מבוא

1. לפני בקשה, בהתאם להוראת סע' 29 (א) לחוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "החוק") לחיוב המשיב בהפקדת ערובה למילוי פסק בוררות, שניתן ע"י עו"ד יצחק מרציאנו, ביום 22/9/14 (להלן: "הפסק").

2. במסגרת המ"פ 62552-09-14 הגישה המבקשת (כאן) ביום 29/9/14 בקשה לאישור הפסק .

3. במסגרת המ"פ 38620-10-14 הגיש המשיב (כאן), ביום 26/10/14 בקשה לביטול הפסק .

רקע כללי בתמצית

4. כפי שנטען בבקשה התנהל בין הצדדים הליך בוררות, ביום 22.9.14 ניתן פסק הבוררות המחזיק 47 עמודים. במסגרת פסק הבוררות, קיבל הבורר את עמדת המבקשת וחייב את המשיב לשלם למבקשת בתוך 60 ימים סך של כ- 1.3 מיליון ₪ (ראה נספח 2 לבקשה).

5. המבקשת מציינת כי המשיב לא שילם לה את שנקבע בפסק הבורר בתוך המועד שנקצב ואף הגיש כאמור בקשה לביטול הפסק, מחמת שנטען כביכול מחריגה מסמכות, סטייה מהדין ושלישת הזדמנות לטעון טיעונים.

6. עוד טוענת המבקשת, כי קיים חשש אמיתי, כי ככל שלא תופקד ערובה כלשהי, המבטיחה את הסכומים שנקבעו בפסק, ככל שתידחה הבקשה לביטולו, היא תתקל בקשיים אמיתים בגביית הכספים שנפסקו לטובתה.

7. עוד מדגישה המבקשת, כי לשיטתה, סיכויי הבקשה לביטול הפסק קלושים, בין היתר לאור ניסוחה של תניית הבוררות אשר הקנתה לבורר סמכות רחבה לדון בכל מחלוקת הנוגעת לחוב הנטען ואף באשר למחלוקות נוספות ביחס לחוב הנטען ע"י מבקשת.

לטענת המבקשת, הצדדים עצמם טענו בפני הבורר במסגרת כתבי טענותיהם באשר לפרשנות הנכונה של ההסכם (ראה בהרחבה סעיפים 38-43 לבקשה).

8. לטענת המבקשת נדרשת מיד רבה של עזות מצח לטעון כי נמנעה מהמשיב כביכול הזכות לטעון טענותיו בנוגע לסוגיית פרשות ההסכם, וכן לטעון כאילו הבורר לא היה מוסמך לדון ולהכריע בשאלת פרשנות ההסכם. המבקשת מדגישה כי הצדדים התייחסו במסגרת כתבי טענותיהם לשאלת פרשנות ההסכם, ואף הבורר התייחס לסוגייה זו בפסק (ראה בהרחבה סעי]ים 44-51 לבקשה).

9. כן טוענת המבקשת, כי המשיב מעלה טענה מופרכת נוספת לפיה הבורר פסק בניגוד לדין המהותי, טענה שהינה נטולת ממש במישור העובדתי ובמישור המשפטי (ראה בהרחבה סעיפים 52-62).

10. המשיב בתגובתו לבקשה טוען בין היתר, כי המדובר בנסיון של המבקשת לסכל את ההליך שנקט ולמנוע ממנו את יומו בבית המשפט. לטענת המשיב, קבלת הבקשה עלולה להקטין את סיכויי המבקשת להיפרע חובה ממנו וגם להקשות עליו לנהל את ההליך שנקט ומבלי שבית משפט יבחן טענותיו כדבעי.

לשיטת המשיב, צו להפקדת ערובה למילוי פסק הבוררות הינו סעד החריג הניתן במשורה.

11. לטענת המשיב, במסגרת הדיון בהתאם לסעיף 29 לחוק, על בית המשפט לבחון את סיכויי המשיב לביטול הפסק בהתאם לסעיף 24 וכן את מאזן הנוחות, כאשר בחינה זו נערכת לפי עקרון "מקבילית הכוחות".

לטענת המשיב, סיכויי ביטול הפסק גבוהים דיים (ובוודאי שאינם נמוכים) ומאזן הנוחות נוטה לזכותו.

עוד טוען המשיב כי המבקשת לוקה בבקשתה בחוסר נקיון כפיים ותום לב, אשר הינו שיקול בבואו לבית משפט להעניק סעד זמני אשר הינו סעד מן היושר (ראה בהרחבה פרק ג לתגובה).

