1. בפני תביעת שיבוב על סך של 2.5 מיליון ₪.

2. התובעת, מדינת ישראל, הגישה התביעה בגין תגמולים ששילמה, לנפגע (א.ח.) שהיה מעורב בתאונת דרכים, ביום 10.4.09. התגמולים שולמו לנפגע בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 (להלן: "חוק הנכים" ו"התאונה").

3. הנתבעת הינה מי שביטחה את האופנוע עליו רכב הנפגע, עת שנפגע בתאונה.

4. הנפגע, יליד 29.4.1987, היה חייל בשירות סדיר בזמן התאונה. הצדדים מסכימים כי התאונה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"). המחלוקת נסובה באשר לגובה הפיצוי שהיה נפסק לנפגע, אילו הגיש תביעתו בהתאם לחוק הנ"ל, וכפועל יוצא באשר לסכום השיפוי שיש לפסוק לטובת התובעת.

נזקי הנפגע בתאונה:

5. הנפגע פונה ממקום התאונה באמצעות מסוק לחדר המיון בביה"ח רמב"ם בחיפה. שם אובחן הנפגע כסובל משבר ריסוק באגן ימין ושברים בעצמות שוק ימין. הנפגע נותח בשוק ימין, הורכבו לו ברגים ופלטינות וכן נמתחה רגלו. ביום 16.4.09 הועבר הנפגע לביה"ח הדסה עין כרם, שם נותח באגן לצורך שחזור והחדרת ברגים ופלטינות וכן לצורך הורדת המתיחה מהשוק.

6. ביום 1.5.09 הועבר הנפגע למחלקה לשיקום אורתופדי בביה"ח לוינשטיין, וביום 16.7.09 הועבר להמשך טיפול במסגרת אשפוז יום בביה"ח לוינשטיין. שם טופל בפיזיותרפיה, הידרותרפיה וריפוי בעיסוק. במקביל טופל ע"י פסיכיאטר ופסיכולוג.

7. ביום 30.12.10 אושפז הנתבע בביה"ח הדסה עין כרם, ועבר ניתוח של החלפת פרק ירך ימין. הנפגע שוחרר ביום 6.1.11 והועבר להמשך אשפוז שיקומי בביה"ח לוינשטיין. רק ביום 2.2.11 שוחרר הנפגע לביתו כשהוא מתהלך באמצעות קביים והוא הועבר להמשך טיפול שיקומי באמצעות אשפוז יום וזאת עד ליום 7.4.11.

8. הנפגע בחר למצות את זכויותיו בהתאם לחוק הנכים והוא הוכר כנכה צה"ל. ועדה רפואית של אגף השיקום קבעה כי נותרה לו נכות משוקללת של 43%. נכות זו מורכבת מ- 30% בגין מצב לאחר קיבוע שבר אצטבלום עם הגבלה ניכרת בתנועות, 10% בגין מצב לאחר קיבוע פנימי של שבר שוק מחובר בעמדה טובה מימין ו- 10% בגין צלקת בגפה ימנית תחתונה.

9. הנתבעת הגישה במסגרת ההליכים בתיק זה, בקשה להבאת ראיות לסתור, בהתאם לסע' 6ב לחוק הפלת"ד. הבקשה התקבלה ופרופ' חיים צינמן מונה כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה.

10. פרופ' צינמן קבע בחוות דעתו, כי נכותו הצמיתה המשוקללת של הנפגע, הינה בשיעור של 37%, כאשר נכות זו מורכבת מנכות של 30% בגין החלפת מפרק הירך הימני ו- 10% נכות בגין שבר וקיבוע הטיביה מימין.

11. במהלך דיון ההוכחות, במסגרתו נחקר מומחה ביהמ"ש וכן עדי הצדדים, הודיעה הנתבעת כי היא מוותרת על הגשת הסרטונים ותצהירי החוקרים מטעמה. עוד התברר כי מומחי הצדדים בתחום האקטואריה לא התייצבו לדיון וכי הצדדים הגיעו להסכמה, ללא יידוע ביהמ"ש או קבלת אישורו, לפיו התיק ייקבע לישיבה נוספת.

12. ביהמ"ש הביע את מורת רוחו מהתנהלות הצדדים ולבסוף הוצע כי תחת קביעת ישיבה נוספת, ימונה מומחה מטעם בית המשפט אשר יכריע בין שתי חוות הדעת. ההצעה הועלתה, בין היתר, מאחר שהמחלוקת עוסקת בשיעור ריבית ההיוון לפיה יש לערוך את חישוב הפיצויים המגיעים לכאורה לנפגע.

13. תחילה, הודיעו הצדדים על הסכמתם למינוי אקטואר מטעם ביהמ"ש, אולם בהמשך הודיעו על הסכמה דיונית לפיה תוגשנה חוות הדעת מטעם הצדדים ללא חקירת עורכם והצדדים יתייחסו לחוות הדעת במסגרת סיכומיהם.

14. אין חולק כי הנתבעת תהא חייבת בשיפוי התובעת עד כדי גובה נזקי הנפגע. הצדדים בתיק זה חלוקים הן באשר לשיעור נכותו הרפואית והתפקודית של הנפגע, הן באשר לגובה ההוצאות הרפואיות שהוכחו והן באשר לשיעור ההיוון לפיו יש לערוך את החישוב.

הנכות הרפואית

15. התובעת סבורה כי יש לאמץ את חוות דעת מומחה ביהמ"ש ולקבוע כי נכותו הרפואית של הנפגע עומדת על 37%. הנתבעת טוענת כי מחקירת המומחה עולה שיש להעמיד את נכותו הרפואית של הנפגע בגין החלפת מפרק הירך הימני על 20% ולא 30% כפי שנקבע בחוות הדעת ולכן להעמיד את נכותו המשוקללת על 28%.

16. עיינתי בחוות דעת מומחה ביהמ"ש והתרשמתי ישירות מחקירתו, שקלתי טענות הצדדים והגעתי למסקנה כי יש לקבוע כי נכותו הרפואית המשוקללת של הנפגע הינה בשיעור של 37%, כפי שנקבע בחוות דעת המומחה, וזאת מהנימוקים שלהלן.

17. מן המפורסמות כי אומנם הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של הנפגע מסורה בידיו של בית המשפט, אך לא בנקל יסטה בית המשפט מחוות דעתו של מומחה שמינה:

"הקביעה הסופית באשר למצבו הרפואי של התובע פיצויים בגין נזקי גוף אכן מסורה בידי בית המשפט (ראו: ע"א 2160/90 רז נ' לאף, פ"ד מז(5) 170, 174 (1993); ע"א 2541/02 לנגר נ' יחזקאל, פ"ד נח(2) 583, 588 (2004); ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 24.11.2005) (להלן: עניין נהרי)), ואין בית המשפט מחויב לסמוך את קביעותיו בעניין זה על חוות דעתו של המומחה הרפואי שמינה, בבחינת "כזה ראה וקדש". יחד עם זאת, לא בנקל יסטה בית המשפט מקביעותיו של המומחה הרפואי שמונה מטעמו והנחת המוצא בעניין זה היא כי מדובר בחוות דעת מקצועית הניתנת על-ידי מי שאמון על הסוגיות הרפואיות אליהן היא מתייחסת".

ר' ע"א 4681/07 עביר דהוד נ. הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ( 20.7.10).

18. המומחה קבע בחוות דעתו כי את הנכות בגין החלפת מפרק הירך הימני, יש להעמיד על 30% לפי סע' 35(1)ג' מותאם, בהעדר סעיף מתאים. בחקירתו הנגדית, הסביר המומחה את קביעתו, את אופי הנכות ואת הסיבה בגינה קבע נכות של 30%, המתחשבת, בין היתר, בגילו של הנפגע והצורך בהחלפת מפרק בעתיד:

"ש. הבחור עובד 9 שעות במוסך של טרקטורנים, אופנועים ואופנועי ים. אין לו מגבלה בדברים האלה.

ת. אתה רוצה שבגיל 31 הוא יהפוך למובטל ואז חב' הביטוח תצטרך לשלם לו עד 65 גם את דמי האבטלה שלו. אתה כנראה לא מכיר את הבעיה של החלפת מפרק ירך. החלפת מפרק ירך, הבעיה העיקרית שלה, זה התרופפות, לוזניין, כאשר הפרוטזה משתחררת בתוך העצם לאט לאט העצם מתכרסמת והפרוטזה נהיית רופפת ובעקבות זאת מופיעים כאבים ואין מנוס מלעשות ניתוח חוזר. כאשר התחילו לעשות את החלפות המפרקים, הייתה הגבלה של גיל 60 תמיד היינו אומרים לחולים תמשוך עוד 10 שנים, למה? כי יש זמן מוגבל לפרוטזה, הפרוטזה היא לא לתמיד. יש כאלה שמחזיקות 12 שנים, יש כאלה 15 שנים, במקרים נדירים זה 20 עד 25 שנה. לא היינו מנתחים אנשים צעירים אלא אם כן המצב כל כך גרוע שאומרים לחולה, יש לך 2 אפשרויות, או לקבע את המפרק ואז לא היה כלל תנועה, או להחליף לך את המפרק, אבל תדע שייתכן וקרוב לוודאי שבתוך איקס שנים לא יהיה מנוס מאשר להחליף לך את המפרק. למה דחינו לגיל שישים, כי אז אדם פחות פעיל. כאשר אנו מדברים על אדם צעיר, אני שמח שהוא מרגיש טוב, אין ספק שזה גורם להתרופפות של הפרוטזה עם השנים. מקובל לתת 20% נכות. אני גם נותן ויכול להביא חוות דעת. כאשר מדובר באדם צעיר, ויש סבירות שיהיה צורך בהחלפת מפרק, אני החלטתי לתת 30%.

