1. המשיב הגיש נגד המבקשת, בקשה בדרך המרצה למתן פסק- דין הצהרתי, כי למשיב אין כל זכויות בשטח חקלאי בגוש 1641, בגוש 1642 ובגוש 1645 ששטחו כ- 26 דונם (להלן:- "המקרקעין"), השייכים למבקשת וכי אין לדרוש מהמשיב כל תשלום בגין המקרקעין.

המבקשת לא הגישה כתב תשובה ולא התייצבה לדיון שנקבע ליום 20/4/15 ולכן ניתן פסק דין בהעדר התייצבות (כיוון שמדובר בהליך בדרך של המרצת פתיחה, הרי שהמבקשת לא היתה מחוייבת להגיש כתב תשובה ולכן ניתן פסק הדין בהעדר התייצבות).

2. בבקשה שלפניי עותרת המבקשת לביטול פסק הדין שניתן נגדה בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות.

המבקשת תמכה טענתה בתצהיר מזכירת פרקליטות דרום. בתצהיר טענה המזכירה, כי החתימה המופיעה על גבי אישור מסירת דואר רשום מיום 19/08/2014 היא חתימת ידה.

הדואר נמסר ביום 19/08/2014 – בתקופת מבצע "צוק איתן". נוכח המצב הביטחוני באשקלון באותה עת, תפקדה השלוחה באופן חלקי בלבד, ויש קושי כיום לברר מה נעשה עם הדואר שנתקבל. עוד טענה המזכירה כי מעיון בכתב התביעה עולה שבכותרת כתב התביעה רשם התובע שייצוג המדינה בתובענה זו, הינו באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים. ויתכן שבשל כך נשלחו על ידה המסמכים שנתקבלו אל פרקליטות מחוז ירושלים. לדבריה התנהל הליך בין המשיב למדינת ישראל במסגרת ה"פ 33680-08-13 (להלן:- "ההליך הנוסף") בבית משפט המחוזי בירושלים. ההליך נמחק בשל חוסר סמכות מקומית, ייתכן ובשל הליך זה באף נבעה הטעות. מאישור המסירה לא ניתן ללמוד מה נמסר במסגרת הדואר, כתב תביעה או זימון לפיכך יתכן ולא בוצעה המצאה כדין.

לגופו של עניין טוענת המבקשת כי המשיב פעל על מנת להפוך לבעל זכויות החכירה במקרקעין והציג עצמו לפני הרשויות (בכללן רשות המיסים) ככזה. המבקשת טוענת כי המשיב חתם בשנת 1975 על הסכם רכישה להעברת זכויות החכירה במקרקעין מידי החוכר המקורי, מר ששון רג'ואן, לידיו. המשיב שילם מס רכישה עבור המקרקעין וכן המשיב פעל לאורך השנים במטרה להעביר את זכות החכירה במקרקעין על שמו, כפי שאכן קרה בשנת 1992.

3. המשיב מתנגד לבקשה.

לטענת המשיב, הנימוק למחדל שבאי התגוננות ואי התייצבות לדיון מלמד על רשלנותה של המבקשת.

לגופו של עניין, המבקשת לא הצליחה להצביע על נימוקי הגנה בבקשה ובתצהיר, המבקשת לא הציגה חוזה חכירה ע"ש המשיב ואף לא אישור העברת זכויות במקרקעין על-שמו.

כמו כן, אין בהסכם שערך המבקש עם רג'און ולא בתשלום מס הרכישה כדי להקנות למשיב זכויות במקרקעין כלפי המבקשת. המבקשת צרפה לבקשה, כתב תשובה שהוגש במסגרת ההליך הנוסף שהתקיים בין הצדדים, והמשיב מתנגד לכך.

4. לאחר שקראתי את כתבי הטענות מטעם הצדדים, החלטתי לדון בבקשה ללא קיום דיון.

ראשית לטענה בדבר ביטול פסק הדין מחובת הצדק, שלגביע טוענת המבקשת, כי ספק אם היתה המצאה של כתב התביעה לידיה.

אין ספק, כי כתבי בי הדין הומצאו לידי המבקשת והלוא הומצא אישור מסירה בדבר המצאתם. על פי נט המשפט, בוצעה המצאה של ההזמנה לדיון לידי המבקשת. אמנם, בוצעה המצאה של ההזמנה לדיון לסניף ירושלים בפרקליטות, כפי שנרשם בכתב התביעה, אלא ששעה שלאחר המצאתו, לא דאגה הפרקליטות לעדכן את התיק בדבר הכתובת הנכונה, אין לה לבוא בטענות אלא אל עצמה.לא ברורה

5. מכאן, לביטול פסק הדין משיקולי בית המשפט. הלכה היא, כי בשעת דיון בבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד בלבד, על בית המשפט לשקול שני שיקולים: האחד, הנימוק למחדל שבאי התגוננות במועד והשני סיכויי ההגנה, כאשר לנימוק השני יינתן משקל כבד יותר.

