לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

פסק דין

התובעת עתרה לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעה בגבה התחתון כ"פגיעה בעבודה" כאמור בפרק ה'

לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה-1995.

רקע עובדתי

1. התובעת הגישה תביעה להכיר באירוע מיום 29.6.13 שבו התכופפה להניח ילד על מזרן, התרוממה וחשה בכאבים עזים, כ"פגיעה בעבודה".

2. תביעת התובעת להכיר בפגיעה בגבה התחתון כ"פגיעה בעבודה" נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי:

"עפ"י האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד שכיר תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך, ומבירורים שנערכו, לא הוכח, לדעתי, שנגרם אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתך".

3. ביום 14.5.14 הגישה התובעת תביעתה לבית הדין ולאחר שנשמעו ראיות הצדדים, נתקבלה גרסתה העובדתית של התובעת. בהחלטת ביניים מיום 13.1.15 נקבעו עובדות המקרה כדלקמן:

א. התובעת ילידת 1967.

ב. התובעת עבדה כסייעת בגן ילדים.

ג. ביום רביעי בשבוע, ה-19.6.13, בשעה 9:40 לערך, הרימה התובעת ילד במשקל של כ-10 ק"ג והניחה אותו על מזרון. בעת שהתרוממה התובעת חשה לפתע בכאבים חזקים בגב התחתון (להלן: "האירוע"). לטענת התובעת עשתה ככל הנראה תנועה לא נכונה. התובעת המשיכה לעבוד עד לסוף יום העבודה.

ד. ביום 23.6.13, יום ראשון בשבוע, פנתה התובעת לקבלת עזרה רפואית.

ה. הרישום הרפואי מיום 23.6.13 שלפיו סובלת התובעת מכאבי גב מזה כחודשיים ימים, אינו משקף את דברי התובעת.

ו. מצבה של התובעת הוא כעולה מהמסמכים הרפואיים.

4. על החלטת בית הדין מיום 13.1.15 הוגשה על ידי הנתבע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי. ביום 8.2.15 ניתנה החלטת בית הדין הארצי המציעה לנתבע למשוך את בקשת רשות הערעור מבלי לפגוע בטענותיו ועם אפשרות לשוב ולעלותן ככל שיהיה בכך צורך, לאחר מתן פסק דין סופי. הנתבע קיבל את הצעת בית הדין הארצי ומחק את הבקשה לרשות ערעור.

5. בהתאם להחלטת בית הדין מונה ד"ר אלכסנדר ברוסקין כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין האירוע לבין המצב הקיים בגבה התחתון של התובעת.

6. ד"ר ברוסקין קובע בחוות דעתו כי:

"ש. מהי המחלה שממנה סובלת התובעת בגב התחתון?

ת. התובעת סובלת מכאבי גב תחתון עם הקרנה לרגל שמאל ועל רקע פריצת דיסקוס ברמה L4-L5

ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין מחלתה הנ"ל לבין האירוע שאירע לתובעת ביום 19.6.13?

ת. ברישום מתאריך 22.10.06 צוין כי לתובעת אובחן ספונדילוליסתזיס ברמה L5-S1. ברישום רפואי מתאריך 24.3.13 צוין כי התובעת סובלת מכאבים בחזה ובמותן מצד שמאל. כתוצאה מכך הופנתה לצילום חזה וגב עליון. בבדיקת CT מתאריך 7.7.13 הודגמו בלטים דיפוזיים קלים ברמות L-3-L-4, L4-L-5 ו-L-5-S1 עם לחץ קל על השק התקאלי. ברישום רפואי בחתימתו של ד"ר שייניס, מומחה לכירורגית עמוד השדרה מהתאריך 22.1.14 צוין כי בבדיקת CT אובחן בקע דיסקאלי משמאל ברמה של L-4-L-5 והומלץ על טיפול כירורגי. ברישום רפואי מתאריך 10.4.14 צוין כי התובעת סובלת מכאבי גב תחתון עם רגישות בעמוד השדרה המותני ובמפרק הסאקרו-איליאק, כח גס שמור ואין DROPFOOT.

בבדיקת מיפוי עצמות מהתאריך 4.5.14 ניתן לאבחן קליטה מוגברת קלה בגופי החוליות הגביות התחתונות. ברישום רפואי מהתאריך 7.12.14 צוין כי לתובעת אובחן בבדיקת CT בלטים דיסקאליים דיפוזיים אחוריים ברמות L3-L-4, L-4-L-5 ו-L5-S1 עם לחץ על השק ועל הנקבים. לא מצאתי בתיקה הרפואי רישומים משמעותיים אודות כאבי גב תחתון או אבחנות המעידות על מצב קודם, למעט הרישום הבודד אודות הספונדילוליסתזיס.

