הטיעונים של המשיבה הם במידה רבה מעגליים. העמדת התנאי של העברת נכסי המשיבה למדינה כתנאי למתן המימון על ידה, כאשר אין מחלוקת שללא המימון החברה לא תוכל לגבש את תכנית הבראתה, מצביעה על היות המשיבה באזור חדלות פירעון. אם כך, ודוקא משום כך, המשיבה אינה יכולה להעביר למדינה את נכסיה (וראו ההחלטה מיום 16.4.15).

כמו כן, הטענה שלולא מימון המדינה, המשיבה היתה צריכה לממש חלק מנכסיה ממילא, אינה טענה המועילה לה, שכן אף טענה זו נמצאה כמבססת את ההצדקה לנקיטת ההליך מתחילתו (וראו ההחלטה מיום 4.9.14, פסקה 49).

למעט רצון המדינה להבטיח את השקעותיה, בית המשפט לא קיבל מענה לתהייתו מיום 31.5.15 אודות השאלה מה החשיבות, הסיבה וההיגיון הכלכלי בהעברת נכסי החברה לידי המדינה כבר עתה, כאשר הצלחת ההבראה לוטה בערפל סמיך.

כפי שהודיע המשקיף לבית המשפט ביום 14.5.15 הצדדים הסכימו להשאיר את מתכונת הפיקוח מטעם בית המשפט על כנו וזאת ללא מתן הכרעה בשאלת קרבתה של המשיבה לאזור חדלות פירעון. ברם, מחלוקת זו מתעצמת היום נוכח חוות הדעת מטעם המבקשת, ולא ניתן לאחוז את החבל משני קצותיו.

יתר על כן, אף אם אאמץ את עמדת המשקיף, טרם ניתן לברך על המוגמר, ולכן אין מקום לאשר בשלב זה את העברת נכסי החברה לידי המדינה.

לפיכך, המשקיף יודיע לבית המשפט תוך 10 ימים, אם המדינה עומדת על קיום התנאי להעברת המימון. אם כן, תינתן החלטה בדבר גורל המשך ההליך.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.