מבוא

1. לפני בקשה, בהתאם להוראת סע' 29 (א) לחוק הבוררות התשכ"ח 1968 (להלן: "החוק") לחיוב המשיב בהפקדת ערובה למילוי פסק בוררות, שניתן ע"י עו"ד יצחק מרציאנו, ביום 22/9/14 (להלן: "הפסק").

2. במסגרת המ"פ 62552-09-14 הגישה המבקשת (כאן) ביום 29/9/14 בקשה לאישור הפסק .

3. במסגרת המ"פ 38620-10-14 הגיש המשיב (כאן), ביום 26/10/14 בקשה לביטול הפסק .

רקע כללי בתמצית

4. כפי שנטען בבקשה התנהל בין הצדדים הליך בוררות, ביום 22.9.14 ניתן פסק הבוררות המחזיק 47 עמודים. במסגרת פסק הבוררות, קיבל הבורר את עמדת המבקשת וחייב את המשיב לשלם למבקשת בתוך 60 ימים סך של כ- 1.3 מיליון ₪ (ראה נספח 2 לבקשה).

5. המבקשת מציינת כי המשיב לא שילם לה את שנקבע בפסק הבורר בתוך המועד שנקצב ואף הגיש כאמור בקשה לביטול הפסק, מחמת שנטען כביכול מחריגה מסמכות, סטייה מהדין ושלישת הזדמנות לטעון טיעונים.

6. עוד טוענת המבקשת, כי קיים חשש אמיתי, כי ככל שלא תופקד ערובה כלשהי, המבטיחה את הסכומים שנקבעו בפסק, ככל שתידחה הבקשה לביטולו, היא תתקל בקשיים אמיתים בגביית הכספים שנפסקו לטובתה.

7. עוד מדגישה המבקשת, כי לשיטתה, סיכויי הבקשה לביטול הפסק קלושים, בין היתר לאור ניסוחה של תניית הבוררות אשר הקנתה לבורר סמכות רחבה לדון בכל מחלוקת הנוגעת לחוב הנטען ואף באשר למחלוקות נוספות ביחס לחוב הנטען ע"י מבקשת.

לטענת המבקשת, הצדדים עצמם טענו בפני הבורר במסגרת כתבי טענותיהם באשר לפרשנות הנכונה של ההסכם (ראה בהרחבה סעיפים 38-43 לבקשה).

8. לטענת המבקשת נדרשת מיד רבה של עזות מצח לטעון כי נמנעה מהמשיב כביכול הזכות לטעון טענותיו בנוגע לסוגיית פרשות ההסכם, וכן לטעון כאילו הבורר לא היה מוסמך לדון ולהכריע בשאלת פרשנות ההסכם. המבקשת מדגישה כי הצדדים התייחסו במסגרת כתבי טענותיהם לשאלת פרשנות ההסכם, ואף הבורר התייחס לסוגייה זו בפסק (ראה בהרחבה סעי]ים 44-51 לבקשה).

9. כן טוענת המבקשת, כי המשיב מעלה טענה מופרכת נוספת לפיה הבורר פסק בניגוד לדין המהותי, טענה שהינה נטולת ממש במישור העובדתי ובמישור המשפטי (ראה בהרחבה סעיפים 52-62).

10. המשיב בתגובתו לבקשה טוען בין היתר, כי המדובר בנסיון של המבקשת לסכל את ההליך שנקט ולמנוע ממנו את יומו בבית המשפט. לטענת המשיב, קבלת הבקשה עלולה להקטין את סיכויי המבקשת להיפרע חובה ממנו וגם להקשות עליו לנהל את ההליך שנקט ומבלי שבית משפט יבחן טענותיו כדבעי.

לשיטת המשיב, צו להפקדת ערובה למילוי פסק הבוררות הינו סעד החריג הניתן במשורה.

11. לטענת המשיב, במסגרת הדיון בהתאם לסעיף 29 לחוק, על בית המשפט לבחון את סיכויי המשיב לביטול הפסק בהתאם לסעיף 24 וכן את מאזן הנוחות, כאשר בחינה זו נערכת לפי עקרון "מקבילית הכוחות".

לטענת המשיב, סיכויי ביטול הפסק גבוהים דיים (ובוודאי שאינם נמוכים) ומאזן הנוחות נוטה לזכותו.