לפי עובדות המקרה מצוין כי התובעת עברה אירוע של הרמת משא כבד בתנוחה לא פיזיולוגית שלאחריו חשה כאבי גב תחתון. כמו כן, ד"ר שייניס, מומחה למחלות עמוד השדרה, ציין לאחר האירוע כי לתובעת אובחן בקע דיסקאלי ברמה L4-L-5 עם לחץ משמאל והמליץ על טיפול כירורגי. ממצא זה הינו חדש ולא היה קיים עובר לאירוע מיום 19.6.13. אי לכך, קיימת סבירות של מעל ל-50% שקיים קשר סיבתי בין פריצת הדיסקוס ברמה L-4-L-5 לבין האירוע מיום 19.6.13.

ש. האם הייתה כאן פגיעה?

ת. לפי הרישומים הרפואיים אודות פריצת הדיסקוס הנדונה, במקרה זה מדובר בפגיעה.

ש. האם הפגיעה גרמה נזק?

ת. הפגיעה גרמה לנזק - פריצת דיסקוס ברמה L4-L-5 עם לחץ על השורש משמאל.

ש. האם גרמה פגיעה זו להופעת המחלה ממנה סובלת התובעת?

ת. לפי הרישומים הרפואיים - פריצת הדיסקוס גרמה לכאבי גב תחתון ולמסכת של בדיקות וטיפולים לאחר מכן.

ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?

ת. קיים רישום בודד משנת 2006 אודות מצב פתולוגי בעמוד השדרה, אולם מצב זה לא אובחן לאחר האירוע. לפי דעתי, פריצת הדיסקוס נובעת על רקע האירוע מיום 19.6.13.

ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין פגיעה כאמור, האם ניתן לומר, כי השפעת תנאי העבודה על הליקוי היא פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו')?

ת. לא מצאתי עדויות בתיק הרפואי כי פריצת הדיסקוס הייתה קיימת עובר לאירוע מיום 19.6.13. לפי דעתי, לאירוע השפעה של יותר מ-20% על הופעת הליקוי בעמוד השדרה". (הדגשות שלי - י.א.ש.).

7. הנתבע ביקש להפנות שאלות הבהרה לד"ר ברוסקין. בהחלטה מיום 17.6.15 אושרה בקשתו, למומחה הועברו שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן:

"ש. אם האירוע הנטען מיום 19.6.13 גרם לבלט דיסק, האם היה מצופה מהתובעת שתפסיק עבודתה לאלתר או לכל הפחות תבקש מנוחה קצרה מהעבודה. אם לא, נא הסבר תשובתך.

ת. לפי עובדות המקרה התובעת המשיכה לעבוד עד סוף היום. היא פנתה לטיפול רפואי לאחר 3 ימים. הסיבה לכך אינה ידועה. כמו כן, כאב הינו דבר סובייקטיבי. אנשים לעיתים סובלים כאב פרק זמן של מספר ימים ולעיתים מיד פונים לטיפול. אין הדבר קשור לפתולוגיה האובייקטיבית בעמוד השדרה המותני.

ש. בחוות דעתך קבעת שלתובעת אובחנה ספונדילוליסתזיס ברמה L5-S1, האם ניתן לומר כי בלטי הדיסק שאובחנו בבדיקת C.T בשנת 2014 הם התפתחות טבעית של האבחנה מסוג ספונדילוליסתזיס ברמה L5-S1? אם לא, נא הסבר תשובתך.

ת. לו היה מדובר בבלט בודד ברמה L5-S1 שהיא הרמה של הספונדילוליסתזיס, אז הייתי מייחס אותו לפתולוגיה. אולם לתובעת אובחן בסופו של דבר בקע ברמה L4-L-5 מעל לספונדילוליסתזיס, ואין קשר בין הפתולוגיות.

ש. בחוות דעתך, קבעת כי התובעת הרימה משא כבד בתנוחה לא פיזיולוגית - האם יש בהרמה והנחה של 10 ק"ג כדי לגרום לפריצת דיסקוס דווקא ברמה L4-L5?

ת. בעובדות המקרה המוסכמות הוכח אירוע טראומטי של הרמת משקל מכיפוף ליישור. מנגנון זה בהחלט יכול לגרום לפריצת דיסקוס.

