27 אפריל 2016

לפני: כב' השופטת אביטל רימון-קפלן

החלטה

(בבקשת הנתבעת לעיכוב חלקי של פסק הדין)

1. לפני בקשתה הדחופה של הנתבעת מיום 24/4/16 להורות על עיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין בתיק זה מיום 31/3/16 (להלן- פסק הדין), עד לאחר הכרעה בערעור ביחס לאותם רכיבים שעליהם מתכוונת הנתבעת להגיש בהמשך ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

לטענת הנתבעת, הדחיפות בהגשת הבקשה וקבלת החלטה בה עוד במהלך פגרת הפסח נובעת מכך שמועד התשלום על פי פסק הדין הינו מיד לאחר פגרת הפסח והנתבעת מעוניינת להמנע מנקיטת הליכים מיותרים מצד המשיב.

2. וכך, לטענת הנתבעת בבקשתה (שלא נתמכה בתצהיר), פסק הדין נמסר במשרדי בא כוחה ביום 7/4/16, והיא מתכוונת לערער על פסק הדין, למעט על החיוב בתשלום הסכום הנומינאלי הכולל של 36,229 ₪ (בגין הפרשי פיצויי פיטורים בסך 3,891 ₪; דמי הבראה בסך 4,382 ₪; החזר הוצאות נסיעה בסך 20,252 ₪; פיצוי בגין הפרשי הפרשות לקרן פנסיה בסך 1,704 ₪; וחלק פדיון החופשה בסך 6,000 ₪).

במילים אחרות, הנתבעת מתכוונת לערער על הרכיבים הבאים שנפסקו בפסק הדין: הודעה מוקדמת בסך 4,000 ₪; פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך 7,500 ₪; יתרת פדיון חופשה בסך 3,613 ₪; גמול עבודה במנוחה שבועית לתקופה 1/09-5/14 בסך 40,524 ₪; גמול עבודה במנוחה שבועית לתקופה 11/07-12/08 בסך 10,772 ₪; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים כפי שנפסקו בסעיף 42 לפסק הדין; ופיצויי הלנת שכר כפי שנפסקו בסעיף 72 לפסק הדין; והוצאות משפט בסך 20,500 ₪.

לטענת הנתבעת, בפסק הדין נפלו טעויות רבות וסיכויי ערעורה באותם רכיבים עליהם היא מתכוונת לערער - גבוהים במיוחד. מנגד, כך לדבריה, תשלום מלוא פסק הדין לידי התובע פירושו תשלום סכום משמעותי ביותר של כ-200,000 ₪ חלקו במישרין לידי ההתובע וחלקו לרשויות המס כתשלומי חובה שיש לנכות מסכומי הברוטו שנפסקו. לדבריה, קיים חשש רב כי לאור מצבו הכלכלי של התובע ובכלל, לא ניתן יהיה לגבות ממנו את הכספים ששולמו, היה ויתקבל הערעור. כך גם לטענתה, היה ויתקבל הערעור והתובע יידרש להשיב כספים הרי שהיא תהיה נתונה לחסדיו של התובע כדי לקבל לידיה את הסכומים שהועברו לרשויות המס, מה גם שלדבריה הואיל ומדובר בשנת מס אחרת היא לא תוכל לקבל בחזרה בכלל את הכספים שיועברו לרשויות המס.

אי לכך לטענת הנתבעת לא ייגרם כל נזק למי מהצדדים אם יעוכב ביצוע פסק הדין ברכיבים שבגינם מתכוונת הנתבעת לערער, עד לאחר הכרעה בערעור שיוגש. כאשר לדבריה, יתרת הרכיבים בגינם לא יוגש הערעור ישולמו במסגרת המועדים שנקבעו בפסק הדין. לעומת זאת אם לא תתקבל הבקשה, עלולים הליך הערעור וההכרעה בו להפוך לאות מתה אשר לא ניתן יהיה לקיימה גם אם תזכה הנתבעת בערעורה.

3. הבקשה הועברה לתגובת התובע שמתנגד למבוקש מכל וכל.

לטענת ב"כ התובע בתגובתו (שאף היא לא נתמכה בתצהיר), אין לשעות לטענה כי פסק הדין הגיע לידי ב"כ הנתבעת ביום 7/4/16, שכן פסק הדין הגיע לידי ב"כ הנתבעת כבר במועד נתינתו (31/3/16), ב"כ הנתבעת צפה בו באמצעות נט המשפט באותו יום ואף שוחח עליו עם ב"כ התובע באותו יום.

כך גם נטען כי אין יסוד לטענת הנתבעת בדבר סיכויי ערעור גבוהים, שכן רכיבי פסק הדין בדין ובצדק נפסקו, תוך הפניה לכל רכיב ורכיב.

