02 ספטמבר 2019

לפנינו תביעה שהגיש התובע והנתבע שכנגד (להלן: אזולאי או העובד) כנגד הנתבעות והתובעות שכנגד (להלן: החברות) ותביעה שכנגד שהגישו הנתבעות והתובעות שכנגד 2 ו-3 כנגד אזולאי והחברה שהוא הקים (להלן: מ.ע.א).

נציין, כי אזולאי עבד ב-3 החברות במהלך פרק זמן של כ-10 שנים, כאשר במועד סיום עבודתו עבד בחב' ריקרוס בע"מ (להלן: ריקרוס) בתפקיד סמנכ"ל תפעול.

בריקרוס הוחלט ברבעון האחרון של שנת 2013 על הפסקת הפעילות בתחום הבניה והתשתיות, התחום שאזולאי היה מופקד עליו במסגרת תפקידו, ועל סיום עבודתו של אזולאי כאשר ניתנה לו תקופת הודעה מוקדמת בת כ-3 חודשים.

סמוך למועד שבו מסרה ריקרוס לאזולאי על ההחלטה להפסיק את הפעילות בתחום הבניה והתשתיות ועל פיטוריו הקרבים, הקים אזולאי חברה חדשה (מ.ע.א.) אשר עוסקת בתחום הבניה והתשתיות, אותו תחום עליו היה מופקד אזולאי במסגרת עבודתו בחב' ריקרוס. חברה זו החלה לפעול ולתת שירותים ללקוחות שונים, לרבות לקוחות של ריקרוס, עוד בתקופת ההודעה מוקדמת שבה אזולאי עדיין עבד בחב' ריקרוס וקיבל ממנה משכורת. אזולאי לא יידע את ריקרוס כי הוא מקים חברה העוסקת בתחום הבניה והתשתיות ואף לא יידע את ריקרוס על השירותים שחברת מ.ע.א. נתנה ללקוחות שלה. ריקרוס גילתה על הקמתה של חב' מ.ע.א. סמוך לסיום עבודתו של אזולאי ואף גילתה על מעשים שביצע אזולאי שהיוו לגרסתה הפרת חובת תום הלב שלו כעובד וכתוצאה מהאמור לא שילמה לו את משכורתו האחרונה או את כספי גמר חשבון ואף פדתה את כספי פיצויי הפיטורים שהיו מופקדים בביטוח מנהלים על שמו.

תביעת אזולאי מתמקדת בזכויות הקשורות לסיום עבודתו בעוד שתביעת החברות מתמקדת בקבלת פיצוי בגין נזקים שאזולאי לגרסתן גרם להן, כפי שיפורטו להלן.

למען התמונה השלמה נציין עוד, כי קיימת תביעה נוספת שהגיש אזולאי נגד הנתבעות ונגד חב' פלאפון בעניין מס' הטלפון שאזולאי עשה בו שימוש בתקופת עבודתו בחברות ואשר פרק זמן לאחר סיום עבודתו הוחזר בחזרה לחברות (תיק 14645-09-14).

הצדדים הגישו בקשה בהסכמה לאחד את הדיון בשני התיקים הללו וביום 21.6.2015 נעתר בית הדין (כב' סגנית הנשיא איטה קציר) לבקשתם.

עם זאת, בדיון שהתקיים ביום 15.9.2016 הוסכם כי קודם כל יישמע התיק ה"עיקרי" בין אזולאי לחברות, ורק לאחר מכן יישמע התיק לעניין מספר הטלפון הנייד, כאשר אזולאי לא יוותר על תביעותיו כנגד חב' פלאפון גם אם יקבע שהוא הפר את הסכם העבודה עם החברות, ובית הדין נתן תוקף של החלטה להסכמה זו וכך למעשה ההחלטה לעניין איחוד הדיון בתיקים בוטלה. נציין, כי לא הוגשו תצהירים בקשר לתביעת הטלפון הנייד ונושא זה אף לא נידון בדיוני ההוכחות שהתקיימו בתיק. למרבה ההפתעה – אזולאי בסיכומי התשובה מטעמו מתייחס בעיקר לעניין הטלפון הנייד, וזאת ככל הנראה מטעמים טקטיים ועל אף שעניין זה כלל אינו רלוונטי לתיק שבפנינו ולא נידון בו.

אשר על כן, במסגרת פסק דיננו זה, איננו דנים כלל בסוגיות העולות מתיק 14645-09-14 ועל אזולאי להודיע תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה כיצד הוא מבקש להתקדם באותו תיק.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הן כדלקמן:-

1. החברות הן חברות קשורות אשר עוסקות, בין היתר, בתחום הבנייה והתשתיות.
2. הנתבעות ותובעות שכנגד 1 ו-2 (להלן: חברות מעוף) שייכות לאותו אשכול חברות – אשכול חברות מעוף ויכונו במסגרת תיק זה מעוף אאוטסורסינג ומעוף פרויקטים.

הנתבעת והתובעת שכנגד 3 (להלן: ריקרוס) הינה חברה שעובדת עם אשכול חברות מעוף בשיתוף פעולה, כאשר חלק מבעלי המניות של ריקרוס הם גם בעלי מניות בחברות מעוף.

1. העובד - אזולאי הינו מהנדס.
2. אזולאי עבד בשלושת החברות ברצף, כאשר הוא החל את עבודתו במעוף אאוטסורסינג ביום 1.10.2003 בתפקיד של מהנדס וביום 1.5.2004 הוא עבר להיות מועסק על ידי מעוף פרויקטים.

אין מחלוקת כי אזולאי עבר ממעוף אאוטסורסינג למעוף פרויקטים תוך שמירה על זכויותיו ועל וותקו. אזולאי התקבל במעוף פרויקטים כמהנדס חברה וכמנהל פרויקטים ובמסגרת עבודתו במעוף פרוייקטים קודם לתפקיד סמנכ"ל תפקוד ובתקופה מסוימת אף כיהן כמנכ"ל מעוף פרוייקטים.

1. ביום 1.6.2010 אזולאי עבר לעבוד בחב' ריקרוס, כאשר גם מעבר זה נעשה תוך שמירת רצף זכויותיו ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. תפקיד אזולאי בריקרוס היה סמנכ"ל תפעול.
2. כפי שיפורט להלן, נחתמו מספר הסכמים עם אזולאי אשר התייחסו בין היתר לזכאותו לפיצויי פיטורים בסיום עבודתו וכן לעניין סודיות ואי תחרות.

במרבית ההסכמים נרשם כי אזולאי יהיה זכאי לקבל פיצויי פיטורים במועד סיום עבודתו, למעט במקרים בהם ביצע מעשים אשר יש בהם כדי לשלול פיצויי פיטורים, כגון עבירה פלילית, גניבה והונאה, כאשר בעת המעבר לחב' ריקרוס קיבל אזולאי ממכתב ממר יניב נדלר שהינו שותף פעיל בחב' ריקרוס (להלן: נדלר), בו נרשם כי עם עזיבתו של אזולאי את חב' ריקרוס מכל סיבה שהיא, מתחייבת מעוף פרויקטים לשחרר את כל הכספים שהופקדו על שמו בפוליסת ביטוח מנהלים בתקופת עבודתו.

1. אזולאי היה עובד חודשי במשכורת חודשית כאשר במועד סיום עבודתו שכרו החודשי עמד על 22,000 ₪.
2. במהלך תקופת עבודתו בחברות אזולאי בוטח במבטחים ובמגדל ואף הייתה לו קרן השתלמות.

סיום עבודת אזולאי בחב' ריקרוס

1. מהמסמכים שהוגשו לנו ומהעדויות עולה, כי סיום עבודתו של אזולאי נעשה בתהליך, כאשר בשלב הראשון נמסר לו בפגישה שהתקיימה בינו לבין נדלר וחן ארד, מנכ"ל ריקרוס (להלן: ארד) ביום 2.10.2013 לענין כוונת החברה להפסיק את הפעילות של חב' ריקרוס בתחום הבניה והתשתיות ולפטרו.

אזולאי הסביר בתצהירו כי סגירת פעילות הפרויקטים לא הגיעה בהפתעה, שכן עוד בשנת 2010 כשהוא הועבר לעבוד בחב' ריקרוס נאמר לו כי החברה תתקיים עד אשר תסתיים פעילות הגריטה בחוזה עם חב' בזק אשר היה צפוי להמשך 4 שנים, כאשר בשנת 2011 נסגר אגף מכירות דרום כולל אגף גגות דרום.

1. מכל מקום, לגרסת אזולאי, בשיחה שהתקיימה ביום 2.10.2013 הוסבר לו כי החברות החליטו להפסיק את פעילותן בתחום הקונסטרוקציה והבניה כצעד אסטרטגי וכי עליו לסיים את כל הפרויקטים הפתוחים ולא לקבל פרויקטים חדשים. כן הודיעו לו, כי בכוונתם לפטר את כל העובדים העוסקים בתחום הקונסטרוקציה והבניה לרבות אותו.

באותו יום, לאחר הפגישה, שלח אזולאי דוא"ל המסכם את הפגישה, כדלקמן:

1. אזולאי הוסיף כי ביום 10.10.2013 התקיימה ישיבה נוספת שדנה בסיום הפעילות בתחום הקונסטרוקציה וסיום עבודתו בריקרוס וכי בעקבות פגישה זו הפיץ נדלר "מסמך עקרונות" שלא לוקחים פרויקטים חדשים, אלא אם בטוחים שהם יסתיימו לפני 31.1.2014 ואלא אם מדובר בהיקף פעילות משמעותי ביותר. אזולאי צירף את מסמך העקרונות לתצהירו אשר חלקו מצ"ב.

1. בנוסף, הצדדים העבירו ביניהם טיוטות לעניין מכתב סיום העבודה הרשמי שיינתן לאזולאי^[1], כאשר ביום 10.11.2013 נמסר לו המסמך הסופי חתום על ידי ארד (להלן: מסמך 10.11.2013). הצדדים מסכימים, כי מסמך 10.11.2013 משקף את ההסכמות ביניהם.

להלן נביא חלקים רלוונטיים ממסמך זה.

1. בשל חשיבות העניין נדגיש, כי במסמך 10.11.2013 קיימת פיסקה אשר מתייחסת להשתכרותו בהווה או העתידית של אזולאי, כדלקמן:

"אין למעוף פרויקטים או ריקורס כל התנגדות למאיר, לעסוק בעיסוקים

אחרים, כדי להבטיח את עתידו הכוללים בין היתר פעולות ועיסוקים למען

השתכרות בהווה או עתידית, כל זאת בתנאי שלא יפגע בביצוע המטלות

המוזכרות כאן".

1. אזולאי בתצהירו הסביר, כי הוא הבין לאור "מינוח חופשי זה" במסמך 10.11.2013, כי החברות נותנות לו הרשאה לקבל חוזי העסקה, בין כשכיר ובין כמנהל חברה, באותו תחום פעילות שבו עסקה ריקרוס, שכן הן מפסיקות את פעילותן לחלוטין בתחום זה.

לגרסת אזולאי, נדלר אף אמר לו ולמר עדנאן מילחם – מהנדס ריקרוס שפוטר אף הוא, כי אין לו כל בעיה שהם ישתמשו ברישיונות של ריקרוס עד אשר הם יסדירו את הרישיונות שלהם וזאת כדי לדאוג לעתידם וכן נאמר לו כי הוא אינו כבול בהסכמי סודיות ו/או שמירת שם מסחרי ו/או היעדר תחרות מול החברות.

1. אזולאי הוסיף בתצהירו, כי באותו יום, 10.11.2013, ריקרוס אף פרסמה כי היא מוכרת את הציוד שלה בתחום הבניה והתשתיות.
2. עבודתו של אזולאי הסתיימה לגרסתו ביום 28.2.2014 ולגרסת החברות ביום 15.2.2014, כאשר לגרסת אזולאי בתקופה שמנובמבר 2013 ועד פברואר 2014 הוא עבד קשה מאוד, על אף התקף לב שארע לו ביום 4.1.2014, וזאת על מנת לסיים את כל מטלותיו.

הקמת חברת מ.ע.א. על ידי אזולאי

1. בהתאם לראיות שבפנינו - ביום 13.10.2013, קצת פחות משבועיים מהמועד שבו נמסר לו על כוונת ריקרוס להפסיק את פעילות הפרויקטים ולפטרו ובעודו עובד בריקרוס, פנה אזולאי לרשם החברות בבקשה לפתוח חברה בשם "מעוף בניה ופרויקטים בע"מ" כאשר ביום 27.10.2013 אושר לו על ידי רשם החברות לפתוח חברה בשם "מעוף מ.ע.א בע"מ". לגרסת אזולאי, הוא שינה את שם החברה לשמה הנוכחי במרץ 2014 לאור בקשת נדלר.

נציין בהקשר זה, כי גרסתו של אזולאי לגבי מועד פתיחת החברה הייתה מאוד לא אמינה, כאשר הוא שינה גרסתו בעניין זה פעמים מספר, לרבות בתצהירו שם טען כי הוא פתח את החברה רק ביום 30.11.2013 וכי היא החלה לפעול רק ב-15.12.2013.

1. מכל מקום, לגרסת אזולאי – החברה שהקים עוסקת במגוון תחומים במגזר הציבורי, במגזר הפרטי ובמגזר התעשייה, בין היתר בהעתקת מפעלים, ייצור קונסטרוקציות וקירוי וכיסוי גגות.
2. בהתאם לראיות שבפנינו, מ.ע.א. עוסקת באותן פעילויות שריקרוס עסקה בהן, כאשר היא פנתה ללקוחות של ריקרוס ואף החלה לבצע עבודות עבורן, כפי שיפורט להלן, עוד בתקופה שאזולאי עבד בריקרוס.
3. נציין, כי אזולאי ניסה לשכנע את בית הדין, כי פעילותו כאמור בוצעה בידיעתו ובהסכמתו של נדלר.

לגרסתו, לאחר שהחברות החליטו על סיום פעולתן בתחום הבניה והתשתיות הוא קיים שיחות התייעצות עם מנכ"לי החברות ארד ונדלר ואז החליט להיכנס לתחום הפרויקטים אותו זנחה החברה ולהקים חברה בבעלותו. לגרסת אזולאי בתצהירו, הוא הודיע על כך לארד ונדלר, כאשר ארד הציע לו לקחת פרויקטים שהיו בביצוע חברת ריקרוס ולסיים אותם באמצעות החברה שיקים, ואף צייד אותו במכתב המלצה.

1. אזולאי מוסיף בתצהירו, כי נדלר הבטיח לסייע לו בהקמת החברה ואף הסכים שהחברה החדשה תעבוד תחת השם "מעוף" ותשתמש בשלב הביניים ברישיון הקבלן של חב' מעוף על מנת שתוכל לקבל פרויקטים תוך זמן קצר.
2. אזולאי הכחיש בתצהירו כי הוא הציג את עצמו ללקוחות פוטנציאלים כנציג של חברת מעוף פרויקטים וטען כי רשימת הפרויקטים שהוא מסר ללקוחות מתייחסת לעבודות שנוהלו על ידו (בעודו עובד בחברות).
3. כדי לתמוך בטענה זו, מפנה אזולאי למסמך 10.11.2013 בו נרשם, כי הוא יסיים פרויקטים של החברה. לגרסת אזולאי בתצהירו – התביעה שכנגד שהגישה החברה נגדו ונגד מ.ע.א. הוגשה כקונטרה עקב תביעתו לקבלת זכויותיו.
4. על מנת לתמוך בטענתו זו הביא אזולאי כעד מטעמו את מר עדנאן מילחם אשר עבד אף הוא בריקרוס בעבר. בתצהירו הצהיר מר מילחם כי בסוף אוקטובר 2013 הייתה לו שיחה עם נדלר שבה נדלר אמר לו כי הוא מודע לכך שהוא (מילחם) ואזולאי חושבים לפתוח חברה לביצוע עבודות בתחומי הבניה והתשתיות וכי הוא ישתדל לעזור להם וכי הם יוכלו להשתמש בשם החברה "מעוף פרויקטים" עד שיקבלו רישיון קבלן "ומבחינתו בכיף".
5. בדיון שהתקיים ביום 23.11.2017 נחקר מר מילחם בעניין זה, כאשר הוא העיד שלאחר שנמסר לו על פיטוריו הייתה שיחה קשה בינו לבין נדלר ועל מנת לפצות אותו הציע לו נדלר, כי הוא ואזולאי יעשו שימוש ברישיונות של החברה.

נציין, כי מר מילחם ציין בחקירתו שיש לו הקלטה של שיחה זו וכי הוא חושב שהוא המציא לאזולאי עותק מההקלטה, כאשר אזולאי אישר בחקירתו שהוא קיבל ממר מילחם את ההקלטה, ואולם מאחר והטלפון שבו בוצעה ההקלטה שבק חיים באמצע ההקלטה עורך הדין שלו אמר שההקלטה לא קבילה ועל כן היא לא צורפה על ידו.