עוד טוען המשיב כי המבקשת לוקה בבקשתה בחוסר נקיון כפיים ותום לב, אשר הינו שיקול בבואו לבית משפט להעניק סעד זמני אשר הינו סעד מן היושר (ראה בהרחבה פרק ג לתגובה).

12. לטענת המשיב, הסעד הזמני המבוקש יפגע באופן בלתי מידתי בזכויותיו החוקתיות ולשיטתו, פרשנות ראויה של סעיף 29(א) לחוק שומה שתעלה בקנה אחד עם הגנה על זכויות יסוד חוקתיות ולא תהווה כלי לביצוע בפועל של פסק בורר בטרם אושר זה כדין ע"י בית המשפט (ראה בהרחבה פרק ג 1 לתגובה).

13. בפרק ד' לתגובה, מפרט המשיב השיקולים למתן צו מניעה ולדבריו, מאזן הנוחות נוטה בבירור לצידו וזאת בשים לב לעובדה כי נדבך מרכזי בהחלטה להפקת ערובה למילוי פסק בורר, הינה בחינת מאזן הנוחות בין הצדדים.

לטענת המשיב המבקשת נמנעה מלהציג כיצד עיכוב הליכי הביצוע של פסק הבורר יפגע בסיכוייה לממש את הפסק.

14. המשיב מפרט ומרחיב בפרק ה' באשר לסיכוי הבקשה לביטול הפסק וזאת בשים לב לכך שהבקשה נסמכת על עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3) (חריגת הבורר מסמכותו), 24(4) (לא ניתנה למשיב הזדמנת נאותה לטעון טענותיו ולהביא ראיותיו), ו- 24(7) (הבורר התעלם מהדין המהותי). (ראה בהרחבה סעיפים 98-157 לתגובה).

15. המבקשת בתשובתה טענה בין היתר בתמצית כי המשיב עצמו בתגובתו מודה בהודאת בעל דין כי מצבו הכספי הינו בכי רע. לדבריו, המשיב טועה לחשוב כי פסק הבורר אינו מחייב אותו עד שהוא יאושר לפי שזה מחייב את הצדדים אף ללא אישורו (ראה רע"א 8630-07 לייב הירש בייגל נ' צפריר [פורסם בנבו] (8.1.08)). (ראה בהרחבה סעיפים 36-44 לתשובה).

16. עוד טוענת המבקשת, כי מצבו הכלכלי של המשיב לא הוכח וממילא הוא כשלעצמו חייב הפקת ערובה בסכום משמעותי (ראה בהרחבה סעיפים 45-61 לתשובה).

17. עוד מוסיפה המבקשת וזאת במענה לטענת המשיב כי ככל שיחויב בהפקדת ערובה, תיפגע זכות הגישה שלו לערכאות, כי אכן זכות הגישה לערכאות הוכרה כזכות יסוד, אך אין המדובר בזכות מוחלטת אלא בזכות יחסית, אשר נדרש איזון בינה לבין זכויות ואינטרסים אחרים לרבות אל מול זכות הקניין של המבקשת והאינטרס שלה למימוש פסק הבורר (ראה רע"א 9680/07 מגדל הזוהר נ' גוב גיא בע"מ [פורסם בנבו] (23.12.09)). (ראה בהרחבה סעיפים 62-80 לתשובה).

18. המבקשת טוענת כי סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות קלושים וזאת בשים לב להלכות הנוהגות לפיהן אין בכלל להתערב בפסקי בוררות, אלא אם קיימת עילה מובהקת לעשות כן (ראה בהרחבה סעיפים 81-122 לתשובה). כך אף לדברי המבקשת מאזן הנוחות נוטה דווקא לטובתה שעה שעל המשיב לשלם לה כספים שהגיעו לה כבר לפני 4 שנים ונגרמו לה נזקים כבדים וחסרון כיס עקב התחמקותו מלשלם לה בגין השרותים שהזמין ממנה (ראה בהרחבה סעיפים 123-141 לתשובה).