אשר למאזן הנוחות נטען כי הנתבעת היא גוף אמיד שלא תפגע מהעברת סכומי פסק הדין מיידית; התובע אינו אדם אמיד בהשוואה לנתבעת אך הוא אינו אדם בעל קשיים כלכליים כמתואר על ידי הנתבעת; כפי שאף התברר במהלך ההוכחות בתיק, התובע הינו עובד קבוע בעיריית נשר מאז שנת 2009 והוא בעל יציבות כלכלית איתנה (לתגובה צורף העתק תלוש שכר מעירית נשר לחודש 2/16 ע"ס כ-10,000 ₪ ברוטו); מה גם שעל פי ההלכה הפסוקה לא די בטענה סתמיתלפיה התובע "הינו אדם בעל קשיים כלכליים", אלא יש לתמוך טענה זו בראיות, דבר שלא נעשה על ידי הנתבעת. עוד נטען כי העובדה שיש לנכות מיסים מהתשלומים המגיעים לתובע והחשש של הנתבעת כי לא תקבלם בחזרה אינה סיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שכן ככל שיידרש התובע להשיב כספים כאלה ו/או אחרים לנתבעת הוא יעשה זאת ללא דיחוי ואף יפנה אל הרשויות המתאימות לקבלת החזר מס ו/או תשלום לביטוח לאומי ככל שיידרש לעשות כן לאחר קבלת תלוש שכר מתוקן מהנתבעת.

אי לכך לטענת התובע אין במקרה זה כל עילה המצדיקה את עיכוב ביצוע פסק הדין, לא מן ההיבט של סיכויי הערעור ולא מן ההיבט של סיכויי הערעור, וכל כולה של הבקשה הינו המשך להתנהלותה המבזה של הנתבעת אשר עיכבה תשלום זכויותיו הקוגנטיות של התובע עד הלום ועל כן דינה להדחות תוך חיוב הנתבעת בהוצאות.

4. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקסד"א), אשר חלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991, קובעת את הכלל לפיו: "הגשת ערעור לא תעכב את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים".

ביום 12.4.13 נכנס לתוקפו תיקון התשע"ג לתקסד"א ולפיו קובעת תקנה 467(א) לתקסד"א בכל הנוגע לשלב שטרם הגשת ערעור כי:

"בית המשפט רשאי להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שנתן, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שייראו לו, והוא כל עוד לא הוגשו ערעור או בקשת רשות לערער..." (ההדגשות הוספו – א.ר.ק.).

לעומת זאת תקנה 467(ב) קובעת בכל הנוגע לשלב שלאחר הגשת ערעור כי:

"הוגש ערעור או בקשת רשות לערער, רשאי בית המשפט שלערעור להורות על עיכוב ביצועה של החלטה שהיא נושא ערעור או נושא בקשת רשות לערער, וכן על מתן סעד זמני בנוגע להחלטה כאמור, למועד שיקבע ובתנאים שיראו לו" (ההדגשה הוספה – א.ר.ק.).

הואיל ובענייננו המדובר בשלב שטרם הגשת הערעור בדין הוגשה לבית דין זה.

5. אשר לטעמים לגופם של דברים, המצדיקים עיכוב ביצועו של פסק דין, הרי שלאור הוראות התקנות נקבע בפסיקה כי הכלל הוא שמי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין.

עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל. טעם מיוחד לעיכוב ביצוע מותנה, בדרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור טובים [ראו: רע"א 6480/00 עיריית תל-אביב-יפו ואח' נ' בצלאל אהובה ואח', (2000); י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 859 ואילך והאסמכתאות שם; ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ – מוחמט סווחטורק, (מיום 14.6.12)]. הנטייה שלא לעכב ביצועו של פסק דין מקבלת משנה תוקף שעה שמדובר בפסק דין המטיל חיוב כספי, כפי המקרה בענייננו וחריגה מכלל זה תהא רק אם יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו מהמשיב אם יזכה בערעור, או אם יוכח שביצוע פסק הדין יביא לקריסתו הכלכלית של המבקש [ראו: ע"א 2577/11 גואל אברהמי נ' קנדאל פיתוח בע"מ, (מיום 9.6.11)].

ודוק, בהקשר לעניין אחרון זה נפסק כי טענה בדבר מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, איננה יכולה להיטען בעלמא וצריכה להיות מבוססת. נטל ההוכחה בנקודה זו רובץ, מטבע הדברים, על המבקש, אשר נדרש להציג תשתית ראייתית ועובדתית נאותה לתמיכה בטענותיו, ולא די בהפרחת טענות כלליות שאינן מפורטות [ראו: ע"א 9060/11 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עו"ד אייל ארנברג (מיום 17.4.2013) והאסמכתאות הנזכרות שם; ע"א 7673/12 תנובה נ' גבעולים (מיום 24.1.2013)].

