:

"איני סבור כי מוצדקת ההבחנה בין חברה ואגודה שיתופית מזה ואגודה עותומנית (או עמותה לפי חוק העמותות) מזה, רק בשל היעדרם של אינטרסים כלכליים ישירים לחבר באגודה עותומנית. מן הדין להגן אף על אינטרסים אחרים של חבר האגודה ועל האינטרסים הכלכליים של האגודה העותומנית עצמה (או של העמותה) באמצעות הענקת הזכות לחבריה - בעליה - לתבוע בשמה ובמקומה, מקום שהאורגנים שלה מסרבים לעשות כן משיקולים פסולים או בלתי ראויים. גם במקרה כזה מתעוררת 'בעיית הנציג' ועולים ניגודי עניינים ואינטרסים מעצם קיומה של ההפרדה בין השליטה והבעלות בתאגיד, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באגודה עותומנית 'עתירת' חברים ורכוש, אשר מנוהלת על-ידי גופים נבחרים וממונים רבים, כמו ההסתדרות".

וגם,

"...קבלת תמורה גבוהה וראויה יותר (כפי שסוברים המבקשים) עבור נכסיה, תשפר את מצבה הכלכלי ומעמדה הציבורי של ההסתדרות ותסייע לה לקיים את מטרותיה וחובותיה באופן יעיל וטוב יותר לטובתם של חבריה, והמבקשים בכלל זה. כך, למשל, קבלת תמורה גדולה יותר בכמה מאות מיליוני שקלים ממכירת שכון ובנוי הייתה מאפשרת לה להימנע ממכירת נכסים אחרים, או להגדיל את היקפן הכספי של קרנותיה (קרן השביתה למשל) ובכך לאפשר לה להגן ביתר יעילות ואפקטיביות על זכויות העובדים - החברים, מטרה לה היא מחויבת כלפי חבריה והמבקשים בכלל זה.

אינטרס זה של המבקשים, כחברי האגודה העותומנית ששמה ההסתדרות, אינו 'בטל בשישים' ואינו זניח. הוא בעל צביון כלכלי וקנייני וראוי הוא להגנה, במקרים המתאימים והראויים, לא פחות מהאינטרסים והזכויות הרכושיות שיש לבעל מניות בחברה או לחבר באגודה שיתופית ואשר בלא מעט מקרים, ובמיוחד כאשר מדובר בתאגידים 'עתירי' בעלים או חברים, אף הם פחותי משקל ו'תאורטיים' במידה רבה".

1. מקובלת עלי עמדתו של השופט ישעיה בעניין אריסון, כי ראוי להחיל את ההלכה אשר נקבעה בבג"ץ נוימן גם ביחס לאגודות עותומניות. מקום בו ישנו חשש מפני בעיית הנציג בין המנהלים לבין אלו אשר רכושם מנוהל, ראוי לקבוע מנגנונים אשר מטרתם לאפשר פיקוח ובקרה על אותם המנהלים. כפי שציינתי לעיל, באגודה עותומנית דוגמת קופות החולים מתעוררת מעין בעיית נציג בין מנהליה של האגודה העותומנית לבין חבריה, ואין להותיר על כנו מצב בו אין לחברי הקופה כל דרך לפקח ולבחון את דרך פעילותם של המנהלים, אף אם הבקרה נעשית בדיעבד בדרך של הגשת תביעה נגזרת. לפיכך, יש לאפשר לחברי אגודה עותומנית להגיש תביעה נגזרת בשם האגודה בה הם חברים מקום בו האורגנים המוסמכים של האגודה נמנעים מלעשות כן, וזאת על אף ההבדלים שבין אגודה עותומנית לבין חברה וההבדלים שבין החברים באגודה העותומנית לבין בעלי המניות בחברה לרבות הזכויות השונות להן הם זכאים.