ש. לצערי אתה לא השבת לשאלה שלי. השאלה שלי הייתה האם במצבו כפי שאתה ראית אותו הוא יכול לבצע כל עבודה במוסך. זאת הייתה שאלתי.

ת. כן הוא יכול, אבל זה יתבטא בשנים הבאות בהתרופפות של הפרוטזה.

ש. אתה הבאת מראש לדבריך את התרופפות הפרוטזה ונתת לו 30% נכות, אחרת היית נותן לו 20.

ת. נכון. בגלל גילו. "

...

ש. אנחנו לא יודעים מתי נצטרך להחליף את המפרק.

ת. כיוון שהוא צעיר, בסביבות גיל 50 נצטרך להחליף את המפרק, אם הוא שומר עליו.

ש. אני מבין שאתה הענקת לו את הנכות לפי סעיף 35 והאם זה נכון שהענקת לו את הנכות לפי סעיף 35 1ג'.

ת. כן.

ש. סעיף 35 1ג' מקנה 20% .

ת. מותאם בהעדר סעיף."

(מעמ' 24, ש' 28 עד עמ' 25, ש' 17 וכן עמ' 26, ש' 13-19 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

ושוב הבהיר המומחה, כי הנכות לא נקבעה על ידו רק על סמך ההגבלה הקיימת בתנועות כפי שהיא באה לידי ביטוי כיום, אלא בהתחשב בגילו של הנפגע, מהות הנכות עצמה והצורך הוודאי בעתיד לביצוע ניתוח נוסף להחלפת מפרק הירך:

"ש. נכון שבסעיף 48 1ו' – מדבר על אחוזי נכות בגין הגבלת פיסוק, סיבוב וקירוב והסעיף הזה מעניק 20% נכות. אתה מסכים איתי.

ת. כן. אך כשכתבו את ספר התקנות של הביטוח הלאומי, לא היה ניתוח של החלפת מפרק. ספר החוקים משתנה, הספר של הביטוח הלאומי משנת 51' נשאר. המחלות השתנו ולא באות לביטוי. אתה נותן לי סעיף על תנועות. התנועות לא הבעיה כלל.

...

ש. לכן זה עולה ממה שאמרת שלמעשה הנכות שלו היא 20 אחוז ולא 30.

ת. אם אלך על סמך תנועות בלבד לאדם שנפגע במפרק ירך אתה צודק. אך פה, לא רק שהוא נפגע, אלא החליפו לו את המפרק למפרק מלאכותי. ומדובר באדם צעיר.

ש. עד ההחלפה הבאה, הנכות שלו היא 20%.

ת. אתה צריך להבין, אדם עם מפרק מלאכותי, לא יכול לעשות את אותם דברים שאדם בגיל 31 עושה אפילו עם הגבלה בתנועה. למה? הוא יהרוס את הפרוטזה. יש לך פלסטיק. זה גוף אחר. זה לא גוף האדם.

ש. אתה אמרת בעצמך שהנכות העכשווית היא 20 אחוז.

ת. אם אתה מתייחס לתנועות בלבד. זה רק חלק מהבעיה פה. אם יגיד לי שהוא רוצה לשחק כדורגל, אגיד לו חס וחלילה, אם הוא רוצה לרוץ אחרי הבן שלו, אני אגיד לו חס וחלילה. כל דבר אקסטרים לא יכול לעשות.

ש. לבית משפט, אם אתה רואה את הנפגע רץ או עושה פעילות אקסטרים, האם תשנה את חוות הדעת שלך.

ת. לא. אני לא אמליץ לו לעשות את הפעילות הזאת כיוון שהיא תהרוס את המפרק המלאכותי. אך הנכות לא תשתנה." (ה.ש. ת.ל.י.)

(עמ' 25, ש' 20-32 ועמ' 26 ש' 1-12, לפרוטוקול מיום 16.10.18).

19. המומחה שב והדגיש בחקירתו כי קביעת שיעור הנכות, אינה משתנה בהתאם לרמת תפקוד הנפגע כיום:

"ש. בהנחה שעושה כל מה שהוא רוצה – האם אתה מסכים שזה צריך להיות 20% ולא 30%.

ת. אני הסברתי באופן ברור. המטרה של הניתוח זה שיעשה את הדברים שהוא עושה. אנחנו לא יכולים להפוך את החולה בגיל 31 לנכה. היו תקופות גם בתקופה שלי שהיינו עושים ארטונזיס, קיבוע של המפרק, עם פלטה וברגים ואז אין תנועה במפרק אצל חולים אפילו עד גיל 40 חמישים, כיוון שידענו שהפרוטזה לא תחזיק מעמד. לא כושר הפעולה היא הבעייתית. בגלל זה בוצע הניתוח. מדובר בהחלפת מפרק. תבין. אני עושה את הניתוח בכדי להגיד לו שבינתיים תוכל לתפקד ולעשות את הדברים האלה. אך תדע, שזו בעיה שבגיל 31 אתה תצטרך תוך עשור או שניים להחליף מפרק ואז הנכות תהיה פי כמה יותר גבוהה. אני אדם אובייקטיבי. תמיד חושבים שאני לטובת חב' הביטוח. אני אדם אובייקטיבי ואני באמת חושב שמגיע לו 30 אחוז נכות."

(עמ' 26, ש' 20-28 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

20. ודוק, מידת תפקודו של הנפגע כיום חרף נכותו, אינה משפיעה בהכרח על נכותו הרפואית של הנפגע, ולכל היותר וכפי שיובהר להלן, ניתן יהיה להתחשב בה בעת קביעת שיעור נכותו התפקודית של הנפגע.

21. יש לציין כי המומחה נשאל הן ע"י ב"כ הנתבעת והן ע"י ב"כ התובעת, באשר לנכות בשיעור של 10% שנקבעה בגין הניתוח שבוצע בשוק ימין והצלקת שנותרה בגינו. עיון בסיכומי הצדדים מעלה כי אינם חולקים עוד על קביעה זו ולכן, אין צורך בהרחבת הדיון ביחס אליה והנני מאמצת גם קביעה זו.

22. אשר על כן, ומכלל הנימוקים דלעיל, הנני קובעת כי נכותו הרפואית של הנפגע עומדת על 37% נכות משוקללת.

נכות תפקודית ואובדן כושר עבודה

23. הצדדים כאמור חלוקים באשר להשפעת נכותו הרפואית של הנפגע על תפקודו וכושר השתכרותו.

24. התובעת טוענת כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של הנפגע בשיעור של נכותו הרפואית. לטענתה, על מוגבלותו של הנפגע כיום כתוצאה מהתאונה ניתן ללמוד מחקירתו של מומחה בית המשפט ואף ניתן ללמוד כי בעתיד, הנפגע ייזקק לניתוח חוזר ושיעור הנכות כתוצאה מכך יהיה גבוה יותר.

25. הדבר עולה גם מעדותו של הנפגע אשר חיזק את האמור בתצהירו, עת העיד על מגבלותיו הן בעיסוקו והן בחייו הפרטיים לרבות בריצה ובפעילות ספורטיבית. הנפגע הוסיף בחקירתו כי החל מחודש 4/18 (לאחר שהוגש תצהירו), הוא החל לעבוד כעצמאי המנהל מוסך אופנועים וטרקטורונים וכי מהלך זה נועד להבטיח כי יעבוד בפחות מאמץ פיזי. לצורך כך הנפגע נעזר באביו ובעובד נוסף. עוד הסביר הנפגע בחקירתו, על ההבדל בין עבודה במוסך לתיקון רכבים, עבודה שיכול היה לבצע לפני התאונה ובה עסק במסגרת שירותו הצבאי, לבין העבודה במוסך לתיקון אופנועים.

26. הנתבעת טוענת כי יש להעמיד את נכותו התפקודית של הנפגע על 15% ואת הגריעה מכושר השתכרותו, על 10% לכל היותר. לטענתה, בהתחשב בעמדת המומחה, תפקודו המיטבי של הנפגע וחלוף הזמן הרב מהתאונה, אין לראות בשיעור נכותו הרפואית של הנפגע כזהה לשיעור הנכות התפקודית, או לראות בנכות הרפואית כמי שגורעת מכושר השתכרותו.