למען התמונה השלמה נציין, כי מר מילחם אף הוא הגיש תביעה כנגד חב' מעוף פרויקטים (סע"ש 10223-01-14) כאשר בפסק הדין שניתן באותה תביעה על ידי מותב בראשות כב' הש' דלית גילה קבע בית הדין כי הוא התקשה לתת אמון מוחלט בדברי מי מהצדדים.

1. מכל מקום, בתצהירו של נדלר מטעם החברות, הכחיש מר נדלר את הטענות של אזולאי וטען, כי אזולאי הקים את החברה על מנת להתחזות למעוף פרויקטים ולגנוב לקוחות מהחברות ולעשות עושר ולא במשפט.
2. בתצהירי החברות נטען, כי לקראת סיום עבודתו של אזולאי החלו להתעורר חשדות כי הוא פתח חברה מתחרה וגנב ממשאבי וכספי החברות וכן גנב את עובדי החברות מתחת לאפם וניצל את מעמדו הבכיר והאמון שניתנו לו לשם כך. החברה שכרה שירותי חקירה לברר ענין זה, כאשר מהחקירה שנערכה התברר, כי אזולאי הציג את עצמו ללקוחות פוטנציאלים כנציג של מעוף פרויקטים ומסר לאותם לקוחות את רשימת הלקוחות של מעוף פרויקטים כאילו היו לקוחות שלו ואף הציג בפניהם את רישיון קבלן האסבסט של מעוף פרויקטים והסתיר כי השימוש שהוא עשה ברישיון זה היה שלא כדין.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען כי אזולאי הקים חברה מתחרה עוד בהיותו עובד בריקרוס, חברה בשם דומה במתכוון לשם של מעוף פרויקטים, כאשר חברה זו הוקמה עוד לפני שנחתם הסכם סיום ההעסקה בין הצדדים.

אזולאי שינה את גרסתו לעניין מועד הקמת החברה מספר פעמים במסגרת ההליך ועוד לפני תחילת ההליך בבית הדין, כאשר בהתחלה טען שהקים את החברה בסוף דצמבר 2013 ורק לאחר שנחתם מסמך 10.11.2013.

בפועל – הוא פנה לרשם החברות ביום 13.10.2013 ואושר לו לפתוח חברה ביום 27.10.2013.

התנהלותו בעניין זה מלמדת על חוסר אמינותו, כאשר ניתן ללמוד על חוסר אמינותו גם מפסק דינה של כב' הש' דלית גילה בתביעה שהגיש מר מילחם כנגד מעוף פרויקטים שם הוא העיד.

כמו כן, היו סתירות בין עדותו של אזולאי בעניין זה לבין עדותו של מר מילחם – העד מטעמו.

1. אזולאי הפר באופן בוטה את חובת תום הלב, חובת ההגינות וחובת האמונים לחברות בניגוד לחובתו כעובד, כאשר החברות מפנות לפסיקה המתייחסת להפרת חובת נאמנות, כאשר עובד בכיר פועל להקמת עסק המתחרה במעסיקתו בתקופת ההודעה המוקדמת.
2. נציין, כי בסיכומים מטעם אזולאי כמעט שלא הייתה התייחסות לטענות החברות כנגדו.

מטעמים השמורים איתו – בחר אזולאי בסיכומיו לא להתייחס כמעט כלל לתביעה שכנגד שהגישו החברות, והסתפק בטענה כי ביום 26.3.2019 הפרקליטות סגרה את התיק בעניינו והחליטה לא להעמידו לדין פלילי, ועל כן עומדת לו הזכות לחפות ו"שלא יטענו כנגדו גנב או רמאי". נאמר כבר עכשיו – כי אין די בהחלטה זו של הפרקליטות בכדי לאיין את תביעת החברות כנגד אזולאי, כאשר אנו סבורים שהטקטיקה בה נקט במסגרת סיכומיו – לעשות מעשה בת יענה ולהתעלם מהתביעה נגדו ומהראיות שהוצגו על ידי החברות – הייתה ככל הנראה לאור היקף הראיות שהציגו החברות כנגדו בחלק מעילות התביעה ומתוך הבנה שאין לו איך להתגונן לאור ראיות אלו.

1. עוד טען אזולאי, כי החברות לא הצליחו להוכיח את תביעתן לענין גניבה, מרמה ונזק ולא הצליחו להוכיח את הנזק הנטען על ידן.

החברות לא דיווחו על גניבה או מעילה לחברות הביטוח ולא הביאו את רואה החשבון וסמנכ"ל הכספים למסור עדות לעניין גודל המעילה ואף לא צירפו מאזנים הממחישים את המעילה ולא תיעדו את ישיבות הדירקטוריון בהן דנו בטענת המעילה המוכחשת. החברות התנהגו בחוסר תום לב ובעודו נמצא במנוחה לאחר שארע לו התקף לב הוציאו לו מיילים מהדוא"ל ללא הסכמתו וידיעתו ואף עשו שימוש בחקירה שביצע מר כהנא (שאינו חוקר פרטי ואינו מוסמך לכך), כאשר כל עדותו של מר כהנא אינה אלא עדות שמועה ומשקלה אפס.

דיון והכרעה

1. מהראיות שהוצגו לנו שוכנענו, כי אזולאי הקים חברה בעודו עובד בריקרוס, זמן קצר מאוד לאחר שנמסר לו על הכוונה לפטרו ולסיים את הפעילות בתחום הבניה והתשתיות. אזולאי באופן מכוון בחר לחברה שהקים שם אשר כלל את המילה "מעוף" וזאת על מנת ליצור רושם אצל הלקוחות השונים, כי החברה היא חלק מ"אשכול חברות מעוף". בשל אותה סיבה הוציא אזולאי ללקוחות הצעות מחיר על נייר לוגו של מעוף, כאשר הוא שינה את הפרטים באותו נייר (טלפון וכו') לפרטים שלו ושל חב' מ.ע.א. כדי שהלקוחות הפוטנציאלים יחשבו שהם מקבלים שירותים מחברה השייכת לאשכול מעוף ולא ידעו כי מדובר בחברה שאינה קשורה לאשכול זה ואשר הוקמה על ידי אזולאי.
2. נציין, כי עדותו של אזולאי לאורך כל התיק הייתה לא אמינה ומלאת סתירות, כאשר בהתייחס לחלק ניכר מהנושאים שנידונו הוא הציג מספר גרסאות שסתרו אחת את השניה, כפי שיפורט בהמשך פסק דין זה.
3. איננו מאמינים לגרסתו של אזולאי שהוא קיבל אישור מנדלר ו/או מארד להקים חברה בעודו עובד בריקרוס ו/או לעשות שימוש בשם הכולל את המילה "מעוף" ו/או לקחת פרויקטים של ריקרוס ו/או מעוף פרויקטים בעודו בתקופת ההודעה המוקדמת.

קודם כל – כפי שציינו – עדותו של אזולאי היתה לא אמינה. בהקשר זה נציין, כי אנו סבורים שאילו היה בידי אזולאי הקלטה המלמדת על הסכמתו של נדלר שיקים חברה, יפנה ללקוחות ריקרוס ויעשה שימוש ברשיון האסבסט של מעוף הרי שהוא היה מציג ראיה זו, או לפחות מנסה להציגה, ולא מוותר מראש בגלל שהיא לא קבילה.

יתרה מכך, גם עדותו לענין כך שהוא סיפר לנדלר ו/או לארד על הקמת מ.ע.א. ועל פעולותיה השתנתה במהלך חקירתו וגרסאותיו השונות סתרו זו את זו. דוגמא לכך ניתן למצוא בחקירתו הנגדית, כאשר נחקר לגבי הצעת מחיר בסך של כ-500,000 ₪ שהוא נתן בשם החברה שהקים ללקוח כשעדיין עבד בריקרוס (נספח כג לתצהיר נדלר – לא ניתן לראות מהצילום מיהו הלקוח) אזולאי העיד כי הוא לא זוכר אם סיפר לנדלר ולארד על הצעה זו. מן הסתם – אילו היה מקבל את הסכמת נדלר ו/או ארד להקים את החברה בעודו עובד בריקרוס, הוא היה מדווח להם על הצעות מחיר שהוא הגיש בשם החברה שהקים.

יתרה מכך – גרסתו של אזולאי גם אינה סבירה, שכן אין כל סיבה כלכלית או עסקית שנדלר ו/או ארד יאפשרו לאזולאי לעשות שימוש במוניטין של ריקרוס, ברשימת הלקוחות שלה ו/או ברשיונות שלה ללא כל תמורה.

אם לא די באמור – אילו נדלר ו/או ארד היו יודעים שאזולאי הקים חברה חדשה ופונה ללקוחות ריקרוס, מן הסתם הם לא היו משקיעים את כל המאמצים והכספים שהם השקיעו, על מנת לחפש ראיות לענין התנהלותו של אזולאי.

1. מכל המפורט לעיל – אנו קובעים, כי אזולאי הקים חברה בעודו עובד בריקרוס, זמן קצר לאחר שנודע לו על הכוונה לפטרו, וזאת מבלי לומר דבר לנדלר ו/או ארד, כאשר בכוונה הוא בחר בשם שכלל את המילה "מעוף" ואף פנה ללקוחות של מעוף פרויקטים וריקרוס תוך טשטוש המידע לגבי הקשר בין החברה שהקים לאשכול החברות של מעוף.
2. בהקשר זה נציין, כי לאור המפורט במסמך 10.11.2013 אנו סבורים, שאילו היה פועל כפי שפעל לאחר שעבודתו בריקרוס היתה מסתיימת, אזי התנהלות זו היתה לגיטימית לאור המפורט באותו מסמך. ואולם אין במסמך 10.11.2013 כל הצדקה להתנהלות כזו בתקופה שבה הוא עדיין עבד בריקרוס והיה אמור להשקיע את כל מאמציו בסיום הפרוייקטים השונים לפני הדד ליין שנקבע.
3. עם זאת, כפי שנפרט להלן, לא שוכנענו מטענות החברות, כי אזולאי באופן מכוון הביא את ריקרוס למצב שבו היא החליטה לסגור את הפעילות בתחום הבניה והתשתיות ואנו סבורים שהחברות לא הרימו את הנטל להוכיח גרסתן בענין זה.
4. מהראיות שהוצגו לנו עולה, כי החלטת אזולאי לפתוח חברה חדשה אשר עוסקת באותו תחום פעילות שבו עסקה ריקרוס התקבלה לאחר שנמסר לו על סיום פעילות ריקרוס ולא מדובר על תכנית ארוכת טווח שאזולאי תכנן זמן רב לפני כן, ושנועדה להביא את ריקרוס למצב שבו היא סוגרת את פעילותה בתחום הבניה והתשתיות על מנת שהוא יוכל להשתלט על פעילות זו.

הנזקים שגרם אזולאי

1. תחילה נציין, כי על אף שאזולאי הגיש תביעתו ראשון בטרם הוגשה תביעת החברות, אנו סבורים שהסדר הנכון לדון בתביעות השונות הוא לדון קודם בתביעת החברות כנגד אזולאי ורק בשלב השני לדון בתביעת אזולאי כנגד החברות.
2. כפי שפורט לעיל, שוכנענו כי אזולאי הקים את מ.ע.א. ללא ידיעות נדלר ו/או ארד אשר אף לא היו מודעים לפעילותו במסגרת חברה זו ולכך שפנה בהצעות מחיר ללקוחות שלהם.
3. במסגרת הדיון שהתקיים ביום 1.2.2018 נחקר אזולאי לגבי מייל מיום 27.10.2013 שהוא שלח למפעל ריאון בשם החברה שהקים, כאשר השם שנרשם על המייל היה "מעוף בניה ופרויקטים בע"מ" (השם המקורי שאזולאי ביקש מרשם החברות ואשר לא אושר). בחקירתו הנגדית אישר אזולאי כי מפעל ריאון היה לקוח של החברות והסביר כי הסיבה שפנה לחב' ריאון ב-27.10.2013 בהצעת מחיר של החברה שהוא הקים ולא בהצעת מחיר של החברות היה כי נאמר לו על ידי החברות לא לקבל פרויקטים נוספים.
4. בטרם נתייחס לעילות התביעה כנגד אזולאי, נקדים את המאוחר ונציין, כי על אף ששוכנענו בהתאם לנטלים הרלוונטים בתיק אזרחי כי התנהלות אזולאי היתה בניגוד לחובות תום הלב שלו כעובד של החברה וכי הוא אף עשה מעשים המגיעים לכדי גניבה ממעביד – הרי שההיקפים הכספיים של מעשיו אלו היו נמוכים לאין שיעור מהסכום שנתבע על ידי החברות וכי החברות לא הצליחו להוכיח את היקף הנזקים שביצע אזולאי מעבר לסך של כ-200,000 ₪ (אשר כולל פיצוי ללא הוכחת נזק) וזאת על אף הגשת תביעה בסך 1,763,031 ₪, כאשר מרבית הסכומים שנתבעו על ידי החברות נזרקו אל חלל האוויר ללא כל אסמכתה^[2].
5. כך למשל, במסגרת עדותו של נדלר, הוא נשאל מדוע לא הביא חוות דעת של רו"ח המלמדת על גודל המעילה שביצע אזולאי והוא ענה, כי הוא יכול להסביר ענין זה ואולם מהמשך חקירתו עלה, כי לא ניתן לראות את גודל המעילה בדו"חות הכספיים, כאשר מדו"חות הכספים בזמן אמת נראה אפילו שהיה רווח באותה תקופה.

נדלר נשאל עוד האם היו פרוטוקולים של ישיבות הנהלה שבהם דנו במעילה של אזולאי, ותשובתו היתה "מעת לעת יש פרוטוקולים. בעניין הזה בעיקר בכינו ולכן לא רשמנו. בכינו הרבה". כאשר נשאל האם בדו"ח של משרד הורוביץ, משרד רו"ח אשר הובא על ידי החברות על מנת לעשות בדיקה מקיפה רוחבית לכל הקבוצה, יש התייחסות לגודל המעילה, התברר שהנזק שנגרם על ידי אזולאי לגרסת החברות לא כומת וכי "הנזק הגדול שנגרם לנו לא מקבל ביטוי בשום דו"ח".

1. גם ארד כאשר נחקר לענין כימות הנזק שנגרם על ידי אזולאי לא ידע לתת מספרים אמיתיים ובעיקר חזר ואמר "נגרם נזק בזה שהתחזו לחברה שלי, בזה שהשתמשו ברישיונות שלי, בזה שהשתמשו בשם שלי בהצעות מחיר והתחומים לשאלתך השניה, בהם נגרם לי נזק, זה בתחומי הגגות והקונסטרוקציות". ארד הוסיף בעדותו שעיקר הנזק שנגרם לחברה, היה בכך שאזולאי סיפר ללקוחות שהחברה פשטה את הרגל כאשר כל כוונתה היתה לסגור את הפעילות הלא רווחית שלה. ואולם יצוין, כי החברה לא הביאה אף לקוח כדי להעיד שאזולאי מסר לו שהחברה פשטה את הרגל, וגם לא ידעה להפנות לאימרות ספציפיות של אזולאי בענין זה או לתאריכים בהם אזולאי אמר אימרות כאלה.

נציין, כי ארד ניסה בעדותו לשכנע את בית הדין, כי כוונת החברה לא היתה להפסיק את הפעילות שבה עבד אזולאי אלא להמשיך את הפעילות תוך מציאת מחליף לאזולאי ולעדנאן מילחם, אך עדותו בענין זה לא היתה אמינה נוכח התכתובות השונות שהוזכרו לעיל, לרבות המסמך מיום 10.11.2013 שבו יש התייחסות להפסקת פעילות החברה בתחום הבניה והתשתיות.

למעשה - אין בידי החברות כל הוכחה לגבי גודל הנזק שנגרם על ידי פעילותו של אזולאי. בהקשר זה נציין, כי עיקר טענות החברות מכוונות כנגד הנזק שעשה אזולאי לאחר שכבר הודע לו על כוונת ריקרוס לסגור את פעילותה בתחום הבניה והתשתיות, ומכאן – שאם ממילא ריקרוס התכוונה להפסיק את פעילותה, ממילא הנזק שנגרם על ידי אזולאי היה קטן אם בכלל.

1. אף בסיכומים שהוגשו מטעם החברות, כמעט ואין התייחסות לסכום הנזק שנגרם על ידי אזולאי, כאשר החברות טוענות בסיכומים, כי עיקר הנזק שגרם אזולאי הוא הנזק העקיף אשר אותו לא ניתן לראות בדו"ח כספי זה או אחר – שכן ישנם פרויקטים שריקרוס יכלה לקבל שהיא לא קיבלה, כמו הפרויקט של דשנים.