19. החלטה ראשונה בבקשה ניתנה על ידי ביום 22.2.15 . על החלטה זאת הגיש המשיב ערעור ( ע"ר 31907-03-15 ). בדיון שהתקיים בערעור ביום 5.5.15 , קבע בית המשפט בין היתר כי ".. גם אם יצא כב' הרשם מהנחה שאין ביד המשיבה אמצעים נאותים מספיקים לתשלום פסק הבוררות, הרי בכל הנוגע לסיכויי הבקשה לביטול, האמירה לפיה "לאחר עיון בטענות הביטול הנטענות של המשיבה ספק בעיני אם הן באות בגדרי עילות הביטול כפי שהן נתפרשו בפסיקה ונוצר הרושם כי מסתתרות מאחוריהן טענות בעלות גוון ערעורי המקבלות כסות שונה", אינה תחליף הולם להנמקה הנדרשת ". בנסיבות אלו הורה בית משפט שלערעור כי יש ליתן החלטה מנומקת בהתאם .

20. בהתאם להחלטתי מיום 7.5.15 נתאפשר לצדדים להשלים טיעונם והם עשו כן . המשיב אף צירף תצהיר להשלמת טיעונו באישור ביהמ"ש . ב"כ המבקשת ויתר על זכותו לחקור המצהיר.

המסגרת המשפטית

21. סעיף 29 (א) לחוק הבוררות קובע "משהוגשה בקשה לאישור פסק בוררות או לביטולו, רשאי ביהמ"ש להורות על עיקול נכסי בעל הדין שנגדו ניתן הפסק, עיכוב יציאתו מן הארץ או מתן ערובה למילוי פסק הבוררות; הבקשה יכול שתהיה בעל פה, רשאי ביהמ"ש לפטור את המבקש ממתן ערובה".

22. התניית הדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות בהפקדת ערובה נעשית כאמור בהתאם לסמכותו של ביהמ"ש לפי סעיף 29 לחוק (ר' רע"א 7592/08 פי. די . די. יהלומים בע"מ נ. Ido diamonds (פורסם בנבו – 6.10.08)).

23. במסגרת הדיון בבקשה להפקדת ערובה על ביהמ"ש לשקול את סיכויי הצלחתה של בקשת הביטול, וכן לבחון לטובת מי מהצדדים נוטה מאזן הנוחות (ר' רע"א 5603/10 זורמל בע"מ נ. ניקורית בני ברק (פורסם בנבו - 13.10.10); רע"א 4760/10 מגדל הזוהר לבנין בע"מ נ. גוב גיא בע"מ (פורסם בנבו – 30.11.10); רע"א 6715/11 מידד חובב נ. Mr putera sampoerna ( פורסם בנבו - 14.11.11) ).

24. בפרשת זורמל לעיל, נפסק בין היתר כי " בהקשר זה בוחן ביהמ"ש את סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את פסק הבוררות ואת מאזן הנוחות בין הצדדים. יתר על כן, כבר נקבע כי מאזן השיקולים נוטה מלכתחילה לצדו של מי שאוחז בידו פסק בוררות לטובתו, כך שעל הצד המבקש את בטול הפסק מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו בבקשה לבטול הפסק גבוהים, על אף הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה, או כי מאזן הנוחות נוטה לצדו באופן משמעותי (ר' רע"א 4758/05 אוביץ נ. נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ)..." [פורסם בנבו].

25. עוד יוטעם, כי מקום שמצא בית המשפט להורות על הפקדת ערובה , מוסמך הוא לקבוע כי הפקדתה תהווה תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבוררות (ר' פרשת מידד חובב לעיל; פרשת זורמל לעיל; פרשת פי. די. די. יהלומים לעיל) וכי כל תוצאה אחרת " היתה עושה את הוראת סעיף 29 לחוק הבוררות פלסתר ומותירה את החיוב בהפקדת ערובה כקביעה החסרה מנגנון אכיפה וסנקציה " ( ר' רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בו עזריה בע"מ ואח' [פורסם בנבו] ( 1.2.15)).

דיון והכרעה

26. לאחר ששבתי ונתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בהינתן האמור לעיל, לרבות בעניין סיכויי הבקשה לביטול פסק הבוררות ולמאזן הנוחות, באתי, פעם נוספת , לכלל מסקנה כי דין בקשת המבקשת להפקדת ערובה להתקבל.

