בפני בקשה להבאת ראיות לסתור בהתאם לסעיף 6 ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התש"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), תגובת התובעת לבקשה ותשובת הנתבעת.

עניינה של התביעה נשוא תיק זה הינה תביעת שיבוב שהגישה התובעת בגין תגמולים המשולמים למר אופיר חג'אג' אשר נפגע בתאונת דרכים מיום 10.4.09, בהיותו חייל צה"ל. (להלן: "הנפגע").

ועדה רפואית של משרד הביטחון מיום 18.7.12 קבעה לנפגע נכות משוקללת צמיתה בשיעור של 43%. נכות משוקללת זו מורכבת מנכות בשיעור של 30% בגין שבר באצטבולום עם הגבלה ניכרת בתנועות, 10% נכות בגין מצב לאחר קיבוע פנימי של שבר שוק ימין ו- 10% בגין צלקת בגפה ימנית תחתונה.

הנתבעת מבססת בקשתה להבאת ראיות לסתירת שיעורי הנכות המשוקללת והצמיתה שנקבעה כאמור, על סרטוני מעקב מיום 29.1.16 ומיום 31.1.16, בהם צולם הנפגע על ידי חוקרים פרטיים מטעם הנתבעת. תקליטור הסרטונים ותצהיר החוקר אשר מזהה את הנפגע כמי שמצולם בסרטונים צורפו לבקשה.

לטענת הנתבעת מהסרטונים הנ"ל ניתן ללמוד כי חל שיפור מהותי וניכר בתפקודו של הנפגע כפי שהיה במועד הוועדה הרפואית לעומת תפקודו כיום. הנתבע נצפה בסרטונים כשהוא מבצע עבודה פיזית במוסך "אופנועי שימי" , וזאת כשהוא עומד על שתי רגליו ומתקן אופנוע. הנתבע נצפה כשהוא הולך ללא צליעה וללא קב, כשהוא כורע עם רגל ימין ונשען על עקב ימין.

מומחה מטעם הנתבעת אשר צפה בסרטונים סבר כי קיין שוני מהותי בין ממצאי הוועדה לבין תפקוד הנפגע בפועל כיום.

הבקשה לא הוגשה בשיהוי , ומכל מקום אין הגבלה בחוק ו/או בפסיקה באשר למועד להגשת בקשה להבאת ראיות לסתור, ובית המשפט התיר לנתבעת להגיש הבקשה בהחלטה מיום 1.6.16.

התובעת סבורה כי אין מקום להתיר הבאת ראיות לסתור, מאחר והבקשה הוגשה בשיהוי רב , חודשים רבים לאחר צילום הסרטונים , לאחר הגשת תחשיבי הנזק ולאחר קבלת הצעת בית המשפט לפשרה. לא ניתן ללמוד מהסרטונים הקצרים אשר צולמו באיכות גרועה כי מתקיימים במקרה דנן הטעמים המיוחדים להתרת הבאת ראיות לסתור. בסרטונים אלו הנפגע נראה כשהוא מתהלך בצליעה וכורע תוך שהוא נשען על עקב שמאל ולא ימין כנטען של ידי הנתבעת. עבודתו של הנפגע במוסך מתבצעת כשהאופנוע מורם על ליפט, ולכן הנפגע לא נדרש להתכופף או לכרוע.

הסרטונים הועברו לצפיית מומחה מטעם הנתבעת אשר סבר כי אין בסרטונים אלו תנוחה שלא ניתן לבצע לאחר החלפת מפרק הירך הימני. משכך לא ראה לנכון להמליץ על הזמנה לבדיקה חוזרת של הנפגע.

דיון והכרעה:

לאחר עיון בבקשה, בתגובה לה וכן לאחר ששמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים בפניי, אני רואה לקבל את הבקשה, וזאת מן הנימוקים שיפורטו להלן.

ס' 6ב' לחוק הפתל"ד קובע כי:

"... בית משפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו" .

בית המשפט העליון בפסק הדין המנחה בנושא זה, בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4), 505 ,עמ' 506-507, התווה את הפרשנות בה יש לנקוט בנוגע לסעיף זה:

"סעיף 6ב לחוק... נועד מעיקרו לתת מענה, ולו אך חלקי, לקושי בפניו ניצב בית המשפט הדן בתביעות פיצויים והנדרש להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות ולעתים אף מנוגדות המובאות בפניו... במידה ונקבעה לנפגע-התובע נכות "על פי כל דין" לפני שמיעת הראיות במשפט התביעה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי החוק ובית המשפט לא יידרש לדון מחדש בסוגיה הרפואית..." .

עוד נקבע בפסה"ד הנ"ל כי יש לפרש את המונח "טעמים המיוחדים" שבסעיף 6ב' לחוק, באופן שרק כאשר מתקיימים טעמים משפטיים, כגון שנפלו פגמים מהותיים בהליך במסגרתו נקבעה הנכות, או כאשר מתקיימים טעמים עובדתיים חדשים ובעלי משקל, המשנים את מצבו של הנפגע, ניתן יהיה להתיר הבאת ראיות לסתור.