כן נטען בסיכומים, כי לאור אופי הנזקים שנגרמו על ידי אזולאי, אין בידי החברות להוכיח את הנזקים בדייקנות, ועל כן, בהתאם להלכה – לבית הדין יש שיקול דעת לעריכת אומדן להשלמת החסר^[3]. הפיצוי צריך להעמיד את החברה במצב שבו היתה אילולא אזולאי ביצע את המעילות.

1. החברות מוסיפות בהקשר זה עוד, כי נושא הביטוח אשר הוזכר על ידי אזולאי בשלב החקירות מהווה הרחבת חזית אסורה מטעמו של אזולאי.

כימות נזקים

1. בכתב התביעה שכנגד, כימתה החברה את הנזקים שגרם לה אזולאי כדלקמן:

נתייחס לכל אחת מעילות התביעה.

הפרויקט של חב' דשנים

1. לגרסת החברות, עוד בסוף 2012 - תחילת שנת 2013 אזולאי החל לפעול במטרה להפחית את פעילותה של ריקרוס, כאשר ניתן ללמוד על התנהלותו זו מהפחתת הפעילות שהיתה בחב' דשנים.
2. מתצהירי עדי החברות עולה, כי חב' דשנים ביצעה פרויקט של החלפת גגות אסבסט בסוף שנת 2012, כאשר אזולאי הגיש במכוון הצעת מחיר יקרה באופן משמעותי עבור פרויקט זה, וכאשר חב' דשנים פנו אליו על מנת שיתקן את ההצעה – הוא נמנע במכוון מלעשות כן ואף הציג מצג בפני ארד ונדלר כאילו חלה ירידה בעבודה בדשנים.
3. ואולם, על מנת לבסס טענתם זו, החברות לא הביאו עדויות ישירות, אלא הסתפקו בציטוט של שיחת טלפון שנוהלה עם קובי בדשנים (לא מצוין שם משפחתו) כי ההצעה שאזולאי נתן היתה לא פרופורציונת להצעות שנתנו חברות אחרות. על פי אותה שיחת טלפון, קובי פנה אל אזולאי על מנת שיתקן את ההצעה בטענה שהיא גבוהה בכ-80,000 ₪ מהצעות אחרות, אך אזולאי לא תיקן את ההצעה ולכן ריקרוס הפסידו במכרז. לגרסת עדי החברות, אזולאי לא סיפר להם לגבי ההפסד במכרז, אלא אמר שדשנים עדיין לא החליטה, כל זאת במטרה שיחשבו שהתחום הוא לא אטרקטיבי.

חשוב להדגיש, כי החברות לא הביאו כל ראיה או אפילו הסבר ממנו ניתן יהיה ללמוד מה היה היקף ההפסד של ריקרוס בכך שלא זכתה במכרז של דשנים. נטען שהיקף הפרויקט עמד על 262,000 ₪ (לא ברור האם סכום זה מתייחס להצעה המקורית שהוגשה או סכום ההצעה אילו היו מפחיתים 80,000 ₪ מההצעה המקורית) כאשר בשום שלב לא נטען מה היו הרווחים (בשונה מהכנסות) הצפויים מפרויקט זה, אם בכלל, במיוחד לאור הצורך להקטין את סכום ההצעה למכרז.

1. אזולאי בתצהירו מכחיש כי היה לו קשר להפסקת הפעילות בדשנים וכאשר נחקר בקשר לפרויקט זה הכחיש כי קובי מדשנים בכלל פנה אליו בקשר לאותו פרויקט וטען, כי הגורם אשר היה אחראי מטעם ריקרוס בענייני דשנים היה זידאן שניהל את הפרויקט שם, כאשר הוא (אזולאי) ביחד עם ארד פיקחו על זידאן מלמעלה. אזולאי הוסיף, כי הוא נפגש באופן אישי עם קובי רק פעם או פעמיים במהלך 5 שנים.

סיכומי הצדדים לענין דשנים

1. בסיכומי החברות נטען, כי בסוף שנת 2012 או סמוך לכך דיווח אזולאי כי פרויקטים צפויים של מפעל דשנים לא יצאו אל הפועל ובשל התנהלותו הפסידה ריקרוס עבודה בדשנים של החלפת גגות בעלות של 1,200,000 ₪.

בשיחה שהתנהלה בין ארד, נדלר וקובי מדשנים עלה כי הירידה בעבודה בדשנים נעוצה באזולאי אשר הגיש במכוון הצעת מחיר יקרה באופן משמעותי, במטרה שלא לקבל את העבודה אלא להציג מצג כאילו חלה ירידה בעבודה שם.

הוכח שאזולאי התבקש לתת הנחה של 80,000 ₪ על הצעת המחיר בדשנים ולא עשה כן ובגלל זה ריקרוס הפסידה את הפרויקט.

הוגש תמלול שיחה בין יניר מלך (החוקר שנשכר מטעם ריקרוס) לבין משה נאור מנהל הרכש של דשנים לפיו אזולאי עובד עם דשנים כיום.

בשנת 2013 היה הפסד בדשנים שעמד על 262,000 ₪ אשר נגרם כתוצאה מכך שההוצאות היו גבוהות מההכנסות. אזולאי היה אמור להסביר ענין זה ולא חזר עם תשובות ואף התחמק בעדותו ממתן תשובה עניינית.

1. אזולאי בסיכומים מטעמו לא התייחס לפרויקט דשנים, כפי שלא התייחס למרבית רכיבי התביעה נגדו.

דיון והכרעה

1. לאחר ששקלנו את הראיות שהציגה החברה, לא שוכנענו כי פעילותו של אזולאי בדשנים תוכננה מראש על מנת לגרום לחברה להפסדים כדי שבעתיד תחליט לסיים את פעילותה בתחום הבניה והקונסטרוקציה, אלא פעילותו היתה, לכל היותר אם בכלל, התנהלות עסקית לא מוצלחת.
2. נציין, כי על מנת להוכיח את גרסתם, היה על החברות להביא קודם כל את קובי מדשנים שיעיד בבית הדין, על מנת שניתן יהיה להבין האם התנהלות אזולאי היתה מכוונת או לא, וכן להבין את סדר גודל הפרויקט של דשנים.

בהערת אגב נציין, כי לגבי נושאים אחרים, כמו לגבי הביג באגים^[4] עליהם נפרט להלן, הביאו החברות כ-5 עדים כדי להוכיח את גרסתן, בעוד שלגבי דשנים, על אף שסכום התביעה היתה גבוהה פי 6 מסכום התביעה לגבי הביג באגים, לא הביאו החברות עדים כלל שיעידו ממקור ראשון על פעולותיו של אזולאי.

1. מכל מקום, העדויות שהביאו החברות בענין דשנים לא שכנעו אותנו בהתאם לנטלים הנדרשים, כי פעילותו של אזולאי בכל המתייחס לדשנים תוכננה מראש על מנת לגרום לריקרוס לסיים את פעילותה בתחום הבניה והתשתיות ואף לא שכנעו אותנו, כי פעילותו של אזולאי היא אשר גרמה להפסד של המכרז בדשנים. כפי שפורט לעיל, אין לנו כל אינדיקציה לגבי סכום הרווח שהמכרז של דשנים היה אמור לספק לריקרוס אילו היו זוכים בו והאם היה די בכך כדי לגרום לכך שריקרוס לא היתה מחליטה לסיים את פעילותה בתחום הבניה והתשתיות.

ביג באגים

1. לגרסת החברות, במסגרת החקירות שהם ערכו התברר שאזולאי גנב מהם שקי הובלה לאסבסט המכונים "ביג באג" בהיקף של עשרות אלפי שקלים, כאשר במסגרת כתב התביעה נזק זה כומת בסך של 40,000 ₪.
2. בתצהירי החברות נטען, כי שקי הביג באג נמכרו על ידי אזולאי לצדדים שלישיים, לרבות לקבלן בשם עזוז, כאשר לתצהירו של נדלר צורף תמלול של שיחה בינו לבין עזוז ממנה עולה כי עזוז שילם לאזולאי 40,000 ₪ בגין שקי ביג באג. כמו כן החברות הגישו תצהיר של מר עזוז שבו העיד כי אזולאי מכר לו שקי ביג באג במספר הזדמנויות תמורתם שילם סך של כ- 40,000 ₪. בחקירתו בבית הדין העיד מר עזוז כי הוא רכש מאזולאי כ-400 ביג באגים ב-3 הזדמנויות על פני תקופה של חודש ב2012 או 2013. הוא העיד כי הוא שילם עבור הביג באגים הללו במזומן, מבלי לקבל קבלה או חשבונית וכי הוא רכש אותם עבור לקוח עימו עבד.

מר עזוז העיד עוד כי אזולאי דרש ממנו בשיחה טלפונית לא לספר שהוא קנה ממנו את השקים ושילם עבורם במזומן ואף צירף תמלול של שיחה זו שהוא ניהל עם אזולאי. כשנשאל בחקירתו הנגדית מדוע מסר את ההקלטה לחברות, הוא ענה כי "העברתי את ההקלטה כי נשאלתי אם לקחתי ביג באגים או לא, והם ביקשו הוכחה ששילמתי על זה כסף, אז אמרתי שאולי יש לי את זה עוד מוקלט". עם זאת, מהמשך חקירתו עלה, כי השיחה שהוקלטה עם אזולאי התקיימה אחרי שהחברות הזמינו אותו לשיחה לענין הביג באגים, ומעדותו ניתן להבין שהוא הקליט את אזולאי על מנת להוריד מעצמו את החשד שהוא גנב את הביג באגים.

1. החברות הגישו תצהיר נוסף מטעם עובד בשם רזי זאהר, אשר העיד כי אזולאי שלח אותו לכפר כאוכב לספק למר עזוז את שקי הביג באג, כאשר בחקירתו בבית הדין מיום 1.2.2018 הוסיף מר זאהר, כי הוא נתן את הביג באגים לאביו של מר עזוז. מר זאהר לא ידע כמה ביג באגים היו בחבילה שהוא מסר והעיד שזה קרה רק פעם אחת.
2. תצהיר נוסף שהוגש על ידי החברות בענין הביג באגים היה תצהירו של המחסנאי יהודה כהן אשר גם העיד בענין זה. בעדותו העיד מר כהן כי היו בין 200 ל-250 ביג באגים שנעלמו.

בהקשר זה נציין, כי ארד לא ידע לענות בחקירתו הנגדית לענין מספר שקי הביג באג שנגנבו והאם נעשתה בדיקת מלאי בענין זה.

נדלר אשר נחקר גם הוא בענין הביג באגים נשאל בחקירתו הנגדית לענין פוליסות ביטוח שיש לריקרוס כנגד גנבות של עובדים, אך לא ידע ליתן תשובה וזאת גם לאחר שהתייעץ עם הרפרנטית המתאימה בחברות, ולא ידע האם החברות מבוטחות במסגרת הביטוח הכללי שלהם כנגד גניבה שמתבצעת על ידי עובדים, ומדוע לא הפעילו ביטוח זה.

1. מנגד - אזולאי הכחיש בתצהירו כי היה לו קשר למכירת הביג באגים וטען כי הוא שימש כשליח להעברת כספים בלבד. אזולאי טען שתצהירו של מר עזוז שיקרי וכי את הכסף שהוא קיבל ממר עזוז הוא העביר במעטפה לארד. כאשר נחקר לענין התמלול שבו ביקש ממר עזוז לא לספר על מה שהיה, הוא הסביר שזה נאמר על ידו למר עזוז בגלל סכסוך שהיה בין ארד לנדלר, כאשר הוא רצה למדר ביניהם. ואולם בהמשך חקירתו הנגדית שינה את גרסתו בענין זה והסביר כי הדברים שנאמרו למר עזוז ואשר הוקלטו לא היו קשורים לסכסוך בין ארד לבין נדלר, אלא נבעו מרצונו לשמור על עצמו כי "השיחה הזו הייתה יום לאחר החקירה הגדולה, אז הבנתי שמחפשים ואני אמרתי לו שלא יגיד כלום, ושלא יגיד שהוא שילם לו במזומן, כי כל מה שהוא יגיד – היה יוצא לא טוב".
2. כמו כן בחקירתו הנגדית טען אזולאי שלפי דבריו של מר עזוז במעטפה שהוא מסר לו כדי שימסור לארד היה בין 2,500 ל-3,000 ₪ (ולא 40,000 ₪ כפי שנטען על ידי החברות) וכי אינו זוכר האם מסר את המעטפה לארד או למזכירה יפה. אזולאי אישר כי הוא שלח את העובד רזי זאהר לכאוכב פעם אחת למסור שקי ביג באגים למר עזוז.
3. אזולאי הוסיף עוד, כי היה חוסר של כ-50 שקים בלבד, ומאחר ושק עולה כ-100 ₪ מדובר בעלות של 5,000 ₪ ולא כנטען על ידי החברות וכי מי שהיה אחראי על הביג באגים היה המחסנאי יהודה כהן.

טענות הצדדים בסיכומים מטעמם

1. לטענת החברות, הוכח כי אזולאי גנב שקי ביג באג בהיקף של עשרות אלפי שקלים אותם מכר לצדדים שלישיים וקיבל עבורם את הכסף במזומן.

אזולאי היה אחראי על הזמנת השקים וידע מהו כמות המלאי במחסן, כאשר ענין זה אומת על ידי מר יהודה כהן.

הטבלה הנגדית אשר הוצגה על ידי אזולאי לענין מספר שקי הביג באג שהיו היתה על פי הזכרון שלו וללא כל אסמכתא, וכשניתנה לו הזדמנות להביא את הנתונים על בסיסם הוא ערך את הטבלה שצירף לתצהירו לא הביא דבר.

אזולאי אישר את עדותם של רזי ועזוז לגבי כך שהוא נתן הוראה לשלוח שקים לכאוכב ואף אישר כי דרש מעזוז לא לספר כי הוא רכש ממנו את שקי הביג באג, כאשר היו סתירות בעדותו מדוע דרש זאת מעזוז.

בתצהירו של עזוז ובשיחה שהוא ניהל עם נדלר בזמן אמת, אישר עזוז כי הוא שילם לאזולאי 40,000 ₪ בגין שקי הביג באג.

1. נציין, כי אזולאי במסגרת הסיכומים מטעמו לא התייחס כלל לשקי הביג באג.

דיון והכרעה

1. תחילה נציין, כי חרף ההיבט הפלילי בטענות של החברות כלפי אזולאי בכל המתייחס לביג באגים, הרי שעסקינן בתביעה אזרחית במסגרתה עלינו להכריע בטענות הצדדים בהתאם לנטלים הקבועים במשפט האזרחי להוכחת טענת גניבה ממעביד, דהיינו מידת הוכחה מוגברת מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי: "נטל ההוכחה להוכיח שעובד גנב או מעל בתפקידו, מוטל על כתפי המעביד הטוען למעילה או לגניבה. על כן יש לפנות לראיות שהובאו מטעם המעביד ולבחון האם די בהם כדי לשכנע את בית הדין כי העובד אכן גנב...כשמדובר בגניבה ממעביד יש צורך במידת הוכחה מוגברת, מעבר לזו הדרושה במשפט אזרחי רגיל, היינו, מעבר למאזן ההסתברויות."^[5] .
2. במקרה דנן, החברות עמדו בנטל ההוכחה המוגברת הדרושה והביאו ראיות רבות מהן עולה, כי אזולאי מכר למר עזוז שקי ביג באג ושילשל את הכספים לכיסו.
3. בהקשר זה נציין, כי בסופו של דבר ולנוכח העדויות הרבות שהיו בענין זה, הודה אזולאי בחלקו במכירת שקי הביג באג, אך טען שאת הכסף שקיבל העביר לארד וכן טען שכמות שקי הביג באג שנמכרו היתה קטנה בהרבה ממה שנטען על ידי החברות.

איננו מקבלים את גרסת אזולאי בענין זה וזאת הן לאור חוסר אמינותו הכללית לגביה פירטנו בפסק דין זה וכן בשל כך שלא הביא כל ראיה להוכיח את טענותיו. יתרה מכך, השיחה שהתנהלה בינו לבין מר עזוז שבו ביקש ממר עזוז לא לספר כי קנה ממנו את שקי הביג באג מהווה "אקדח מעשן" לענין חלקו של אזולאי.

מכל המפורט לעיל – בכל המתייחס לתביעת החברות לקבל מאזולאי החזר בגין הכספים שהוא קיבל עקב מכירת שקי הביג באג – אנו מקבלים את התביעה, וקובעים כי על אזולאי לשלם לריקרוס סכום של 40,000 ₪ בגין גניבת שקים אלו.

סנפרוסט

1. מתצהירי החברות עולה, כי חב' סנפרוסט היתה לקוח חשוב של ריקרוס ושל מעוף פרויקטים.

מי שביצע את העבודה בפועל בחב' סנפרוסט מטעם החברות היה עובד של ריקרוס בשם עוואד ג'ואדת הידוע בכינויו "ג'וג'ו" אשר היה כפוף לאזולאי ואשר החל לעבוד במ.ע.א. מיד עם פיטוריו מריקרוס ועדיין עובד שם.

