<#1#>

פרוטוקול

בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו, וזאת על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות (2 עבירות), ניסיון לתקיפת שוטרים בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו (2 עבירות), איומים וכן פציעה בנסיבות מחמירות.

ביום 3.9.14 מסרתי את החלטתי ככל שזו נוגעת לראיות לכאורה ולעילת המעצר, ובסופה הוריתי על קבלת תסקיר מאת שירות המבחן שייתן דעתו על המסוכנות הנשקפת מן המשיב ועל אפשרות שחרורו לחלופה.

תסקיר שכזה הוגש לבית המשפט, ובסופו לא בא בהמלצה להורות על שחרורו של המשיב לחלופה בשבט אלנבארי, וזאת בין היתר בשים לב להימצאותה בסמיכות למקום מגוריו של המשיב בטרם נעצר, ולמקום מגוריה של המתלוננת. עוד צוין כי לא עלה בידי שירות המבחן לשוחח עם המתלוננת, ומכאן אלו מתקשים להעריך את רמת הסיכון הנשקפת לה.

במהלך הדיון שנערך בפניי ביום 2.10.14 ובטרם נשמעו טיעוני הצדדים הודיעה באת-כוח המשיב כי ביכולתו של המשיב להעתיק את מקום "מעצר בית" לפזורת קדיראת-אלסאנע הנמצאת בסמיכות לעיר ערד בפיקוח אותם ערבים שהוצעו ונבחנו על-ידי שירות המבחן ונמצאו מתאימים. לדבריה, העתקת כתובת "מעצר הבית" הינה למעלה מן הצורך, אולם זאת ייעשה על-מנת "ליישר קו" עם דרישות שירות המבחן. בכך למעשה תוסר אותה מכשלה שמצא שירות המבחן בחלופה המוצעת. באת-כוח המשיב שבה וחזרה על נימוקיה מן הדיונים הקודמים, בכללם העובדה כי מדובר במשיב ללא כל הרשעות קודמות, אדם נורמטיבי, אשר המעצר מהווה עבורו גורם מרתיע. גם אם המשיב לא לקח אחריות על מעשיו הרי שאין מדובר בשלב של טיעונים לעונש, והדבר לא אמור לשמש לחובתו. לא ניתן לדעת היכן נמצאת המתלוננת, וזה לא אמור להישאר כ"בן ערובה" עד אשר ייצרו עמה קשר. אין עילת שיבוש, וגם עילת המסוכנות אינה ברף הגבוה.

באת-כוח המבקשת מתנגדת לשחרור, נוכח המסוכנות הגבוהה הנשקפת מן המשיב, נוכח כך שהמסוכנות הנשקפת מן המשיב אינה רק כלפי המתלוננת אלא כלפי כולי עלמא, ונוכח כך ששירות המבחן סבור היה שהחלופה המוצעת אינה מתאימה וזאת בשים לב למיקומה. לדבריה גם ההרחקה של כתובת מעצר הבית אינה עונה על הדרישה על ריחוק גיאוגרפי משמעותי.

הערבים נחקרו על-ידי הצדדים, ובסופו של דיון זה, בהתאם להוראת בית המשפט הוגש תצהיר מאת מחזיק המקום ובו הביע הסכמתו לכך שהמשיב והערבים המוצעים ישהו בביתו תוך צירוף תרשום סכמטי של מיקום החלופה.

לאחר ששמעתי טיעוני הצדדים, שמעתי הערבים, קראתי התסקיר וכן שבתי וקראתי ההחלטה הנוגעת ביחס לעילת המעצר בעניינו של המשיב, לא מצאתי לנכון להורות על שחרורו של המשיב לחלופה המוצעת זאת מהנימוקים הבאים.

כפתח דבר וכבסיס להחלטתי זו אציין כי מן המשיב, על רקע המעשים שלכאורה ביצע, נשקפת מסוכנות גבוהה. יש להטעים ולומר כי הגם שהתסקיר התייחס אך ורק למסוכנות הנשקפת מן המשיב כלפי המתלוננת, הרי שהמסוכנות האמורה אינה אך ורק כלפיה, אלא גם כלפי אחרים, זאת בשים לב לכך שבאישום הראשון תקף את השוטרים בסטירות ואגרופים ואף ניסה לעשות כן באמצעות אבן גדולה אותה ניסה להשליך לעבר השוטר, מקל, והכול תוך הפניית איומים. באישום השלישי, בהיותו בבית חולים, תקף שוטר בבעיטה לפלג גופו העליון לכך יש להוסיף כאמור את המיוחס לו כלפי המתלוננת באישום השני.