המגמה הנוהגת בעת הכרעה בבקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הנכות על פי דין, היא מגמת צמצום. קרי, ההיתר יינתן בנסיבות מיוחדות בלבד מאחר שמטרת סעיף 6ב' היא לקצר את ההליך המשפטי, ולמנוע את הקושי האובייקטיבי להכריע בין חוות דעת רפואיות שונות או סותרות.

ר' ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה, פ"ד מה(4), 77 ,עמ' 82-83.

הנתונים העובדתיים הממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה לנפגע אינה משקפת את מצבו לאשורו, יכולים להתייחס למצבו של הנפגע טרם החלטת הוועדה הרפואית, כגון במקרה שבו לא הוצגו נתונים אודות מצב רפואי קודם של הנפגע בפני הוועדה. מאידך, גם במקרה בו חל שינוי מהותי במצבו של הנפגע לרעה או לטובה, לאחר קביעת נכותו של הנפגע על פי דין , יצדיק שינוי זה הבאת ראיות לסתור.

ר' רע"א 4396/13 אשכנזי נ' הפול (פורסם ביום 22.12.13), רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל בע"מ נ' רחמים , פ"ד מז (4) 815, וכן ת"א 23457-07-14 (מחוזי י-ם) מדינת ישראל נ' הפול (פורסם בנבו).

מן הכלל אל הפרט.

במקרה דנן , הנפגע הצהיר בפני הוועדה הרפואית של משרד הביטחון מיו 18.7.12 כי הוא סובל מקשיים בהליכה, משתמש בקב קנדי, סובל מצליעה, מוגבל בטווחים במפרק הירך ובקרסול, אינו מסוגל לבצע עבודה פיזית, וניתוח שעבר כדי שיוכל לחזור לשגרה לא סייע לו.

כמו כן במהלך בדיקת הנפגע ודיון הוועדה צוין כי הנפגע אינו מסוגל לעמוד על רגל ימין, מתהלך בצליעה , נעזר בקב קנדי וסובל מהגבלה ניכרת בתנועות מפרק ירך ימין.

למול הצהרות אלה, וממצאי הבדיקה ומסקנותיה, הוצגו סרטונים בהם צולם הנפגע בחודש ינואר 2016, בחלוף כ- 3.5 שנים מאז הוועדה הרפואית.

מהסרטונים שצולמו ביום 29.1.16 עולה כי הנפגע מתהלך ללא קב קנדי וללא צליעה. הנפגע כורע בסמוך לרכבו ואולם אז הוא עושה זאת תוך העברת משקל הגוף לקרסול שמאל ולא לקרסול ימין כנטען על ידי הנתבעת.

מהסרטונים שצולמו ביום 31.1.16 עולה כי הנפגע עובד במוסך "אופנועי שימי", עומד על שתי רגליו באופן יציב, ומבצע פעולות תיקון של אופנוע המורם על גבי ליפט, לרבות קידוח במקדחה ושימוש בכלי עבודה שונים.

לא נעלם מעיני כי הסרטונים בהם נצפה הנפגע מתהלך הינם קצרים למדיי וכוללים משך זמן הליכה קצר ביותר. במצב זה, אף אם הנפגע סובל מצליעה קלה כלשהי, הרי שיתכן כי הצליעה אינה נחזית בבירור לעין, ויתכן כי היא עשויה להתגלות ביתר שאת רק לאחר הליכה ממושכת יותר.

לגבי האבחנה כי הנפגע אינו מסוגל לעמוד על רגל ימין, סבורני כי הכוונה להעברת כל משקל הגוף על רגל ימין ולא לעצם יכולת הדריכה על הרגל. משכך, אין בהליכת הנפגע ו/או בכריעתו , קל וחומר תוך העברת משקל הגוף לקרסול שמאל, כדי לשנות מאבחנה זו.

מאידך, מהסרטונים עולה בבירור כי הנפגע אינו נזקק עוד לקב לשם הליכתו וכי הוא מסוגל לביצוע עבודה פיזית (תיקון אופנוע), אף אם היא מבוצעת תוך הרמת האופנוע בליפט. סבורני כי שינויים אלו אינם שינויים מינוריים במצבו של הנפגע.

ישנו הבדל בין נפגע הטוען ו/או המאובחן כמי שהולך בצליעה עם קב, למי שאינו נעזר עוד בקב, וספק אם הוא הולך בצליעה. כמו כן, ישנו הבדל בין נפגע הטוען ו/או המאובחן כמי שאינו מסוגל לבצע עבודה פיזית, לבין מי שעובד בפועל בתיקון אופנועים ומבצע עבודה פיזית, הגם שהיא מתבצעת בהתאמות הנדרשות כגון הרמת האופנוע על ליפט, הגבלת שעות עבודה וכיוצ"ב.