27. באשר לכושר השתכרותו ועבודתו, הנפגע העיד כי בחודש 11/12 החל לעבוד כעוזר מכונאי ולאחר מכן כמכונאי, הוא העיד כי עשה את אותה עבודה שעושים יתר המכונאים, מלבד הרמת המנוע מהרצפה לליפט וכן אישר שעבודתו כרוכה בהתכופפות מרובה. מעברו של הנפגע למקום עבודה אחר, לא נבע ממגבלותיו אלא מקושי כלכלי של מעסיקו הראשון. בעבודתו החדשה עבד הנפגע משך 3 שנים והמעסיק היה מרוצה מתפקודו, ושילם לו שכר של כ- 8,000 ₪ נטו. בנוסף הנפגע אישר כי גם לאחר שעות העבודה המשיך לתקן טרקטורונים בחצר ביתו בתור תחביב, דבר המלמד על מצבו הפיזי. עוד העיד הנפגע, כי לימודי הנדסאי מכונות בכיתה יג' ויד' פתחו בפניו את האפשרות לפתוח מוסך וכי התאונה עיכבה את התהליך אך לבסוף, לאחר שהשתקם מהתאונה והשלים בגרויות, הוא הוציא תעודת ניהול מוסך ובחודש 4/18 פתח מוסך משלו. עד לאותה עת היה מרוצה מעבודתו ומשכרו כשכיר.

28. ניכר כי נכויות הנפגע אינן מגבילות אותו בעבודתו כלל ולראיה, היום הוא בעלים של מוסך אופנועים, טרקטורונים ואופנועי ים. התובעת לא הציגה כל ראיה כי שכרו של הנדסאי רכב עולה על שכרו של מכונאי במוסך אופנועים שכיר.

29. אשר לתפקודו היומיומי הנפגע העיד כי הוא הולך לים, מבצע דילוגים בעת שהוא משחק עם ילדיו, הולך איתם לגינה ועולה איתם על מתקנים. הנפגע נוהג על טרקטורון במסגרת טיולים שיכולים להימשך כשעה. לנפגע אין מגבלה לנסוע על כל אופנוע. לאחר התאונה רכש מנוי למכון כושר והתאמן אפילו 4 אימונים בשבוע, הכוללים הליכה וריצה, במשך כשעה.

30. הכרעה – לאחר שהתרשמתי ישירות מהנפגע אשר העיד באופן חופשי, קוהרנטי, ומהימן, ללא כל ניסיון להעצים תיאוריו אודות מכאוביו מעבר למצב בפועל, וכן לאחר ששמעתי את חקירת המומחה באשר להשלכות הנכות על תפקודו של הנפגע, הגעתי למסקנה כי יש לקבוע דרגות שונות של נכות תפקודית של הנפגע ביחס לכל אחת משלושת התקופות שתפורטנה להלן.

31. התקופה הראשונה – תחילתה מיום השחרור התיאורטי של הנפגע מצה"ל, היינו מיום 1.7.10 ועד 1.7.11. בתקופה זו אני קובעת כי הנפגע היה מצוי באובדן כושר עבודה מוחלט.

התקופה השנייה -תחילתה מחלוף תקופת אובדן הכושר המוחלט, היינו מיום 1.7.11 וסיומה בעוד 10 שנים מהיום. מועד סיום התקופה השנייה הינו המועד בו צפוי הנפגע להידרש לעבור ניתוח שני של החלפת הירך (בהתאם להערכת מומחה בית המשפט). הנני מעמידה את נכותו התפקודית של הנפגע בתקופה זו בשיעור של 25%.

התקופה השלישית- תחילתה בחלוף 10 שנים מהיום ועד להגיע הנפגע לגיל הפנסיה. בתקופה זו נכותו התפקודית של הנפגע תהא בשיעור של 30%.

32. להלן יפורט אודות כל אחת משלושת התקופות.

33. אשר לתקופה הראשונה – הרי שבתקופה זו הנפגע כלל לא עבד ועבר טיפולים רפואיים רבים, לרבות ניתוח החלפת מפרק והליך שיקומי ממושך. אי לכך, ובהתחשב במצבו, יש לקבוע כי הנכות התפקודית בתקופה זו הינה בשיעור של 100%. אומנם הנפגע לא עבד גם בחלוף תקופה זו, שכן החל לעבור רק בחודש 11/12, אולם לא הוכח בפני כי בתקופה זו לא יכול היה לעבוד כלל או כי העדר ההכנסה נובעת כולה מהנכות ממנה סבל.

34. אשר לתקופה השנייה – אקדים ואציין כי הרושם המתקבל משמיעת הראיות בתיק זה הוא כי הנפגע הינו בחור צעיר אשר נפגע קשות בתאונה ונדרש כאמור לתקופת שיקום ממושכת. חרף זאת, ועל אף הנכויות המשמעותיות שנותרו, הנפגע ניסה וגם כיום מנסה להמשיך בשגרת חייו ולהתקדם בעבודתו ככל הניתן. זאת, כאמור, למרות ועל אף הנכות ממנה הוא סובל. מאמצים אלו של הנפגע ראויים לשבח ובוודאי שלא נזקפים לחובתו. זאת ועוד, מחקירת מומחה בית המשפט עולה החשש כי יתכן כי מאמצי הנפגע עשויים לעמוד לו לרועץ בעתיד ועשויים לגרום לפגיעה משמעותית יותר בתפקודו, בעיקר עם חלוף השנים ובעיקר נוכח אופי נכותו ואופי עבודתו הדורשת מאמץ פיזי.

35. אשר לתקופה השלישית – הרי שהיא למעשה המשכה של התקופה הקודמת בה הנפגע מנסה לתפקד חרף מגבלותיו ואולם, מאמציו הניכרים לעשות כן בעבר כמו גם בלאי טבעי של מפרק הירך, עתידים לחייבו לעבור ניתוח נוסף להחלפת מפרק הירך. ניתוח שני זה צפוי לגרום לתקופה ממושכת בה ישהה הנפגע באי כושר מוחלט ולאחר מכן באי כושר חלקי שיתכן שיהיה גבוה יותר מבעבר (הכל כמפורט בחקירתו של המומחה מטעם ביהמ"ש).

36. כאמור, נוכח גילו הצעיר והמוטיבציה הגבוהה של הנפגע להצליח ולהתקדם בחייו המקצועיים והאישיים, הנפגע עושה מאמץ ומנסה לתפקד באופן מלא ככל שניתן, על אף מגבלותיו. ברם, ניתן בהחלט להניח, כי בהמשך חייו ועם התבגרותו של הנפגע ולאחר ביצוע ניתוח נוסף, המגבלות מהן הוא סובל עקב התאונה, ישפיעו השפעה רבה יותר על תפקודו הפיזי והתעסוקתי. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח אופי מגבלותיו של הנפגע למול מקצועו.

37. הרושם אודות התנהלותו ותפקודו של הנפגע מאז התאונה, מתגבש, בין היתר, מעדותו של הנפגע, שנמצאה כאמור כעדות מהימנה וכנה. יוער כי הנתבעת מצידה הודיעה על משיכת תצהירי החוקרים מטעמה, ולא סתרה את עדות הנפגע.

38. הנפגע העיד כי לאחר התאונה, הוא מנוע מלהמשיך בעיסוק שבו עסק במהלך שירותו הצבאי, היינו עיסוק כמכונאי רכב. רק לאחר ניסיונות למצוא מקצוע חלופי, החל לעבוד כעוזר מכונאי ולאחר מכן כמכונאי של אופנועים וטרקטורונים (ולא של רכבים). כך העיד הנפגע אודות ניסיונותיו למצוא תעסוקה מתאימה לאחר התאונה:

"ש. בשנת 2013 מה עשית.

ת. עד התקופה הזאת, משנת 09' של כל הניתוחים, עד שנת 2013 – 2014 אל תתפוס אותי במדויק, היה שיקומים, בדיקות, ניתוחים.

ש. האם עבדת לפני כן במקום אחר.

ת. לא.

ש. האם ניגשת וניסית למצוא מקצוע אחר, להשתקם במקצוע אחר.

ת. כרגע החלפתי מקצוע בגלל הנזק שיש לי בגוף.

ש. האם אתה חיפש להשתקם במקצוע אחר פרט למכונאי עד שנת 2014.

ת. יש את משרד הביטחון, יש עובדת שיקום, הם עוזרים לך להשתקם בחיים. הלכתי אליהם להרבה פגישות. היא ניסתה להכניס אותי לאין סוף מקצועות, הלכתי בזכותה להשלמת בגרויות, הייתי אמור ללמוד בחריטה בכירסום, רוב העבודה עומדים ולכן לא יכולתי ללכת.

ש. למדת משהו.

ת. השלמתי בגרויות. לא הכל, אלא חלקית שאני צריך.

ש. האם ביקשת להשתלב באיזה עבודה לאו דווקא עבודה של מכונאי.

ת. כן. מנהל מקצועי של מוסך.

ש. למדת.

ת. כן.

ש. מתי למדת את הלימודים האלה.

ת. לא זוכר להגיד. שסיימתי השלמת בגרויות, אך זה עשיתי מנהל מקצועי.

ש. במקצוע של מנהל מקצועי של מוסך, העבודה פחות פיזית.

ת. נכון.

ש. הגשת מועמדות לאיזה מקום.