עוד יש להוסיף את האמור בתסקיר שירות המבחן ולפיו למשיב עמדות מסורתיות ומגדריות נוקשות. זה מסר מידע מעורפל וחלקי ביחס ליחסיו עם המתלוננת וכי לא היה בידי שירות המבחן ליצור קשר עם המתלוננת באופן שמקשה עליו להעריך את המסוכנות הנשקפת אליה. המשיב מצדו מכחיש כל אלימות מכל סוג שהוא מצדו כלפיה אם כי לדבריו זו אינה רוכשת לו כבוד ומאשימה אותו בהתנכלויות כלפיה.

בנסיבות אלו, שחרורו של המשיב שבפניי, הגם שאפילו מדובר במי שאין לחובתו הרשעות קודמות מן הראוי שייעשה לחלופה מן המעלה הראשונה.

החלופה שנבדקה על-ידי שירות המבחן נפסלה – ובצדק – נוכח קרבתה למקום מגורי המתלוננת, וכן נוכח קרבתה הרבה למקום מגוריו של המשיב בטרם מעצרו. לא מצאתי את החלופה "המשודרגת", חרף הריחוק היחסי מבאר שבע ככזו שנותנת מענה למסוכנות שנשקפת מן המשיב.

חלופה זו מבוססת על אותם מפקחים שמלכתחילה היו אמורים לשמור על המשיב כאשר המשיב אמור היה לשהות בביתו של מר עיד אלנבארי, אחד מבין שני המפקחים. כעת, על-פי המוצע, על כל אחד מן המפקחים לנסוע כ-100 ק"מ (50 ק"מ לכל כיוון) לשהות בבית שאינו שלהם ובריחוק מבני משפחתם. כאן המקום לציין כי גם מר עיד אלנבארי וגם מר סאלם אלנבארי הינם אבות במשפחות מרובות-ילדים, כאשר לעיד עשרה ילדים בטווח הגילאים של ארבע עד עשרים ושלוש, וסאלם הינו אב לשבעה ילידים בטווח הגילים של ארבע עד עשרים.

חלק מבחינתה של חלופה הינו יכולתה לסכון לאורך זמן, ונדמה כי הפאזל שהורכב על-מנת לענות על דרישת הריחוק היא מלאכותי ולא ישים. יוער כי הערב סאלם אלנבארי התקשה לומר בכלל להיכן תועבר כתובת "מעצר הבית", ולדבריו איפה שיגידו לו להיות הוא ישמור כי חייבים לעשות זאת. התנהלות זו מדברת בעד עצמה.

כדבר שבשיגרה מתייצבים בפני בית המשפט ערבים המתחייבים למשימת הפיקוח חרף הקשיים האובייקטיבים הכרוכים בכך ופרק זמן קצר לאחר מכן עותרים בבקשה לשחררם מהתחייבות זו נוכח קושי אובייקטיבי לעמוד בכך. נדמה כי המקרה שבפני מגלם בתוכו נסיבות דומות.

יתרה מזו, שמעתי את המפקחים והגם שאלו מבחינה פורמלית מכירים את המחויבות הנדרשת מהם כמפקחים והגם שעסקינן במפקחים נטולי עבר פלילי, סבורני כי נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיב יש צורך בהוספתו של איזוק אלקטרוני אשר יהווה גורם חיצוני נוסף כחלק מכל חלופה המוצעת. ככל שבית משפט ביקש ללמוד על מקום החלופה הרי שזו נמצאת בפזורה ובמקום שבו על פני הדברים אין יכולת להתקנתו של איזוק אלקטרוני. לכך יש להוסיף את הצורך בבירור מקום הימצאה של המתלוננת והערכת המסוכנות הנשקפת לה מצדו של המשיב.

ודוק, לו היה מדובר בחלופה שבית המשפט מוצא אותה כמתאימה הרי שהמשיב לא היה נשאר בן ערובה מצדה של המתלוננת עד אשר זו תיצור קשר אולם בשעה שמלכתחילה חלופה זו אינה נמצאה כראויה נתון זה מתווסף למכלול השיקולים ומוביל למסקנה הסופית אליה הגעתי.

מכל המקובץ לעיל ובהעדר חלופה אחרת להציע הנני להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. היה ותימצא חלופה בעלת ריחוק גיאוגרפי משמעותי עם יכולת התקנת איזוק אלקטרוני, יוכל ב"כ הנאשם להגיש בקשה לעיון חוזר ללא נסיבות חדשות. <#2#>

ניתנה והודעה היום י"א תשרי תשע"ה, 05/10/2014 במעמד הנוכחים.

הוקלד ע"י חיה דמרי

הוקלד על ידי חיה דמרי