ניתנה ביום 27 נובמבר 2014

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל אביב (בתיק סע"ש 50398-06-14; סגנית הנשיאה הדס יהלום ונציגות הציבור גב' הרפז וגב' עילם), מיום 23.10.14, במסגרתה נדחתה בקשת המבקש לסילוק על הסף של תביעת המשיב כנגדו.

2. המשיב הגיש לבית הדין האזורי תביעה התוקפת את תקינותו של הליך מכרז, במסגרתו מונתה המשיבה הפורמאלית 3 לתפקיד מנהלת מחלקת התרבות ברמת גן. המשיב, הטוען למעמד של עותר ציבורי, הגיש את תביעתו כנגד המבקש – ראש עיריית רמת גן ויו"ר הדירקטוריון של המשיבה 2; כנגד המשיבה 2 – שהינה חברה עירונית של עיריית רמת גן ומעסיקתה של המשיבה 3; וכנגד המשיבה 3, אשר זכתה כאמור במכרז.

במסגרת התביעה נטען לפגמים קשים שנפלו בהליך המכרז, לרבות יצירת תפקיד יש מאין, התאמת תנאי הסף לנתוניה של המשיבה 3, פגמים בהתנהלות ועדת כוח האדם, מינויה של המשיבה 3 נוכח היותה פעילה פוליטית של המבקש וכן נוכח מערכת יחסים אישית נטענת ביניהם, ניגוד עניינים בעבודה המשותפת כתוצאה מכך, ועוד. הסעד המבוקש הינו ביטול המינוי, וככל שבית הדין יסבור שיש בכך צורך – פרסום מכרז חדש.

3. המבקש הגיש בקשה לסילוק התביעה שהוגשה נגדו על הסף, בטענה להעדר עילה ולחוסר סמכות עניינית. בית הדין האזורי, לאחר קבלת עמדות הצדדים, דחה את הבקשה וקבע כי הוצאותיה תיקבענה בהמשך ההליך. בית הדין הבהיר כי סילוק תביעה על הסף נעשה ביד קמוצה ובמשורה; כי ההתנהלות המיוחסת למבקש, בהקשר של מינוי המשיבה 3 לתפקיד, עומדת במרכזו של ההליך; כי מתעוררות שאלות כבדות משקל, הדורשות ליבון עובדתי ומשפטי, בדבר "השפעתו או מעורבותו של הנתבע בהחלטת ועדת המכרזים בעניינה של הנתבעת 3"; ולפיכך "אין ספק כי הנתבע הוא צד דרוש לצורך בירור העתירה". בהתייחס לשאלת הסמכות, נקבע כי סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה, מכוח סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט – 1969 (להלן: החוק או חוק בית הדין לעבודה), מתפרסת בין היתר על "תובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה", וזאת מבלי שנדרש כי הצדדים לתובענה יהיו עובד ומעביד.

4. המבקש חוזר, בבקשת רשות הערעור, על הטענות אותן העלה בפני בית הדין האזורי. המבקש סבור כי אין סמכות עניינית לבית הדין לעבודה לדון בתביעה כנגדו, שכן אין לפרש את סעיף 24(א)(1א) לחוק כמאפשר לצרף "בעלי דין נתבעים על דרך הסתם שמטבעם אינם משתייכים למערך הפררוגטיבה הניהולית של המעביד". המבקש מדגיש כי בכתב התביעה לא נדרש כל סעד המכוון כלפיו (אם כי בבקשה לסעד זמני - שאוחדה עם התיק העיקרי - התבקש ממנו להימנע מלעסוק בענייניה של המשיבה 3); הוא עצמו לא קיבל את המשיבה 3 לעבודה, אינו מוסמך לקבלה או לפטרה ואף אינו נמנה על חברי ועדת כוח האדם; אין לו סמכות לבטל מכרז או להורות על מכרז חדש אצל המשיבה 2; וצירופו להליך נעשה שלא מתוך נחיצותו להליך כבעל דין אלא מתוך מניעים זרים. המבקש מדגיש כי גם אם נדרשת שמיעת עדותו, אין בכך כדי להצדיק את צירופו כבעל דין.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובחנתי את טענות המבקש, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתגובת המשיב, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

הלכה פסוקה היא, כי בבתי הדין לעבודה סעד של סילוק על הסף יינתן במשורה, ויש להעדיף את בירור התובענה לגופה (ע"ע 408/07 מדינת ישראל - משה כהן, מיום 13.2.08; בר"ע 8835-06-10 גדי מונטג – צילומעתיק בע"מ, מיום 2.12.10). סעיף 24(א)(1א) לחוק מגדיר את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילתן בין היתר ב"קבלת אדם לעבודה", תוך קביעת הסמכות על פי העילה ובלא סייג כלשהו הנוגע לזהות הצדדים (דב"ע נג/3-25 הוצאת ספרים יבנה בע"מ - אמיר דוידזון, פד"ע כז 425 (1994)). על פני הדברים, בית הדין האזורי יישם אפוא כהלכה את החוק וההלכה הפסוקה בסוגיית הסמכות העניינית.

אשר לטענה בדבר העדר עילה או סעד המופנים ישירות כלפי המבקש - בית הדין האזורי שוכנע כי המבקש הינו צד דרוש בהליך, על מנת לאפשר לבית הדין לפסוק ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה (בר"ע 341/09 ד"ר אנה ימפולסקי – מדינת ישראל, מיום 6.10.10), לצורך פריסת מלוא רוחב היריעה העובדתית הנדרשת להכרעה, ובהתחשב בטענות - שהן ליבה של התובענה - בדבר מעורבותו האישית בהליכי קבלתה לעבודה של המשיבה 3 והכרוך בהם (בר"ע 54442-06-14 מדינת ישראל – ארגון הגננות המחנכות, מיום 13.8.14). לא מצאתי הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בסוגיה זו. לנימוקיו של בית הדין אף ניתן להוסיף כי יש ליתן אפשרות למבקש להתגונן מפני הטענות שהועלו כלפיו טרם שתינתן בהן הכרעה.

6. סוף דבר – בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תגובת המשיב, אין צו להוצאות. אין בכך כדי להביע דעה לגופן של טענות, אשר תתבררנה על ידי בית הדין האזורי במסגרת דיון ההוכחות; זאת ועוד, ככל שיסתבר בסופו של ההליך כי צירופו של המבקש כבעל דין אכן נעשה משיקולים בלתי ענייניים כנטען על ידו – ניתן להניח כי הדבר ימצא את ביטויו בפסיקת ההוצאות.

ניתנה היום, ה' כסלו תשע"ה (27 נובמבר 2014) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.