ב"כ המאשימה: עו"ד יעקב שטרנברג

ב"כ הנאשמת: עו"ד נמיר אדלבי

רקע

1. הנאשמת הורשעה בהתאם להודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן בעבירת גניבה בידי עובד, לפי סעיף 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. כפי שתואר בהכרעת הדין, הנאשמת, אשר עבדה כקופאית בחנות שופרסל, עשתה עצמה כאילו היא מעבירה מוצרים בשווי של 6,682 ₪ בקופה, ברכישה אשר נעשתה על יד קרובת משפחתה, למרות שבפועל לא העבירה אותם ולאחר מכן מסרה הנאשמת לקרובת משפחתה קבלה על רכישת המוצרים בסך 800 ₪ אשר נעשתה באותו יום על ידי לקוח אחר.
2. הנאשמת הודתה במיוחס לה, נשלחה לקבלת תסקיר שירות מבחן, אשר תוכנו פורט בהרחבה בהכרעת הדין, והורשעה.

טיעוני הצדדים

1. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד יעקב שטרנברג, הנאשמת ילידת 1993 ונעדרת עבר פלילי. מדובר בגנבה בסך 6,682 ₪ כאשר מדובר במעשה מתוחכם במידה מסוימת שקדם לו תכנון מוקדם. הנאשמת שיתפה פעולה עם אחרת לצורך ביצוע העבירה. הערכים המוגנים שנפגעו הינם פגיעה בקניין וביחסי אמון בין עובד למעביד. מתחם העונש הינו החל ממאסר בעבודות שירות ועד ל- 18 חודשי מאסר בפועל. מהתסקירים עולה כי הנאשמת לוקחת אחריות חלקית וממזערת מאחריותה למרות שהביעה חרטה על מעשיה. על כן עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשמת מאסר שירוצה בעבודת שירות לצד מאסר על תנאי וקנס.
2. לטענת ב"כ הנאשמת, עו"ד נמיר אדלבי, האירוע ארע לפני כשלוש שנים כאשר היתה הנאשמת כבת 18.5. לנאשמת רקע אישי ומשפחתי קשה. הנאשמת עזבה את ביתה ועברה להתגורר בבית קרובי משפחתה. השותפה לעבירה הינה דודתה אשר היתה במצב כלכלי קשה והנאשמת ביקשה לסייע לה ועל כן מעדה לראשונה ובפעם היחידה בחייה וביצעה את המיוחס לה. הנאשמת סטודנטית שנה ג'. משתתפת מזה 4 חודשים בקבוצה טיפולית וראוי לאפשר לה להמשיך במסלול חייה. מתחם העונש מתחיל בצו של"צ וראוי להטיל על הנאשמת עונש ברף הנמוך של המתחם נוכח הנסיבות בתיק כפי שפורטו. אשר על כן, עתר ב"כ הנאשמת להטיל על הנאשמת עונש ברף הנמוך של המתחם.