למען התמונה השלמה נציין, כי ג'וג'ו הגיש תביעה כנגד חב' ריקרוס לאחר סיום עבודתו שם וחב' ריקרוס הגישה נגדו תביעה שכנגד (סע"ש 46507-03-14).

כפי שניתן לראות, חלק מהרכיבים בגינם ריקרוס תבעה את ג'וג'ו זהים לרכיבים בתיק זה, כאשר הסעדים אשר ריקרוס תבעה מג'וג'ו בתיק שנוהל נגדו היו כדלקמן:

1. נציין עוד, כי בסופו של יום בתביעה שהוגשה על ידי ג'וג'ו כנגד ריקרוס ובתביעה שכנגד - הצדדים הגיעו לידי פשרה ששתי התביעות תדחנה ללא צו להוצאות.
2. מכל מקום, בתקופת עבודתו של ג'וג'ו בריקרוס, ג'וג'ו היה אחראי על הצוות שהוצב על ידי ריקרוס בסנפרוסט, ובמסגרת זו, הוא יצר קשרי עבודה וקשרים אישיים עם גורמים בסנפרוסט.
3. לגרסת החברות, אזולאי דיווח במהלך שנת 2013, כי העבודה בסנפרוסט קטנה וכתוצאה מכך קטנה הפעילות של חב' ריקרוס באתר, כאשר בפועל התברר, כי החל מדצמבר 2013, תקופה שבה אזולאי וג'וג'ו עדיין עבדו בריקרוס, צוות של מ.ע.א. אשר כלל את ג'וג'ו עבד בסנפרוסט. במסגרת החקירה שבוצעה על ידי החברות, קיבלו החברות דו"חות נוכחות מתנובה (הבעלים של סנפרוסט) בגין התקופה שמדצמבר 2013 ועד פברואר 2014 המוכיחות ענין זה.
4. נציין, כי בתקופה שג'וג'ו עבד בסנפרוסט - הן ג'וג'ו והן אזולאי דיווחו כי ג'וג'ו עובד בריקרוס בפרויקט של גליל המערבי ואזולאי אף ביקש להאריך את העסקתו של ג'וג'ו בריקרוס, בטענה שהוא מבצע עבודות עבור חב' ריקרוס באתר בדימונה. לדברי החברות, בעדותו של ג'וג'ו בתיק שלו הוא העיד כי הוא כלל לא נכח בדימונה באותה תקופה אלא רק עשו שימוש בתעודת מנהל העבודה שלו.
5. לגרסת החברות בתצהירים מטעמן – אזולאי הציג מצג בפני סנפרוסט כאילו ריקרוס פשטה את הרגל והציג מצג בפני ריקרוס – כאילו נגמרה הפעילות במפעל סנפרוסט.
6. בחקירתו הנגדית אישר אזולאי כי הוא מסר לארד ולנדלר כי העבודה בסנפרוסט פחתה מאוד וזאת בהתאם למידע שהוא קיבל מג'וג'ו, כאשר ארד אישר בעדותו שהיתה תקופה ארוכה ב-2013 שריקרוס לא עבדה בסנפרוסט והוא לא ידע לענות לגבי הכנסות ריקרוס מסנפרוסט בשנת 2013.
7. נדלר ציין בתצהירו, כי ההכנסות שמ.ע.א. קיבלה מסנפרוסט בתקופה שבין דצמבר 2013 ועד פברואר 2014 היו בסך 139,755 ₪ ועל כן, זהו הסכום שהחברות תבעו מאזולאי בכתב התביעה בגין העבודה בסנפרוסט.
8. מטעם החברות העיד גם מר שמעון כהנא שכיהן כמנהל טוהר המידות בתנובה, אשר ביצע בדיקה מטעם תנובה לאחר שריקרוס פנתה לתנובה בטענה לחשד במעילה או אי סדרים על ידי אזולאי.

מר שמעון כהנא נחקר בדיון שהתקיים ביום 15.2.2018. מר כהנא אישר כי במסגרת החקירות שהוא ביצע הוא למד כי מ.ע.א. דווחה שג'וג'ו עובד בסנפרוסט, כאשר באותו זמן ג'וג'ו עבד בחב' ריקרוס ואף קיבל מהם תלושי שכר. כן הוא העיד, כי היה לו חשד שלא הוכח חד משמעית, שסנפרוסט שילמה למ.ע.א. בגין שעות שלא בוצעו בפועל על ידי הצוות של מ.ע.א. וכי מ.ע.א. ביצעה הונאה כלפי ריקרוס. מר כהנא הסביר בעדותו, כי הוא המליץ לתנובה להפסיק את ההתקשרות עם מ.ע.א., אך המלצותיו לא התקבלו שכן לא היתה הונאה מטעם מ.ע.א. כלפי תנובה.

מר כהנא העיד:

"בבדיקה שערכתי עם ג'וג'ו עווד וגם עם העובד הם טענו שחב' ריקורס פשטה את הרגל והם למעשה ממשיכים כחברה אחרת את פעילות ריקרוס בתוך סנפורסט.

זכור לי ששאלתי את העובד האם מעוף מעא שילמה לעווד משכורת בחודש פברואר, אז הוא אמר "לא", אלא שעווד עשה לתובע טובה ללא תמורה".

נציין, כי עדותו זו של מר כהנא התבררה כלא אמינה, שכן בהמשך עדותו התברר כי הוא בכלל לא חקר את אזולאי באופן אישי ואף לא נפגש עימו, ועדותו התבססה על פרוטוקולי החקירה שהוא קרא ולא על שאלות שהוא שאל את אזולאי באופן אישי. על כן, לא נוכל לקבל את עדותו כי ג'וג'ו או אזולאי הציגו מצג כלפי סנפרוסט/תנובה כי ריקרוס פשטה את הרגל.

1. בתצהירו התייחס אזולאי לטענות של החברות כלפיו וטען כי ריקרוס הפסיקה את פעילותה בסנפרוסט עוד לפי נובמבר 2013 מאחר והיקף המחזור היה נמוך ולא כדאי וכתוצאה מכך – סנפרוסט פנתה לגייס עובדים באמצעות ספק אחר. לגרסת אזולאי, בדצמבר 2013 עבדו בסנפרוסט עובדי אחזקה מקצועיים שנשכרו על ידי מ.ע.א., וזאת לאחר שריקרוס הפסיקה את פעילותה בסנפרוסט חודשים קודם לכן. עם זאת, אזולאי אישר בחקירתו הנגדית כי לא מסר לארד או לנדלר בדצמבר 2013 כי מ.ע.א. נותנת שירותים לסנפרוסט.
2. באשר לעבודתו של ג'וג'ו בסנפרוסט – כפי שפירטנו לעיל, בדו"חות אשר קיבלו ריקרוס מתנובה - רשימת העובדים של מ.ע.א. בסנפרוסט כללה את ג'וג'ו.

אזולאי עומת עם כך שלפי הרישומים בסנפרוסט ג'וג'ו עבד שם באותה תקופה שבה דווח על ידו כי ג'וג'ו מבצע עבודה עבור ריקרוס בפועל. בעדותו אזולאי טען בהתחלה כי ג'וג'ו התבקש על ידו לאתר עובדים לסנפרוסט, להדריך אותם ולהכניס אותם לעבודה שם כדי שביום פיטוריו מריקרוס יוכל ג'וג'ו להתחיל לעבוד בסנפרוסט מטעם מ.ע.א. וכי הוא עשה זאת בד בבד עם עבודתו כמנהל עבודה בריקרוס.

לאחר מכן טען כי "הוא עזר להיכנס לסנפרוסט, הוא היה מביא את הפועלים, מכניס אותם והולך לעבודה שלו" ובהמשך חקירתו שינה גרסה שוב ואמר "אם ג'וג'ו עבד שם, הוא רימה גם אותי. כי זו לא ההוראה שהוא קיבל ממני. בתקופה הזו בחודש ינואר, אני הייתי אחרי התקף לב, אז כנראה שמי שכתב את זה כתב את זה בטעות. כי ג'וג'ו לא קיבל הוראה לעבוד אצלי שם". בהמשך הוא שינה גרסה בשאלה האם ג'וג'ו עבד בסנפרוסט בפברואר 2014 או לא ובסוף חקירתו הוא הודה כי "היום אני אומר שיכול להיות שהוא עבד כמה ימים שם כי הוא, בשיחות איתו, הוא הודה בזה".

כאשר נשאל אזולאי מדוע ג'וג'ו לא העיד מטעמו בתיק, היות והוא עובד במ.ע.א., הוא ענה "בגלל שהוא רימה גם אותי כי כשדיברתי איתו לאחר מכן התברר לי שהוא עבד פה יום ושם יום". "לשאלת בית הדין מה האינטרס של ג'וג'ו לרמות אותי, אני משיב שכדי למצוא עבודה לאחר מכן כי פיטרו אותו. ג'וג'ו לא קיבל ממני כסף, אלא הבטחה שהוא יעבוד אצלי בסוף ההעסקה שלו בריקרוס. הוא עזר לי להיכנס לסנפרוסט כי הוא מכיר שם את כל המטריה. האינטרס שלו לרמות אותי זה כדי שהוא יעבוד אצלי אח"כ כי הם פיטרו אותו. הוא חיפש מקור עבודה". בהמשך העיד אזולאי בענין זה:

"כשבית הדין אומר לי שהוא לא מבין איזה אינטרס יש לג'וג'ו לרמות אותי והוא לא מבין את הגרסה שלי, שכן מהסיפור שמצטייר נראה שאני וג'וג'ו שיתפנו ביחד כדי לרמות את ריקרוס, אני משיב שאני העסקתי בסנפרוסט 4 עובדים, ג'וג'ו אמר לי להכין תלושי משכורת לעובדים האלה, אם אני חייבתי 500 שעות את סנפרוסט, אני שילמתי 500 שעות לפועלים. כנראה שג'וג'ו לקח לעצמו כסף שהיה בתלוש שכר של אחד הפועלים האחרים". אחר כך הוסיף אזולאי כי יתכן שג'וג'ו קיבל כסף מאחד העובדים שהוא דיווח עליהם לסנפרוסט ורשם את ימי העבודה שלו על שם אותו עובד.

בהמשך נשאל אזולאי שאלות נוספות בענין זה, אך הוא לא ידע לענות עליהן ולא היו לו הסברים. כאשר הוא נשאל איך יתכן שג'וג'ו עבד גם בסנפרוסט שנמצאת במגדל העמק ובאותו זמן דווח כאילו עובד עבור ריקרוס בערד, נתן אזולאי תשובות מתחמקות ולא ברורות.

1. כדי להשלים פרק זה נציין, כי לא ברור לנו לגבי יתר העובדים שעבדו מטעם מ.ע.א. בסנפרוסט - יוסף, עלא, מוחמד, מאהר וחוסיין – האם גם הם היו עובדים של ריקרוס אם לאו, כאשר נדלר טען שמדובר בעובדים של ריקרוס ואולם לא הציג מסמכים המאמתים ענין זה, לרבות לא תלושי שכר שריקרוס הנפיקה לאותם עובדים בתקופה הרלוונטית.
2. באשר לנזק שנגרם לחב' ריקרוס מהתנהלותו של אזולאי – נציין כדלקמן:

על פ כתב התביעה –החברות כימתו נזק זה בסך של 139,755 ₪ לפי החשבוניות שמ.ע.א. הנפיקה לריקרוס בין דצמבר 2013 לפברואר 2014 (החשבוניות גולו במסגרת גילוי המסמכים בתיק), כאשר במסגרת חקירתו הנגדית של נדלר התברר כי מדובר בסכום שכולל מע"מ, כאשר סכום החשבוניות ללא המע"מ על פי עדותו של מר שמעון כהנא עמד על 118,437 ₪.

בכל מקרה, סכום זה משקף את ההכנסות ולא את הרווחים של מ.ע.א. מסנפרוסט, וכן לא משקף את התשלום בפועל שקיבלה מ.ע.א. מסנפרוסט (שכן מדובר בחשבוניות ולא בקבלות).

למען השלמת התמונה נציין עוד, כי בעדותו של אזולאי הוא טען שמתח הרווחים בתחום עומד על 5-10%, כאשר ב"כ החברות טען שמתח הרווחים עומד על כ-20-30%.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען, כי סנפרוסט היתה לקוח חשוב של החברות במשך שנים רבות וכי אזולאי באמצעות מ.ע. א. השתלט על הפעילות של סנפרוסט אותה ביצעה ריקרוס וכי הוא החל לתת שירותים לסנפרוסט כבר בדצמבר 2013.

אזולאי העביר לריקרוס דיווחים לפיהם במהלך שנת 2013 פחתה העבודה בסנפרוסט, אך מדובר בהטעיה שכללה גם הפצת שמועות על ידי אזולאי בדבר קריסת ריקרוס ופשיטת רגל והיתה הכנה להשתלטות עוינת של אזולאי באמצעות מ.ע.א. על פעילות ריקרוס אצל סנפרוסט.

אם המחזור של ריקרוס בסנפרוסט היה נמוך ולא כדאי – מדוע החלה מ.ע.א. לעבוד בסנפרוסט בדצמבר 2013?

אזולאי העלים מעיניהם של נדלר ושל ארד שהוא החל לתת שירותים לסנפרוסט כבר בדצמבר 2013.

הוכח, כי בין העובדים אשר עבדו בסנפרוסט באמצעות מ.ע.א. עבד גם ג'וג'ו בכל יום באותם שלושה חודשים, כאשר באותם זמנים אישרו ג'וג'ו ואזולאי כי ג'וג'ו מבצע עבודה בפרויקטים של ריקרוס. משכך גרם אזולאי במתכוון לריקרוס לשלם את משכורתו שלו ואת משכורתו של ג'וג'ו לחודשים אלו שלא כדין וזאת תוך מרמה וחוסר תום לב ועשיית עושר ולא במשפט.

יצוין, כי בסיכומי החברות נטען כי הוכח שגם עובדים נוספים של מעוף פרויקטים ו/או ריקרוס עבדו בסנפרוסט מטעם מ.ע.א. מבלי לפרט כיצד ענין זה הוכח.

על אף שאין חולק כי ג'וג'ו עבד בסנפרוסט באותה תקופה, אזולאי שינה את גרסתו וטען כי ג'וג'ו לא עבד שם אלא רק עזר שם וכי ג'וג'ו רימה אותו או ששמו של ג'וג'ו נרשם בטעות בחשבונית שהוגשה לסנפרוסט.

אזולאי אישר כי לעבודה בסנפרוסט ג'וג'ו היה מגיע ברכב של ריקרוס.

על אף שג'וג'ו עובד אצלו, אזולאי לא הביא אותו להעיד מטעמו ומהסתירות בעדותו ברור כי ג'וג'ו ואזולאי שיתפו פעולה על מנת לרמות את מעוף פרויקטים ואת ריקרוס.

אזולאי אף ביקש להאריך את העסקתו של ג'וג'ו בריקרוס בטענה שהוא מבצע עבודה עבורה בדימונה כאשר בפועל ג'וג'ו עבד באותה תקופה בסנפרוסט עבור מ.ע.א. כאשר ג'וג'ו בעצמו אישר בתביעה שהוא הגיש כנגד ריקרוס, כי הוא כלל לא עבד בדימונה אלא עשו שימוש בתעודת מנהל העבודה שלו.

1. נציין, כי אזולאי בסיכומים מטעמו לא התייחס לעבודה בסנפרוסט.

דיון והכרעה

1. מהעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו, כי בעת שעבד בריקרוס החל אזולאי לתת שירותים במסגרת חברת מ.ע.א. לחב' סנפרוסט וזאת מבלי לעדכן את נדלר ו/או ארד בענין זה.

יתרה מכך, שוכנענו כי ג'וג'ו עבד בסנפרוסט בתקופה שמדצמבר 2013 ועד פברואר 2014 בידיעתו המלאה של אזולאי, כאשר באותו זמן אזולאי דיווח עליו כאילו הוא עובד בריקרוס ואף ביקש להאריך את עבודתו בריקרוס וכאשר ריקרוס שילמה לג'וג'ו שכר מלא.

לא שוכנענו כי יתר העובדים אשר הועסקו על ידי מ.ע.א. בסנפרוסט היו עובדים של ריקרוס וכן לא שוכנענו כי אזולאי מסר לגורם כלשהו בסנפרוסט כי ריקרוס פשטה את הרגל, או כי הוא עשה מאמצים להפחית את הפעילות של ריקרוס בסנפרוסט ולהפוך אותה ללא רווחית עובר להחלטת ריקרוס לסגור את פעילותה בתחום הבניה והתשתיות. בהקשר זה נציין, כי החברות לא הביאו בפנינו עדויות בענין זה, כאשר עדותו של מר כהנא היתה לא אמינה, וכי מדובר בעיקר בהשערות של החברות מבלי שהוצגו הוכחות בפועל.