27. ברע"א 4758/05 אוביץ נ' נאות א.פ. נכסי מקרקעין בע"מ (פורסם בנבו , 11.10.05 ) נפסק בין היתר כי :

" בדומה לשיקולי בית המשפט בבוחנו בקשה למתן סעד זמני, גם בבחינת מתן סעד זמני בבקשה לביטול פסק הבוררות יבחנו סיכויי הצלחתו של המבקש לבטל את הפסק וכן מאזן הנוחות בין הצדדים. עם זאת, יש להתחשב במאפיינים המיוחדים של בקשה לביטול פסק בוררות בבחינה זו. כפי שציינו הערכאות דלמטה, התערבות בית המשפט בפסק בוררות היא מצומצמת ביותר, ומתוחמת הן על-ידי חוק הבוררות שקובע בסעיף 24 רשימה סגורה של עשר עילות אפשריות לביטול הפסק, והן על-ידי ההלכה הפסוקה (רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים – כפר שיתופי (לא פורסם, ניתן ביום 22.9.03)). לפיכך, מלכתחילה עומד מאזן השיקולים לטובתו של מבקש הסעד הזמני. על הצד שמבקש את ביטול הפסק יהיה מוטל להראות כי סיכויי הצלחתו לביטול הפסק גבוהים למרות הגישה המצמצמת במתן סעד מסוג זה. לחילופין יהיה עליו לעמוד בנטל כבד להראות כי מאזן הנוחות נוטה לצידו באופן משמעותי, שהרי ככל שמאזן הנוחות נוטה לכיוון מבקש ביטול הפסק פוחת המשקל הנדרש להוכחת סיכויי הצלחה בבקשה, כל עוד אין מדובר בתביעת סרק (רע"א 5114/05 מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן (לא פורסם, ניתן ביום 23.8.05)) ".

28. כפי שפורט לעיל, המשיב נסמך בבקשתו לביטול פסק הבוררות על הוראות סעיפים 24(3), 24(4) ו-24(7) לחוק הבוררות. אל מול טענות המשיב עניין לנו בפסק בוררות מפורט המחזיק ב-47 עמודים. עיון בפסק בבורר מלמד לכאורה כי טענות הצדדים זכו לדיון והכרעה מנומקת תוך התייחסות לראיות שהובאו, דבר שיכול ומלמד על כך כי סיכויי הבקשה לביטול הפסק אינם גבוהים.

29. ראשית יצויין כי בהסכם הבוררות מיום 17.2.15 (נספח 2 לבקשת הביטול ) הוסכם על הצדדים ונאמר בין היתר , כי נתגלעו בינהם מחלוקות שונות בקשר לקיומו של הסכם (נספח 1 ) , כי למשיב טענות כלפי המבקשת בקשר לביצוע ההסכם , חריגות מתקציב ואישור הוצאות בפועל , בעטיין לא שולם חלק מהתמורה למבקשת , כי למשיב טענות כלפי המבקשת בקשר לתשלום התמורה וכי הצדדים מעוניינים ליישב את כלל המחלוקות בינהם , לרבות בדרך של בוררות ( ר' גם סע' 8 ואילך ).

בסע' 11 להסכם נקבע ,בין היתר , כי ככל שיהיו חיובים השנויים במחלוקת או מחלוקות נוספות ביחס לחוב הנטען ע"י המבקשת או לטענות נגדיון של המשיב או ביחס למסמכים , ממנים הצדדים רו"ח אשר " יכריע באופן בלעדי וסופי באשר ליתרת הכספים המגיעה לעידן חדש , אם בכלל " . סע' המשנה של סע' 11 קובעים לוח זמנים להעברת המסמכים לבורר .

כן הוסכם בסע' 11.6 כי " החלטתו של הבורר תהיה סופית ולא ניתן יהיה לערער עליה " .

בסע' 11.8 נקבע כי הבורר יהיה כפוף לדין המהותי אך משוחרר מדיני הראיות וסדרי הדין .

30. ראוי להביא את האמור בסע' 8 לפסק הבוררות , לפיו ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה לנהל הבוררות שלא במתווה רגיל של הגשת תצהירי עדות , חקירות וסיכומים , אלא על יסוד "טיעונים בכתב ללא שמיעת ראיות " .

31. בפרק ד' לבקשת המשיב לביטול פסק הבוררות (עמ' 17-15 ) מעלה הוא על נס את טענותיו כלפי הפסק .