ת. ניסיתי את עצמי בזה, לא הלך לי, עזבתי את המקצוע בגלל כאבים.

ש. האם ניסית להשתלב בתוך מוסך.

ת. ניסיתי אני עצמי בכדי לראות איך אני מסתדר.

ש. למי פנית.

ת. ה- י"ג י"ד זה הנדסאי מכונות, זה פותח את אפשרויות לפתוח מוסך. בגלל התאונה לא יכולתי לסיים את התהליך של תעודת מקצוע של ניהול מוסך. אחרי שהשתקמתי והשלמתי את הבגרויות הוצאתי את התעודה של ניהול מוסך.

לא עשיתי בזה שימוש, כי רצו מנהל מקצועי וגם שיעבוד. לפתוח מוסך מעצמך, זה המון כסף שאין. המון שנים ישבתי ולא עבדתי.

ש. מתי השלמת את תואר מנהל מוסך.

ת. אפשר לראות בתעודה. היום אנחנו 2018, אני חושב שקיבלתי את התעודה בשנת 2016."

(עמ' 10, ש' 26 עד עמ' 11 , ש' 26 , לפרוטוקול מיום 16.10.18).

39. הנפגע הבהיר, כי העבודה כמכונאי אופנועים וטרקטורונים, אינה מצריכה מאמץ פיזי רב להבדיל מהמאמץ הדרוש בעבודה של מכונאי רכב. הנפגע העיד אומנם כי ביצע את מרבית הפעולות שביצעו עובדים אחרים במוסך האופנועים והטרקטורונים, אך הוא נדרש לעזרה ככל שהדבר נוגע להרמת משאות ולביצוע פעולות המצריכות התכופפות:

"ש. העבודה הייתה על הרגליים.

ת. לא הרבה.

ש. התכופפות.

ת. לא הרבה.

ש. הרמת משאות.

ת. לא הרבה. אם לא יכולתי להרים לא הרמתי.

ש. מה שאתה אומר עכשיו שלא יכולת להרים סיפרת לעורכי הדין שלך שערכו תצהיר בשבילך. מי יודע שאתה לא יכולת להרים.

ת. אלוהים והצלם שלך. אתה יכול לפנות למנתח שלי, ואתה יכול לראות לפי המצב של מפרק הירך אם יכולתי להרים דברים כבדים ואם הרמתי דברים.

ש. אתה עשית את העבודה שעשו יתר המכונאים. נכון?

ת. כמעט.

ש. כמה מכונאים היו שם.

ת. אני ועוד אחד. שזה הבן שלו.

ש. בסה"כ הוא היה מרוצה מהתפקוד שלך.

ת. כן. רוב המקצוע הזה זה לא פיזי, זה יותר מחשבה. זה פתרון של תקלות.

ש. ככה זה במכונאות.

ת. של אופנועים ולא של רכב. ברכב צריך להוציא מנוע להכניס מנוע וכו'. הרכיבים של האופנועים קטנים יותר.

ש. גם מנוע של רכב מוציאים עם מנוף לא בידיים.

ת. לא ראיתי מוסך שמוציא עם מנוף. אתה מוציא אותו אותו על הרצפה, ואתה צריך להזיז אותו לא מנוף. גם גיר אתה צריך להרים ולא מנוף. אלה דברים שעשיתי לפני התאונה.

ש. לפני שהתחלת לעבוד כמכונאי אופנועיים ידעת במה העבודה כרוכה.

ת. כן.

ש. ידעת שהעבודה כרוכה בעמידה על הרגליים כל היום.

ת. היא לא כרוכה בעמידה על הרגליים כל היום. יש כיסא מכונאי, שעולה ויורד. העבודה היא לא כמו פעם.

ש. ידעת שהעבודה כרוכה להתכופף בכדי לראות חלקים למטה.

ת. כן.".

(עמ' 12, ש' 17 עד עמ' 13, ש' 13 , לפרוטוקול מיום 16.10.18).

...

"ש. אתה חיפשת עבודה אחרת. העבודה בספיד ריידר לא הייתה קשה לך.

ת. נכון.

ש. עשית אותה ללא מאמץ.

ת. התאמצתי. יש לי סוג של הגבלה, אני מנסה להשתלב בחברה, לפעמים צריך לסבול.

ש. מאחר והעבודה הזאת התאימה למגבלות שלך, חיפשת עבודה באותו תחום. נכון.

ת. היא התאימה למגבלות שלי. היו דברים שקשים לי, זה המקצוע שבחרתי לחיים.

ש. היו דברים קשים לך ובכל זאת עשית אותם.

ת. נכון."

(עמ' 13, ש' 22-29 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

...

" ש. למה לא עבדת במוסך של רכב.

ת. בגלל הקושי בעבודה. אין שם כיסא מכונאים כמו באופנועים. הליפטים מרימים לגובה ואז אתה צריך לעמוד כל הזמן מתחת. החלקים הם יותר מסיבים וכבדים מאופנועים וטרקטרונים. חלק אחד באוטו יכול להיות במשקל שווה לאופנוע."

(עמ' 32, ש' 3-6 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

40. עוד העיד הנפגע כי לאחר שנים בהם עבד כשכיר במוסך האופנועים, הוא בחר לפתוח מוסך כעצמאי לתיקון אופנועים וטרקטורונים, וזאת במטרה להגדיל השתכרותו ולאפשר לו להפחית את המאמץ הפיזי הכרוך בעבודתו:

"ש. אני מבין שאתה הלכת להיות עצמאי בכדי להרוויח יותר כסף.

ת. יותר כסף ופחות מאמץ."

(עמ' 18, ש' 10-11 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

...

ש. נשאלת לגבי העבודה העכשווית שלך, אמרת שיש לך רק הוצאות, למה התכוונת.

ת. זה עסק שנפל. אני מנסה להרים אותו. כרגע אין הרבה עבודה, יש הרבה הוצאות. אני בינתיים מוציא כסף מהבית, למרות שאין, אני לוקח הלוואות. אמרו לי שזה יקח שנה שנתיים. החודש הזה נכנס 15,000 ₪ בעוד שההוצאות היו 70,000 ₪ החודש.

ש. אמרת שהעבודה הזאת דורשת ממך פחות מאמץ, למה התכוונת.

ת. יש לי עובד. אני עוזר לו. אם יש תקלות אני עושה. עד לא מזמן אבא שלי עוזר לי בעסק. הוא לא קיבל משכורת אך עזר לי המון.

ש. איזה עבודות התכוונת פחות מאמץ.

ת. להיות המנהל.".

(עמ' 32, ש' 18-27 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

41. אשר לתפקודו בחייו הפרטיים, הנפגע העיד כי ניסה לעשות ספורט אך נאלץ להפסיק בשל כאביו. הנפגע מנסה לשחק עם ילדיו אך נאלץ לדלג או ללכת מהר מאחר ואינו מסוגל לרוץ. (הופסק ניסיון הנפגע להתאמן בחדר כושר לאחר שהדבר גרם לו לכאבים). הנפגע רוכב על אופניים ומבצע טיולים עם טרקטורון, אך נאלץ לבצע הפסקות רבות בשל הכאבים. אין ספק כי הנפגע אכן מנסה להמשיך בשגרת חיים רגילה, ככל שניתן, חרף נכותו.

(ראה חקירת הנפגע בעמ' 16, 19 ו- 20 לפרוטוקול מיום 16.10.18)

42. הנתבעת מנסה להיבנות בחקירתה וכן בכלל כתבי טענותיה, מאופן תפקודו של הנפגע ו/או מתנועתיות מפרק הירך של הנפגע, וטוענת כי מאלו יש להסיק אוטומטית כי נכותו התפקודית של הנפגע הינה בשיעור נמוך בהרבה מנכותו הרפואית. (כך למשל הנתבעת מנסה ללמוד מאופן הישיבה של הנפגע על האופנוע ו/או מפעולות אקטיביות המבוצעות ע"י הנפגע, אודות שיעור נכותו התפקודית).

43. ואולם, גישה זו המתאימה בדרך כלל לפגיעות פיזיות קלאסיות המשפיעות על תפקוד הנפגע, אינה בהכרח מתאימה במקרה שבפנינו.

ודוק, מעדותו של מומחה בית המשפט עולה כי מאמציו אלו של הנפגע לתפקד באופן שגרתי ככל שניתן ולבצע פעולות פיזיות כאלה ואחרות, יביאו, כפי הנראה, ובסופו של דבר, לשחיקה ופגיעה בירך המוחלפת. כמצוטט לעיל, המומחה הבהיר בחקירתו, כי המטרה בניתוח החלפת הירך הינה לאפשר לנפגע להמשיך בשגרת חייו ככל הניתן. ברם, על אף האמור ועל מנת לשמור על הירך תקופה ארוכה ככל הניתן, המומחה אינו ממליץ לנפגע לבצע פעולות של ריצה, התכופפות, רכיבה על אופנוע או טרקטורון, פעילות ספורט ועוד. לגישתו, הנפגע אומנם יכול פיזית לבצע פעולות אלו, אך הדבר יוביל לפגיעה בירך ויגביר את הצורך בביצוע ניתוח נוסף ו/או יקצר את התקופה שלאחריה יהא צורך בביצוע הניתוח הנוסף:

"ש. בהנחה שהנפגע רוכב על אופנוע כבד, היית יכול להתרשם בזמן שהיה עולה על האופנוע מהאבדוקציה שלו.