הליך התביעה הנגזרת הוא הליך חריג המאפשר לבעל מניות בחברה או לחבר דירקטוריון להגיש תובענה בשם החברה, בגין עילת תביעה של החברה, במסגרת ההליך למעשה ניתנת לבעל מניות או לדירקטור זכות עמידה לתבוע בשם החברה ואפשרות להגיש תביעה במקום החברה ועבורה, בשל הימנעות האורגנים המוסמכים להגיש תביעה בשם החברה. מתן אפשרות לבעל מניות להגיש תביעה בשם החברה, מהווה פגיעה באחד מהעקרונות הבסיסיים של דיני החברות - העיקרון לפיו הסמכות לפעול בשם החברה נתונה לאורגניה וכי בעלי מניות אינם רשאים להתערב בהחלטות החברה, ולפיכך הזכות להגיש תביעה נגזרת טעונה אישורו של בית המשפט, אשר יינתן ככל שהתביעה וניהולה הן לטובת החברה (לרבות קיומה של עילת תביעה לכאורית) וככל שהתובע אינו פועל בחוסר תום לב (סעיף 198(א) לחוק החברות).

סבורני כי התכליות העומדות בבסיסה הליך התביעה הנגזרת בשם חברה נכונות גם עת עסקינן באגודה עותומנית, וכי ראי להעניק את זכות התביעה, הנתונה דרך כלל לאורגני האגודה העותומנית, לחבריה של האגודה שעה שאורגני האגודה נמנעים מהגשת תביעה אשר היא לטובתה. קביעה לפיה אין לאפשר הגשת תביעה נגזרת בשם אגודות עותומניות, תיצור למעשה מצב של רִיק, מצב בו קופות החולים יוותרו ללא כל פיקוח ובקרה עליהן מצד חבריהן, מצב בו מנהלי קופות החולים יוכלו לפעול ככל העולה על רוחם. מצב זה כמובן שאינו ראוי, ובמתן האפשרות לחברי האגודה העותומנית להגיש תביעה נגזרת בשם האגודה העותומנית יש כדי לשפרו, ולו במעט.

נוכח האמור לעיל סבור אני כי יש לאפשר לחברים באגודה עותומנית להגיש בקשה תביעה נגזרת בשם האגודה, זאת תוך יישום הוראות חוק החברות לעניין תביעה נגזרת, בשינויים המחויבים.

סוף דבר

1. הבקשה נדחית.
2. יובהר כי אין בין ההכרעה בסוגיה דנן לבין הכרעה בבקשת האישור לגופה ולא כלום. הטענות הנטענות במסגרת הבקשה לאישור מעוררות שאלות כבדות משקל במישור הציבורי וההכרעה בהן אינה פשוטה כלל ועיקר. שאלה נכבדה היא - האם בית המשפט הוא הפורום הנאות והנכון להכריע בסוגיה העיקרית באופן פרטני, או שמא ראוי כי הרגולטור ישקול בצורה כוללנית, תוך ראייה עתידית, את הסדרת משולש היחסים שבין הציבור, קופות החולים וחברות הביטוח. מדובר בסוגיה בעלת השלכות מהותיות, כפי שאף סבר המחוקק עת הוקמה "ועדת גרמן", אשר לא השלימה את מלאכתה משום הבחירות הכלליות לכנסת.
3. באשר לשתי בקשות מקדמיות אשר עומדות על הפרק: האחת, מטעם המבקשים בבקשת האישור - בקשה למתן צו לגילוי ועיון במסמכים; השנייה, מטעם חברות הביטוח המשיבות 3-7 בבקשת האישור - בקשה למחיקת תשובת המבקשים בבקשת האישור; ולחלופין למחיקת סעיפים ונספחים: הצדדים יעדכנו את בית המשפט בתוך 7 ימים אם הם מעוניינים בקביעת מועד קדם-משפט נוסף, אשר בו תתאפשר השלמת טיעונים קצרה בעל-פה, או שמא מסתפקים הם בטיעוניהם הכתובים.
4. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ה, 11 יוני 2015, בהעדר הצדדים.