מכל מקום, באשר ליחס שבין השיקול הנוגע לסיכויי הערעור לבין השיקול שעניינו מאזן הנוחות, נקבע כי "קיימים יחסי גומלין, במובן זה שככל שסיכויי הערעור הינם גבוהים, כך ניתן יהיה למעט בשיקולי מאזן הנוחות, ולהיפך" [ראו: עע"מ 6438/10 ראז חקלאות אחזקות ופיתוח בע"מ נ. וייס, (מיום 22.9.10)].

6. עד כאן הכלל ומן הכלל לענייננו.

אשר להיבט של סיכויי הערעור – הרי שמעבר לקושי האובייקטיבי הטמון בצורך של הערכאה שנתנה את פסק הדין לחוות דעתה לגבי נכונותו, הואיל ובמקרה זה טרם הוגש ערעור ואף לא הוצגה טיוטת כתב ערעור שבכוונת הנתבעת להגיש, אין לפני נימוקי ערעור מפורטים אליהם ניתן להתייחס ולשקול לגבי סיכויי הערעור, מעבר לאמירות כלליות של הנתבעת בדבר טעויות בפסק הדין.

אשר להיבט של מאזן הנוחות – הרי שכאמור, הנטל להוכיח את מצבו הכלכלי של הזוכה וחוסר יכולתו של זה להשיב את אשר זכה בו באם יפסיד בערעור, רובץ על כתפי מבקש עיכוב הביצוע שעליו הנטל להציג תשתית ראייתית ועובדתית נאותה לתמיכה בטענותיו. במקרה זה לא הובאה ראיה מטעם הנתבעת לביסוס טענתה בדבר קושי כלכלי של התובע. מנגד, התובע הינו עובד קבוע בעירית נשר (כפי שהוכח גם במסגרת פסק הדין לגגופו), ולכאורה (כעולה מתלוש השכר שצורף) משתכר משכורת ממוצעת סבירה, באופן שניתן יהיה להיפרע ממנו את יתרת פסק הדין או חלקו ככל שיתקבל הערעור במלואו או בחלקו. כך גם לא שוכנעתי כי עצם הטרחה הכרוכה בקבלת החזרי תשלומי חובה, היא בפני עצמה מהווה טעם לעיכוב ביצועו של פסק דין חלקי.

במילים אחרות, על יסוד התשתית שהונחה לפני נכון לעת הזו, יש קושי לקבוע כי התקיימו הנסיבות המצדיקות את עיכוב ביצועו החלקי של פסק הדין עד לאחר הכרעה בערעור שיוגש. עם זאת, לא נעלם מעיני כי העיכוב החלקי כמבוקש עניינו בסכום לא מבוטל שנפסק כנגד הנתבעת ולעניין זה כבר נפסק כי שיעור הסכום שנפסק לטובת תובע יכול להוות שיקול בהערכת מידת הקושי בהשבתו במקרה שהערעור יתקבל [ראו: ע"א 1578/05 מעוז חברה לביטוח נ' עזבון המנוח אלי אלבז (מיום 8.5.05); ע"א 10399/08 פרוטס נ' צ'ירגייב, (מיום 6.4.2009)].

7. משאלו הם פני הדברים, הרי שעל מנת לאפשר לנתבעת את יומה בפני ערכאת הערעור להציג לאשורם את מלוא נימוקי הערעור, בהינתן הדחיפות שהוצגה על ידי הנתבעת בקבלת החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע כבר כעת, והואיל וגם לשיטת התובע, הנתבעת היא גוף יציב מבחינה כלכלית - נחה דעתי כי איזון ראוי בין זכויות הצדדים נכון לעת הזו יהא בהיענות חלקית למבוקש כך שפסק הדין יעוכב לפרק זמן קצר של עד חלוף 10 ימים לאחר תום המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין, כך שיתאפשר לנתבעת לפנות בבקשה לעיכוב ביצוע לערכאת הערעור בצירוף כתב הערעור ונימוקי ערעור מפורטים, והכל בכפוף לכך שהנתבעת תצלא את התחייבותה לשלם את יתרת הסכום שאין כוונה לערער עליו, במועד.

8. סוף דבר –

אשר על כן, אני נעתרת באופן חלקי בלבד למבוקש, ומורה כי בכפוף לכך שהנתבעת תשלם את הסכום עליו אין כוונה לערער כאמור בבקשתה, במועד, יעוכב ביצוע תשלום יתרת פסק הדין, עד חלוף 10 ימים לאחר תום המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי.

בנסיבות העניין – אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ צדדים באמצעות הפקס.

ניתנה היום, י"ט ניסן תשע"ו, (27 אפריל 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.