ב"כ המאשימה: עו"ד יעקב שטרנברג

ב"כ הנאשמת: עו"ד נמיר אדלבי

רקע

1. נגד הנאשמת הוגש כתב אישום מתוקן אשר מייחס לה עבירת גניבה בידי עובד, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, השתל"ז – 1977.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 19.7.12 עבדה הנאשמת כקופאית בחנות שופרסל. באותן נסיבות גנבה הנאשמת שלוש עגלות עם מוצרים שונים בשווי כולל של 6,682 ₪ בצוותא חדא עם קרובת משפחתה, באופן שבו קרובת המשפחה העמיסה עגלות עם מוצרים ונעמדה בקופה בה עבדה הנאשמת, הנאשמת עשתה עצמה כאילו היא מעבירה את המוצרים בקופה למרות שבפועל לא העבירה אותם. לאחר מכן מסרה הנאשמת לקרובת משפחתה קבלה על רכישת המוצרים בסך 800 ₪ אשר נעשתה באותו יום על ידי לקוח אחר. בדרכה החוצה נתפסה קרובת המשפחה על ידי קצין הביטחון.
3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשמת הודתה בכתב האישום, ובטרם הורשעה נשלחה לקבלת תסקיר שירות המבחן. ב"כ המאשימה הבהירה כי עמדתה הינה להרשעת הנאשמת.

תסקיר שירות המבחן

1. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 5.4.15, הנאשמת כבת 22, רווקה, סיימה 12 שנות לימוד וכיום סטודנטית בחוג לסוציולוגיה וניהול משאבי אנוש, עובדת בתחום ההדרכות בבית חולים. ילדותה אופיינה בחוסר יציבות מגוריה, אלימות בין בני משפחתה ומצב כלכלי קשה. מילדות היא נושאת בתחושת אחריות כלפי אחיה ודואגת לביצוע עבודות משק הבית. בהתייחסותה לעבירה לקחה הנאשמת אחריות חלקית על ביצוע העבירה ומיזערה מאחריותה האישית. היא תארה כי באותה תקופה התגוררה אצל משפחתו של הדוד אשר חיו בתנאים סוציואקונומיים מאוד קשים ובמקביל עבדה בשופרסל כדי לממן את צרכיה האישיים. האירוע התרחש כאשר קרובת משפחתה לחצה עליה ואיימה כי אם לא תבצע את העבירה היא לא תאפשר לה להתגורר בביתה. הנאשמת ציינה כי באותה תקופה לא היו לה חלופות מגורים ועל כן פעלה כמתואר. הנאשמת הביעה צער וחרטה על מעשיה. שירות המבחן התרשם כי הנאשמת בעלת יכולות תפקודיות סבירות. עם זאת גדלה בחסך רגשי והיא נמצאת בשלב קריטי לגיבוש זהות עצמית וחברתית. שירות המבחן התרשם כי קיימת נזקקות טיפולית והיא אף הביעה נכונות להשתתף בטיפול. על כן המליץ שירות המבחן לדחות את הדיון בעניינה.
2. על פי תסקיר שירות המבחן מיום 3.9.15, במהלך תקופת הדחייה שולבה הנאשמת בקבוצה טיפולית. מדיווח שהתקבל עולה כי היא מגיעה לקבוצה בעקביות ונמצאת בשלבים ראשוניים של הקשר הטיפולי. היא משתפת בקבוצה בדילמות משמעותיות עימן היא מתמודדת במרחב המשפחתי ובתקשורת עם בני משפחתה, וניכר כי היא מתייחסת ברצינות להליך הטיפולי. הנאשמת מביעה רצון להיעזר ולהיתמך במסגרת הקבוצתית. כמו כן שיתפה כי דחתה את תוכניותיה ללימודים אקדמאיים, כדי לשמור על רצף השתתפותה בקבוצה. שירות המבחן העריך כי טיפול במסגרת הקבוצה עשוי לסייע לה לפתח כישורי חיים, לשפר מיומנות תקשורת ולהעלות מודעות למצבים אשר בעקבותיהם הגיעה למעורבות בפלילים. להערכת שירות המבחן, במסגרת הטיפול תוכל לרכוש כלים להתמודדות מאוזנת ומותאמת במצבי לחץ ומשבר. נוכח העובדה כי הנאשמת הינה צעירה, נעדרת עבר פלילי, מודעת לחומרת מעשיה, ניהלה אורח חיים מתפקד ואשר נמצאת בשלבים הראשוניים של ביסוס חייה המקצועיים הרשעה בדין עלולה לפגוע ביכולת התפרנסותה העתידית. על כן, המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתה ולהשית עליה צו מבחן למשך שנה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יעקב שטרנברג, על פי הלכת כתב נדרשת הנאשמת להוכיח כי היא עומדת בשני פרמטרים לאי הרשעה. ראשית באשר לחומרת העבירה, מדובר בעבירה של גניבה בידי עובד שהינה עבירה חמורה, בנסיבות תיק זה מדובר היה במעשה מתוחכם במידה מסוימת שקדם לו תכנון מוקדם וישנה פגיעה חמורה בערכים המוגנים של יחסי האמון בין עובד למעביד והקושי של מעביד להתגונן מפני גזלה של עובדו. בנוסף על הנאשמת להראות כי הרשעה תפגע בסיכויי השיקום שלה והיא לא עשתה כן. על אף גילה הצעיר של הנאשמת, הרי שעל פי פסיקת בית המשפט העליון גם כאשר מדובר בנאשמים שהינם "בגירים צעירים" נדרשים הנאשמים לעמוד בתנאים דלעיל ועל כן עתר ב"כ המאשימה להרשיע את הנאשמת.
2. לטענת ב"כ הנאשמת, עו"ד נמיר אדלבי, הנאשמת היתה כבת 18 וחצי בעת ביצוע העבירה, לו היה האירוע מתרחש כמה חודשים קודם לכן, היה ההליך מסתיים ללא הרשעה בבית משפט לנוער. מדובר באירוע בודד, הנאשמת לקחה אחריות על מעשיה ונרתמה להליך טיפולי. שירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינה של הנאשמת ובסופם המליץ להימנע מהרשעתה. הנאשמת הינה סטודנטית במכללת צפת, לומדת לתואר ראשון בסוציולוגיה ודחתה את שנת הלימודים הרביעית שלה לצורך התגייסות להליך הטיפולי. על כן במקרה דנן ראוי כי יחרוג בית המשפט ממתחם העונש וימנע מהרשעת הנאשמת.