ת. הכיסא שעליו יושבים לא מצריך אבדוקציה גדולה, אין מניעה לחולה עם הפרעה באבדוקציה אפילו לעלות על אופנוע. לא זאת הבעיה, בכלל לא הבעיה היא התנועתיות בהחלפת מפרק ירך. אני הייתי אוסר עליו לעלות על אופנוע אחרי מה שקרה לו, פגיעה כל כך קשה, אם רוצה לעלות על אופנוע זה באמת חוסר אחריות. אין שום בעיה לעלות על האופנוע. אין מניעה לעלות על האופנוע, עם החלפת מפרק ירך. לא על קל ולא על כבד.

(עמ' 24, ש' 1-7 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

...

ת. אתה צריך להבין, אדם עם מפרק מלאכותי, לא יכול לעשות את אותם דברים שאדם בגיל 31 עושה אפילו עם הגבלה בתנועה. למה? הוא יהרוס את הפרוטזה. יש לך פלסטיק. זה גוף אחר. זה לא גוף האדם.

ש. אתה אמרת בעצמך שהנכות העכשווית היא 20 אחוז.

ת. אם אתה מתייחס לתנועות בלבד. זה רק חלק מהבעיה פה. אם יגיד לי שהוא רוצה לשחק כדורגל, אגיד לו חס וחלילה, אם הוא רוצה לרוץ אחרי הבן שלו, אני אגיד לו חס וחלילה. כל דבר אקסטרים לא יכול לעשות.

ש. לבית משפט, אם אתה רואה את הנפגע רץ או עושה פעילות אקסטרים, האם תשנה את חוות הדעת שלך.

ת. לא. אני לא אמליץ לו לעשות את הפעילות הזאת כיוון שהיא תהרוס את המפרק המלאכותי. אך הנכות לא תשתנה."

(עמ' 26, ש' 1-12 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

...

ש. לצערי אתה לא השבת לשאלה שלי. השאלה שלי הייתה האם במצבו כפי שאתה ראית אותו הוא יכול לבצע כל עבודה במוסך. זאת הייתה שאלתי.

ת. כן הוא יכול, אבל זה יתבטא בשנים הבאות בהתרופפות של הפרוטזה.

(עמ' 25, ש' 13-15 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

44. המומחה הסביר כי ההמלצה של הרופאים הינה לדחות ככל הניתן את ביצוע הניתוח השני לגיל מבוגר יותר שבו הנפגע יהא פחות פעיל וזאת על מנת להימנע מהצורך בביצוע ניתוח שני. אולם, במצב שבו הניתוח בוצע לנפגע צעיר, לא יהא מנוס מביצוע ניתוח שני, אשר ישפיע מהותית על תפקודו של הנפגע בעתיד ולכן המטרה היא לעכב צורך זה ככל שניתן.

"ש. הבחור עובד 9 שעות במוסך של טרקטורנים, אופנועים ואופנועי ים. אין לו

מגבלה בדברים האלה.

ת. אתה רוצה שבגיל 31 הוא יהפוך למובטל ואז חב' הביטוח תצטרך לשלם לו עד 65 גם את דמי האבטלה שלו. אתה כנראה לא מכיר את הבעיה של החלפת מפרק ירך. החלפת מפרק ירך, הבעיה העיקרית שלה, זה התרופפות, לוזניין, כאשר הפרוטזה משתחררת בתוך העצם לאט לאט העצם מתכרסמת והפרוטזה נהיית רופפת ובעקבות זאת מופיעים כאבים ואין מנוס מלעשות ניתוח חוזר. כאשר התחילו לעשות את החלפות המפרקים, הייתה הגבלה של גיל 60 תמיד היינו אומרים לחולים תמשוך עוד 10 שנים, למה? כי יש זמן מוגבל לפרוטזה, הפרוטזה היא לא לתמיד. יש כאלה שמחזיקות 12 שנים, יש כאלה 15 שנים, במקרים נדירים זה 20 עד 25 שנה. לא היינו מנתחים אנשים צעירים אלא אם כן המצב כל כך גרוע שאומרים לחולה, יש לך 2 אפשרויות, או לקבע את המפרק ואז לא היה כלל תנועה, או להחליף לך את המפרק, אבל תדע שייתכן וקרוב לוודאי שבתוך איקס שנים לא יהיה מנוס מאשר להחליף לך את המפרק. למה דחינו לגיל שישים, כי אז אדם פחות פעיל. כאשר אנו מדברים על אדם צעיר, אני שמח שהוא מרגיש טוב, אין ספק שזה גורם להתרופפות של הפרוטזה עם השנים. מקובל לתת 20% נכות. אני גם נותן ויכול להביא חוות דעת. כאשר מדובר באדם צעיר, ויש סבירות שיהיה צורך בהחלפת מפרק, אני החלטתי לתת 30%."

(עמ' 24, ש' 1-7 לפרוטוקול מיום 16.10.18).

45. מכאן כי הנפגע מנסה להמשיך בשגרת חייו על אף ההגבלה, אך מאמצים אלו יובילו בעוד כ- 10 שנים (15-12 מיום הניתוח שבוצע בשנת 2011 לדברי המומחה וייתכן אף יותר), לצורך בהחלפת הירך פעם שניה וברי כי בגיל מתקדם יותר, להחלפת הירך תהא השפעה גדולה יותר על תפקוד הנפגע.

46. המומחה התייחס בעדותו לצורך בניתוח להחלפת מפרק לו יזדקק הנפגע בעתיד והבהיר כי בשל גילו הצעיר של הנפגע ובכפוף לכך שהוא ישמור על המפרק, הוא יידרש להחליף את המפרק בגיל 50 לערך. בשים לב לכך שהנפגע עושה מאמץ לתפקד כרגיל ולבצע פעולות אקטיביות בחיי היום יום ובעבודתו מעבר להמלצות המומחה, לא מן הנמנע כי המועד לביצוע הניתוח אף יוקדם. אשר להשלכות ולסיבוכים כתוצאה מביצוע הניתוח הנוסף להחלפת המפרק הבהיר המומחה כי:

"ש. לבית המשפט, ציינת שבגלל שהוא צעיר, ייתכן שבעוד עשור יצטרך החלפת מפרק, ואז נכותו תהיה גבוה יותר, בית משפט פוסק פיצוי חד פעמי, אני רוצה לדעת מה מצבו אחרי החלפת מפרק בפעם השניה.

ת. החלפת מפרק בפעם השניה, הופכת את הניתוח לניתוח מורכב מאוד, כיוון שהעצם שנספגת מצריכה טיפול בפרוטזות אחרות וקושי טכני לשים את הפרוטזה. זה מוסיף גם לניתוח הרבה יותר רחב מבחינה אנטומית שלהוציא פרוטזה מהעצמות היא בעייתית. מבחינת ההגבלות אם הניתוח השני מצליח, אז ההגבלה היא אותה הגבלה. אם יש סיבוכים ויש סיבוכים בניתוחים של החלפה שניה לעומת ניתוח ראשון, אחוז הזיהומים הרבה יותר גדול, הפרוטזה היא כבר בעייתית יותר ואז החולה יותר מוגבל, אז בגיל חמישים או שישים, אז לא יהיה כל כך צורך בלהיות תפקודי."

(עמ' 28, ש' 22-31 לפרוטוקול מיום 16.10.18)

47. לסיכום, אני קובעת כי בתקופה הראשונה – נכותו התפקודית של הנפגע תהא בשיעור של 100%. בתקופה השנייה – נכותו התפקודית תהא בשיעור של 25%. בתקופה השלישית שתחילתה במועד הצפוי בו יאלץ הנפגע לעבור ניתוח החלפת ירך, נכותו התפקודית תהא בשיעור של 30%. יוער כי אין מקום לקבוע שיעור גבוה יותר, הן נוכח עדותו של המומחה באשר להשפעה של הניתוח השני והן לאור העובדה כי הנכות כוללת גם התייחסות לצלקת שאינה תפקודית.

שכר הבסיס

48. התובעת מבקשת להעמיד את שכר הבסיס של הנפגע על השכר הממוצע במשק. הנתבעת טוענת כי יש להעמידו על סך של 7,000 ₪, בהיותו של הנפגע בחור צעיר שרק השתחרר מצבא ושכרו לא היה צפוי לעמוד באופן מידי על השכר הממוצע במשק ולאחר מכן, בתקופת עבודתו יש להעמיד את שכר הבסיס על 8,000 ₪.