ש. בחוות דעתך התייחסת לכך, שבהתאם לבדיקת C.T. אובחנו אצל התובעת בלטים פיסקאליים דיפוזיים אחוריים ברמות של L3-L4, L4-L5, L5-S1אולם, לאירוע מיום 19.6.13 ייחסת רק את הבלט L4-L5. האם ניתן לומר כי כמו שניתן לייחס את הבלטים L5-S1 ו-L3-L4 לתחלואה טבעית כך, גם ניתן לייחס את הבלט L4-L5 לתחלואה טבעית. אם לא, כיצד נעשית ההבחנה בין הבלטים השונים וייחוסם לגורמים השונים?

ת. הפתולוגיה החמורה שאובחנה אצל התובעת היא הבקע (פריצת) דיסקאלי ברמה L4-L-5. לתובעת אובחנו פתולוגיות נוספות, אולם אין הן רלוונטיות למקרה כיוון שאין להן משמעות קלינית. בחוות דעתי ציינתי באופן ברור, ואני שב על התייחסותי זו - לא מצאתי בתיקה הרפואי רישומים משמעותיים אודות כאבי גב תחתון או אבחנות המעידות על מצב קודם, למעט הרישום הבודד אודות הספונדילוליסתזיס. לפי עובדות המקרה מצוין כי התובעת עברה אירוע של הרמת משא כבד בתנוחה לא פיזיולוגית שלאחריו חשה בכאבי גב תחתון. כמו כן, ד"ר שייניס, מומחה למחלות עמוד השדרה, ציין לאחר האירוע כי לתובעת אובחן בקע דיסקאלי ברמה L4-L-5

עם לחץ משמאל והמליץ על טיפול כירורגי. ממצא זה הינו חדש ולא היה קיים עובר לאירוע מיום 19.6.13. לפי כך, דעתי היא כי מצבה הפתולוגי ברמה L4-L-5 נובע מהאירוע מיום 19.6.13.

ש. האם יש בתשובותיך לשאלות דלעיל כדי לשנות ממסקנות חוות דעתך כולן או במקצתן? אם לא, נא הסבר מדוע.

ת. אין בתשובתי לשאלות ההבהרה כדי לשנות את חוות דעתי. (הדגשות שלי - י.א.ש.).

טענות הצדדים

8. לטענת התובעת, יש לקבוע כי ביום 19.6.13 במהלך עבודתה הרימה ילד שמשקלו כ-10 ק"ג, השכיבה אותו על המזרן וכאשר התרוממה חשה בכאבים חזקים בגב אשר הלכו והחמירו ככל שחלף הזמן. התובעת גורסת, כי כאבים אלה הינם תוצאה של אותה תנועת התרוממות.

לטענת התובעת, כאשר ניסתה לקבוע תור לרופא באופן מידי לא היה תור פנוי ועל כן נאלצה ליטול משככי כאבים ולחכות עד ליום ראשון בבוקר לבדיקת הרופא. עוד גרסה התובעת, כי הרישום על ידי הרופאה לפיו היא סובלת מכאבי גב מזה חודשיים, נובע מאי הבנה וכי היא עצמה לא התלוננה על כך. לדבריה, מסרה גרסה מהימנה וקוהרנטית אשר התיישבה עם מלוא הראיות שבתיק ואף נתמכת בחוות הדעת הרפואית שניתנה על ידי המומחה מטעם בית הדין.

התובעת טוענת, כי לאור החזקה הקבועה בסעיף 79 שלפיה תאונה שארעה תוך כדי ועקב עבודה יש להכיר באירוע שארע לה כ"פגיעה בעבודה".

9. לטענת הנתבע, לא עמדה התובעת בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה כי ביום 19.6.13 ארעה לה תאונת עבודה. הנתבע טוען, כי התובעת לא הביעה כל כאב בעת האירוע הנטען, היא המשיכה לעבוד כרגיל באותו היום עד לסיום העבודה ואף לא סיפרה דבר למי מעמיתיה לעבודה. לטענת הנתבע, גם לרופאה אליה הגיעה ביום 23.6.13 לא סיפרה התובעת דבר בעניין אירוע בעבודה ואף לא ידעה לתת הסבר מניח את הדעת לרישום "כאבי גב תחתון מזה חודשיים". הנתבע טוען, כי אין לקבל את גרסת התובעת לקרות אירוע תאונתי בעבודה וכי יש ליתן משקל לעובדה שהתובעת נמנעה מלהעיד את הרופאה אשר ערכה את הרישום הרפואי. הנתבע עומד על טענתו כי היה מקום לדחות את התביעה גם ללא מינוי מומחה רפואי.