המשיב קובל איך וכיצד הגיע הבורר למחיר הפקה המתבסס על "מחיר חוזי מוסכם " וזאת על בסיס "אומד דעת הצדדים" ומתן פרשנויות שונות להוראות ההסכם , תוך התעלמות משורה ארוכה של נימוקים וטיעונים שהוצגו בפניו . המשיב קובל על כך שהבורר מצא לחייב המשיב בתשלום הוצאות תוך שקיבל הסברי המבקשת להוצאות , והגם שלא הוצגו בפניו אסמכתאות ׁ ( סע' 76-75).

32. עיינתי פעם נוספת בפסק הבוררות המנומק והסדור . הדברים נאמרים כמובן לצרכי ההחלטה דנן ומבלי שיהא בהם לקבוע מסמרות בדיון בבקשה לאישור/ביטול הפסק גופה .

משהסכימו הצדדים על דרך /מתווה מסויים להגשת ראיותיהם וקיום הבוררות בהתאם , אין למשיב על מה שילין בענין זה ובאשר לאופן בו גיבש הבורר מסקנותיו . לענין זה יקשה לקבל טענת ביטול הנסמכת על הוראת סע' 24(4) לחוק לפיה לא ניתנה למשיב הזדמנות נאותה לטעון טענותיו או להביא ראיותיו . נראה לכאורה כי מתן ההסכמה למתווה לניהול הבוררות מונעת מהמשיב ומשתיקה אותו לענין עילת ביטול זאת .

פרופ' אוטולנגי בסיפרה "בוררות דין ונוהל" מהד' רביעית מיוחדת מציינת, בין היתר , לענין סע' 24(4) לחוק , כי ביטולו של פסק בורר הוא סנקציה חמורה שהצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד, הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות ולא די בכך שהתקלה שנגרמה היא תוצאה של טעות של המשיבה. בבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק על בית המשפט לבדוק באיזה מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל ... לכן לא ישמע בעל דין אשר היתה לו הזדמנות להביא את ראיותיו אך מסיבות השמורות עימו בוחר שלא לנצל הזדמנות זו (שם בעמ' 440) ( ר' גם גם: ע'א 785/82 גרסטל נגד כפה חפץ פד' לז (3) 292,298) . בהמשך מציינת פרופ' אוטולנגי כי לא יוכל בעל דין להינות מעילת ביטול זאת עם חוסר ההזדמנות נובע לא מהתנהלות הבורר אלא מהתנהגותו שלו עצמו (שם בעמ' 442) (ר' גם: ע"א 584/72 ציפלוביץ נ' קפלן פד' כז(2) 705).

33. הבורר מפרט בפסק את כל טענות הצדדים והביטוי הכספי שלהן ("תמונת המספרים " ), מתייחס להסכם שבין הצדדים , לתקציבים השונים , לדו"ח הארגון(המבקשת ) מיום 3.3.11, להודעות מייל של מר גור אריה מטעם המשיב , להסדר מיום 17.2.12 ולהליכי מימושו והבוררות .

הבורר מציין כי המבקשת עתרה לקבל תשלום לפי אחת משלש חלופות אותן ציין בסע' 70 לפסק וכן לחיוב המשיב בהוצאות ראליות .

בסע' 72 התייחס הבורר לתמונת "המספרים הנומינלית " , בהמשך לסכומים ששולמו למבקשת בפועל ( סע' 78) וכאלה ששולמו לצדדי ג' ע"י המשיב ומשרד החוץ (סע' 79).

בסע' 80 פורטה יתרת התשלום עפ"י התקציב המעודכן (הסעד לחלופי חלופין ).בסע' 82 נסקר הסעד העיקרי- תשלום עפ"י חשבון סופי , ובסע' 84-86 הסעד החלופי – תשלום עפ"י אסמכתאות שהגישה המבקשת .

בטבלה בסע' 88 הציג הבורר את החלופות השונות –הנתונים הכספיים נומינאלית . באשר למאפייני הטבלה והנלמד הימנה ר' סע' 89 לפסק .

בסע' 91 ציין הבורר כי המשיב חולק על התחשיבים ולשיטתו המבקשת אינה זכאית לקבל תשלום כלשהו (ר' גם סע' 118 לפסק ).

