17 אפריל 2016

בפני:

כב' השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין

החלטה

בעניין: בקשה מיום 16.3.2016 להמציא חומרי חקירה של הקלטות על פי פסק דין סויסה

1. בפנינו תביעה ותביעה שכנגד, כאשר במסגרת התביעה שכנגד אשר הגישו המבקשות (להלן: "המבקשות" ו/או "המעסיק"), נטען כי התובע (להלן- "העובד") גנב מהמעסיק, הפר חובה חקוקה, הפר חובת נאמנות, הפר חובת תום לב, גזל סוד מסחרי ועוד.
2. הצדדים ביצעו הליך של גילוי מסמכים, כאשר המחלוקת שבפנינו מתייחסת לשאלת העיון במסמכים ובמיוחד לשאלה - האם על המעסיק להמציא בשלב זה לעובד את חומרי החקירה וההקלטות שביצעו חוקרים מטעמו בעניינו של העובד.
3. ביום 16.3.2016 הגיש המעסיק בקשתו לדחות את מועד העיון במסמכים אלה עד לאחר שהעובד והעדים מטעמו יסיימו העדתם בבית הדין וזאת בהתבסס על הלכת סויסה^[1].
4. בהתאם לבקשה - העובד ביצע שורה ארוכה של מעשים ועבירות פליליות כפי שפורטו בכתב התביעה שכנגד.

כך נטען, כי קיימות סתירות בין גרסאות העובד לבין הראיות שקיימות בידי המבקשות - לדוגמא, העובד שינה את גרסתו לעניין מועד הקמת החברה שלו מספר פעמים.

דוגמא נוספת – בעוד שהעובד הצהיר לבית הדין, כי החברה שהוא הקים החלה לעבוד עם סנפורסט בסוף חודש דצמבר, הרי שבפועל הוא דיווח כי הוא עובד אצל הנתבעת 3 בתקופה זו. הצהרתו זו של העובד אינה מתיישבת עם דפי הנוכחות שלו ועם דפי הנוכחות של מנהל העבודה של המעסיק– ג'וג'ו – אשר עבר לעבוד בחברה של העובד.

כמו כן, אישר העובד דו"חות נוכחות בגין חודש עבודה מלא עבור צוות עבודה עליו פיקח ג'וג'ו, על אף הנחיות שניתנו כי אותו צוות יעבוד 3 ימים בשבוע בלבד ועל אף שעל פי ניתוח מצלמות האבטחה הם לא עבדו בחלק מהימים לגביהם אישר העובד את נוכחותם.

כן טוען המעסיק כי בחודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 שיפץ התובע את משרדי החברה שהוא הקים באמצעות עובדים של המעסיק, לרבות עובד בשם מאהר, כאשר בהתאם לדו"ח הנוכחות של מאהר הוא עבד כל חודש דצמבר 2013 במשרדי הנתבעת 3.

כמו כן, העובד מחמוד מחמוד אשר עבד גם הוא בשיפוץ משרדי העובד העיד כי העובד אמר לו שעל אף שמדובר בעבודה פרטית הוא יקבל תשלום בתלוש המשכורת של המעסיק.

כן נטען, העובד רכש עבור משרדו הפרטי ציוד על חשבון המעסיק.

1. לטענת המעסיק, לאור כל מעשים אלו של העובד ניתן ללמוד על כך שהוא עלול להתאים את גרסתו העובדתית לראיות שיוצגו בפניו אשר יתגלו לו אם הוא יעיין בחומר החקירה ובכך הוא ישבש את חקר האמת.
2. ביום 7.4.2016 הוגשה תגובת המשיבים לבקשה. המשיבים מתנגדים לבקשה, שכן לגרסתם אין דמיון בין הלכת סויסה לבין המקרה הנדון. כן מוסיפים המשיבים כי ההלכה הרלוונטיית בבית הדין לעבודה היא בעניין גריבובסקי^[2] וכי בקשת המבקשות לא תעמוד על פי הלכה זו.
3. לגרסת המשיבים – הבקשה של המבקשות מתייחסת לתביעתם שכנגד, ולא לתביעת העובד, ובמסגרת הבקשה מנסים להסתיר ראיות אשר נועדו לבסס את תביעתן שכנגד ולא את הגנתן.
4. המשיבים טוענים עוד כי בניגוד להלכת סויסה שעוסקת בנזקי גוף, בענייננו – יש לפעול בהתאם להלכה שנקבעה בעניין גריבובסבקי.
5. באשר לדוגמאות שמביאות המבקשות בבקשתן – נטען כי מדובר בטענות מסולפות הן לעניין מועד הקמת החברה והן לענין יתר הדוגמאות.

לעניין אישור שעות העבודה של צוותי העבודה נטען, כי העובד העביר את דיווחי השעות שהועברו לו על ידי הצוות והוא לא נכח באתרי עבודה, כאשר אישור שעות נוספות ומשכורות בוצע על ידי המנכ"ל.

כן נטען שהמשיבים שילמו למחמוד מחמוד בגין שיפוץ משרדי החברה, וכי העובד לא רכש מוצרים על חשבון המבקשות, אלא מדובר בחשבונית שנכתבה בטעות.

מכל המפורט לעיל – מבקשים המשיבים כי המבקשות תגשנה את מלוא ראיותיהן, וזאת נוכח העובדה שמדובר בתביעה שכנגד על סך 1,753,031 ש"ח.