49. הלכה ידועה היא שככל שמדובר בנפגע שנפגע בהיותו קטין, חזקה שיש להעמיד את שכר הבסיס על השכר הממוצע במשק. הלכה זו הורחבה ונקבע כי נכונה היא גם ביחס לנפגעים צעירים בתחילת דרכם המקצועית, כגון נפגעים אשר תאונתם אירעה בעת שירותם הצבאי. ראה לעניין זה, בן היתר, את תא (חי') 3228-05-12‏‏ אלעד ארם נ' הפול - המאגר הישראלי לביטוח רכב (24.1.16)‏, שם סיכם כבוד השופט סעב את ההלכה:

"בע"א 10064/02 אבו חנא נגד מגדל חב' לביטוח [פורסם בנבו] (ניתן ביום 27.9.05) - (להלן: "עניין אבו חנא"), נקבעה החזקה בדבר העמדת פוטנציאל השתכרותם של קטינים כגובה השכר הממוצע במשק. על המבקש לסטות מחזקה זו, מעלה או מטה, רובץ נטל ההוכחה.

בחלוף השנים מאז ניתן פסק הדין בעניין אבו חנא הוחלה החזקה גם על צעירים אשר חצו את סף הקטינות וניתן לומר כי הם טרם החלו לכתוב את סיפור חייהם, ניזוקים אשר נמצאים בתקופת הצבא, או הלימודים וכו', אך טרם החלו במיצוי פוטנציאל השתכרותם - בעניין זה ראו ע"א 4772/02 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' צי'בוטארו, [פורסם בנבו] (ניתן ביום 25.11.09), שם נקבע:

"העיקרון הנהוג בפסיקה לגבי קטינים או צעירים בתחילת דרכם המקצועית הינו אמידת אובדן כושר ההשתכרות על-פי השכר הממוצע במשק".

כן ראו רע"א 7490/11 פחרי נ' חאג',[פורסם בנבו] (ניתן ביום 28.12.11), שם נקבע:

"... אין להגביל את החזקה בדבר השתכרות בגובה השכר הממוצע במשק לקטינים בלבד, והגיונה עשוי להיות יפה גם ביחס לאדם צעיר שטרם ביצע בחירות עצמאיות של ממש".

53. נכונים הדברים לגבי התובע אשר במועד התאונה, היה חייל בשירות סדיר, כבן 23 שנים."

50. לא מצאתי כי במקרה זה יש לחרוג מההלכה האמורה. לא הוכח בפניי כי לו המשיך הנתבע במסלול עיסוקו בצבא ולאחר השחרור, היה משתכר שכר שהינו פחות מהשכר הממוצע במשק. מנספחי תצהיר הנפגע עולה כי על אף נכותו, שכרו היה בשיעור קרוב לשכר הממוצע במשק ולכן, סבירה המסקנה כי אלמלא התאונה שכרו לאחר שחרורו מהצבא היה בסדר הגודל האמור.

51. אשר על כן הנני מעמידה את שכר הבסיס של הנפגע על השכר הממוצע במשק. מסיכומי התובעת עולה כי השכר הממוצע במשק הינו בסך של 9,589 ₪. מסיכומי הנתבעת עולה כי השכר הממוצע במשק הינו בסך של 9,527 ₪. הסכומים הנטענים על ידי הצדדים קרובים יחסית זה לזה. בהעדר נתונים מדויקים לחישוב השכר נטו בהתאם לנתוני הנפגע, הנני מעמידה את בסיס השכר על סך של 9,550 ₪.

אובדן השתכרות בעבר

52. התובעת מבקשת לערוך חישוב אחד בגין ההפסד לעבר, בשיעור של 37% מהשכר הממוצע במשק (בהתאם לנכות תפקודית של 37%). הנתבעת מבקשת לחלק את ההפסד לעבר לתקופות שונות, בין היתר בהתחשב במקום העסקתו של הנפגע.

53. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בכלל האסמכתאות שהוגשו לתיק, מצאתי כי בנסיבותיו של תיק זה, יש לבצע את החישוב כלהלן:

ראשית, החל מיום שחרורו התיאורטי/ההיפותטי של הנפגע קרי: 1.7.10 ועד לתחילת עבודתו ב"ספיד ריידר", בחודש 11/2012 (ב"תקופה הראשונה" וחלק מ"התקופה השנייה")– הנפגע לא עבד כלל. תקופה זו הינה בת 28 חודשים. התובעת כאמור מבקשת לבצע את החישוב גם עבור תקופה זו לפי נכות תפקודית של 37%, ואילו הנתבעת סבורה כי יש לאשר פיצוי מלא עבור תקופה של 9 חודשים בה שהה הנפגע באשפוז יום והחל מחודש 4/11, לאשר פיצוי לפי נכות תפקודית של 10% בלבד.

אין חולק כי בתקופת אשפוזו, היינו עד ליום 7.4.11 לא היה יכול הנפגע לעבוד כלל. סביר אף להניח כי הנפגע לא היה יכול להשתלב בעבודה באופן מידי לאחר שחרורו ובפרט לאור טיפולי השיקום שהמשיך לעבור. ראה לעניין זה את עדותו שצוטטה לעיל, באשר לניסיונותיו למצוא עיסוק חלופי המתאים למגבלותיו. יחד עם זאת, לא הוכח בפני כי יש לייחס את כל התקופה בה לא עבד כלל לנכותו של הנפגע. לפיכך, הנני מאשרת פיצוי מלא עבור תקופה של 12 חודשים לאחר מועד השחרור התיאורטי (קרי מיום 1.7.10 ועד 1.7.11) כדלקמן:

114,600 ₪ = 12 חודשים X 9,550 ש"ח.

54. שנית, לאחר תקופה זו של 12 חודשים ועד תחילת עבודתו במוסך "ספיד ריידר" (בחודש 11/12), היינו תקופה של 16 חודשים, יש לבצע את החישוב בהתאם לנכותו התפקודית של הנפגע, בשיעור של 25% ובחישוב:

38,200 ₪ = 16 חודשים X 9,550 ש"ח X 25%

55. שלישית, מיום 1.11.12 , תחילת עבודתו ב "ספיד ריידר" ועד למחצית חודש 6/15 (בהנחה שעבד שם עד שהחל לעבוד במוסך "שימי אופנועים"), שכרו הממוצע עמד על 6,600 ₪ נטו וזאת בהתאם לדו"ח רציפות העבודה אשר צורף לתחשיב נזק מטעם הנתבעת. לכן, הגריעה מהשכר, המהווה את ההפרש בין השכר הממוצע במשק לשכר שקיבל הנפגע, עומדת על סך של 2,950 ₪ לחודש. סה"כ לתקופה של 31.5 חודשים – 2,950 ש"ח X 31.5 חודשים = 92,925 ₪.

56. רביעית, מיום 14.6.15 אז החל בעבודתו במוסך "שימי אופנועים" ועד לחודש 4/18, שכרו הממוצע, כעולה מתלושי השכר שצורפו כנספח ג' לתצהיר הנפגע, עמד על סך של כ- 8,500 ₪ נטו. לכן הגריעה, המהווה את ההפרש בין השכר הממוצע במשק לשכר שקיבל הנפגע, עומדת על סך של 1,050 ₪ לחודש. סה"כ לתקופה של 33.5 חודשים – 1,050 ש"ח X 33.5 חודשים= 35,175 ₪.

57. חמישית, מחודש 4/18 ועד היום הנפגע עובד כעצמאי ולדבריו עד כה נמצא בהפסדים. אומנם לא הוגשו מסמכים המוכיחים זאת אך מנגד, מדובר בתקופה שלאחר הגשת תצהירי התובעת ולכן אין לזקוף זאת לחובת התובעת. בתקופה זו ובהעדר נתונים, אחשב את הנזק בהתאם לנכות התפקודית בסך של 25% לתקופה של 10.5 חודשים ובחישוב:

26,263 ₪ = 11 חודשים X 9,550 ש"ח X 25%

58. סה"כ הפסד ההכנסה עבור תקופת העבר עומד על סך של 307,163 ₪ ובצירוף ריבית מאמצע התקופה, על סך של 326,397 ₪.

הפסדי שכר לעתיד:

א. שיעור ההיוון

59. בטרם אבצע חישוב של הפיצוי המגיע לנפגע כתוצאה מנכותו, יש להכריע תחילה במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים באשר לשיעור ריבית ההיוון, לפיה יש לערוך חישוב הפסד ההשתכרות לעתיד.

60. לטענת התובעת, יש לבצע את ההיוון בשיעור של 2% ריבית שנתית. התובעת הגישה שתי חוות דעת של האקטואר גד שפירא. האחת, מתייחסת לעלות אחזקת הרכב בה נושאת התובעת והשנייה, מתייחסת לשערוך והיוון תגמולי משרד הביטחון. שתיהן לפי ריבית של 2% לשנה.

61. לטענתה, ביום 1.10.17 שונה שיעור ההיוון הקבוע בתקנות הביטוח הלאומי (היוון), תשל"ח- 1978 והורד מ- 3% ל- 2%, תוך קביעת מנגנון עדכון כל 4 שנים. זאת בהתאם להמלצת ועדה ציבורית בראשות הנשיא בדימוס וינוגרד. שיעור ההיוון של הפיצוי הנזיקי עומד כיום על 3%, וזאת בהתאם להלכות ותיקות ומושרשות. בית המשפט העליון הכיר בצורך קיומו של קשר בין שיעור ההיוון הקבוע בתקנות ההיוון של המל"ל לבין שיעור ההיוון של הפיצוי לעתיד במסגרת תביעת נזקי גוף. על השיעור להיות זהה או לכל הפחות שלא יהיה הפרש ניכר ביניהם. המטרה היא למנוע מצב בו הניזוק יקופח וזאת במקרה של ניכוי בשיעור היוון גבוה לעומת חישוב פיצוי לעתיד בשיעור היוון נמוך, או מצב בו הניזוק יקבל פיצוי גבוה מכפי נזקו במקרה ההפוך.

