ב"כ המערערים: עו"ד עידן ליטבק

ב"כ המשיב: עו"ד זאב פרבר

1. לפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) שניתן ביום 22.12.13 בתא"ח 46080-07-13. בפסק דין זה קיבל בית המשפט תביעת פינוי שהמשיב הגיש נגד המערערים בהתאם לפרק ט"ז4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, והורה על פינוי המערערים מהנכס אותו שכרו מהמשיב.
2. ייאמר כבר עכשיו, כי בית משפט קמא הורה על פינוי המערערים במועד בו ממילא תמה תקופת השכירות, וכי בינתיים פינו המערערים את המושכר. נוסיף ונאמר, כי לדברי המשיב, בינתיים הוא מכר את הנכס והעביר את החזקה בו לקונים.
3. בבית משפט השלום לא הייתה מחלוקת על כך שהמשיב השכיר למערערים את הנכס המדובר ביום 2.1.2004, וכי חוזה השכירות הוארך מעת לעת עד ליום 31.12.2013. כמו כן לא הייתה בין הצדדים מחלוקת על כך, שהמערערים לא שילמו למשיב דמי שכירות במשך תקופה ארוכה והחוב הגיע לכדי 120,000 ₪, וכי הם לא מסרו למשיב 12 שיקים עבור תשלום דמי שכירות מראש, כפי שנקבע בנספח להסכם. עוד לא במחלוקת, שהמערערים החזיקו בנכס במשך חודשים רבים מבלי לשלם דמי שכירות לאיש.
4. במסגרת הגנתם מפני תביעת הפינוי העלו המערערים שתי טענות עיקריות: האחת, שהמשיב אינו הבעלים של המושכר ועל כן אין הוא זכאי להגיש נגדם תביעת פינוי. השנייה, שלא קמה למשיב עילת פינוי וזאת, בין היתר, בשל ליקויים אשר לטענת המערערים קיימים במבנה ואשר הסבו להם נזקים בגינם קיימת להם זכות קיזוז.
5. בית משפט השלום דחה את טענתם השנייה של המערערים, ועל כך אין הם מערערים. בהתייחס לטענה הראשונה קבע בית המשפט, בין היתר, כי המערערים מנועים מלהעלות טענות בדבר זהות הבעלים של הנכס, שכן אין חולק על כך שמי שהשכיר להם את הנכס הוא המשיב. בהקשר זה ציין בית המשפט, כי טרם החתימה על חוזה השכירות המשיב הביא לידיעת המערערים כי הייתה בינו לבין אחרים מחלוקת בשאלת הבעלות בנכס, וכי במסגרת ההליכים המשפטיים שהתקיימו בעניין זה בין המשיב לבין האחרים, לאחר שנכרת הסכם השכירות, הוא הזמין את המערער להעיד עבורו בבית המשפט.
6. כאמור, המערערים אינם משיגים על קביעותיו של בית המשפט בשאלת קיומה של עילת פינוי, והם ממקדים את טענתם בשאלת הבעלות בנכס. באופן ממוקד יותר המערערים משיגים על כך שבית משפט השלום לא אפשר להם לקיים הליך גילוי מסמכים בגדרו יחייב את המשיב לגלות להם מסמכים אשר יתמכו בטענתם כי הוא אינו הבעלים של הנכס.
7. דין הערעור להידחות. הטעם העיקרי לכך הוא, שמקובלת עלינו טענת המשיב כי המערערים מנועים מלהשיג על זכותו לדרוש את פינויים, שכן הוא זה שהשכיר להם את הנכס. לא למותר לציין, כי אין חולק על כך שהמשיב הנו בעל זכות החכירה בנכס ממנהל מקרקעי ישראל, וכי בעלי דינו של המשיב בסכסוך בשאלת הבעלות על הנכס לא ביקשו להצטרף להליך ולהשיג על זכותו של המשיב לתבוע פינוי; הם לא העמידו בפני המערערים דרישה מקבילה לתשלום דמי שכירות; ואין צריך לומר כי המערערים לא שילמו להם דבר.
8. למעלה מהצורך נציין, כי לא מצאנו פגם דיוני במהלך המשפט בבית משפט השלום. ההליך התנהל, כאמור, לפי פרק ט"ז4 לתקנות. כמו כן, לא מצאנו שהמערערים ביקשו מבית המשפט בקשה מיוחדת לגילוי מסמכים. כל שנמצא הוא אמירותיו הכלליות של מערער 2 במהלך הדיון שהתקיים ביום 19.12.13.
9. לפיכך אנו דוחים את הערעור ומחייבים את המערערים לשאת ביחד ולחוד בהוצאות המשיב בסכום של 15,000 ₪. העירבון שהופקד על ידי המערערים יועבר לב"כ המשיב על חשבון ההוצאות.

ניתן היום, י"ז חשוון תשע"ה, 10 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.