16 אוגוסט 2015

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

החלטה

1. בפני בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות.

רקע וטענות הצדדים

1. 2. עניינה של תביעה זו בדרישת התובע להכרה ברציפות זכויות הפנסיה שנצברו לטובתו משך עבודתו רבת השנים במוסדות להשכלה גבוהה, ובהתאם להסכם רציפות זכויות שנחתם בין המוסדות לעניין זה.
2. 3. התובע, היה והינו חבר סגל אקדמי משך כ- 38 שנים בחוג לפסיכולוגיה ובפקולטה לחינוך. את דרכו החל באוניברסיטת תל אביב בה עבד כ- 20 שנה (החל מיום 1.7.76 ועד ליום 1.10.95). בשנת 1993 יצא התובע לשבתון של שנה וחצי בקנדה. לקראת תום השבתון ביקש להאריך את שהותו והנתבעת אישרה לו חל"ת לתקופה נוספת של שנה וחצי. בקשה להארכת החל"ת נדחתה על ידי הנתבעת ועל כן נאלץ התובע להתפטר ולהמשיך עבודתו בקנדה. בנסיבות אלו, לא שולמו לתובע פיצויי פיטורים.
3. בסמוך לחזרתו ארצה, 1.8.97, החל התובע לעבוד באוניברסיטת חיפה.
4. ביום 1.10.15 עתיד התובע לצאת לגמלאות בהתאם להסכם הפנסיה של עובדי אוניברסיטת חיפה (להלן: "הסכם הפנסיה").
5. 4. לטענת התובע, משך כל שנות עבודתו נצברו זכויותיו הפנסיוניות בהתאם להסכמים החלים בכל מוסד, כאשר מעולם לא משך את הסכומים שנצברו לטובתו. על כן, ובהתאם להסדר רציפות זכויות הפנסיה שנחתם בין המוסדות להשכלה גבוהה ביום 11.7.73, טוען התובע כי על הנתבעת להכיר ברציפות זכויותיו.
6. 5. לטענת הנתבעת, התובע הועסק כחבר סגל אקדמי בכיר מאז 1.10.76 ועד 30.9.95, כאשר בתאריכים 1.11.94-30.9.95 שהה בחל"ת. התובע ביקש להאריך את תקופת החל"ת, ומשבקשתו לא אושרה בחר שלא לשוב לעבודתו באוניברסיטה. בנסיבות אלו, הסתיימה עבודתו באוניברסיטה בהתפטרותו ביום 30.9.95.
7. ביום 12.12.95 שוחררו עבור התובע כספי התגמולים אשר נצברו לזכותו בגין עבודתו באוניברסיטה.
8. ביום 2.8.01, פנתה אוניברסיטת חיפה, מעסיקתו של התובע מיום 7.8.97, בבקשה לקבל את הסכמתה לשמירת רציפות זכויות הפנסיה של התובע.
9. 6. ביום 19.2.02 דחתה הנתבעת את הבקשה לרציפות זכויות.

עיקרי טענות הצדדים לעניין בקשת הדחייה על הסף

7. לגישת הנתבעת, עילת התביעה קמה לתובע ביום 19.2.02 (בעת שהנתבעת דחתה את הבקשה לרציפות זכויות) אך הוא בחר להלין על ההחלטה רק כעת, לראשונה, בחלוף למעלה מ- 12 שנים. על כן, דין התביעה להידחות מחמת התיישנות.

1. 8. לגישת התובע, עילה שעניינה בתשלום גמלה מתחדשת מידי חודש בחודשו ועילה שעניינה בתשלום הפרשי גמלה בעד חודש מסויים מתיישנת בחלוף 7 שנים מן החודש הנדון. אם כך, לגישתו, תביעתו הוגשה בטרם התגבשה זכותו בפועל לגמלה (זו תתגבש במועד פרישתו לגמלאות), אך נוכח הידיעה כי הפרת זכותו צפויה ומוצהרת, קמה לו זכות מוקדמת להגשת תובענתו הנוכחית.

דיון והכרעה

9. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות ויש ליתן לתובע את יומו בבית הדין. להלן אנמק החלטתי.

10. הלכה פסוקה היא כי סילוק תביעה על הסף, המוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הינו סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי. הלכה פסוקה היא לפיכך כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168).

11. פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה כי אם בבתי המשפט ניתן סעד של סילוק על הסף במשורה, הרי שבבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע נא/3-31 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). סילוקה על הסף של תביעה אינה לפיכך דרך המלך לפני בית דין זה, ובית הדין יעדיף, ככלל, את בירור התובענה לגופו של ענין. נפסק כי:

"הכלל בבתי הדין הינו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

טענת ההתיישנות

12. עיקר טענתה של הנתבעת מתייחסת לכך שעילת תביעתו של התובע התיישנה. בהקשר זה אזכיר מושכלות יסוד לפיה תכליתו של מוסד ההתיישנות היא "לתחום גבולות של זמן להגשת תובענות תוך יצירת איזון בין אינטרס הנתבע הפוטנציאלי לאינטרס התובע הפוטנציאלי ושמירה על עניינו של הציבור" (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים - הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433 (2003), וליצור שיווי משקל "בין פתיחת שערי בית המשפט בפני תובע לממש את זכותו המהותית, לבין הצורך החברתי לברר תביעות תוך זמן סביר ולהציב מחסום בפני תביעות שחלף זמנן" (ע"ע 393/05 זוהיר טהה - מקיאס בע"מ, 10.1.05).