באשר לחוות דעת המומחה, טוען הנתבע כי הואיל ומבחינה עובדתית היה מקום לקבוע כי לא אירע אירוע תאונתי יש להורות על דחיית התביעה גם לאחר קבלת חוות דעת המומחה. לגופה של חוות הדעת, טוען הנתבע, כי לא ניתן לבסס הכרה לפגיעה בגבה של התובעת על בסיס חוות דעת זו היות שהיא מנוסחת כל כולה על דרך השלילה, היינו, קביעת הקשר הסיבתי נעשית משום שלא נמצא מצב קודם לפני האירוע ומשחוות הדעת מתעלמת מהמסמך הרפואי המהותי מיום 23.6.13 בו נרשם שהתובעת סובלת מכאבי גב מזה כחודשיים. לחילופין, מבקש הנתבע, להפנות למומחה הרפואי שאלת הבהרה בעניין המסמך מיום 23.6.15 ולברר עמו האם אין באנמנזה כדי לשלול קרות אירוע תאונתי מיום 19.6.13 אשר גרם לפריצת הדיסק ברמה L4-L5.

הנתבע טוען כי התשובות שנתן ד"ר ברוסקין לשאלות ההבהרה לא תרמו לשאלות ההבהרה שבמחלוקת, חוות הדעת נותרה עמומה ואין היא יכולה לבסס הכרה בקיום קשר סיבתי רפואי, המומחה חרג מהעובדות שהועברו אליו, תשובותיו לוקות בחסר מלאות בהנחות והשערות לא מבוססות ואינן כוללת תשובות מנומקות לשאלות שהוצגו בפניו.

הכרעה

10. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/8-0 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374) (ההדגשה שלי י.א.ש.).

11. מעיון בחוות דעתו של המומחה עולה, כי המומחה סבור כי קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 19.6.13 לבין הפגיעה בגבה התחתון של התובעת.

עיקר טענות הנתבע נוגעות לשאלה העובדתית האם ארע אירוע תאונתי ביום 19.6.13 - אם לאו. סוגיה זו נבחנה במסגרת החלטת הביניים מיום 13.1.15 שניתנה לאחר שמיעת ראיות הצדדים ושם קבעתי כי גרסת התובעת לגבי עצם קרות המקרה מהימנה עלי, וכי אין ברישום הרפואי לרבות הרישום ממועד כחודשיים לפני האירוע, כדי לסתור את טענותיה. על יסוד אלה, מצאתי לקבל את גרסת התובעת באשר להתרחשות האירוע התאונתי. לא שוכנעתי כי הנתבע הציג כל טעם המצדיק שינוי החלטתי זו. יתר על כן, ממצאי חוות הדעת הרפואית מחזקים את סבירותה של הקביעה העובדתית.

12. באשר לטענות הנתבע כנגד חוות הדעת, אף הן דינן להידחות. חוות הדעת מפרטת את הליקויים מהם סובלת התובעת, מבדילה בין הפתולוגיות השונות וקושרת רק את פריצת הדיסק ברמה L4-L5 לאירוע מיום 19.6.13. חוות דעת המומחה מנומקת ומבוססת על החומר הרפואי שהיה בפניו כמו גם על העובדות שנקבעו בהחלטת בית הדין (גם אם הנתבע אינו מסכים להן).

בקשתו החילופית של הנתבע להפנות למומחה שאלת הבהרה נוספת, אין לקבלה. ראשית, בשל העובדה כי הנתבע ביקש להציג שאלות הבהרה בפני המומחה רפואי. שאלות אלה הוצגו במסגרת ההחלטה מיום 17.6.15 והמומחה נתן להן תשובות מפורטות. שנית, השאלה שאותה מבקש הנתבע להציג בפני המומחה, אינה רלוונטית על רקע קביעתי בהחלטה מיום 13.1.15 שלפיה הרישום הרפואי (שאותו מבקש הנתבע להציג בפני המומחה ושעליו מבוססת השאלה) אינו משקף את דברי התובעת.

13. לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות דעתו של המומחה הרפואי, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר ברוסקין והנני קובעת, כי הפגיעה בגב התחתון של התובעת מקורה באירוע מיום 19.6.13 והיא מהווה "פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבע יישא בהוצאות התובעת בסך של 10,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום

זכות ערעור תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ח' חשוון תשע"ו, (21 אוקטובר 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.