אשר לנימוק שבאי התגוננות מועד, סבורני, כי נימוקה זה של המבקשת אינו מצביע על זלזול בהליכי בית המשפט.

המצהירה טענה כי יתכן וסברה כי יש להעביר את כתב התביעה לטיפול הפרקליטות בירושלים ויתכן ובשל התקופה המתוחה נוכח המצב הביטחוני אותה העת נפלה טעות והיא לא טיפלה בדבר הדואר שהתקבל. שתי האפשרויות הן אפשרויות סבירות. מדובר במשרד ממשלתי, המייצג את מדינת ישראל במכלול ההליכים המתנהלים נגדה. כתבי הטענות לא הגיעו לידי פרקליט ולא מצאנו, כי גורם כלשהו זלזל בהליך. זאת ועוד, מקיומו של הליך נוסף, שנמחק, בעקבות טענות המבקשת, נמצאנו למדים, כי המדינה לא התעלמה מהמחלוקת ודווקא התגוננותה בהליך שם יש בה כדי להביע דעתה, כי ישנה חשיבות בהגשת הגנה.

מכל מקום, כאשר השאלה השנייה היא החשובה יותר, הרי שמשלא הוכח, כי המבקשת זלזלה בהליכי בית המשפט, יש לדון בשאלה השנייה, כאשר שאלת המחדל תוכל למצוא ביטוי בפסיקת הוצאות.

6. אשר לשאלת סיכויי ההגנה, טוענת המבקשת, כי המשיב פעל להעברת זכויות במקרקעין על-שמו.

המשיב לעומת זאת טוען, כי בבקשה לביטול פסק-דין בהדר הגנה ובתצהיר התומך בבקשה לא נטען מפורשות, כי למשיב זכויות במקרקעין.

דומני, כי תשובתו זו של המשיב מהווה היתממות.

כעולה מכתב התשובה שצורף לבקשה למתן פסק דין בהעדר, רשות מנהל מקרקעי ישראל הגישה כנגד המשיב תביעה לתשלום דמי חכירה שנתיים בלשכת ההוצאה לפועל בכפר סבא.

המשיב הגיש תביעה בהליך הנוסף בבית המשפט המחוזי בירושלים, להצהיר כי אינו בעל זכויות במקרקעין וכפועל יוצא מכך הוא אינו חייב כל תשלום בגין המקרקעין. הבקשה בהליך הנוסף נמחקה בשל חוסר סמכות מקומית והתביעה הוגשה במסגרת תיק זה. המבקשת צרפה לכתב התשובה שהוגש בהליך הנוסף- מכתב פנייה של המשיב למבקשת שהתקבל אצל המבקשת ביום 14/2/05, בבקשה להפחית את דמי החכירה הנדרשים היות והוא חוכר את המקרקעין יחד עם אדם נוסף המצוי שנים רבות בחו"ל וניתק בניהם הקשר ועל כן מבקש לייחס לו מחצית מסכום דמי החכירה, מכתב נוסף ברוח דומה נשלח על ידי המשיב, באמצעות עו"ד אריה נוי, ביום 14/10/10, המבקשת טוענת כי במכתבים אלו יש משום הודאת בעל דין ולפיכך ובצירוף מסמכים וראיות נוספות יש בידה כדי לבסס 'הגנתה' בהליך זה- התנגדותה למתן ההצהרה המתבקשת.

7. לאור האמור, לא ניתן לומר, כי המבקשת לא הצביעה על טענת הגנה ראויה כנגד התביעה, שיש בגינה לדחות את הבקשה.

אמנם, טענותיה של המבקשת לא נתמכו בתצהיר, אך יש לזכור, כי במסגרת הליך שבו מוגשת הגנה, נלמדים סיכויי ההגנה מתוך כתבי הטענות ואילו כאן, צורפו כתבי בי דין שהוגשו במסגרת הליך נוסף, שבו פורטו מלוא טענות המבקשת. עצם העלאת הטענה במסגרת אותו הליך, שההליך דנן הינו חליפו למעשה, יש בה כדי לספק במקרה דנן, על מנת שבשלב זה, יקבע בית המשפט, כי המבקשת הצביעה על סיכויי הגנה הראויים להישמע.

8. סוף דבר, אני מקבלת את בקשת המבקשת ומורה על ביטול פסק הדין מיום 20.4.14.

בשולי החלטתי מצאתי מקום להעיר, כי היה מקום לצפות מהמשיב, כי יסכים בנסיבות העניין, לביטול פסק הדין. בנסיבות העניין ולאור הערתי דלעיל, מצאתי מקום להורות כי הוצאות הבקשה, לטובת המשיב, בסכום של 1,000 ₪ , יחולו בהתאם לתוצאות ההליך העיקרי.

7. היות והתיק העיקרי קבוע לדיון ליום 20/10/15 בשעה 09:00, הרי שכתב תשובה מטעם המבקשת יוגש עד ליום 5.9.15

המבקשת תתייצב לישיבת קדם המשפט ולא תישלח אליה הזמנה נוספת לדיון.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ה, 25 יוני 2015, בהעדר הצדדים.