62. הואיל ונראה כי שתי האפשרויות של שיעור ההיוון הן סבירות ונוכח מורכבות הנושא וההשלכות הרחבות, החליטה המדינה על הקמת ועדה בין משרדית לבחינת הסוגיה. דבר הקמת הוועדה נמסר לביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 3751/17, 4268/17 וביום 12.2.18 הורה ביהמ"ש העליון על עיכוב המשך הדיון לשלושה חודשים, כאשר לא מצא להכריע בשיעור הריבית בתקופת הביניים עד להכרעה.

63. בנסיבות אלה ועד להכרעה הסופית של ביהמ"ש העליון, יש ליתן משקל ליתרון שבשמירת הזהות בין שיעור ההיוון של תגמולי המל"ל ובין שיעור ההיוון של הפיצוי הנזיקי, כפי שהיה נהוג בעשרות השנים האחרונות. לפיכך יש להעמיד את שיעור ההיוון על 2%.

64. לטענת הנתבעת יש לדחות טענות התובעת ולו בשל העובדה שאלו לא נתמכו בחוות דעת מומחה. הפסיקה הרווחת, גם לאחר שינוי שיעור ההיוון של המל"ל, הינה כי אין לשנות את שיעור ההיוון עד להכרעה של ביהמ"ש העליון. אין לדון בסוגיה זו בכל תיק ותיק. ישנה חשיבות רבה לקביעת שיעור ריבית היוון אחיד, על מנת להבטיח פסיקה אחידה וכן להבטיח את יציבות חברות הביטוח שצריכות לכלכל את צעדיהן ולשמור עתודות לתשלום פיצויים לניזוקים בהתאם.

65. מעת שהתובעת לא הוכיחה טענתה באשר לשיעור ההיוון, בהיעדר הכרעה של בית המשפט העליון בסוגיה, ובהיעדר תחולה ישירה של תקנות המוסד לביטוח לאומי על התובעת במישרין, יש לקבוע כי שיעור ריבית ההיוון יהא בשיעור של 3%.

66. לא ברור כיצד טענות התובעת עולות בקנה אחד עם נייר העמדה שהגיש המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לביהמ"ש העליון בע"א 3751/17, ממנו עולה כי התובעת עצמה ממליצה להעמיד את הריבית על 3%. המלצות הוועדה הבינמשרדית פורסמו ביום 13.1.19.

67. הכרעה – לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי אין מקום בשלב זה לשנות משיעור ההיוון שנקבע זה מכבר בפסיקת ביהמ"ש העליון וזאת בהיעדר הכרעה של ביהמ"ש העליון בסוגיה זו, וטרם קביעת הלכה המשנה את ההלכה המושרשת מזה שנים רבות.

68. ביהמ"ש העליון קבע בעניין זדה (ע"א 469/74 זדה נ' בכר (1975)) חזקה לפיה הפסדי הניזוק לעתיד יחושבו לפי ריבית היוון של 3%.

69. לאור השינוי בשיעור ההיוון בתקנות ההיוון של המל"ל החל מיום 1.1.17, עולה הטענה כי יש להתאים את שיעור ההיוון של הפיצוי הנזיקי ולקבוע כי גם הוא יעמוד על 2%. טענה זו מבוססת בעיקר על כך שבעניין זדה נקבע שיעור הריבית על 3%, על מנת להתאימו לשיעור ריבית ההיוון של תקנות המל"ל, אותם יש לנכות מסכום הפיצוי.

70. ברם, ברי כי השיקול של התאמת שיעורי היוון אלו אינו השיקול היחידי ו/או המכריע אותו יש לשקול, אלא אחד מיני רבים. לא בכדי הוקמה וועדה בינמשרדית לבחינת הסוגייה וזו עומדת כיום בפני הכרעה של ביהמ"ש העליון בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני.

71. סקירת הפסיקה מאז הוחל השינוי בתקנות ההיוון של המל"ל (1.10.17) ועד היום מלמדת, כי בשלב זה, וכל עוד לא ניתנה הכרעה שיפוטית מחייבת המשנה את החזקה הקיימת מזה שנים רבות, אין לשנות את שיעור ההיוון. הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שכלל לא הובאה חוות דעת כלכלית מטעם התובעת בדבר שיעור התשואה הצפויה על השקעה סבירה של כספי הפיצוי וכן חוות דעת המוכיחה כי נכון יותר יהא להעמיד את שיעור ההיוון על 2%.

72. כמו כן התובעת לא התמודדה עם העובדה, כי עסקינן בתובעת שהינה מדינת ישראל אשר שילמה את התגמולים בהתאם לחוק הנכים ולא לפי חוק המל"ל. במצב זה, חשיבות ההתאמה בין שני שיעורי ההיוון והחשש ממצב שבו הניזוק יצא מקופח או נהנה מאי ההתאמה, אינו מתקיים באופן וודאי בתיק זה.

73. דברים אלו מתיישבים עם פסק דינו של ביהמ"ש המחוזי בחיפה, שניתן על ידי כבוד השופט סוקול ביום 25.9.18 בת"א 60161-03-17 פלוני נ' כאן הבונים (פורסם בנבו):

"ניתן לראות כי לעת הזו, החזקה שנקבעה בעניין זדה ובפסקי הדין המאוחרים לו ולפיה הפסדי הניזוק לעתיד יחושבו על פי ריבית היוון של 3%, נותרה על כנה. דומה כי כל עוד לא שונתה החזקה האמורה על ידי בית המשפט העליון מצווים כל בתי המשפט להמשיך ולהחיל את החזקה. לא ייתכן כי בכל הליך יידרש בית המשפט לשמוע ראיות לעניין שיעור ריבית ההיוון לחישוב ההפסדים ולשמוע ראיות לעניין התשואה הסבירה על השקעה של כספי הפיצוי. בית המשפט העליון צפוי לקבוע עמדתו בעניין בקרוב והבאת ראיות בכל אחד ואחד מאלפי התיקים המתנהלים בבתי המשפט בכל הארץ אינה מעשית ואינה סבירה. יתרה מזו, לקביעת שיעור ריבית היוון אחיד ישנה חשיבות רבה, לא רק לצורך פישוט וייעול ההליכים אלא גם כדי להבטיח אחידות בפסיקה, ולהבטיח את יציבות חברות הביטוח שצריכות לכלכל את צעדיהן ולשמור עתודות לתשלום פיצויים לניזוקים בהתאם.

כמובן שאין להתעלם מהעיוות הנוצר בשל שיעורי ההיוון השונים. עם זאת צריך לזכור כי קביעת שיעור ההיוון לחישוב הפסדי הניזוקים רלבנטית גם לאותם מקרים שבהם אין מקום לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי, כלומר באותם מקרים בהם לא נוצר כל עיוות. זאת ועוד, את העיוות הנוצר ניתן לתקן בדרכים שונות ולאו דווקא בהתאמת ריבית ההיוון לחישוב הפסדי הניזוק לריבית ההיוון על פי תקנות ההיוון.

תקנות ההיוון קובעות את הריבית לפיה יחשב המוסד לביטוח לאומי את הגמלאות העתידיות שיקבל זכאי וכן לצורך חישוב תשלומים עתידיים שצפוי המוסד לשלם לנפגע במסגרת תביעת שיבוב כנגד צד שלישי (סעיף 333 לחוק הביטוח הלאומי). עם זאת אין בחוק הביטוח הלאומי או בתקנות ההיוון כדי למנוע מבית המשפט לחשב את התשלומים העתידיים שצפוי המוסד לשלם בדרך אחרת כלומר על פי שיעור היוון שונה.

במקרה הנוכחי לא הובאו שום ראיות על שיעור התשואה הצפויה על השקעה סבירה של כספי הפיצוי ודי בכך כדי להביא למסקנה כי את הפסדיו של התובע יש לחשב על פי שיעור ההיוון הקבוע בחזקה, כלומר לפי ריבית של 3%. עם זאת כדי למנוע עיוות ופגיעה בתובע, יחושבו גם הגמלאות שצפוי המוסד לביטוח לאומי לשלם לתובע על פי אותו שיעור".

74. לאור האמור, אני קובעת כי בהיעדר שינוי בפסיקת בית המשפט העליון, חישוב הפיצוי יבוצע בהתאם לריבית היוון של 3%.