בסע' 106 – 93 מפרט הבורר את טענות המבקשת ובסע' 120 – 107 מפרט הוא את טענות המשיב .תשומת הלב אף מופנית לפירוט שנעשה בסע' 117 בקשר עם טענות המשיב באשר ליתרה שלכאורה יכלה המבקשת לתבוע לשיטתו , עפ"י האסמכתאות .

34. בסע' 149 – 122 מפרט הבורר בתמצית מהן המחלוקות שבין הצדדים לענין התקציב המעודכן , באשר לחשבון הסופי לגבי רכיבים שונים שפורטו , הפחתת עמלה ובענין ריבית והפרשי הצמדה , ובאשר לטענת המשיב כי שמו הוכפש ונפגע המוניטין שלו .

בסע' 251 – 151 מביא הבורר באריכות על פני 14 דפים , את כלל הנמקותיו וטעמיו לפסיקתו במחלוקות השונות שבין הצדדים .

35. למקרא פסק הבורר , כנסקר באופן תמציתי לעיל , נראה לכאורה כי עיקר טענות המשיב מופנות לעיצומה של ההכרעה , לאמור, כנגד תוצאת הפסק . לא מצאתי לכאורה בשלב זה טעם של ממש בעילת הביטול מכח הוראת סע' 24 (3) – פעולת בורר ללא סמכות או בחריגה מסמכות . על פניו הבורר הוסמך להכריע באשר ליתרת התשלום שעל המשיב לשלם למבקשת וכך עשה . הובאו בפניו טענות הצדדים לרבות מסמכים שונים אותם בחן וניתח והוא הגיע למסקנתו –פסיקתו בהתאם .

הכלל הוא כי הסכם הבוררות מהווה את הסכם המסגרת על פיו תתנהל הבוררות, אולם הצדדים רשאים בהתנהגותם, אף בלא שהדבר יעשה בכתב, להרחיב את סמכויות הבורר או לשנותן. הבאת ראיות או טענת טענות בפני הבורר בדברים שהינם חלקיים עליהם ולגבי כאלה אשר אינם שנויים במחלוקת מבטאים הסכמה מחייבת ואפילו מכללא.

כאשר בעל דין "לא העלה את טענת חוסר הסמכות בפני הבוררים וגם לא מוחה על המשך הדיון בפניהם... הוא מנוע מלהעלותה בשלב הבא..". (ר' א. שטרוזמן "ספר הבוררות" בעמ' 263-262 ) ( ר' גם : רע"א 2650/95 מרכז ציון נ' כידון ואח' פד' נ (5) 466 ). ( ר' גם סע' 6-4 להשלמת הטיעון מטעם המבקשת ).

36. הסכם הבוררות אכן קובע בסע' 11.8 כי על הבורר לפסוק עפ"י הדין המהותי . המשיב יוצא חוצץ כנגד העובדה שהבורר בקביעתו "הסתמך על אומד דעת הצדדים " הנלמד מפרשנויות שונות שהעניק להוראות ההסכם . לא ברור לכאורה מה הפסול בכך .

סעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 קובע כי :

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

( ר' ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים בע"מ פ"ד מט(2) 265 ; דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2)1 ).

( ר' גם סע' 8-7 להשלמת הטיעון מטעם המבקשת ).

37. ברע"א 470/08 כרמל התפלה בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 4.3.10 ) נפסק בין היתר כי:

"פיקוחו של בית המשפט בהתאם לעילה זו אינו ביקורת 'ערעורית', אלא מדובר בביקורת האם אכן פעל הבורר בהתאם להתנאת הצדדים, קרי, לפסוק על פי הדין. אלא שעל פי פסיקתו העקבית של בית משפט זה, גם אם טעה הבורר בדין, לא יחליף בית המשפט את שיקול דעתו בשיקול דעת הבורר (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1072). "רק מקום שהבורר (אשר חויב לפסוק בהתאם לדין ומחליט ביודעין להתעלם מן הדין המהותי ולפסוק שלא בהתאם לו, תעמיד פסיקתו עילת ביטול לפי סעיף 24(7)"...כאמור, אם הבורר התעלם מהדין ביודעין ובמכוון - יבוטל הפסק, אולם אם הבורר התכוון לפסוק בהתאם לדין וטעה לגביו - אין זו עילה לביטול הפסק (אוטולנגי, כרך ב, עמ' 1073). בבוררות שבה כפוף הבורר לדין המהותי, משהתברר כי הבורר החיל את הדין על המחלוקת שבפניו לא יזקק בית המשפט לטענות בדבר אופן החלת הדין, ובכלל זה, לטענות כי הבורר שגה בפרשנות הדין ובדרך החלתו על מערכת היחסים בין הצדדים" (שם, פסקה 48 לפסק הדין).