12. לטענת המשיב, הסעד הזמני המבוקש יפגע באופן בלתי מידתי בזכויותיו החוקתיות ולשיטתו, פרשנות ראויה של סעיף 29(א) לחוק שומה שתעלה בקנה אחד עם הגנה על זכויות יסוד חוקתיות ולא תהווה כלי לביצוע בפועל של פסק בורר בטרם אושר זה כדין ע"י בית המשפט (ראה בהרחבה פרק ג 1 לתגובה).

13. בפרק ד' לתגובה, מפרט המשיב השיקולים למתן צו מניעה ולדבריו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לצידו וזאת בשים לב לעובדה כי נדבך מרכזי בהחלטה להפקת ערובה למילוי פסק בורר, הינה בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים.

לטענת המשיב המבקשת נמנעה מלהציג כיצד עיכוב הליכי הביצוע של פסק הבורר יפגע בסיכוייה לממש את הפסק.

14. המשיב מפרט ומרחיב בפרק ה' באשר לסיכוי הבקשה לביטול הפסק וזאת בשים לב לכך שהבקשה נסמכת על עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) (חריגת הבורר מסמכותו), 24(4) (לא ניתנה למשיב הזדמנת נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו), ו- 24(7) (הבורר התעלם מהדין המהותי). (ראה בהרחבה סעיפים 98-157 לתגובה).

15. המבקשת בתשובתה טענה בין היתר בתמצית כי המשיב עצמו בתגובתו מודה בהודאת בעל דין כי מצבו הכספי הינו בכי רע. לדבריו, המשיב טועה לחשוב כי פסק הבורר אינו מחייב אותו עד שהוא יאושר לפי שזה מחייב את הצדדים אף ללא אישורו (ראה רע"א 8630-07 לייב הירש בייגל נ' צפריר (8.1.08)). (ראה בהרחבה סעיפים 36-44 לתשובה).

16. עוד טוענת המבקשת, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא הוכח וממילא הוא כשלעצמו חייב הפקת ערובה בסכום משמעותי (ראה בהרחבה סעיפים 45-61 לתשובה).

17. עוד מוסיפה המבקשת וזאת במענה לטענת המשיב כי ככל שיחויב בהפקדת ערובה, תיפגע זכות הגישה שלו לערכאות, כי אכן זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד, אך אין המדובר בזכות מוחלטת אלא בזכות יחסית, אשר נדרש איזון בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים לרבות אל מול זכות הקניין של המבקשת והאינטרס שלה למימוש פסק הבורר (ראה רע"א 9680/07 מגדל הזוהר נ' גוב גיא בע"מ (23.12.09)). (ראה בהרחבה סעיפים 62-80 לתשובה).

18. המבקשת טוענת כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות קלושים וזאת בשים לב להלכות הנוהגות לפיהן אין בכלל להתערב בפסקי בוררות, אלא אם קיימת עילה מובהקת לעשות כן (ראה בהרחבה סעיפים 81-122 לתשובה). כך אף לדברי המבקשת מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה שעה שעל המשיב לשלם לה כספים שהגיעו לה כבר לפני 4 שנים ונגרמו לה נזקים כבדים וחסרון כיס עקב התחמקותו מלשלם לה בגין השרותים שהזמין ממנה (ראה בהרחבה סעיפים 123-141 לתשובה).

המסגרת המשפטית

19. סעיף 29 (א) לחוק הבוררות קובע "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי ביהמ"ש להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל פה, רשאי ביהמ"ש לפטור את המבקש ממתן ערובה".

20. התניית הדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות בהפקדת ערובה נעשית כאמור בהתאם לסמכותו של ביהמ"ש לפי סעיף 29 לחוק (ר' רע"א 7592/08 פי. די . די. יהלומים בע"מ נ. Ido diamonds (פורסם בנבו – 6.10.08)).

21. במסגרת הדיון בבקשה להפקדת ערובה על ביהמ"ש לשקול את סיכויי הצלחתה של בקשת הביטול, וכן לבחון לטובת מי מהצדדים נוטה מאזן הנוחות (ר' רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ. ניקורית בני ברק (פורסם בנבו - 13.10.10); רע"א 4760/10 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ. גוב גיא בע"מ (פורסם בנבו – 30.11.10); רע"א 6715/11 מידד חובב נ. Mr putera sampoerna ( פורסם בנבו - 14.11.11) ).