13. במערך האיזונים ניצבת מן הצד האחד זכותו המהותית של התובע, שיש לאפשר לו לממשה בערכאות השיפוטיות, כאשר מצידו השני של המטבע ניצבת זכותו של הנתבע שלא להיות חשוף ללא מגבלת זמן לסיכון להיתבע. לכך יש להוסיף את האינטרס הציבורי "שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק" (ע"א 1254/99 המאירי - הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(2) 535 (2000).

14. כמו כן ראוי לציין שזכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי, תוך שהדבר מחייב "הצרה, ולא הרחבה, של המחסום הדיוני בגין התיישנות, המונע הכרעה בתביעה לגופה" (ע"א 9413/03 אלנקווה - הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, 22.6.08). בפסיקה ניתן גם למצוא אמירות אחרות, לפיהן אין לפרש את חוק ההתיישנות בצמצום או בהרחבה אלא לפי תכליתו (הנשיא בדימוס ברק בע"א 8301/98 אנואר - ש.א.פ בע"מ, פ"ד נו(3) 345 (2002); הנשיא בדימוס אדלר בע"ע 1406/02 עיריית גבעתיים - משה ברקוביץ, 4.10.06)). גישת הביניים הינה כי יש לפרש את הסדרי ההתיישנות באופן מצמצם נוכח חשיבות זכות הגישה לערכאות, אך זאת בנסיבות המתאימות אשר תיבדקנה בהתאם לתכלית החוק (רע"א 901/07 מדינת ישראל, הוועדה לאנרגיה אטומית - גיא-ליפל, 19.9.10).

15. בענייננו, סעיף 6 לחוק ההתיישנות קובע כי תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה, היא מסכת העובדות הדרושות כדי להראות כי התובע זכאי לסעד המבוקש, במקרה שלפנינו מתן סעד הצהרתי לפיו התובע זכאי לרציפות של זכויות הפנסיה שצבר באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת חיפה, תוך חיוב הנתבעת בעשיית כל פעולה למען תשלום זכויותיו בהתאם להסדר הרציפות.

16. השאלה מתי נולדה עילת התובענה נדונה לראשונה בע"א 109/63 שמשון בתי חרושת ארץ-ישראלים למלט פורטלנד בע"מ - משה איון פד"י י"ז 2019. השופט זיסמן (המנוח) הגדיר קו מנחה לבחינת המועד הקובע:

"השאלה מתי הושלמה ונולדה עילת התביעה היא שאלה שבעובדה והדבר תלוי בנסיבות העניין. במקרה דנא, אילו בא המשיב בתביעה אל המערערת לפני סיום על העבודה סבורני כי המערערת יכלה להשיב לו 'המתן עד לגמר הענין' והתביעה היתה נדחית בהיותה מוקדמת. אות הוא, כי עילת התביעה לא באה לעולם עד שלא תמה עבודתו של המשיב ולמן אותו תאריך עד להגשת התביעה לא עברה תקופת ההתיישנות".

בית הדין הארצי לעבודה המשיך ברוח זו בע"ע 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - פיורסט ואח' פד"ע לט, 831 ופסק כך:

"מקובל עלי העיקרון שלעת פרישתו של אדם לפנסיה, מתגבשים נתוניו האישיים המהווים בסיס לעצם זכאותו לפנסיה ולקביעת שיעור הפנסיה. נתונים אלה (כגון - גיל, תקופת שרות, דירוג ודרגה) נקבעים, מעצם טיבם, בעת הפרישה. נתונים אלה מתגבשים באותו מועד והם מתיישנים בתוך תקופת ההתיישנות הקבועה...

בענייננו, צודקת מבטחים כי עם הזכאות לפנסיה, שיעור הפנסיה והיקף החברות בקרן הם עניינים המתגבשים לעת פרישת החבר לפנסיה ולגביהם מתחיל מרוץ ההתיישנות מאותו מועד".

כך נקבע גם בע"ע 17/03 מריו ויינגרט - מבטחים, 9.5.05:

"מירוץ ההתיישנות מתחיל עם התגבשות הזכות, רוצה לומר, עם פרישתו של העמית בתנאים המזכים אותו לתשלום גמלה מדי חודש בחודשו".

17. אם כך, מהחקיקה והפסיקה עולה כי היום בו נולדה עילת התביעה בכל הנוגע לקביעת הזכאות לפנסיה ושיעורה וממנו מונים את תקופת ההתיישנות - הוא המועד בו פרש העובד בפועל (ע"ע 404/05 בנימין בנוז - חיפה כימיקלים בע"מ, 21.12.06).

18. טענתו העיקרית של התובע כנגד טענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת היא כי המועד הקובע לספירת תקופת ההתיישנות הוא מועד יציאתו לגמלאות. לדעתי, בהתבסס על ההלכה, הצדק עימו ועל כן דין הבקשה לסילוק על הסף להידחות.

19. על אף הכרעתי זו רואה אני לנכון לציין כי היות שהתובע ידע על עמדת הנתבעת שלא לאשר לו את רציפות הזכויות כבר משנת 2002 (ואין הוא מכחיש עובדה זו), אזי אי נקיטת כל פעולה מצידו עד להגשת תביעה זו יש בה משום טעם לפגם. למרות זאת, במערכת האיזונים שלפניי, אין בפגם כדי למנוע מהתובע את יומו בבית הדין באמצעות סילוק תביעתו על הסף ויש לדון בטענותיו לגופן. הדבר נכון, מכח קל וחומר שעה שזכות הגישה לערכאות הוכרה, כאמור, כזכות בעלת אופי חוקתי.

סוף דבר:

1. 20. בקשת הנתבעת לסילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות - נדחית.
2. 21. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתיק עד ליום 7.10.2015 (תום פגרת סוכות).

22. המזכירות תקבע את התיק לדיון קד"מ.

ניתנה היום, א' אלול תשע"ה, (16 אוגוסט 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.