ב. תחשיב הפסדי השכר לעתיד:

75. כאמור לעיל, הנכות התפקודית למשך 10 שנים מהיום, הועמדה על שיעור של 25%. לפיכך, הפיצוי עבור תקופה זו עומד של סך של 247,254 ₪ ובחישוב:

247,254 ₪ = 103.5617 X ₪ 9,550 ₪ X 25%

76. כעבור 10 שנים ועד לגיל הפנסיה, העמדתי את הנכות התפקודית על שיעור של 30% ולכן, הפיצוי עבור תקופה זו עומד על סך של 451,451 ₪ ובחישוב:

450,558 ₪ = 0.744094 X 211.34808 X 9,550 ₪ X 30%

77. לאור האמור, הפסד כושר ההשתכרות לעתיד עומד על סך של 697,812 ₪.

פנסיה ותנאים סוציאליים

78. עבור תקופת העבר והעתיד, בשיעור של 12% ובחישוב:

122,905 ₪ = (697,812 ₪ + 326,397 ₪) X 12%

79. יוער, כי הנתבעת בסיכומיה טוענת כי לאור עדות הנפגע ולפיה החל מחודש 4/18 הינו עצמאי המנהל מוסך, יש לבצע את חישוב הפסד כושר ההשתכרות לעתיד עד לגיל 70 ומנגד, אין לקבוע פיצוי עבור אובדן פנסיה ותנאים סוציאליים.

80. אינני מקבלת טענה זו, הנפגע אומנם העיד כי החל בניהול מוסך כעצמאי מזה תקופה קצרה, אך המשיך והעיד כי לא יידע את התובעת בעובדה זו שכן מועד פתיחת העסק חל לאחר הגשת התצהירים. לכן גם לא הובאו ראיות או מסמכים המעידים על האמור ועל הכנסותיו של הנפגע מעסק זה והצדדים אף לא ביקשו בהמשך להציג מסמכים רלוונטיים. זאת ועוד, הנפגע בעצמו העיד כי עסקו נמצא בהפסדים וכי במידה ולא יצליח, יחזור לעבודתו כשכיר. נוכח האמור, לא מצאתי כי יש לערוך את החישוב מתוך הנחה כי מדובר בנפגע עצמאי.

כאב וסבל

81. הואיל וקבעתי כי נכותו הרפואית של הנפגע עומדת על 37% ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי הנפגע אושפז במשך תקופה כוללת של 135 ימים, הרי שהפיצוי בגין רכיב זה עומד על סך של 125,840 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד

82. התובעת טוענת כי יש להעמיד את הפיצוי בגין ראש נזק זה ולתקופת העבר, הכוללת טיפולים רפואיים ואשפוזים, לרבות אשפוז יום, על סך של 285,915 ₪ (נכון ליום 1.5.12) . כמו כן, סך של 128,435 ₪ בגין תקופת העתיד, לפי חישוב של 400 ₪ לחודש עד לגיל 70 (ראה נספח ה' לתצהיר הנפגע). הנתבעת טוענת כי לא הוגשה תעודת עובד ציבור המוכיחה את גובה התשלומים וכי אלו אכן שולמו כנטען. מתביעת השיפוי והאסמכתאות שצורפו לתצהיר הנפגע לא ניתן ללמוד כיצד הגיעה התובעת לסכום המבוקש ואם סכומים אלו אכן קשורים לתאונה. מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח ומשלא הוכח, יש לקבוע כי התובעת לא הוכיחה ראש נזק זה ואין לפסוק פיצוי.

83. מעיון בריכוזי התשלומים של אגף השיקום שצורף לתצהיר הנפגע, עולה כי אלו כוללים תשלומים ששולמו עבור טיפולים רפואיים ( בסך מצטבר של כ- 102,000 ₪), אך גם תשלומים עבור הוצאות אחרות שאינן הוצאות רפואיות כגון הוצאות עבור אגרת טלוויזיה, החזר שיחות טלפון, דמי הבראה, ביטוח בריאות קבוצתי ועוד. בהוצאות מסוג זה הנתבעת לא הייתה חייבת לשאת, לו הוגשה התביעה ישירות על ידי הנפגע. כמו כן ניתן לראות כי הסכומים כוללים גם הוצאות עבור עזרת צד ג' ואחזקת רכב, הנתבעים במסגרת תביעה זו ברכיבים נפרדים.

84. במצב דברים זה, בו מחד, לא הוגשה תעודת עובד ציבור כאמור ומאידך, בהתחשב בטיפולים הרפואיים הממושכים והאינטנסיביים שעבר הנפגע כפי העולה מהתיעוד הרפואי ובא לידי ביטוי בשיעור הגבוה של נכותו הרפואית, ובהתחשב בניתוח העתידי שצפוי הנתבע לעבור וההוצאות הרפואיות להם יידרש, אני רואה לנכון לאשר סך כולל של 130,000 ₪ בגין הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.

עלות אחזקת רכב רפואי והוצאות ניידות ולחילופין הוצאות נסיעה

85. התובעת הגישה חוות דעת מטעם האקטואר גד שפירא, אשר הסתמך על תעודת עובד ציבור והעמיד את עלות אחזקת הרכב על סך של 235,258 ₪ עבור תקופת העבר וסך של 316,704 ₪ לעתיד. הנתבעת טוענת כי הנפגע אינו מוגבל בניידות ולא הוכח כי הנפגע זקוק לרכב רפואי וכי אינו יכול לנהוג באופנוע. בגין תקופת העבר הנתבעת מציעה פיצוי של 10,000 ₪.

86. בהיעדר חוות דעת מטעם התובעת המלמדת על כך שהנפגע מוגבל בניידות עד כדי כך שהוא נזקק לרכב רפואי צמוד, ובהעדר קביעה מפורשת של מומחה בית המשפט בעניין זה, אין מקום לאשר את עלות רכישת הרכב ו/או עלות אחזקתו. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך כי הנפגע נדרש להוציא הוצאות נסיעה לשם קבלת טיפולים רפואיים ממושכים אותם עבר בעבר וכן צפוי לעבור בעתיד, ובפרט נוכח הצורך לעבור ניתוח נוסף בעתיד להחלפת מפרק הירך. לאור האמור, אני רואה לנכון לאשר סך גלובאלי של 40,000 ₪ בגין רכיב הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד

87. התובעת מעמידה ראש נזק זה על סך של 60,000 ₪ עבור תקופת העבר הכוללת את תקופת האשפוז וסך של 385,304 ₪ עבור העתיד לפי חישוב של שעה אחת עזרה ליום, וסך של 1,200 ₪ לחודש, וזאת עד הגיעו של הנפגע לגיל 70.

88. הנתבעת טוענת כי הוכח שהנפגע לא העסיק ואינו מעסיק כיום עוזרת בית. מדובר בראש נזק שיש להוכיח ואין לקבוע פיצוי שעה שלא הובאו ראיות. לא די בקיומה של נכות כדי לקבוע זכאות לפיצוי. התובעת לא העידה את אשתו של הנפגע ומעדותו עולה שהוא מתפקד ולא נדרש לכל עזרה. לכן מוצע להעמיד את הפיצוי על סך של 15,000 ₪.

89. נוכח מהות הנכות ממנה סובל הנפגע, תקופת האשפוז והשיקום הממושכת במהלכה סעדו אותו בני משפחתו (בעיקר אביו כאמור בתצהירו ובחקירתו הנגדית), והעובדה כי מצבו יצריך בעתיד ביצוע ניתוח נוסף וכפועל יוצא עזרת צד ג' נוספת (אם בתשלום ואם באמצעות בני משפחה), הנני מעמידה את סכום הפיצוי בגין עזרת צד ג', לעבר ולעתיד, על סך של 50,000 ₪.

90. הלכה מושרשת היא כי גם עזרת צד ג' שהתקבלה מקרובי משפחתו של הנפגע, ובפרט שעה שהיה מאושפז ועבר טיפולים רפואיים תקופה ממושכת, מצדיקה פיצוי. בנסיבות האלה, בוודאי שלא ניתן לראות באביו של הנפגע אשר סעד אותו כשנתיים, כמי שנתן סיוע רגיל של בן משפחה אשר אינו מצדיק פיצוי, כפי הנטען על ידי הנתבעת.

סוף דבר

91. התובעת זכאית לשיפוי בסך של 1,492,964 ₪ וזאת בהתאם לרכיבי הנזק המפורטים שלהלן:

הפסד הכנסה בעבר – 326,397 ₪.

הפסד השתכרות לעתיד – 697,812 ₪.

הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים –122,905 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד- 130,000 ₪.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד – 40,000 ₪.

עזרת הזולת – 50,000 ₪.

כאב וסבל – 125,850 ₪.

92. בנוסף, הנתבעת תשלם הוצאות משפט בגין שכר העדים מטעם התובעת בסך של 800 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, קרי סך של 227,080 ₪ כולל מע"מ.

מעבר לכך, התובעת פטורה מתשלום אגרת בית משפט, הנתבעת שילמה את שכר המומחה מטעם בית המשפט, ולא הוצגו ראיות על תשלומים למומחים נוספים שחוות דעתם הוגשו על ידי התובעת. אי לכך, אין מקום לפסיקת הוצאות משפט נוספות בתיק זה.

93. כלל הסכומים ישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת יישאו תוספת ריבית והצמדה עד לתשלום בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ו אדר א' תשע"ט, 03 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.