עיינתי בבקשה ובתגובות הנתבעים ומסקנתי היא כי דין הבקשה להתקבל.

אמנם התובע בחר לא להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם העדים מושא הבקשה, ועתה בוחר לזמנם תוך חריגה משמעותית מהמועדים שקבעתי , והבקשה מובאת לפתחו של בית המשפט לאחר שבית המשפט החל לשמוע את עדי התביעה, ולאחר שבמהלך הדיון אשר התקיים ביום 26.12.17 עלו תהיות בדבר אי זימונים של העדים שזימונם מתבקש עתה.

חרף זאת, במקרה שלפניי בית המשפט יעדיף להתיר את זימון העדים ושמיעת עדותם תוך ששמורה לנתבעים הזכות להעלות את טיעוניהם בדבר משקל העדות ומהימנות העדים.

כאשר נתבע טרם החל את פרשת ראיותיו, הרי הרשאת התובע להעיד עד נוסף מטעמו, אינה משבשת את סדר הדין התקין. הרשאה כזו תינתן כדבר שבשגרה אלא אם ישנן נסיבות מיוחדות כבדות משקל ביותר המצדיקות סטיה מן השגרה (ראו: ע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כ(3), 477 (1966)).

יש לציין כי סטייה מכללי הפרוצדורה שמטרתה לתת לבעל הדין להציג בפני בית המשפט את גרסתו המלאה והשלמה מתיישבת עם כללי הצדק. גם כאשר חוטא התובע , אם בשל תקלה ואם בשל סיבה אחרת, במהלך המשפט או מבצע טעות הניתנת לתיקון בלי לגרום נזק משמעותי ומהותי ליתר הצדדים, על בית-המשפט להרשות תיקון כזה בנדיבות כאשר לעיניו עומדת המטרה של חקר האמת והבאת מלוא העובדות הנדרשות לצורך הכרעה בהליך המתנהל לפניו.

לאור האמור - אני נעתרת לבקשה.

העדים יזומנו כמבוקש. באחריות התובע לזמן את העדים לדיון הקבוע במסירה אישית ולהציג לעיון בית המשפט אישור מסירה במועד הדיון הקבוע- ככל שיעלה צורך בכך.

שאלת חיוב התובע בהוצאות בשל האיחור בהגשת הבקשה, תישקל במסגרת פסק הדין הסופי.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ג' שבט תשע"ח, 19 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.