דיון

1. בסוגיית ההרשעה או ביטולה קבע בית-המשפט העליון (כב' השופט א' שהם) ברע"פ 2180/14 שמואלי נ' מדינת ישראל (24.4.14) את הדברים הבאים:

"הבקשה דנן, נסובה כולה סביב שאלת הרשעתו של המבקש בעבירות אותן ביצע. נקודת המוצא לדיון בשאלה זו, היא כי יש להרשיע נאשם שאשמתו הוכחה, וכי הימנעות מהרשעה היא בגדר "חריג שבחריגים"... מטבע הדברים, כל מקרה אשר נדונה בו האפשרות להימנעות מהרשעה הוא מקרה ייחודי, אשר מערב שיקולים כבדי משקל, ובהם האינטרס הציבורי ונסיבותיו האישיות של הנאשם. הכרעה במקרים אלו תיעשה בהתאם למבחנים שנקבעו בהלכת כתב: ראשית, יש לבחון האם סוג העבירה ונסיבותיה מאפשרים להימנע מהרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי ענישה אחרים. שנית, יש לבחון האם הרשעת הנאשם תפגע פגיעה חמורה בשיקומו."

ועוד נקבע:

"בבחינת הנזק העלול להיגרם לנאשם, אין מקום להסתפק ב"תרחיש תיאורטי", ויש להצביע על קיומו של נזק מוחשי וקונקרטי אשר צפוי לנאשם כתוצאה מעצם ההרשעה. לשיטתי, אין מקום להניח כי כל הרשעה של קטין צפויה לפגוע, מניה וביה, באופן מהותי באפשרותו להשתקם, ולפיכך גם לגבי קטין, לא מתייתרת הדרישה להראות כי צפוי לנאשם נזק קונקרטי. זאת, חרף מעמדם של שיקולי השיקום, אשר זוכים למשקל מיוחד במסגרת שיקולי הענישה של קטינים"

כלומר על פי פסיקת בית המשפט העליון (כב' הש' שהם) אפילו לגבי קטינים קיים צורך להראות נזק קונקרטי לנאשם. דברים אלה נכונים מקל וחומר לגבי הנאשמת שהינה ילידת 1993 וכיום בת קרוב ל- 22 שנים.

ר' גם ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל (21.8.97) שם נקבע כי הימנעות מהרשעה אפשרית בהצטבר שני גורמים מרכזיים: ראשית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים, ושנית על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם.

1. יישום המבחנים בדבר אי הרשעת הנאשמת האמורים למקרה דנן, מעלה כי לא ניתן להסתפק באי הרשעת הנאשמת בדין בהתאם להמלצת שירות המבחן.
2. באשר לסוג העבירה ונסיבותיה, סבורני כי מעשיה של הנאשמת אינם ממוקמים ברף גבוה של עבירות הגניבה, הן באשר לנסיבות העבירה והן באשר לסכום העבירה. עוד יש לציין כי הנאשמת וקרובת משפחתה נתפסו על ידי קצין הביטחון לפני שהצליחו לעזוב את המקום עם המוצרים וכי הם הושבו לבעליו. משכך סבורני כי בכל הנוגע לחומרת העבירה אין בה כדי למנוע אפשרות לסיים ההליך באי הרשעה.
3. באשר לנזק אשר יגרם לנאשמת מעצם הרשעתה, הרי שלא הוצג כל מסמך שיש בו כדי לתמוך בטענת ההגנה. הנאשמת היא סטודנטית לסוציולוגיה ועובדת כיום במרכז הדרכה. אין כל מסמך או ראיה שיש בהם כדי להצביע על פגיעה בעבודתה הנוכחית או העתידית ואף לא בלימודיה באם תורשע. אמנם הנאשמת צעירה כבת 22, ובעת ביצוע העבירה היתה כבת 18 וחצי ומשכך היא שייכת לקבוצת ה"בגירים-צעירים" ואולם גם בכך אין כדי להצדיק הימנעות מהרשעתה של הנאשמת מבלי שהוכח כי עצם ההרשעה תגרום לנזק קונקרטי.
4. אשר על כן, אני מרשיע את הנאשמת בעבירות המיוחסות לה.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ו , 01 נובמבר 2015, במעמד הצדדים