22. בפרשת זורמל לעיל, נפסק בין היתר כי " בהקשר זה בוחן ביהמ"ש את סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצדו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את בטול הפסק מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו בבקשה לבטול הפסק גבוהים, על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצדו באופן משמעותי (ר' רע"א 4758/05 אוביץ נ. נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ)...".

23. עוד יוטעם, כי מקום שמצא בית המשפט להורות על הפקדת ערובה , מוסמך הוא לקבוע כי הפקדתה תהווה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות (ר' פרשת מידד חובב לעיל; פרשת זורמל לעיל; פרשת פי. די. די. יהלומים לעיל) וכי כל תוצאה אחרת " היתה עושה את הוראת סעיף 29 לחוק הבוררות פלסתר ומותירה את החיוב בהפקדת ערובה כקביעה החסרה מנגנון אכיפה וסנקציה " ( ר' רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בו עזריה בע"מ ואח' ( 1.2.15)).

דיון והכרעה

24. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בהינתן האמור לעיל, לרבות בעניין סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות ולמאזן הנוחות, באתי לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקשת להפקדת ערובה להתקבל.

25. כפי שפורט לעיל, המשיבה נסמכת בבקשתה לביטול פסק הבוררות על הוראות סעיפים 24(3), 24(4) ו-24(7) לחוק הבוררות. אל מול טענות המשיבה עניין לנו בפסק בוררות מפורט המחזיק ב-47 עמודים. עיון בפסק בבורר מלמד לכאורה כי טענות הצדדים זכו לדיון והכרעה מנומקת תוך התייחסות לראיות שהובאו, דבר שיכול ומלמד על כך כי סיכויי הבקשה לביטול הפסק אינם גבוהים.

26. הלכה היא כי בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק בוררות אינו יושב כערכאה ערעור על הפסק והתערבותו השיפוטית מוגבלת לעילות שהוגדרו בסעיף 24 לחוק ואשר פורשו באופן מצמצם ודווקני (ר' פרשת זורמל לעיל).

כך אף נפסק ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי פד' נז(6) 605 בין היתר כי:

"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטית בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט... הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם... במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על אופיו הדיוני של הבירור והדבר מאפשר הכרעה בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט ומאפשרת השגת פתרונות מעשים צודקים למחלוקת".

ובהמשך פסה"ד בענין גמליאלי נפסק:

"... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". (ר' גם רע"א 2237/03 שועלי בנין והשקעות מ.מ. תל מונד פד נט (4) 529; רע"א 9544/04 צ'יאן שיפינג נ' לאמן קומודיטיס ( פורסם בנבו-4/4/05 ); רע"א 4628/05 בית אוצר ציפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור (2001) בע"מ ואח' (פורסם בנבו-4/12/05)).

27. ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו-4/3/10 ) נפסק בין היתר כי:

"פיקוחו של בית המשפט בהתאם לעילה זו אינו ביקורת 'ערעורית', אלא מדובר בביקורת האם אכן פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים, קרי, לפסוק על פי הדין. אלא שעל פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, גם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1072). "רק מקום שהבורר (אשר חויב לפסוק בהתאם לדין ומחליט ביודעין להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק שלא בהתאם לו, תעמיד פסיקתו עילת ביטול לפי סעיף 24(7)"...כאמור, אם הבורר התעלם מהדין ביודעין ובמכוון - יבוטל הפסק, אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו - אין זו עילה לביטול הפסק (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1073). בבוררות שבה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים" (שם, פסקה 48 לפסק הדין).

28. לאחר עיון בטענות הביטול הנטענות של המשיבה, ספק בעיני אם הן באות בגדרי "עילות הביטול" כפי שהן נתפרשו בפסיקה ונוצר הרושם כי מסתתרות מאחוריהן טענות בעלות גוון עיעורי המקבלות כסות שונה.

