1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן בת"א 57153-11-14 על ידי בית משפט השלום בקריות.
2. בקציר האומר יסופר, כי המשיב 1 (להלן: "המשיב") הגיש לבית משפט השלום בקריות תביעה נגד המבקשות ונגד יתר המשיבות, במסגרתה טען, כי לאחר שביצע עבודת שרברבות בדירה ברחוב האורנים ביוקנעם, בצאתו מהבניין, נפגע עקב מעידתו במדרגות החיצוניות של הבניין בשל ליקוי בהן. המשיב עבד מטעם המשיבה 5, היא היה מעסיקתו בזמנים הרלוונטיים.
3. בית משפט קמא קבע, כי הפיצויים המגיעים למשיב, נבלעים בתגמולי המוסד לביטוח לאומי, וכי בנסיבות, המשיב זכאי לפיצוי בשיעור 25% מנזקיו.

כמו כן, בית משפט קמא דחה את התביעה/ההודעה נגד המשיבה 2, המשיבה 4 והמשיבה 5 וקיבל את התביעה נגד המבקשות ונגד המשיבה 3. לעניין חישוב הנזק, קבע המומחה מטעם בית משפט קמא למשיב נכות צמיתה בשיעור של 56.91%. בית משפט קמא קבע למשיב נכות רפואית בשיעור האמור ונכות תפקודית בשיעור של 60%.

בית משפט קמא פסק למשיב פיצוי כדלקמן:

בגין הפסד השתכרות לעבר- סך של 1,075,695 ₪; בגין הפסד השתכרות לעתיד – 1,145,950 ₪. בגין הפסד פנסיה ותנאים סוציאליים- סך של 277,706 ₪; בגין הוצאות רפואיות, נסיעות, התאמת דיור וניידות- סך של 70,000 ₪; בגין כאב וסבל- סך של 280,000 ₪; בגין עזרת צד ג' - סך של 280,000 ש"ח. סה"כ פיצוי בסך של 3,129,351 ₪.

בית משפט קמא קבע כי למשיב אשם תורם בשיעור של 30%, כך שסכום הפיצוי הועמד על סך 2,190,546 ₪. לאחר ניכוי תשלומי המל"ל קבע בית משפט קמא, כי המשיב זכאי לפיצוי בשיעור 25% מהסכום האמור, דהיינו, סך של 547,637 ₪.

בית משפט קמא קבע, כי המבקשות תישאנה בשיעור של 80% מהסכום האמור והמשיבה 3 תישא בשיעור של 20%. כמו כן הורה בית משפט קמא כי המבקשות והמשיבה 3 תישאנה בהחזר הוצאות המשיב באופן יחסי לחיובן וכן בתשלום שכ"ט עו"ד באופן יחסי לשיעור חיובן בסך של 125,000 ₪.

1. המבקשות ממאנות להשלים עם פסק הדין, הגישו הודעת ערעור ואת הבקשה דנן.

טענות המבקשות;

1. בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוענות המבקשת, כי אלה גבוהים. לטענתן, בפסק הדין נמצאו שגיאות והוא אינו מתיישב עם הראיות שהוגשו. בית משפט קמא שגה כשקיבל את תביעת המשיב, שכן האחרון לא הוכיח תביעתו. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה בקביעתו כי המבקשת 1 אחראית על תחזוקת גרם המדרגות, שעה שהוכח כי מדובר בגרם מדרגות פרטי שאינו בבעלותה ואינו מתוחזק על ידה. כמו כן טוענות המבקשות, כי בית משפט קמא שגה עת קיבל את גרסת המשיב, שלא הייתה עקבית ונמצאו בה סתירות מהותיות.
2. בכל הנוגע למאזן הנוחות טוענות המבקשות, כי ככל שישולם למשיב סכום פסק הדין, לא יעלה בידן להשיב סכום זה חזרה, אם יתקבל ערעורם, שכן מצבו הכלכלי של המשיב אינו מאפשר השבת הסכום. בעניין זה מציינות המבקשות, כי המשיב העיד בבית משפט קמא, כי ממועד קרות התאונה, הוא אינו עובד.

עוד מוסיפות המבקשות לטעון, כי ככל שתתקבל בקשתן, לא ייגרם למשיב נזק, שכן סכום זה ממילא יישא הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל, זאת לעומת המבקשות, להן ייגרם נזק, ככל שלא יעלה בידן להשיב הסכום חזרה.

לבסוף מציינות המבקשות, כי קיימת משמעות שאינה מבוטלת לעובדה כי המבקשת 2 היא חברת ביטוח ולפיכך, אין ספק לאיתנותה הכלכלית.

טענות המשיב;

1. המשיב מתנגד לבקשה.
2. בכל הנוגע לסיכויי הערעור טוען המשיב, כי אלה קלושים, שכן פסק הדין מפורט, מנומק ומבוסס על קביעות של מהימנות וקביעות עובדתיות אשר אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן.

עוד מציין המשיב, כי עדי התביעה נחקרו חקירות ארוכות ובית משפט קמא התייחס בפסק דינו באופן מפורט לעדויות.