הבדלים אלו מעוררים ספקות בלתי מבוטלים אודות מצבו העדכני של הנפגע כיום, ולא מן נמנע כי מצב זה השתפר עם חלוף השנים מאז התאונה.

ספקות אלו, מצדיקים לטעמי מתן רשות להבאת ראיות לסתור ובדיקתו של הנפגע על ידי מומחה רפואי בתחום האורתופדי אשר יבחן את מצבו לאשורו.

לא מן הנמנע כי המומחה הרפואי אשר יבדוק את הנפגע יקבע כי חרף הפעולות אותן ביצע הנפגע כפי העולה מהסרטונים , אין שינוי בפועל בשיעור נכותו הרפואית, וכי השינויים שנצפו בסרטונים ילמדו על נכותו התפקודית בלבד של הנפגע. ברם בכל מקרה בנסיבות שתוארו, יש מקום לאפשר בדיקה עדכנית זו, ולא ניתן למנוע אותה.

רשות להבאת ראיות לסתור ניתנת כאמור במקרים חריגים בלבד, ואולם נוכח השיעור הגבוה של הנכות הרפואית שנקבעה לנפגע למול רמת תפקוד הנפגע הנצפית בסרטונים, נראה כי מקרה זה נכנס בגדר החריג האמור.

אשר לניתוח מצבו הרפואי של הנפגע על ידי המומחים מטעם הצדדים , יוער כי אין במסקנות המומחים משני צדי המתרס כדי להעלות ו/או להוריד ממסקנתי האמורה, המתבססת כאמור על הסרטונים שהוצגו.

ממילא על פי הפסיקה אין בעובדה כי מומחה כזה או אחר סבור אחרת ממה שסברה הועדה הרפואית, כדי להוות עילה למתן ראיות לסתור , ובפרט שכל אחד מהמומחים שפורטו צידד בעמדת שולחתו.

ראה בעניין זה בע"א 5779/90 הפניקס הישראלי נ' טיארה האמור לעיל:

"כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה היתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הינו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על נזקי-גוף יודע עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור -כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב' לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לענין נכותו של הנפגע היתה נמצאת מסוכלת".

אשר לשיהוי הנטען בהגשת הבקשה להבאת ראיות לסתור, סבורני כי נוכח העובדה כי הסרטונים נשוא הבקשה, היו בידי הנתבעת, כבר בחודש 1/2016 , הרי שלא הייתה כל מניעה להגשת הבקשה אף לאחר התייעצות בעניין, כבר לפני חודשים רבים, ועוד טרם הגשת תחשיבי הנזק וקבלת הצעת בית המשפט לפשרה.

ככל שהנתבעת לא הייתה משתהה בהגשת הבקשה, ניתן היה לעכב ביצוע ההחלטה בדבר הגשת תחשיבי הנזק , ובכך לחסוך זמן , טרחה ומאמץ של כלל הצדדים ובפרט של ב"כ התובעת ושל בית המשפט.

פסק הדין בת"א 56571/05 סימה גל נ' לוי ואח' (פורסם בנבו), אליו הפנתה הנתבעת , אינו מסייע ואינו תומך בהתנהלותה, שכן שם העובדות נשוא הבקשה להבאת ראיות לסתור התגלו רק במסגרת דיון ההוכחות תוך כדי חקירת התובעת עצמה. במקרה דנן, הנתבעת גילתה את הראיות כבר לפני חודשים אך התעכבה בהגשת הבקשה.

מנגד, טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, וטרם התקיים דיון הוכחות. בשלב זה הוגשו רק תחשיבי נזק בלבד וניתנה הצעת פשרה של בית המשפט.

התובעת לא העלתה הטענה בדבר השיהוי שבהגשת הבקשה, לא במסגרת הדיון ולא במסגרת הסכמתה לאורכה נוספת להגשת הבקשה ע"י הנתבעת לאחר הדיון ביום 1.6.16.

מכל מקום, בית המשפט צריך וחייב לחתור לגילוי ובירור האמת. משכך, ולאחר שהוצגו בפני בית המשפט הסרטונים האמורים הוא אינו יכול עוד להתעלם מהם מבלי להפנות הנפגע לבדיקה עדכנית, רק משום העיכוב שחל כאמור בהצגתם.

סוף דבר:

לאור כלל הנימוקים שפורטו כאמור לעיל, ראיתי לנכון לקבל את הבקשה.

בשים לב לשיהוי שבהגשת הבקשה למול קבלתה , אני קובעת כי אין צו להוצאות.

ב"כ הצדדים יגישו תוך 10 ימים מהיום הודעה בה יפורט המומחה בתחום האורתופדי אשר זהותו מוסכמת עליהם , לשם מינויו כמומחה מטעם בית המשפט.

התיק יובא לעיוני בעוד 12 ימים מהיום.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ז, 27 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.