דיון

1. כתב האישום מתאר אירוע אחד, ומכאן שיש לקבוע בגינו מתחם עונש הולם אחד.
2. במקרה דנן, הערכים החברתיים אשר נפגעו הינם הגנה על רכושו של אדם וכן הגנה על אמון מעביד בעובדו.
3. בחינת מידת הפגיעה בערך המוגן מובילה למסקנה כי הפגיעה בערך המוגן הינה ברף נמוך יחסית. הנאשמת ניצלה את תפקידה כקופאית בחנות שופרסל, בזמן שקרובת משפחתה של הנאשמת העמיסה 3 עגלות עם מוצרים בשווי כולל של 6,682 ₪ ונעמדה בקופה בה עבדה הנאשמת. הנאשמת עשתה עצמה כאילו היא מעבירה את המוצרים בקופה למרות שבפועל לא העבירה אך מוצר דרך הקופה. הנאשמת נתפסה לפני שהצליחה להוציא את המוצרים מהחנות והרכוש הושב לבעליו.
4. בחינת מדיניות הענישה הנוהגת מעלה כי במקרים דומים הוטלו על נאשמים עונשים במנעד רחב החל ממאסר על תנאי ושל"צ ועד למספר חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח (ראו למשל רע"פ 3153/10 שבתשוילי נ' מדינת ישראל (29.4.10), ע"פ (מח' י-ם) 4384-09-12 שולם נ' מדינת ישראל (2.1.13), ת"פ (חי') 31410-06-11 מדינת ישראל נגד דויד (4.1.14), ת"פ (ק"ג) 57719-11-12 מדינת ישראל נ' דויטאשוילי (3.9.13), ת"פ (רמ') 20266-09-13 מדינת ישראל נ' לוי (3.11.14), ת"פ (עכו) 26218-09-12 מדינת ישראל נ' אבקסיס (8.10.13), ת"פ (ת"א) 2805-04-11 מדינת ישראל נ' דוידוב (28.11.11)).
5. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 ט' לחוק), יש ליתן את הדעת לכך שקרובת משפחתה של הנאשמת העמיסה מוצרים על שלוש עגלות ונעמדה בקופה בה עבדה הנאשמת ואין ספק כי למעשי הנאשמת קדם תכנון מוקדם. הנאשמת וקרובת משפחתה גנבו מוצרים בשווי כולל של 6,682 ₪ ואולם נתפסו לפני שהצליחו להוציא אותם מחוץ לחנות ואלו הושבו לבעליהם. הנאשמת שימשה במועד ביצוע העבירה כקופאית והיא זו אשר עשתה עצמה כאילו היא מעבירה את המוצרים בקופה ומחייבת עבורם כאשר בפועל לא עשתה כן ואף מסרה חשבונית על סך 800 ₪ מקנייה אשר בוצעה במהלך היום. ועל כן חלקה של הנאשמת הינו משמעותי. ואולם נראה כי הנאשמת פעלה תחת השפעתה של קרובת משפחה אשר מצבה הכלכלי היה קשה ולה ניסתה לסייע. כמו כן יש לשקול את הסיבות שהביאו את הנאשמת לבצע את העבירה; הנאשמת ביצעה את המעשים על רקע מצבה הסוציואקונומי הקשה של משפחת דודה שעימם היא התגוררה ומתוך ניסיון לסייע למצבם.
6. בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין (סעיף 40 יג'), סבורני כי מתחם העונש ההולם הינו החל החל ממאסר על תנאי וצו של"צ ועד 10 חודשי מאסר.
7. במקרה דנן, לא קיימים שיקולים אשר מצדיקים סטייה מהמתחם, לחומרה או לקולא.

גזירת העונש המתאים לנאשם

1. בגזירת העונש המתאים לנאשם, בגדרי מתחם העונש ההולם, יש להתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה (סעיף 40 יא'). במסגרת זו מן הראוי ליתן את הדעת לכך שהנאשמת ילידת 1993, היתה כבת 18 וחצי בעת ביצוע העבירות, אשר בוצעו ביולי 2012, ונעדרת עבר פלילי. כתב האישום הוגש בשיהוי ממשי. הנאשמת הודתה במיוחס לה, נטלה אחריות על מעשיה והביע חרטה. כמו כן השתלבה הנאשמת בהליך טיפולי במסגרת שירות המבחן. כמו כן לנאשמת נסיבות חיים קשות אשר הובילו אותה לעזוב את הבית ולעבור להתגורר עם דודיה, אשר סבלו אף הם ממצב סוציו אקונומי קשה.
2. עוד יש ליתן את הדעת לשיקול הרתעת היחיד בגדרו של המתחם, וזאת בשים לב להתרשמות שירות המבחן לפיה הנאשמת לוקחת אחריות חלקית ולאור סיכון להישנות הסתבכות פלילית בעתיד.
3. שיקול נוסף נוגע לעקרון אחידות הענישה וזאת בשים לב לכך שעל הנאשמת 2, דודתה של הנאשמת, אשר הורשעה בעבירת גניבה, הוטלו מאסר על תנאי וקנס במסגרת הסדר טיעון.
4. באיזון בין השיקולים השונים, ונוכח העדר עבר פלילי והירתמות להליך השיקומי סבורני כי יש לגזור על הנאשמת עונש ברף הנמוך.

הקנס הכספי

1. המדובר בעבירה שבוצע למען רווח כלכלי ועל כן ראוי להשית קנס כספי תוך התחשבות במצבה הכלכלי של הנאשמת.

סוף דבר

1. אשר על-כן, הנני גוזר על הנאשמת את העונשים הבאים:
   1. צו של"צ בהיקף של 60 שעות על פי תוכנית שגיבש שירות המבחן.
   2. 4 חודשי מאסר על תנאי, לבל תעבור הנאשמת במשך שנתיים מהיום על עבירת גניבה ממעביד.
   3. קנס כספי בסך של 750 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 3 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, שהראשון שבהם ביום 1.1.16 לא ישולם תשלום כלשהו במועדו, תעמוד היתרה לפירעון מיידי.
   4. צו מבחן למשך שנה.

מובהר בזאת לנאשמת כי אם לא תבצע את צו השל"צ או המבחן כנדרש ניתן יהיה להפקיעם ולשוב ולגזור את דינה.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק גזר דין לשירות המבחן.

זכות ערעור לבית-המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ו, 01 נובמבר 2015, בנוכחות הצדדים.