38. הלכה היא כי בית המשפט בדונו בבקשה לביטול פסק בוררות אינו יושב כערכאה ערעור על הפסק והתערבותו השיפוטית מוגבלת לעילות שהוגדרו בסעיף 24 לחוק ואשר פורשו באופן מצמצם ודווקני (ר' פרשת זורמל לעיל). מן המפורט לעיל עולה כי סיכויי בקשת הביטול שהגיש המשיב אינם ברף גבוה כלל ועיקר .

כך אף נפסק ברע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי פד' נז(6) 605 בין היתר כי:

"מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטית בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט... הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם... במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על אופיו הדיוני של הבירור והדבר מאפשר הכרעה בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט ומאפשרת השגת פתרונות מעשים צודקים למחלוקת".

ובהמשך פסה"ד בענין גמליאלי נפסק:

"... התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות". (ר' גם רע"א 2237/03 שועלי בנין והשקעות מ.מ. תל מונד פד נט (4) 529; רע"א 9544/04 צ'יאן שיפינג נ' לאמן קומודיטיס ( פורסם בנבו, 4.4.05 ); רע"א 4628/05 בית אוצר ציפורן נ' ראובן פלד בניה ושימור (2001) בע"מ ואח' (פורסם בנבו,4.12.05).

39. לאחר עיון בטענות הביטול הנטענות של המשיבה, והינתן כל האמור לעיל , ספק בעיני אם הן באות בגדרי "עילות הביטול" כפי שהן נתפרשו בפסיקה ונוצר הרושם כי מסתתרות מאחוריהן טענות בעלות גוון עירעורי המקבלות כסות שונה.

כך בדומה נפסק ברע"א 7401/11 boyes drive ואח' נ' ים החיים ואח' ( פורסם בנבו- 27/11/11 ) בין היתר כי: "אכן המבקשים "לפתוח" פסק בוררות מעלים תדיר עילות מעילות שונות, מן הגורן ומן היקב, מתוך אלה המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות, שמא יצליחו לשכנע את בית המשפט ולוא באחת מהן. במקרה דנא דומה כי אין אחיזה אמיתית לטענות מסוג זה, ובסופו של יום עסקינן במאמץ לערער על פסק הבוררות, שהוא מורכב ומפורט, ומאחורי העילות הנטענות לפי חוק הבוררות מסתתרות טענות ערעוריות פרטניות, שמקורן לא יכירן בנידון דידן...."

40. בהתייחס למאזן הנוחות - עיון בתגובת המשיבה לבקשה מלמד כי המשיבה נתונה במצב כספי קשה שספק אם יאפשר לה לעמוד בחיובה על פי פסק הבוררות. כך נטען בסעיף 8 בפרק א' לתגובתה כי: "לדאבון הארגון לאור החריגה התקציבית בהפקת הכנס... כמו גם נוכח הוצאות המשפט הכבדות הכרוכות בניהול ההליך המשפטי, נוצל מרבית תקציבו של הארגון, כך שכיום מצבו הכספי של הארגון בכי רע ולמעשה מרבית פעילותו שותקה".

כן צויין בהמשך, כי נוכח הסכסוך בין הצדדים בארגון החליטו שלושה מתוך חמישה מחברי הדירקטוריון להתפטר והתפטרותם מהווה מכה אנושה לארגון "הן מבחינה ניהולית והן בשל העובדה כי חברי הדירקטוריון הם מהתורמים המרכזיים של הארגון... וקיים סיכון בלתי מבוטל שהארגון יאלץ לסיים את דרכו ולהתפרק" (ר' סעיפים 10-13 לתגובה).

בהשלמת הטיעון מטעם המשיב שב וחוזר הוא כי מצבו הכספי העגום (הידוע לדבריו למבקשת ) וכי אין בידו לפרוע את פסק הבוררות , חציו או שליש ממנו ( ר' סע' 2 להשלמת הטיעון ; סע' 3 ו-11 לתצהיר מר גור אריה מיום 31.5.15 )

האמור לעיל מלמד כי אין בידי המשיב אמצעים כספיים נאותים ומספיקים לתשלום פסק הבוררות ונראה כי עובדה , בלתי מוכחשת זאת , מחזקת המסקנה כי יש להורות על הפקדת הערובה.