1. באשר לפיצוי שיש לפסוק בקשר לעבודה שבוצעה על ידי מ.ע.א. בסנפרוסט, הרי שענין ימית^[6] דומה לענייננו, שם נקבע על ידי בית הדין הארצי:

מעשיו של קביטקה כפי שנקבעו בפסק דינו היסודי של בית הדין האזורי עולים כדי מעילה באמון וממילא הפרה חמורה של חובותיו היסודיות כעובד. הפרה זו עשויה להקים לימית את האפשרות לתבוע אחד משני הסעדים הבאים: פיצוי בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מאותה הפרה, ולחלופין קבלת הרווח שהופק כתוצאה מאותה הפרה^[7].

...

משנדחה הסעד העיקרי (פיצוי על נזק), פתוחה הדרך לבחון את הסעד החלופי לפי עילת עשיית עושר ולא במשפט.

...

אף אנו סבורים כי נכונה קביעת בית הדין האזורי לפיה מקום בו באה לעובד, שהוא מעין שלוח או נאמן של המעביד, טובת הנאה כתוצאה מהפרת חובותיו כעובד – הרי שזכאי המעביד לקבלת אותן טובות הנאה. מדובר בעקרון יסוד המעוגן בדיני החיובים, ובכללם סעיף 1 חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979^[8].

1. במקרה דנן, בדומה למקרה בענין ימית, החברות לא הוכיחו מהו הנזק שנגרם להן כתוצאה מפעילותו של אזולאי, כאשר הם תבעו לקבל את ההכנסה (בשונה מהרווח) שקיבל אזולאי מסנפרוסט.
2. בהתאם להלכה כפי שפורטה – החברות זכאיות לקבל את הרווח ולא את מלוא ההכנסה שהיתה למ.ע.א. כתוצאה מהעבודה בסנפרוסט.

כפי שצוין – הכנסת מ.ע.א. מהפעילות בסנפרוסט עמדה על 118,437 ₪ ללא מע"מ. אמנם – אף אחד מהצדדים לא הביא בפנינו ראיות חד משמעיות לגבי אחוז הרווח בתחום, כאשר איננו מקבלים את גרסתו של אזולאי בענין זה, וזאת לאור חוסר האמינות והמהימנות שלו לכל אורך ההליך. אנו מאמצים את טענת ריקרוס כי הרווח נע בין 20% ל-30% וקובעים, כי במקרה דנן, על אזולאי לשלם לחברות רווח בסך 20% מהכנסותיו מסנפרוסט, אשר עומד על 23,687 ₪.

גליל מערבי

1. בכתב התביעה נתבע אזולאי, בין היתר, בגין "החזר תשלומי שכר לצוות עובדים באתר "גליל מערבי" בגין ימי עבודה פיקטיביים בסך 58,240 ₪.
2. ארד פירט בתצהירו, כי במפעל גליל מערבי הנמצא באזור התעשייה קריית ביאליק, עסק צוות עובדים של ריקרוס בביצוע המכלה ואחסון של כבלי נחושת. הצוות שעבד באתר זה צומצם במהלך שנת 2013, כאשר ארד נתן הנחיה שהצוות יעבדו באתר 3 ימים בשבוע בלבד.

עם זאת – מהדו"חות שנמסרו לחב' ריקרוס – דו"חות אשר מולאו על ידי ג'וג'ו ואושרו על ידי אזולאי, עלה כי על אף הנחיה זו, הצוות עבד באתר חודש שלם.

הנתבעת ערכה חקירה והתברר שבפועל, הצוות לא עבד באתר בכל התקופה המדווחת וכי דו"חות הנוכחות מולאו באופן פיקטיבי.

באותה חקירה אשר התבססה על ניתוח מצלמות האבטחה עלה, כי בין התאריכים 15-31 ינואר 2014, היו 5 ימים בהם הצוות כלל לא היה באתר, על אף שדווח כי הצוות עבד שם באופן מלא.

1. החברות הגישו תצהיר באותו ענין – תצהירו של זוהר סגל אשר שימש כקב"ט באתר העבודה בגליל מערבי. בתצהירו הצהיר מר סגל כי בבדיקה שהוא ערך התברר שלא היתה פעילות של עובדי ריקרוס באתר בתאריכים 17,23,28-31 בינואר 2014.

מר סגל נחקר בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.2.2018 ובמסגרת עדותו הסביר כי בהתבסס על צילומי האבטחה, באותם תאריכים לא היתה עבודה כלשהי ולא נצפו עובדים או כלי עבודה במתחם העבודה של ריקרוס באתר וכי אילו העובדים היו עובדים שם, הרי שהיו צריכים לראות אותם בצילומי האבטחה.

1. החברות הגישו תצהיר נוסף באותו ענין, תצהירו של מר רוני הראל אשר שימש כאחראי ביטחון ומניעת אובדנים בריקרוס. מר הראל על פי תצהירו ביצע ביקורים ספורדים במתחם של גליל מערבי ואף ניהל מעקב אחרי תנועת עובדי ריקרוס. על פי תצהירו – במהלך ביקוריו הוא גילה כי ג'וג'ו לעיתים לא נמצא במקום ולעיתים היו במקום שני עובדים ולעיתים שלושה. כמו כן, היו מקרים בהם הוא הגיע לאתר ללא תאום בשעות הצהריים בין 12.00 ל-15.00 ונאמר לו כי העובדים כבר הלכו. מר הראל הצהיר כי הוא העביר מידע זה לאזולאי.

מר הראל העיד עוד, כי כאשר הוא היה מגיע לביקורים מתואמים באתר – אז ג'וג'ו היה נוכח במקום. כאשר הוא פנה בענין זה לג'וג'ו במספר הזדמנויות, ג'וג'ו סיפר לו כי הוא נמצא באתר בשעות הבוקר, כאשר בשנים 2011-2012 כאשר שאל אותו איפה הוא נמצא, לעיתים ג'וג'ו מסר לו כי הוא נמצא בסנפרוסט.

מר הראל הצהיר עוד, כי לא פעם ביקש מג'וג'ו שיעביר לו את שמות העובדים מטעם חב' ריקרוס שעבדו באתר גליל מערבי אך הנושא לא טופל, וכל פעם הוא מצא שם עובד חדש.

מר הראל בחקירתו הנגדית הסביר עוד שהביקורים באתר אליהם התייחס היו מסוף שנת 2010 ועד דצמבר 2013. עם זאת – לא היו לו הסברים מדוע לא צורפו דו"חות בענין זה לתצהירו.

1. מטעם החברות העידה גם גב' יפה דהן, מנהלת המשרד של ריקרוס, באותו ענין והעידה שגם היא וגם מנהלת השכר היו בודקות את הדו"חות שהתקבלו מאזולאי. גב' דהן העידה בחקירתה, כי בזמן אמת, בעת שהיתה בודקת את הדיווחים "פעמונים צלצלו" לגבי אמינות הדיווחים ו"בחודש האחרון (דצמבר או ינואר) לא מעט פעמונים צלצלו" ואז היא העבירה את הנתונים "לבדיקת מנהליה" ובהמשך העידה שכאשר הפעמונים צלצלו היא פנתה רק לאזולאי להסברים. ה"פעמונים צלצלו" לגרסתה במקרים בהם דיווחו למשל על 30 ימי עבודה בחודש על אף שהחברה לא עובדת בשבת. על פי עדותה, לאזולאי לא היו הסברים לטעויות אלו ואז היא פנתה למנהל שמעליה.

גב' דהן אישרה כי אזולאי קיבל את המידע לגבי היקף שעות העובדים מהעובדים וממנהלי העבודה בשטח.

1. אזולאי בתצהירו התייחס לטענות שהופנו כלפיו, לפיהן הוא אישר לעובדים ימי עבודה פיקטייבים באתר, דהיינו ימים בהם לא עבדו בפועל, כאשר לטענתו הוא לא עסק באישור ימי עבודה, אלא רק שימש כצינור המעביר את הדיווחים שקיבל ממנהלי העבודה בשטח לענין ימי העבודה לריקרוס, תוך שהוא לוקח את המידע שקיבל ממנהלי העבודה ומתרגם אותו לטבלאות אקסל אותם העביר להנהלת החברה לבדיקה ואישור. לגרסת אזולאי - מי שהיה אחראי לבדוק את אמיתות הדיווחים לגבי העבודה במתחם היו קצין הבטחון רוני הראל ומנהלת המשרד – יפה דהאן.

בחקירתו נחקר אזולאי בענין זה, וחזר על גרסתו לפיה הוא היה רק צינור שהעביר את המידע ולא היה זה מתפקידו לבדוק את דו"חות הנוכחות.

עם זאת, בחקירתו הנגדית התברר שאזולאי מילא רכיבים שונים בטבלאות האקסל שהוא מסר לריקרוס מעבר למידע שהוא קיבל ממנהלי העבודה בשטח, כמו בונוסים באישור ארד וכן עבודת לילה. לגרסתו, מדובר בהערות שנכתבו על בסיס הדו"חות שקיבל מראש הצוות וכי בנוסף הוא הכניס נתונים לגבי הודעה מוקדמת וחופשים.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען, כי ארד נתן הנחיה שצוות העבודה עליו פיקח ג'וג'ו בגליל מערבי יעבוד שם 3 ימים בשבוע, ואולם בפועל, ג'וג'ו אשר היה ממונה על מילוי דו"חות הנוכחות בגליל המערבי מסר דו"חות נוכחות בגין עבודה של חודש שלם ואזולאי אישר את אותם דו"חות נוכחות, למרות שידע על הנחייתו של ארד לענין עבודה במשך 3 ימים בשבוע.

הוכח כי אזולאי אישר ימי עבודה פיקטיביים של צוות עובדים וביניהם של ג'וג'ו שעה שאותם עובדים כלל לא נכחו באתר העבודה.

בבדיקה שנערכה על ידי הקב"ט מטעם גליל מערבי ויניר מלך נמצא באופן חד משמעי מניתוח מצלמות האבטחה של גליל מערבי, כי בתקופה שבין 15-31 לינואר 2014 היו 6 ימים בהם הצוות של ג'וג'ו כלל לא היה באתר, כאשר בדו"חות שהוגשו על ידי ג'וג'ו ואשר אושרו על ידי אזולאי, נרשם כי הצוות עבד באתר באותם 6 ימים.

טענתו של אזולאי כאשר אומת עם ההוראה של ארד לענין עבודה במשך 3 ימים בשבוע וכן עם כך שחלק מהימים שנרשמו בדו"ח, הצוות לא עבד בפועל היתה כי הוא לא מאשר עבודה אלא מעביר שעות. גם אם גרסתו בענין זה נכונה, כיצד הוא העביר שעות כאשר ידע כי העובדים לא עבדו חודש עבודה מלא?

1. נציין, כי אזולאי לא התייחס לענין הגליל המערבי בסיכומים מטעמו.

דיון והכרעה

1. מהעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו, כי הדיווחים שהעביר אזולאי בקשר לעבודה בגליל המערבי לא היו נכונים בחלקם, וכי דיווחים אלו כללו 6 ימי עבודה שבהם לא עבדו עובדים מטעם ריקרוס בפועל באתר.
2. עם זאת – לא הביאו בפנינו ראיות, כי אותם עובדים שהיו אמורים לעבוד בגליל מערבי עבדו עבור מ.ע.א. באותה תקופה, למעט ג'וג'ו, ולמעשה מהראיות שהיו בפנינו, לרבות מעדותה של יפה דהן עולה, כי האחריות לדווח לגבי העובדים בשטח היתה קודם כל של ג'וג'ו.

כפי שפורט לעיל – החברה הגישה כנגד ג'וג'ו תביעה שכנגד, אשר כללה רכיב של החזר תשלום שכר לצוות של העובדים באתר גליל המערבי (רכיב זהה לרכיב שנתבע בתיק זה), כאשר במסגרת הסכם הפשרה עם ג'וג'ו – תביעתה בענין זה, כמו יתר תביעותיה – נדחו.

1. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, לא קיבלנו כל הסבר מדוע תובעות החברות סכום של 58,240 ₪ בגין רכיב זה, עבור 6 ימי עבודה בהם לא היתה פעילות באתר, כאשר סכום זה נראה לנו מוגזם. נציין, כי לא ברור כמה עובדים דווחו כאילו עבדו באתר באותם ימים שבהם לא היתה פעילות, מה היה שכרם ומה הנזק האמיתי שנגרם לריקרוס כתוצאה מדיווחים אלו.
2. כן נציין, כי עדותו של מר הראל לענין התקופה שקדמה לדצמבר 2013 לא היתה רלוונטית.
3. מכל המפורט לעיל – לא מצאנו שיש מקום לחייב את אזולאי בגין החזר תשלום לצוות בגליל מערבי.
4. עם זאת, אנו סבורים שהתנהלותו בקשר לכך שהוא העביר לריקרוס דיווחים כאילו הצוות עבד בגליל מערבי כאשר ככל הנראה ידע שהצוות לא עבד שם, ולכל הפחות ידע שג'וג'ו לא נמצא בגליל המערבי, היו הפרה של חובת תום הלב שלו כעובד ולענין זה נתייחס בהמשך פסק הדין.

קנסות ונזק לרכב

1. בתצהירי החברות מתייחסים העדים לקנסות שהתקבלו משחם מקורות, מקורות אוהד ואסם הגליל בגין פעולה בזדון/רשלנות של אזולאי בפרויקטים שנוהלו על ידו.

באופן דומה מתייחסות החברות לנזק שנגרם לרכב שאזולאי עשה בו שימוש.

1. בשני המקרים, טענות החברות נטענו ללא כל ביסוס וללא כל הוכחה שאזולאי גרם לקנסות בכוונה או ברשלנות וכך גם בקשר לנזק לרכב.
2. נציין, כי לתצהירי עדי החברות צורפה הצעת מחיר שהתקבלה ממוסך אוטוטו בע"מ, אך לא צורפה קבלה לגבי התשלום שהחברות שילמו בפועל בגין הנזק לרכב, כאשר לגרסת אזולאי הוא לא עשה כל נזק לרכב, ולאחר שהרכב נלקח ממנו עובדי ריקרוס נהגו בו עוד 3000 ק"מ בטרם החזירו את הרכב לחברת הליסינג.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען כי אזולאי פעל בזדון ו/או ברשלנות רבתי בפרויקטים של ריקרוס באופן שצוותי העבודה שבניהולו הישיר לא ביצעו את עבודתם הנדרשת וכתוצאה מכך הוטלו על ריקרוס קנסות כאשר אזולאי מעולם לא נתן הסברים ותשובות לענין זה.
2. באשר לרכב – במהלך השימוש שעשה אזולאי ברכב נגרם לרכב נזק של 20,887 ₪.
3. אזולאי לא התייחס בסיכומיו לרכיבים אלו.

דיון והכרעה

1. איננו מקבלים את תביעות ריקרוס ברכיבים אלו.
2. לגבי הקנסות – הרי שטענות החברות בענין זה נטענו באופן לאקוני, כאשר החברות לא הביאו כל הוכחות כי אזולאי אכן עשה פעולות בזדון או ברשלנות באתרים אלו ולא קיבלנו הסבר אמיתי מדוע יש לחייבו בגין קנסות אלו.

נציין, כי על מנת שנחייב את אזולאי בגין נזקים שבוצעו על ידו במסגרת העבודה השוטפת, היה על החברות להביא ראיות כי מדובר בנזקים מכוונים – מה שלא נעשה במקרה זה.

1. לגבי הנזק לרכב – גם כאן לא שוכנענו כי אזולאי הוא שביצע את הנזק לרכב, בוודאי לא באופן מכוון. יתרה מכך, לתצהירי עדי החברות צורפה הצעת מחיר שהתקבלה ממוסך אוטוטו בע"מ, אך לא צורפה קבלה המוכיחה שהחברות שילמו בפועל בגין נזק זה ובוודאי שלא ניתן לחייב את אזולאי בהתבסס על הצעת מחיר בלבד.

בהקשר זה נציין, כי העובדה שצורפה הצעת מחיר ולא קבלה היא מתמיהה וכן מתמיה שהחברה לא התייחסה כלל לשאלת ביטוח הרכב והאם הוא כלל ביטוח מקיף, ואם כן – מדוע היה עליה או על אזולאי לשלם את הנזקים שנגרמו לרכב.

החזר שכר של אזולאי וג'וג'ו והחזר הוצאות נסיעה

1. במסגרת תביעתן, ביקשו החברות לקבל בחזרה את השכר בסך 49,324 ₪ שאזולאי קיבל מחב' ריקרוס בחודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 בעודו "גונב" אותן ומבצע עבודות באותה תקופה עבור מ.ע.א. וכן לקבל בחזרה את השכר בסך 25,000 ₪ אשר שולם באותה תקופה לג'וג'ו.