1. בכל הנוגע להעדר יכולת כלכלית להשיב את המצב לקדמותו טוען המשיב, כי הנטל להוכחת האמור, מוטל על כתבי המבקשות ואלה לא עמדו בו. כמו כן, המבקשות לא הוכיח כי ייגרם להן נזק, ככל שימומש פסק הדין.

עוד טוען המשיב, כי המבקשות לא הוכיחו שמאזן הנוחות נוטה לטובתן וכי לא יעלה בידן לגבות את כספן חזרה, ככל שהערעור יידחה.

טענות המבקשות כפי העולות מתגובתן לתשובה;

1. המבקשות חוזרות על טענותיהן כפי שנטענו בבקשתן הן בכל הנוגע לסיכויי הערעור והן בנוגע למאזן הנוחות. בכל הנוגע לסיכויי לטענת המבקשות, בפסק הדין נפלו שגיאות, שכן המשיב לא הוכיח טענותיו. כך למשל, לא הוכח מקום התרחשות התאונה; לא הוכח כי במועד קרות התאונה היה פגם בגרם המדרגות. לשיטתן, בית משפט קמא שגה בחלוקת האחריות וכן בנוגע לשיעור האשם התורם שפסק למשיב.

דיון והכרעה;

1. תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 קובעת כי ככלל אין בהגשת ערעור כשלעצמו כדי לעכב ביצועו של פסק דין כספי.
2. על מנת להיכנס בגדרי החריג על שני תנאים מצטברים להתקיים. התנאי הראשון הוא, כי סיכויי הערעור טובים. התנאי שני הוא, כי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות, במובן שככל שהבקשה תדחה והערעור יתקבל לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו. בין שני התנאים מתקיים יחס של מקבילית כוחות, כך שככל שמשקלו של תנאי אחד גובר פוחת משקלו הנדרש של התנאי השני. עם זאת, הבכורה נתונה לשיקול מאזן הנוחות. ראו לענין זה ע"א 2397/16 המאגר הישראלי לביטוח רכב ("הפול") נ' פלוני (פורסם במאגרים) (להלן: "ענין הפול") והאסמכתאות שם.

עוד נקבע בעניין הפול כי ככלל כאשר עסקינן בפסק דין כספי נוטה מאזן הנוחות נגד המבקשת שכן נזק כספי אינו בלתי הפיך. עם זאת נקבע בעניין הפול כך:

"מאידך כבר נפסק בעבר בבית משפט זה כי גובה הסכום אותו מבקשים לעכב עשוי להוות שיקול לענין מאזן הנוחות, שכן במקרים מסויימים גובה הסכום יכול ללמד על מידת הקושי שעלול להתעורר בהשבת הסכום שנפסק, במקרה שפסק הדין ייהפך בערעור."

והוסיף בית המשפט בעניין הפול: "בבקשה שלפניי הסכום שאת תשלומו חפצה המבקשת לעכב עולה על חצי מיליון ₪, ועל כן ניתן להניח כי אדם ממוצע יתקשה בהשבתו המיידית."

ועוד נקבע בעניין הפול: "לא זאת אף זאת- יש טעם בטענת המבקשת כי מרבית הסכום שנפסק למשיב נפסק לו לטובת סיפוק צרכיו לשארית חייו, ומכאן שאיננו נחוץ לסיפוק צרכיו המיידים של המשיב. לפיכך, נראה כי עיכוב העברתו של חלק מהסכום המדובר – לא יגרום נזק למשיב."

1. בענייננו, בנוגע למאזן הנוחות- בית משפט קמא פסק למשיב פיצוי בסך של 547,637 ₪, החזר הוצאות משפט ותשלום שכ"ט עו"ד בסך של 125,000 ₪. בית משפט קמא הורה על המבקשות לשלם למשיב שיעור של 80% מסכומים אלה.

מדובר בסכום כולל משמעותי, כאשר עסקינן במשיב שהוא אדם פרטי. כמו כן, המשיב לא סתר הטענות כי אינו עובד ממועד התאונה. משכך, מתחזקת טענת המבקשות כי, מאזן הנוחות נוטה לטובתן.

כמו כן, קיימת משמעות שאינה מבוטלת לעובדה שהמבקשת 2 היא חברת ביטוח ולפיכך, אין ספק בנוגע לאיתנותה הכלכלית.

זאת גם זאת, למשיב משתלמות קצבאות מל"ל באופן שוטף, כך שהפגיעה בו, נוכח התוצאה, מידתית, במיוחד נוכח המועד שנקבע לשמיעת הערעור.

1. אשר לסיכויי הערעור – חלקו של הערעור עוסק בממצאי מהימנות וקביעות שבעובדה. באלה, בדרך כלל, אין בית המשפט של ערעור נוטה להתערב. עם זאת, בזהירות הראויה ומבלי לקבוע מסמרות, לא ניתן לומר, כי סיכויי הערעור קלושים.
2. בנסיבות אלה ולאור כל האמור, מוחלט להיעתר לבקשה בחלקה ולהורות כי ככל שהמבקשות תשלמנה למשיב את הסך של 150,000 ₪ בצירוף הוצאות ושכ"ט עו"ד, לא יאוחר מיום 20.1.21, תעוכב ביצוע היתרה על פי פסק הדין.

ההחלטה ניתנה בסמכותי כשופט.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"א, 31 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.