דיון והכרעה:

1. הלכה פסוקה ומושרשת היא שדרך המלך בכל הקשור לגילוי מסמכים הינה מתן צו לעיון הדדי במסמכים, אשר יש לבצעו במסגרת ההליך המקדמי בתיק. בהתאם להלכה, ניתן לדחות את העיון במסמכים במקרים חריגים בהם קיים סיכון שעיון מוקדם עשוי להביא לשיבוש ראיות ולא יסייע לחשיפת האמת.
2. לעניין זה ראה ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי^[3], המרכז את ההלכה שנקבעה בבתי המשפט לעניין גילוי ועיון במסמכים:

"לאחר שסקרתי את כל השיקולים לכאן ולכאן נראה לי שאפשר לנסח את ההלכה כדלקמן:

(א) חזקה היא בתביעות פיצויים על נזקי גוף – כמו בתביעות אחרות – שיש מקום לגילוי כללי של מסמכים ולעיון בהם בעתו בין כשמדובר במסמכים "מועילים" ובין כשמדובר במסמכים "מזיקים";

(ב) רשאי בית המשפט לסטות מן הכלל האמור אם הוא סבור שעיון

במסמכים בשלב מוקדם עשוי להביא את התובע לשיבוש ראיותיו ולא יסייע לחשיפת האמת.

(ג) בהחלטתו לסטות מן הכלל האמור ייתן בית המשפט את דעתו למחלוקת כפי שנתגבשה בכתבי הטענות ולשאר נסיבות העניין; יש להניח שהוא יטה יותר לעשות שימוש בשיקול דעת זה שהמחלוקת סבה על עצם קיומו של האירוע נשוא התביעה, מאשר כאשר מדובר בשיעור הנזק בלבד, אך גם בעניין זה אין לקבוע מסמרות".

1. בענייננו, נטען על ידי המשיבים כי ההלכה הקיימת בבתי המשפט האזרחיים העוסקים בנזקי גוף אינה רלוונטית לענייננו וכי על בית הדין לפסוק בהתאם להלכת גריבובסקי.

בהקשר זה נציין, כי הלכת גריבובסקי היא אכן הרלוונטית לתיק זה, שכן שם, כמו במקרה דנן, מדובר בתביעה שהגיש עובד לענין זכויות סוציאליות שונות וזכויות הנובעות מסיום עבודה ותביעה שכנגד שהוגשה על ידי המעסיק לענין גניבת סודות מקצועיים. נציין, כי הלכת גריבובסקי היא מאוחרת לפסק הדין בעניין סוויסה ומתייחסת אף לפסק דין זה.

1. בענין גריבובסקי מבדיל בית הדין הארצי בין מקרה שבו נתבע מבקש לדחות את מועד העיון במסמכים לבין מקרה שבו מבקש תובע (לרבות תובע שכנגד) לעשות זאת, שכן אז מדובר בשינוי סדר הבאת הראיות בתביעה שכנגד. בהתאם לפסק הדין – שינוי סדר הבאת הראיות מתבצע רק במקרים חריגים ויוצאי דופן כאשר ערעור מהימנות אינו מצדיק סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל.
2. על כן, ובהתאם להלכת גריבובסקי עלינו לבדוק האם טענות המבקשות מצדיקות סטייה מסדר הבאת הראיות הרגיל.
3. לאחר עיון בכתבי בי הדין שהוגשו לתיק, פרוטוקול הדיון, הבקשה והתגובה – אנו סבורים כי בתיק זה יהיה נכון לפעול בדרך הביניים, כפי שיפורט להלן:

על פי הלכת גריבובסקי כפי שפורטה לעיל – על העובד שכנגד להגיש ראיותיו בהתייחס לתביעה שכנגד לפני שהעובד מגיש ראיותיו בעניין התביעה שכנגד.

1. על כן, אנו סבורים שבשלב זה – יש מקום להעתר לבקשת המבקשות שלא להמציא את חומרי החקירה השונים לעיונם של המשיבים, ואולם יהיה על המבקשות להמציא חומרים אלה במסגרת תצהיריהם אשר יוגשו לענין התביעה שכנגד (וזאת לאחר שתסתיים הפעימה הראשונה בתיק – התביעה כנגד החברות הסלולריות) ולפני שהעובד מגיש תצהיריו לענין התביעה שכנגד.

לאחר שיגישו המבקשות את חומרי החקירה במסגרת התצהירים מטעמם – תנתן לעובד הזדמנות להגיש תצהירים מטעמו בהתייחס לתביעה שכנגד, ובמסגרת זו, אם יסבור העובד כי עליו להגיש מסמכים נוספים אשר הוא לא המציא במסגרת גילוי המסמכים מאחר והחומרים לא הובאו לעיונו – תנתן לו הזדמנות להגיש בקשה בענין זה.

1. אנו סבורים כי החלטתנו, כפי שמפורטת לעיל, מאזנת בין טענות המבקשות לבין זכותו של העובד לראות את המסמכים הקיימים אצל המעסיק לענין התביעה שכנגד בטרם מביא הוא את העדויות מטעמו.
2. מבלי לגרוע מהאמור לעיל – הצדדים יעדכנו את בית הדין עד ליום 3.5.2016 האם הסתיים הליך גילוי המסמכים כנגד חברת פלאפון והאם ניתן ליתן צו לתצהירים בהתייחס לפעימה הראשונה בתיק.
3. לעיוני – 5.5.2016.
4. הצדדים רשאים לפנות בבקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מקבלת החלטה זו.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ו, (17 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. רע"א 4249/98 שמעון סויסה – הכשרת הישוב – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נה(1)515. ↑

2. בר"ע (ארצי) 33454-12-13 גריבובסקי נ' גל ↑

3. אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, סיגא הוצאה לאור בע"מ, עמ' 162. ↑