כמו כן, תובעות החברות החזר הוצאות נסיעה, ליסינג ודלק שהיו לאזולאי בחודשים דצמבר 2013 ועד פברואר 2014 –בסך 27,000 ₪.

דיון והכרעה

1. ענין ימית אשר הוזכר לעיל, דומה מאוד לענייננו. גם שם תבעה החברה שבה עבד העובד לקבל בחזרה את השכר ששולם לעובד בתקופה שהתברר שהוא הפר את חובותיו כעובד והתעשר על חשבונה שלא כדין, כאשר בית הדין הארצי דחה את תביעת החברה, וזאת בשל כך שלא הוכח שהעובד לא ביצע את עבודתו בפועל באותה תקופה, ועל כן הוא זכאי לשכר. בית הדין הארצי קבע, כי יש להבדיל בין סעד של החזר שכר לבין פיצוי ללא הוכחת נזק, ואין מקום שלא לשלם שכר בגין נזק שבוצע, שכן מדובר בשני רכיבים שונים שיש להתייחס אליהם במובחן.

נציין, כי בענין ימית, בשונה מענייננו, לא נתבע סעד של החזר שכר.

1. במקרה שלנו – לא רק שסעד של החזר שכר נתבע על ידי החברות, הרי שאזולאי לא הביא לנו הוכחות לגבי העבודות שהוא ביצע בפועל בתקופה שבין דצמבר 2013 – ינואר 2014, התקופה שבה הוא הקים את חב' מ.ע.א. והפעיל אותה ולא שוכנענו כי במהלך תקופה זו הוא ביצע עבודות עבור חב' ריקרוס. על כן – אנו סבורים שיש מקום להורות על החזר הוצאות השכר שלו לתקופה מדצמבר 2013 עד ינואר 2014, למעט את ימי המחלה שהוא קיבל. בהקשר זה נציין, כי ימי מחלה הם זכות סוציאלית שאזולאי צבר במהלך תקופה עבודתו, כאשר בינואר 2014 עקב התקף לב ניצל חלק מימי המחלה שלו, ואנו סבורים שאין מקום לחייבו בתשלום זה. היות ומי מהצדדים לא צירף את תלוש ינואר 2014 – איננו יכולים לכמת סכום זה, ואולם מדובר בסכום האריטמטי של 49,324 ₪ בהפחתת דמי המחלה ששולמו לו בחודש ינואר 2014 על פי התלוש.
2. נקדים מאוחר למוקדם ונציין, כי גם איננו מקבלים את תביעתו של אזולאי לקבל שכר עבור חודש פברואר 2014 ו/או לקבל את הבונוס המוזכר במסמך 10.11.2013 מאותן סיבות, ותביעתו של אזולאי ברכיבים אלה נדחית.

עם זאת – אין מקום לחייב את אזולאי להשבת הוצאות הנסיעה שלו לאותם חודשים, שכן לא הוכח שהשימוש שהוא עשה ברכב הליסינג באותה תקופה היתה בהתייחס לפעילות של מ.ע.א. למען הסדר הטוב נסביר, כי אנו מבדילים בין השכר של אזולאי באותה תקופה – שכר שאיננו סבורים שהוא זכאי לו שכן הוא לא הוכיח בפנינו שהוא ביצע עבודה בפועל עבור ריקרוס באותה תקופה לבין החזר הוצאות הנסיעה – עלות ליסינג ודלק – אשר ניתנו לו על מנת להגיע לעבודה ובחזרה – כאשר לא נטען על ידי ריקרוס שהוא לא הגיע לעבודה באותה תקופה וכן לא הוכח בפנינו כי הוא (בשונה מג'וג'ו) עשה שימוש ברכב שהוא קיבל מריקרוס לצרכי מ.ע.א..

1. כמו כן – לא מצאנו לנכון לחייב את אזולאי לשלם את שכרו של ג'וג'ו. כפי שפורט לעיל – ריקרוס הגישה תביעה שכנגד נגד ג'וג'ו במסגרתה תבעה, בין היתר, את החזר השכר עבור אותם חודשים. במסגרת הסכם הפשרה שנחתם עם ג'וג'ו – נדחתה תביעת ריקרוס.
2. אנו סבורים, כי הגורם הנכון שהיה צריך לתבוע ממנו את החזר השכר של ג'וג'ו היה ג'וג'ו – ואם החברה ויתרה על תביעתה בענין זה בתביעה שהגישה נגדו – אין מקום לחייב את אזולאי בגין רכיב זה.

הוצאות של החברה בגין איסוף ראיות, חוקרים ויעוץ משפטי

1. החברה תובעת כי אזולאי ישיב לה הוצאות בגין איסוף ראיות, חוקרים ויעוץ משפטי בסך 75,000 ₪.
2. נציין כבר עתה, כי תביעה זו הוגשה ללא ראיות וללא צירוף קבלות, כאשר גם בסיכומי החברות, למעט הזכרת רכיב זה, לא הוסיפו החברות דבר.
3. אשר על כן ובהעדר קבלות, אין מקום לקבל את תביעת החברות ברכיב זה. בהקשר זה נציין עוד, כי כפי שפורט לעיל, עיקר הנזק המוכח שנגרם על ידי אזולאי לחברה היה גניבת שקי הביג באג בסך 40,000 ₪ וגם אם החברה היתה מציגה ראיות בענין ההוצאות שהיו לה, ספק אם הסכומים שהיא השקיעה באיסוף הראיות יחסית לתוצאות שהתקבלו היו מצדיקים לחייב את אזולאי במלוא הסכום.

פגיעה בהכנסות ומוניטין החברה

1. רכיב זה נתבע בכתב התביעה, בהערכה של מיליון ₪, כאשר החברות הודיעו כי הן שומרות על זכותן להביא חוות דעת מומחה בענין זה.
2. עם זאת – החברות לא הביאו חוות דעת ולמעשה אין כל התייחסות בתצהירים או בסיכומים לרכיב זה, מעבר ליתר הרכיבים שנתבעו על ידי החברות באופן ספציפי ואשר התייחסנו אליהם במסגרת פסק דין זה.
3. על כן – לא מצאנו כי החברה הוכיחה שנגרם לה פגיעה בהכנסות ובמוניטין באופן כללי – והתביעה ברכיב זה נדחית.

בהקשר זה נציין עוד, כי היות והחברה החליטה על הפסקת פעילותה בתחום הבניה והתשתיות, הרי שממילא לא ברור כיצד היתה יכולה להוכיח שהיתה לה פגיעה בהכנסות, וזאת במיוחד נוכח קביעתנו, כי אזולאי לא פעל באופן מכוון כדי לגרום לחברה לסגור את פעילותה.

באשר לפגיעה במוניטין – על אף טענת החברות כי אזולאי אמר ללקוחות שריקרוס פשטה את הרגל – הרי שלא הובאו ראיות בענין זה, למעט עדותו של שמעון כהנא, אשר כפי שפורט לעיל – אנו סבורים שלא היתה אמינה.

פיצוי סטטוטורי על פי ס' 13 לחוק עוולות מסחריות

1. ס' 13 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט – 1999 אשר דן בפיצוי ללא הוכחת נזק קובע כדלקמן:

(א) בית המשפט רשאי, על פי בקשת התובע, לפסוק לו, לכל עוולה, פיצויים בלא הוכחת נזק, בסכום שלא יעלה על 100,000 שקלים חדשים.

(ב) לענין סעיף זה יראו עוולות המתבצעות במסכת אחת של מעשים, כעוולה אחת.

(ג) שר המשפטים רשאי, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, לשנות בצו את הסכום שבסעיף קטן (א).

1. החברות תובעות ברכיב זה סכום של 250,000 ₪, לפי 100,000 ₪ לכל פעולה שביצע אזולאי.
2. נציין, כי החברות התייחסו בתצהירים מטעמן למעשים שונים שהם ייחסו לאזולאי, כאשר הם לא תבעו בגין חלק מאותם מעשים פיצוי כספי, אלא מעשים אלו הובאו כדוגמא להתנהלותו של אזולאי. נתייחס למעשים אלו להלן.

שימוש ברשיון האסבסט של מעוף פרויקטים

1. בכתב התביעה ובתצהירי החברות נטען, כי בעת עבודתו בחב' ריקרוס אזולאי, באמצעות מ.ע.א. עשה שימוש ברישיון האסבסט של מעוף פרויקטים ללא אישור, וכי נודע להן על כך לאחר שקיבלו חיובים וחשבוניות בפרויקטים שאינם מוכרים להן: מבית האריזה, חבל שלום באבשלום; מחסנים בבית 2 פרטי בנס ציונה; מחסן עמינח מבנה 11 בניר צבי; עבודה מצומצמת מחסן בבאר שבע.
2. בתצהירו של החוקר יניר מלך אשר ביצע חקירה מטעם החברות, הצהיר מר מלך שהוא בדק בדו"ח עבודות אסבסט של המשרד להגנת הסביבה ומצא כי אזולאי עשה שימוש ברשיון של מעוף פרויקטים בפרויקטים המפורטים לעיל ובעוד שני פרויקטים נוספים, האחד במושב נבטים בנובמבר 2013 והשני במועצת הפועלים אשקלון בדצמבר 2013.
3. מר מלך נחקר לגבי תצהירו והעיד כי חב' ריקרוס לא קיבלה תשלום ממועצת הפועלים באשקלון, הגם שהוא לא יודע למי שילמה מועצת הפועלים, שכן לא התקבלה תשובה ממנה אך הוא גם אינו יודע ב"מידע חד ערכי" האם מי מהחברות שצוינו בכתב התביעה ובתצהירו שילמה כספים לאזולאי או למ.ע.א..
4. נציין, כי אזולאי בחקירתו הנגדית מיום 1.2.2018 הודה כי החברה שבבעלותו עשתה שימוש ברישיון פירוק האסבסט של מעוף עד פברואר 2014, שאז החברה שבבעלותו קיבלה רישיון משלה. לגרסת אזולאי – נדלר ידע כי הוא עושה שימוש ברשיון אך הוא לא רצה לספר על כך, כדי למנוע מריבה בין נדלר לבין ארד.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען, כי הוכח שאזולאי השתמש ברשיון האסבסט של מעוף פרויקטים ללא כל אישור עוד בהיותו עובד של ריקרוס.

גם בענין זה שינה אזולאי את גרסתו מספר פעמים, ותחילה טען כי הוא לא עשה שימוש ברשיון של מעוף אלא ברשיון שלו, ובהמשך טען שניתן לו אישור של נדלר לעשות כן ולאחר מכן טען כי לא רצה לומר זאת בחקירה שבוצעה כדי להגן על נדלר וארד במסגרת הסכסוך שהיה ביניהם.

על אף טענתו של אזולאי כי יש לו הקלטה של נדלר המאשר לתת לו ולמר מילחם לעשות שימוש ברשיון, הוא נמנע מלצרף הקלטה זו בטענה שמדובר בראיה שאינה קבילה וזאת על אף שלא ציין את ההקלטה בגילוי המסמכים וכן על אף שלאור ההלכה של המעבר מקבילות למשקל, היה מצופה כי יגיש הקלטה זו. המסקנה היא – שאילו היה מביא הקלטה זו היא היתה פועלת נגדו.

לגבי הפרויקט בבית קמה – אזולאי בהתחלה הודה כי הוא עשה עבודה זאת תוך שימוש ברישיון האסבסט של מעוף פרויקטים ואחר כך שינה את גרסתו וטען כי העבודה בוצעה תוך שימוש ברישיון האסבסט של חברת מ.ע.א.. בבית הדין הודה אזולאי כי עד פברואר 2014 הוא ביצע עבודות אסבסט תוך שימוש ברישיון של מעוף פרויקטים.

1. בסיכומי אזולאי נטען, כי העד מר מילחם העיד שנדלר אישר לו ולאזולאי להשתמש ברשיון של מעוף וריקרוס, כך שאין להם זכות להלין בגין השימוש ברשיון שאושר להם.

דיון והכרעה

1. מהראיות שהוצגו לנו לא שוכנענו מגרסת אזולאי כי נדלר אישר לו ולמר מילחם לעשות שימוש ברשיון האסבסט ואף תמוה בענינו שאם היתה לו הקלטה בענין זה – כי הוא לא הציגה לבית הדין.
2. על כן, בהתאם לראיות שבפנינו אנו קובעים, כי השימוש שעשה אזולאי ברשיון האסבסט של החברות נעשה שלא כדין ולא בהסכמת החברות ו/או נדלר.

העברת חשבוניות של חומרי גלם בגין עבודות שבוצעו על ידי מ.ע.א. לתשלום ריקרוס

1. לגרסת החברות – בתקופה שבה אזולאי עדיין עבד בריקרוס וכאשר מ.ע.א. כבר החלה לבצע עבודות עבור לקוחות שונים, אזולאי העביר את החשבוניות שמ.ע.א. חויבה בהן בגין חומרי גלם בהם עשתה שימוש לתשלום על ידי ריקרוס.
2. על מנת להוכיח טענה זו, צירף נדלר לתצהירו העתק מחשבונית שריקרוס קיבלה מ"מעבדות ו.ש. בע"מ" על אף שהעבודות באותו אתר לא נעשו על ידי ריקרוס אלא על ידי מ.ע.א..
3. אזולאי לא הכחיש כי מדובר בחשבוניות של מ.ע.א. אשר הועברו לריקרוס לתשלום, אך טען בתצהירו שמדובר בטעות של הספק אשר רגיל לעבוד עם ריקרוס ואשר בטעות שלח את החשבוניות לתשלום לריקרוס ולא למ.ע.א. וכי כאשר הטעות התגלתה, ביטל הספק את החיוב, ובכל מקרה, מעוף פרויקטים וריקרוס לא שילמו חשבוניות אלו.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען, כי הוכח שריקרוס קיבלה חיובים וחשבוניות עבור עבודות שביצעה מ.ע.א. כאשר אזולאי אישר לריקרוס לתשלום במסגרת תפקידו חשבונות של ספקים של מ.ע.א. מתוך כוונה כי ריקרוס תשלם עבור חומרי הגלם שמ.ע.א. עשתה בהם שימוש בפועל, כמו למשל החשבוניות של "מעבדות ו.ש. בע"מ".
2. נציין, כי אזולאי לא התייחס כלל בסיכומיו לטענות החברות לענין אותן חשבוניות.

דיון והכרעה

1. מהעדויות שהוצגו בפנינו עולה, כי אזולאי העביר חשבוניות של מ.ע.א. לריקרוס על מנת שריקרוס תשלם עבורם, ואולם בפועל ריקרוס לא שילמה חשבוניות אלו.

עבודות שיפוץ המשרדים בחברה של אזולאי במגדל העמק

1. בתצהירי החברות נטען, כי במהלך החודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 העסיק אזולאי עובדים של חב' ריקרוס בשיפוץ משרדים של מ.ע.א. במגדל העמק, כאשר באותה תקופה אותם עובדים עדיין עבדו בחב' ריקרוס וקיבלו ממנה שכר.
2. החברות אף הגישו תצהיר של העובד מר מחמוד מחמוד אשר סיפר כי אזולאי העסיק אותו בביצוע עבודות החשמל במשרד של חב' מ.ע.א. במגדל העמק.

מר מוחמד אף זכר את התאריך הספציפי שבו עבד בשיפוץ המשרדים במגדל העמק - 12.12.2013 שכן היתה לו חשבונית בגין רכישת ציוד חשמל מאותו יום.

מר מחמוד העיד עוד כי הוא רכש ציוד מ"חשמל ישיר" על חשבונה של ריקרוס עבור עבודת השיפוץ במשרד כאשר מהחנות הוא נסע ישירות לעבוד במשרד של אזולאי במגדל העמק. כן ציין מר מחמוד, כי אזולאי אמר לו שמדובר בעבודה פרטית^[9] וכי הוא יקבל את התשלום בגין עבודה זו בתלוש השכר כאשר אזולאי יתחשבן עם ריקרוס בגין תשלום זה. מר מחמוד זכר כי בנוסף לעבודה במשרד ביום 12.12.2013 הוא עבד עוד יום שבוע לאחר מכן באותו משרד.