41. לעניין מאזן הנוחות, יובהר כי קשייו הכלכליים של המשיב יוצרים חשש כבד כי אי מתן הסעד יכביד על ביצוע פסק הבוררות ואף יאיינו לחלוטין. לפיכך, אף אם נניח שמאזן הנוחות מאוזן בין הצדדים, יהיה מקום למתן הסעד הזמני ( ר' פרשת אוביץ לעיל ) .

42. על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות, האחת זכותה החוקתית של המשיבה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכות המבקשת בהבטחת קיומו של פסק הבוררות באם תדחה הבקשה לביטול הפסק. ביהמ"ש הדן בבקשה להפקדת ערובה עפ"י החוק (להבדיל מבקשה בהתאם לתקנה 519 לתקסד"א למשל ) נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של המבקשת ושל המשיבה. מחד עליו לדאוג כי משיב "עני" יוכל לזכות לסעד משפטי המגיע לו ומאידך על ביהמ"ש לשוות לנגד עיניו גם את המבקשת אשר לזכותה פסק בוררות והיא עלולה למצוא את עצמה בסופו של ההליך אשר בא לתקוף את אותו פסק בוררות, בפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את פסק הבוררות שנפסק לזכותה. בשונה מבקשה בהתאם לתקנה 519 שאז הערובה המתבקשת הינה להבטחת הוצאות הנתבע. בענייננו אנו מדובר בערובה להבטחת קיומו של פסק בוררות. הערובה המתבקשת כאן הינה לתכלית שונה.

לעניין מאזן הנוחות, עומד מצד אחד המשיב שמצוי בקשיים כלכליים ומתן הסעד הזמני יקשה עליו. מהצד השני קשייו הכלכליים של המשיב יוצרים חשש כבד כי אי מתן הסעד יכביד על ביצוע פסק הבוררות ואף יאיינו לחלוטין. לפיכך, אף אם נניח שמאזן הנוחות מאוזן בין הצדדים, יהיה מקום למתן הסעד הזמני מהנימוקים שהוזכרו לעיל ( ר' פרשת אוביץ לעיל ) .

43. יודגש , כי מלכתחילה נוטים השיקולים לטובת הצד שאוחז בידיו פסק בוררות לטובתו וזאת לנוכח גישת ההתערבות המצומצמת כאמור של בתי המשפט בפסקי בוררות (ר' פרשת אשבד נכסים לעיל).

44. יצויין כי "אין די בעצם הקביעה העקרונית בדבר הצורך בחיוב בעל דין בהפקדת ערובה כתנאי לדיון בבקשת ביטול שהגיש. על החיוב להיות מידתי במובן זה שיאפשר למבקש את ביטול פסק הבוררות לקבל את יומו בביהמ"ש" ,גם אם סיכויי הבקשה לביטול אינם גבוהים (ר' רע"א 3482/13 Avr Communication Ltd. נ' Interton Inc [פורסם בנבו] (19.6.2013)).

45. בנסיבות העניין ,בשים לב לעובדה כי ביהמ"ש לא יורה בד"כ על הפקדת מלוא סכום הבוררות כתנאי לקיום הדיון בבקשת הביטול, אלא על הפקדת חלק ממנו כערובה ( סעיף 12 סיפא בפרשת אשבד נכסים ), מצאתי להורות כי המשיבה תעמיד ערובה בגובה מחצית סכום פסק הבוררות.

הערובה תופקד במזומן או בערבות בנקאית צמודה למדד, עד ליום 25.6.15 ותהווה תנאי לשמיעת הבקשה לביטול פסק הבוררות , הקבועה , אף היא , לדיון ליום 28.5.15 ( ר' החלטת כב' הש' י. שבח מיום 2.3.15 ).

המזכירות תשלח ההחלטה לב"כ הצדדים בפקס' +אישור טלפוני בהקדם.

ההחלטה ניתנה על ידי בתפקידי כרשם בית המשפט .

ניתנה היום, ט"ו סיוון תשע"ה, 02 יוני 2015, בהעדר הצדדים.