כך בדומה נפסק ברע"א 7401/11 boyes drive  ואח' נ' ים החיים ואח' ( פורסם בנבו- 27/11/11 ) בין היתר כי: "אכן המבקשים "לפתוח" פסק בוררות מעלים תדיר עילות מעילות שונות, מן הגורן ומן היקב, מתוך אלה המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, שמא יצליחו לשכנע את בית המשפט ולוא באחת מהן. במקרה דנא דומה כי אין אחיזה אמיתית לטענות מסוג זה, ובסופו של יום עסקינן במאמץ לערער על פסק הבוררות, שהוא מורכב ומפורט, ומאחורי העילות הנטענות לפי חוק הבוררות מסתתרות טענות ערעוריות פרטניות, שמקורן לא יכירן בנידון דידן...."

29. בהתייחס למאזן הנוחות - עיון בתגובת המשיבה לבקשה מלמד כי המשיבה נתונה במצב כספי קשה שספק אם יאפשר לה לעמוד בחיובה על פי פסק הבוררות. כך נטען בסעיף 8 בפרק א' לתגובתה כי: "לדאבון הארגון לאור החריגה התקציבית בהפקת הכנס... כמו גם נוכח הוצאות המשפט הכבדות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי, נוצל מרבית תקציבו של הארגון, כך שכיום מצבו הכספי של הארגון בכי רע ולמעשה מרבית פעילותו שותקה".

כן צויין בהמשך, כי נוכח הסכסוך בין הצדדים בארגון החליטו שלושה מתוך חמישהמ חברי הדירקטוריון להתפטר והתפטרותם מהווה מכה אנושה לארגון "הן מבחינה ניהולית והן בשל העובדה כי חברי הדירקטוריון הם מהתורמים המרכזיים של הארגון... וקיים סיכון בלתי מבוטל שהארגון יאלץ לסיים את דרכו ולהתפרק" (ר' סעיפים 10-13 לתגובה).

האמור לעיל מלמד כי אין בידי המשיבה אמצעים כספיים נאותים ומספיקים לתשלום פסק הבוררות ונראה כי די בכך כדי להורות על הפקדת הערובה.

30. על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות, האחת זכותה החוקתית של המשיבה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכות המבקשת בהבטחת קיומו של פסק הבוררות באם תדחה הבקשה לביטול הפסק. ביהמ"ש הדן בבקשה להפקדת ערובה עפ"י החוק (להבדיל מבקשה בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א למשל ) נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של המבקשת ושל המשיבה. מחד עליו לדאוג כי משיב "עני" יוכל לזכות לסעד משפטי המגיע לו ומאידך על ביהמ"ש לשוות לנגד עיניו גם את המבקשת אשר לזכותה פסק בוררות והיא עלולה למצוא את עצמה בסופו של ההליך אשר בא לתקוף את אותו פסק בוררות, בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את פסק הבוררות שנפסק לזכותה. בשונה מבקשה בהתאם לתקנה 519 שאז הערובה המתבקשת הינה להבטחת הוצאות הנתבע. בענייננו אנו מדובר בערובה להבטחת קיומו של פסק בוררות. הערובה המתבקשת כאן הינה לתכלית שונה.

31. יודגש , כי מלכתחילה נוטים השיקולים לטובת הצד שאוחז בידיו פסק בוררות לטובתו וזאת לנוכח גישת ההתערבות המצומצמת כאמור של בתי המשפט בפסקי בוררות (ר' פרשת אשבד נכסים לעיל).

32. יצויין כי "אין די בעצם הקביעה העקרונית בדבר הצורך בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשת ביטול שהגיש. על החיוב להיות מידתי במובן זה שיאפשר למבקש את ביטול פסק הבוררות לקבל את יומו בביהמ"ש" ,גם אם סיכויי הבקשה לביטול אינם גבוהים (ר' רע"א 3482/13 Avr Communication Ltd. נ' Interton Inc (19.6.2013)).

33. בנסיבות העניין ,בשים לב לעובדה כי ביהמ"ש לא יורה בד"כ על הפקדת מלוא סכום הבוררות כתנאי לקיום הדיון בבקשת הביטול, אלא על הפקדת חלק ממנו כערובה ( סעיף 12 סיפא בפרשת אשבד נכסים ), מצאתי להורות כי המשיבה תעמיד ערובה בגובה מחצית סכום פסק הבוררות.

הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, עד ליום 1.4.15 ותהווה תנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבוררות.

34. המשיבה תשא בהוצאות המבקשת בבקשה זו , בסך כולל של 6,000 ₪.

החלטה זו ניתנה על ידי כתפקידי כרשם ביהמ"ש המחוזי.

ניתנה היום, ג' אדר תשע"ה, 22 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.