1. מר מחמוד נחקר בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.2.2018, כאשר מעדותו עלה שביום 12.12.2013 הוא היה העובד היחיד שעבד בשיפוץ המשרד במגדל העמק. מר מחמוד העיד, כי התשלום שהוא קיבל בגין עבודת השיפוץ במשרד עמד על 1,200 ₪ והופיע כבונוס בתלוש השכר של דצמבר 2013.
2. אזולאי נחקר בענין זה 1.2.2018 והוא אישר כי מר מחמוד ביצע את עבודות החשמל במשרדי מ.ע.א. במגדל העמק. לגרסתו – הוא אמר למר מחמוד שמדובר בעבודה פרטית ושילם לו 800 ₪ במזומן ללא קבלה עבור יומיים עבודה ועבור החומרים שנרכשו.
3. באשר לבונוס בסך 1,200 ₪ שמר מחמוד קיבל באותו חודש, אזולאי טען שתשלום זה שולם למר מחמוד בגין עבודה פרטית שהוא ביצע באותו חודש בביתו של נדלר ולא במשרדי מ.ע.א. אזולאי הכחיש שהחשבונית שהתקבלה בחב' ריקרוס מחב' טכנו מיטל קשורה לעבודה במשרדו.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען כי במהלך חודשים דצמבר 2013 וינואר 2014 העסיק אזולאי עובדים של ריקרוס בשיפוץ משרדים של מ.ע.א. במגדל העמק כאשר בפועל באותם ימים העובדים עבדו בריקרוס וקיבלו שכר מריקרוס. בענין זה העיד מר מחמוד אשר גם הצהיר כי עובד נוסף בשם מאהר ביצע איתו את עבודות השיפוץ, כאשר מאהר עבד באותו חדש בריקרוס וקיבל ממנה שכר וגם התשלום שקיבל מחמוד בגין העבודה במגדל העמק הוא קיבל בשכר שהוא קיבל מריקרוס באישור אזולאי.

מחמוד גם אישר כי הוא רכש מחשמל ישיר עבור עבודות שיפוץ אלו, כאשר את התשלום עבור הציוד שילמה ריקרוס.

1. בסיכומי אזולאי נטען, כי עדותו של מחמוד לא היתה מהימנה, כאשר מחמוד לא הכחיש שהוא ביצע עבודות בביתו של נדלר וכי תשלום הבונוס בסך 1,200 ₪ שהוא קיבל הוא בגין עבודות אלו.

דיון והכרעה

1. מהעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו כי אזולאי העסיק את מר מחמוד, בעוד מר מחמוד עובד בחב' ריקרוס, בשיפוץ משרדי מ.ע.א. במגדל העמק. לא שוכנענו ולא הובאו לנו כל ראיות לכך שאזולאי שילם למר מחמוד סכום במזומן עבור עבודה זו או כי מר מחמוד ביצע באותו חודש עבודה בביתו של נדלר, ועל כן – שוכנענו, בהתאם לנטל הנדרש במשפט אזרחי, כי הבונוס שקיבל מר מחמוד באותו חודש מריקרוס בסך 1,200 ₪ ניתן לו למעשה בגין העבודה שהוא ביצע במשרדי מ.ע.א. ולא בגין עבודתו בריקרוס.

הצעות מחיר תוך שימוש בחברות

1. לגרסת החברות, אזולאי הגיש הצעות מחיר ללקוחות שונים בשם החברות, בעודו עובד בריקרוס, מתוך כוונה לבצע את העבודות באמצעות מ.ע.א.

כך למשל, בתצהירו של נדלר, הוא מפנה להצעת מחיר שנשלחה לריאן בקיבוץ כברי באוקטובר 2013.

כן מפנה נדלר לעבודות שביצע אזולאי באמצעות מ.ע.א. באליאנס חברה לצמיגים ביוני 2014, תוך שהוא מציג את עצמו כנציג החברות.

1. בתצהירו של יניר מלך מטעם החברות נטען כי במסגרת החברה שהקים אזולאי הוא עשה שימוש בשם של ריקרוס ו/או של מעוף פרויקטים על מנת להטעות את לקוחות החברה, כאשר הוא אף הציג ללקוחות פוטנציאלים רשימת לקוחות של מעוף פרויקטים כאילו אלו היו לקוחות של מ.ע.א. ואף מסר להם שמ.ע.א. היא קבלן משנה של מעוף פרויקטים תוך שהוא מצהיר כי הוא בעל רשיון מתאים לסילוק אסבסט ומציג את רשיון קבלן האסבסט של מעוף פרויקטים.

לגרסת יניר מלך, לצורך כך אזולאי לקח את הניירת של מעוף פרויקטים ושתל פנימה את פרטיו האישיים.

מר מלך בתצהירו ציין, כי במסגרת החקירה שהוא ביצע, הוא פנה לאזולאי וביקש לקבל הצעת מחיר לפירוק גג אסבסט, כאשר אזולאי שלח אליו הצעת מחיר ב-7.3.2014 וציין על הצעת מחיר זו כי החברה מורשת לעסוק בפירוק לוחות אסבסט צמנט וצירף להצעת המחיר את רישיון קבלן האסבסט של מעוף פרויקטים ואף רשימת ממליצים על דף עם לוגו של מעוף פרויקטים, כאשר פרטי ההתקשרות הם של אזולאי. הוא הוסיף כי הוא ניהל שיחת טלפון עם אזולאי ב-7.3.2014 ובאותה שיחה אזולאי אישר כי הוא ממעוף פרויקטים.

על פי תצהירו של מר מלך, כאשר הוא חקר את אזולאי לגבי פעולות אלו בחקירה שנערכה לו לקראת סיום עבודתו, טען אזולאי כי פעולות אלו נעשו בטעות.

1. בחקירתו הנגדית נשאל אזולאי לגבי השיחה שלו עם מר מלך והוא אישר שהוא שלח לו דף עם לוגו של מעוף פרויקטים, כאשר הפרטים באותו דף היו הפרטים האישיים שלו ולא של מעוף פרויקטים. כמו כן אישר אזולאי כי הפרויקטים שצוינו ברשימת הממליצים שהוא שלח למר מלך היו פרויקטים שהוא עשה במסגרת עבודתו בחברות וכי הוא הציג את עצמו כ"מאיר ממעוף פרויקטים". בענין זה אזולאי העיד כי נדלר נתן לו אישור "להשתמש בשם שלו פה ושם" וכי יש לו הקלטה חלקית בענין זה שהוא לא הגיש לתיק בית הדין.

כשאזולאי נשאל למה הוא לא אמר זאת בחקירה שביצעו החברות כאשר נשאל בענין זה, אלא אמר שזה נעשה עקב טעות, הוא השיב שתשובתו היתה מתוך התרגשות לנוכח מעמד החקירה וכן עקב הסכסוך שהיה באותו עת בין נדלר לבין ארד שכן הוא רצה "לשבת ולדבר לבד עם יניב בענין הזה".

סיכומי הצדדים

1. בסיכומי החברות נטען, כי אזולאי עשה שימוש בשמן של החברות ועל אף מצג השווא שהציג לרשם החברות בדבר שינוי שם החברה, הוא המשיך לעשות שימוש בשמה הקודם של החברה שהוא הקים "מעוף מ.ע.א." תוך הטעיית לקוחות החברה.

הוכח כי אזולאי הציג עצמו ללקוחות שפנו אליו לקבלת שירותים כנציג מעוף פרויקטים ואף זייף את מסמכי מעוף ושתל את פרטיו האישיים במסמכים. הוא אף מסר ללקוחות פוטנציאלים את רשימת הלקוחות של מעוף פרויקטים וכך גזל, תוך גניבת עין, את לקוחות החברה אשר התכוונו לקבל שירות ממעוף פרויקטים.

כאשר נחקר בענין זה שינה אזולאי את גרסתו מספר פעמים, בהתחלה הכחיש, לאחר מכן טען שזה נעשה בטעות ולאחר מכן טען כי אושר לו על ידי נדלר וארד לעשות כך.

1. אזולאי בסיכומיו אינו מתייחס לרכיב זה בתביעת החברות.

דיון והכרעה

1. מן המפורט לעיל, בדומה לענין השימוש ברשיון האסבסט – גם בענין זה שוכנענו כי אזולאי עשה שימוש שלא כדין ולא בהרשאה בפרטים של החברות וכי יש לקחת ענין זה במסגרת הפיצוי על פי חוק עוולות מסחריות.

דיון והכרעה לענין ס' 13 לחוק עוולות מסחריות

1. כפי שעולה מהדוגמאות השונות המצוינות בפסק דין זה, הראיות שבפנינו מלמדות על כך שאזולאי הפר את חובות תום הלב שלו כעובד ופעל כנגד החברות תוך מעילה באמונן ובגין כך, עליו לפצות את החברות בהתאם לס' 13 לחוק עוולות מסחריות הדן בפיצוי ללא הוכחת נזק.
2. עם זאת, אנו סבורים, כי העוולות אשר בוצעו על ידי אזולאי התבצעו במסכת אחת של מעשים, ואין מקום לחייבו באופן נפרד לכל פעולה שביצע.
3. כפי שצוטט לעיל – על פי ס' 13 לחוק עוולות מסחריות סכום הפיצוי על פי סעיף זה עומד על 100,000 ₪, ואנו קובעים שעל אזולאי לפצות את החברות במלוא הסכום.
4. בענין זה נפנה לענין קאנטרי פלורס בע"מ^[10]. באותו ענין קבע בית הדין הארצי כי העובדת הפרה את חובת האמון ותום הלב המוטלת עליה כלפי מעסיקתה, שכן בעת שהודיעה שבכוונתה לפרוש לגמלאות היא פעלה להקמת עסק עצמאי בתחום עיסוקה של החברה בה עבדה ואף השתמשה במידע עסקי שנגע לעסקאות שבהן טיפלה או עסקה במהלך עבודתה אצל המעסיקה לצורך קידום עסקה העצמאי "תוך גזלה של ממש". באותו ענין פסק בית הדין הארצי 100,000 ₪ כפיצוי בגין חוסר תום לב ותוך הפרת חובת האמון והנאמנות.
5. גם בענין ימית שהוזכר לעיל נפסק 100,000 ₪ פיצוי ללא הוכחת נזק, על אף שרכיב זה לא נתבע בכתב התביעה מתוקן – ובית הדין הארצי אישר את פסיקת האזורי בענין זה.
6. נציין, כי בענין דוד לבל^[11] שהוזכר על ידי החברות בסיכומיהן, בית הדין הארצי פסק כי על לבל לפצות את החברה בסכום של 90,000 ₪, כאשר מסכום זה הוא הפחית את השכר שלא שולם למר לבל.
7. מכל מקום, כאשר אנו לוקחים בחשבון את הפסיקה במקרים דומים וכן את הוראות ס' 13 לחוק עוולות מסחריות ואת מעשיו החמורים של אזולאי - אנו סבורים כי בנסיבות תיק זה, יש לחייב את אזולאי בפיצוי ללא הוכחת נזק בסך של 100,000 ₪ וזאת מעבר לנזקים הספציפיים אליהם התייחסנו לעיל.

תביעות אזולאי

1. התביעה שהגיש אזולאי כנגד החברה הינה ברכיבים הבאים:

1. באשר לשכר העבודה והבונוס – כפי שפירטנו לעיל – בנסיבות תיק זה איננו סבורים כי יש מקום לחייב את ריקרוס לשלם לאזולאי בגין שכר חודש פברואר 2014 ובגין הבונוס שצוין בהסכם 10.11.2013.
2. באשר לפיצויי הפיטורים – מדברי ב"כ החברות בפנינו – החברה פדתה את כספי הפיצויים של אזולאי שהיו בביטוחי המנהלים על שמו.

פיצויי הפיטורים

1. כפי שפורט לעיל, אזולאי עבד בשלושת החברות ברצף, כאשר הוא החל את עבודתו במעוף אאוטסורסינג ביום 1.10.2003 בתפקיד של מהנדס וביום 1.5.2004 הוא עבר להיות מועסק על ידי מעוף פרוייקטים.

אין מחלוקת כי אזולאי עבר ממעוף אאוטסורסינג למעוף פרוייקטים תוך שמירה על זכויותיו ועל וותקו ומבלי שכספי פיצויי הפיטורים שוחררו לזכותו. אזולאי התקבל במעוף פרוייקטים כמהנדס חברה וכמנהל פרויקטים ובמסגרת עבודתו במעוף פרוייקטים קודם לתפקיד סמנכ"ל תפקוד ובתקופה מסוימת אף כיהן כמנכ"ל מעוף פרוייקטים.

1. במסמך עדכון שכר מ-15.1.2007 שנחתם על ידי הצדדים נקבע:

1. ביום 29.1.2007 חתם אזולאי על הסכם עבודה (נספח ה' לתצהירו) בו נקבע כדלקמן:

1. ביום 1.6.2010, אזולאי עבר לעבוד בחב' ריקרוס, כאשר גם מעבר זה נעשה תוך שמירת רצף זכויותיו ומבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים. תפקיד אזולאי בריקרוס היה סמנכ"ל תפעול.
2. יצויין, כי העברת אזולאי לחב' ריקרוס נעשתה במסגרת של הסכם, נספח ג' לכתב התביעה שכנגד, אשר על אף שלא נחתם על ידי אזולאי –משקף את ההסכמות בין הצדדים.

בהסכם נקבע, בין היתר, כדלקמן:

ובס' 10 להסכם נרשם:

ובס' 11 להסכם נרשם:

1. נציין עוד, כי בזמן המעבר לחב' ריקרוס, ביום 1.6.2010, קיבל אזולאי מכתב מנדלר בו נרשם כי עם עזיבתו של אזולאי את חב' ריקרוס מכל סיבה שהיא, מתחייבת מעוף פרוייקטים לשחרר את כל הכספים שהופקדו על שמו בפוליסת ביטוח מנהלים בתקופת עבודתו (נספח 4 לכתב התביעה של אזולאי).

1. אזולאי היה עובד חודשי במשכורת חודשית כאשר במועד סיום עבודתו שכרו החודשי עמד על 22,000 ₪.
2. אין מחלוקת כי אזולאי בוטח גם במבטחים וגם במגדל ואף הייתה לו קרן השתלמות.

סיכומי הצדדים

1. בסיכומים מטעם אזולאי נטען, כי אין מקום לשלול את פיצויי פיטוריו שכן קודם כל פוטר ורק לאחר מכן הועלתה נגדו טענת גניבה.

הנטל להוכחת קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם מוטל על המעסיק, וכאשר הטענה היא לענין גניבה – המעביד נדרש לנטל הוכחה מוגבר. לטענת אזולאי –אין במעשים בהם הוא נחשד על מנת להוביל לשלילה, בוודאי לא מוחלטת, של פיצויי הפיטורים, כאשר לא הוכח שהוא גנב סחורה אלא לכל היותר מדובר בחשדות וקונספירציות.

כאשר בית הדין בא להכריע בשאלת פיצויי פיטורים, על פי הפסיקה עליו לשקול שיקולים לחומרה ושיקולים לקולא וכן לשקול שלילה חלקית של הפיצויים.

מאחר והנסיבות שבגינן הוחלט לסיים את העסקתו של אזולאי היו שיקולים אסטרטגים של המעסיק ולא גניבה או מרמה ממעסיק, כאשר טענות בענין זה הועלו רק לאחר פיטוריו, אין צדק לשלול את פיצויי הפיטורים במלואם.

ריקרוס התחייבה בהסכם מיום 1.6.2010 לשחרר לזכותו של אזולאי את מלוא פיצויי הפיטורים שהוא צבר לפני כן מכל סיבה שהיא, כאשר בכל מקרה, היה עליה להקטין את הנזק – מה שלא נעשה על ידה, מה גם שהיא לא צירפה לבית הדין כל דו"ח לגבי הנזק שנגרם לה. כל הנזקים הנטענים היו על פי הערכה ללא כל סימוכין או בדיקה רצינית בוודאי לא על פי מידת ההוכחה המוגברת כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקה.

יש לשים לב בענין זה גם לתקופת עבודתו של אזולאי העומדת על למעלה מ-10 שנים, לתלות שהוא פיתח בעבודתו אצל החברות, בשים לב כי לאורך תקופת עבודתו נתן ממיטב זמנו ומרצו לטובת העבודה בחברות וכן לשים לב לגילו המתקדם.

במקרים דומים בפסיקה נשללו מעובדים בין 20% ל-50% מפיצויי הפיטורים.

1. בסיכומים מטעם החברות נטען, כי אזולאי היה עובד בכיר במשרת אמון בכירה ומוגברת ואמון על ביצוע בפועל של פרויקטים רבים ואיש הקשר הבכיר בין ביצוע העבודות בשטח לבין הנהלת החברות.

הסכם ההעסקה מיום 10.11.2013 לא הקנה לאזולאי את האפשרות לגנוב את זהות החברות ולהתחזות להן בזמן שהוא מועסק ולגנוב לקוחות והכנסות.

בסיכומי החברות נטען, כי יש לדחות את תביעת אזולאי כלפי החברות, מאחר ומעשיו שנעשו בהסתר גרמו לחברות לנזקים כבדים.

יש לשלול את פיצויי הפיטורים של אזולאי לאור הנסיבות החמורות שתוארו, מפנים לענין אריה עציוני^[12] ואלוניאל^[13].

הפרה חמורה של חובת אמונים עשויה להביא לשלילה מוחלטת של הזכות לפיצויי פיטורים, כאשר ניתן לשלול פיצויי פיטורים בשל מעשי גניבה ופעולות עובד להתחרות במעסיקו.

