המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת התנאים לעיכוב ביצועו של פסק הדין שניתן, עד להכרעה בערעור שהוגש, שכן המשיבים מסכימים כי פסק הדין יעוכב אלא שמבקשים להתנות זאת בהפקדת מלוא סכום פסק הדין בקופת בית המשפט, שעה שהמבקשת עותרת להפקדה של רק מחצית מהסכום שנפסק.

אחר ששקלתי טענות הצדדים, מצאתי מקום לקבל את עמדת המשיבים.

דומה, כי אין חולק והמשיבים לפחות לא טענו כך, כי המבקשת תוכל לפרוע את פסק הדין ככל שהערעור ידחה.

מנגד, לאור יתרות הזכות בחשבון המשיבה, שהן אינן מבוטלות, דומה, כי גם בידי המשיבה לפרוע את סכום פסק הדין, שכן אין מדובר בסכומים מבוטלים המוחזקים בידי חברה העוסקת בביצוע עבודות בנייה.

משכך, על פניו, לא הוכח, כי יהיה קושי של ממש בהשבת הכספים לידי הנתבעת ואולם, שעה שמדובר בחברה, שאינה בעלת נכסים, הרי שהפקדת הכספים בנאמנות מהווה איזון ראוי, על מנת שהמשיבה תוכל לקבל את כספה במועד, ככל שהערעור ידחה ומנגד, גם אינטרס התובעת מובטח.

אוסיף ואציין לעניין סיכויי הערעור, כי המבקשת מתייחסת לתשלום עבור זכויות סוציאליות, אך מתעלמת היא מכך שבפועל, שעה שעל פניו, אין מחלוקת כי בשטח עבדו עובדים (המחלוקת נוגעת לאיכות עבודתם ולא להיקפה בפועל), הרי שאי ביצוע התשלום במועד על ידי התובעת, מטבע הדברים עלול היה לגרוע משכרם של עובדים אלה.

לאור האמור, יעוכב ביצוע פסק הדין כנגד הפקדת ערבות בנקאית בגובה מלוא סכום החוב הפסוק וזאת בתוך 15 יום מהיום.

ככל שהערבות לא תופקד, ניתן יהיה לפעול לגביית הסכומים הפסוקים.

ניתנה היום, י"ב ניסן תשע"ח, 28 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.