1. בסיכומי אזולאי נטען כי החברות לא עמדו בנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים כאשר החברות אף הודו בסיכומים מטעמן כי לא בוצע אקטואריה וכל הנזק הנטען מבוסס על הערכה גרידא.
2. אזולאי פוטר מעבודתו ורק לאחר מכן הואשם לשווא בגניבה, מרמה, הסגת גבול ועוד. אין במעשים בהם הוא נחשד כדי להוביל לשלילה, בוודאי לא מוחלטת של פיצויי הפיטורים, במיוחד כאשר התיק הפלילי כנגדו נסגר.

דיון והכרעה

1. כפי שפורט לעיל, אזולאי עבד בכל אחת משלושת החברות בתקופה אחרת, כאשר בסיום עבודתו עבד בחב' ריקרוס.

נציין, כי חב' ריקרוס איננה חלק מ"אשכול מעוף" אלא מדובר בחברה נפרדת, אשר עובדת בשיתוף פעולה עם אשכול חברות מעוף, כאשר חלק מבעלי המניות של ריקרוס הם גם בעלי מניות בחברות מעוף.

1. מכל מקום, היות וחב' ריקרוס היא חברה נפרדת מאשכול חברות מעוף, ולאור מכתבו של נדלר מ-1.6.2010, אנו סבורים, כי חב' ריקרוס לא היתה זכאית לשלול את פיצויי הפיטורים של אזולאי בגין תקופה שבה הוא לא עבד אצלה, ובוודאי שלא היתה זכאית לפדות את הכספים אשר הופקדו על ידי חברות אחרות לביטוח המנהלים שלו. התנהלותו של אזולאי והמעשים אשר יוחסו לו כולם קרו בתקופת עבודתו בחב' ריקרוס ולא בחברות מעוף ולא היה מקום לשלול את פיצויי הפיטורים המתייחסים לעבודתו בחברות מעוף.
2. על כן – אנו קובעים כי אזולאי זכאי למלוא פיצויי הפיטורים בגין עבודתו עד ליום 1.6.2010 בחברות מעוף.

שכרו האחרון של אזולאי בתקופת עבודתו במעוף עמד על 22,000 ₪ כאשר הוא עבד באשכול מעוף מ-1.10.2003 ועד 1.6.2010 – סה"כ 6 שנים ו-8 שנים.

22,000 X 6.66 שנים = 146,520 ₪.

1. באשר לעבודתו בחב' ריקרוס – הרי שאזולאי עבד בחברה זו כ3.5 שנים ובסיום עבודתו הפר באופן חמור וביודעין את חובות האמון המוטלות עליו.

בענין מכנו דין בע"מ^[14] ניתן לאחרונה פסק דין שבו החליט בית הדין לשלול לחלוטין את פיצויי הפיטורים של מנכ"ל החברה אשר עבד בחברה 16 שנים ואשר הפר את חובת האמון המוגברת עליו.

בנסיבות המקרה כפי שהובררו, הגענו למסקנה לפיה יש לקבל את ערעורה של החברה ולהורות על ביטול החיוב שהושת עליה לשלם ליעקובי פיצויי פיטורים. זאת, לאור האיזון בין השיקולים לחומרה ולקולא, כפי שיפורטו להלן. השיקולים לחומרה העומדים לחובתו של יעקובי הם בעיקרם אלה: יעקובי הפר באופן חמור וביודעין את חובת האמון המוגברת החלה עליו, מתוקף יחסי העבודה בכללותם והיותו נושא משרה בכיר בחברה. הוא הפר את חובת האמון שלו כלפי החברה כאשר פעל בניגוד עניינים ומבלי שקיבל את אישור החברה להעברת הייצור לרומניה באמצעות חברה בה היה לו ענין אישי, תוך ניצול הזדמנות עסקית של החברה. המדובר בהפרה בוטה של החובות המוטלות עליו כמנכ"ל החברה, כאשר הנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהפרה זו עצום ונאמד במאות אלפי שקלים, אשר אותם חויב יעקובי בפסק הדין המחוזי להשיב לחברה. המדובר אפוא במעשים המצויים בגבול העליון של החומרה. במסגרת השיקולים לקולא, מצויה תקופת ההעסקה הארוכה יחסית שהיא בת כשש עשרה שנים, והעובדה שבמרבית התקופה לא הוכח כי נפל דופי בפעולותיו. באיזון הכולל, ובשים לב לחומרתם היתרה של המעשים, העובדה שאלה בוצעו לאורך זמן ואין המדובר במעידה חד פעמית - שוכנענו כי הכף נוטה לצד החומרה, ועל כן יש לשלול את פיצוי הפיטורים במלואם

1. אנו סבורים כי במקרה דנן, כמו במקרה מכנו דין – יש מקום לשלול במלואם את פיצויי הפיטורים של אזולאי בהתייחס לעבודתו בריקרוס.

פדיון חופשה

1. תחילה נציין, כי אזולאי בסיכומיו מתייחס הן לפדיון חופשה והן לדמי הבראה, ואולם מאחר ובכתב התביעה נתבעו רק כספי פדיון חופשה (ולא דמי הבראה) נתייחס בפסק דין זה אך ורק לרכיב זה.
2. על פי סיכומי אזולאי חוק חופשה שנתית אינו מסדיר אפשרות לשלול פדיון חופשה ועל כן יש לשלמה במלואה, גם אם נשללה מהעובד זכותו לפיצויי פיטורים. אזולאי מעולם לא הסכים לשלילת זכויות אלה.

על פי כתב התביעה – לפי תלוש פברואר אזולאי זכאי ל-38 ימי חופשה בסך 38,070 ₪.

1. בסיכומי החברות נטען, כי לגבי חופשה קיימת התיישנות לתקופה של שנתיים וככל שבית הדין יקבע כי אזולאי זכאי לימי חופשה, יש לקזזם מהסכומים המגיעים לחברות.

דיון והכרעה

1. תחילה נציין, כי טענת החברות לענין תקופת התישנות של שנתיים מוטעית, והיות ואזולאי עבד בחב' ריקרוס כ-3.5 שנים, כאשר תביעתו הוגשה כשנה לאחר סיום עבודתו – ממילא אין התיישנות לענין תביעתו לפדיון חופשה.
2. מכל מקום, לאור החופשה הצבורה המפורטת בתלושי השכר של אזולאי ולאור סכום פדיון החופשה המפורט בתלוש 2/2014 – אנו מקבלים את תביעת אזולאי בכל המתייחס לפדיון חופשה, וקובעים כי הוא זכאי לפדיון חופשה בסכום של 38,070 ₪.

צו עשה לשחרור כספים בקרן השתלמות ובביטוח מנהלים

1. בכתב תביעתו תבע אזולאי כי החברה תשחרר את הכספים הצבורים בביטוח מנהלים על שמו (תגמולים ופיצויי פיטורים) וכן בקרן השתלמות.
2. בדיונים שהתקיים עלה, כי החברה פדתה את כספי פיצויי הפיטורים בביטוח מנהלים.
3. הצדדים לא התייחסו במסגרת סיכומיהם לשחרור כספי התגמולים בביטוח המנהלים ו/או לשחרור כספי בקרן השתלמות, ובכל מקרה, על פי ההלכה, אנו קובעים כי על החברות לשחרר את הכספים הצבורים שם לזכותו של אזולאי.

פגיעה בשם הטוב

1. בכתב התביעה תבע אזולאי לפיצוי בגין פגיעה בשמו הטוב.
2. בסיכומי החברות נטען, כי אזולאי הוא שפגע בשם הטוב של החברות ולא להיפך.
3. בסיכומי התגובה של אזולאי נטען, כי החברות פעלו במטרה לפגוע באזולאי ועל כן יש לחייבן בכפל הפיצוי הקבוע בס' 7 א לחוק איסור לשון הרע. די בהוכחת כוונה אובייקטיבית ואין חובה בהוכחת כוונה סובייקטיבית, כאשר החברות צפו היטב את תוצאות ניוד הקו והכזבים שפורסמו כנגד אזולאי ועסקו בקרב לקוחותיהן.

דיון והכרעה

1. הלכה היא כי תביעה מכוח חוק "לשון הרע", הינה תביעה נזיקית לכל דבר ועניין, וככזו, מוטל על התובע להוכיח אותה במאזן ההסתברות בבחינת "המוציא מחבריו, עליו הראיה"^[15]. בראש ובראשונה, על התובע להוכיח כי הנתבע ביצע פרסומים של לשון הרע כמשמעותם בחוק. המבחן להתקיימות העוולה, קרי האם הפרסום היה משפיל, פוגע או מבזה, הוא מבחן אובייקטיבי ולא סובייקטיבי בעיניו של האדם הסביר ^[16].
2. באשר למידת הפירוט הנדרשת, נקבע^[17]:

"באשר למידת הפירוט הנדרשת מהתובע בתביעת לשון הרע, נאמר כי

"בכתב תביעה במשפט לשון הרע יש להצביע על העובדות המקימות את כל מרכיביה של עילת העוולה האזרחית, היינו: את מרכיב ה"פרסום", מרכיב "לשון הרע" והעובדות שמהן נגזרת אחריותו של כל אחד מהנתבעים. תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את "פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע". כאשר לשון הרע נאמרה בעל-פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן" (שנהר, עמ' 420-421).

בעניין די.אס.פי נקבע, כי מרכיב "לשון הרע" דורש פירוט מספיק לאמירה המהווה את עילת התביעה, גם אם הדברים לא נכתבים בכתב התביעה כציטוט ישיר. מרכיב ה"פרסום" דורש פירוט של זהות המפרסם, זהות הנמען או הנמענים של הפרסום, המועד בו נאמרו הדברים והנסיבות בהן נאמרו. בהקשרים מסוימים יידרשו גם פרטים נוספים, דוגמת העובדות אשר מקימות את אחריות הנתבע (למשל כאשר תאגיד נתבע בגין אמירה של מי מעובדיו), המקום והמסגרת בהם הדברים נאמרו, או זהות האנשים שמהם התובע שמע על הפרסום מושא התביעה. עוד נקבע כי ככל שאין בידי התובע את המידע המלא לגבי הפרסום שבגינו הוא תובע - עליו להבהיר כי פירט את כל הידוע לו וכי אין בידיו מידע נוסף, ובית הדין ישקול האם הפירוט הקיים מספיק כדי לבסס עילת תביעה." .

1. במקרה דנן נציין תחילה, כי תביעתו של אזולאי לענין לשון הרע (פגיעה בשם הטוב) אינה מפורטת כנדרש. אזולאי לא פירט מי אמר לגביו מה, למי, איפה ולמעשה – כל תביעתו בענין זה הינה לאקונית ולא מפורטת.

אשר על כן – דין התביעה להדחות – שכן כלל לא ברור מה אזולאי מייחס לנתבעות או למי מהן.

מכל מקום, ככל שהטענות כנגד אזולאי מתיחסות לגניבה ממעביד או להפרת חובות תום הלב שלו כעובד, הרי שכפי שעולה מפסק דין זה, אמרות החברות לא היו חסרות בסיס.

1. מכל המפורט לעיל – תביעות אזולאי בהתייחס לפגיעה בשם הרע – נדחות.

סוף דבר

1. מכל המפורט לעיל – תביעות החברות כנגד אזולאי מתקבלות ברכיבים הבאים:

לענין שקי הביג באג – סך של 40,000 ₪; לענין הפעילות בסנפרוסט - 23,687 ₪; וכן לענין החזר שכר מחודשים דצמבר 2013-ינואר 2014, למעט ימי מחלה. כמו כן, 100,000 ₪ בהתאם לס' 13 לחוק עוולות מסחריות.

1. תביעת החברות נדחות ברכיבים הבאים:

התביעה לענין הפעילות בדשנים; החזר תשלום שכר לצוות העובדים בגליל המערבי; קנסות ואובדן הכנסות; נזק לרכב; החזר הוצאות שכר לג'וג'ו; הוצאות נסיעה לחודשים דצמבר 2013 עד פברואר 2014; החזר הוצאות בגין איסוף ראיות ויעוץ משפטי; פגיעה בהכנסות ובמוניטין.

1. תביעות אזולאי כנגד החברות מתקבלות ברכיבים הבאים:

פיצוי פיטורים בגין תקופות עבודתו בחברות מעוף בסך 146,520 ₪ כאשר אינו זכאי לפיצויי פיטורים בגין תקופת עבודתו בריקרוס; פדיון חופשה בסך 38,070 ₪; שחרור כספים הצבורים בקרנות.

1. תביעות אזולאי נדחות ברכיבים הבאים:

שכר חודש פברואר 2014 ובונוס; פגיעה בשם הטוב.

1. כל הסכומים שפורטו ישאו בתוספת הצמדה כריבית הדין בגין התקופה שמ-10.3.2014 ועד מועד התשלום בפועל.

אזולאי רשאי לקזז את החובות של החברות כלפיו מחובותיו לחברות.

1. באשר להוצאות משפט – נציין, כי תביעת החברות כנגד אזולאי היתה בסכום של כ-1.7 מיליון ₪, כאשר בסופו של יום פסקנו כ-200,000 ₪. גם תביעתו של אזולאי כנגד החברות לא התקבלה ברובה הגדול.

בתיק התקיימו 9 דיונים, כאשר 6 מבין הדיונים הללו היו דיונים הוכחות. הסיבה שהיה צורך במספר כה רב של דיוני הוכחות בתיק היה עקב התצהירים הרבים אשר הוגשו על ידי החברות. נציין, כי אנו סבורים שכמות העדים שהחברות הביאו היתה מוגזמת, הן לנוכח התוצאה הסופית והן לאור העובדה, כי מספר רב של עדים אלו היו קשור לטענה בהתייחס לגניבת הביג באגים – כאשר טענות החברות בענין זה כבר הוכחו למעשה בחקירתו הנגדית של אזולאי ולא היה צורך להעיד את כל העדים.

אם לא די באמור נציין, כי התנהלות ב"כ החברות במסגרת הדיונים בתיק היתה לעיתים לא מכבדת כלפי בית הדין (ראה למשל דיון 8.11.2018, אם כי התנהלות זו חזרה על עצמה במספר דיונים) וגם ענין זה יש לקחת בחשבון בעת פסיקת ההוצאות.

מכל המפורט לעיל – אנו קובעים כי אזולאי ישא בהוצאות החברות בסך 5,000 ₪.

1. הצדדים רשאים לפנות בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק דין זה.

ניתן היום, ב' אלול תשע"ט, (02 ספטמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. אזולאי צירף טיוטות מיום 19.10.2013 ו-28.10.2013. ↑

2. ראה למשל עדותו של מר יניר מלך אשר נתבקש ליתן הסבר לסכום התביעה ולא ידע ליתן הסבר למעט לומר ש"דין פרוטה כדין מאה" ↑

3. מפנה לע"א נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ ↑

4. שקים בשווי 40,000 ₪ לגרסת החברות, שנגנבו על ידי אזולאי ↑

5. ע"ע 1079/04 מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל, מתאריך 25.4.2006. ↑

6. עע (ארצי) 2808-03-12 ימית סינון וטיפול במים בע"מ נ' מלה קביטה, ניתן ביום 10.11.2014. ↑

7. ד"נ 20/82אדרס חמרי בנין בע"מנ' הרלו אנד גונ'ס ג.מ.ב.ה, פ"ד מב (1) 221 (11.2.88), בסעיף 16 לעמדת השופט ברק, כתוארו אז; וכן: ע"א 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש, מה (5) 297 (24.9.91); דנ"א 10901/08 בייזמן השקעות בע"מ נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, [פורסם בנבו] (17.7.11). ↑

8. ד"נ אדרס; ראו גם: סעיף 10 לחוק השליחות, תשכ"ה – 1965, וסעיף 15 לחוק הנאמנות, תשל"ט – 1979. ↑

9. מעדותו של מר מחמוד עולה, כי אזולאי אמר לו שזו עבודה פרטית של החברה ולא של אזולאי באופן אישי ↑

10. עע (ארצי) 35403-12-11 קאנטרי פלורס בע"מ – חוה נחמני, ניתן ביום 29.11.2016. ↑

11. עע (ארצי) 62/08 לבל דוד – חברת הדקה ה-90 בע"מ ↑

12. ק"ג (ת"א) 2146/07 אריה עציוני ואיתן סלע נ' חברת כים ניר ואח'. ↑

13. ע"ע 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רינאקוב ↑

14. ע"ע 30448-10-18 מכנו דין בע"מ – עופר יעקבי, פס"ד מיום 14.7.2019 ↑

15. דנ"א 4693/05 בי"ח כרמל-חיפה נ' עדן מלול, מתאריך 29.8.2010 ↑

16. ע"א 7380/06 דרור חטר-ישי נ' מרדכי גילת, מתאריך 2.3.2011. ↑

17. ע"ע 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ - ד"ר אמיר אברמוביץ, מתאריך 30.4.2015 . ↑