1. המבקש, אהרון קופרשמידט (להלן - "המבקש"), וחברת א.ד.מ שנוע ומנופים בע"מ שבבעלותו, הגישו ביום 25.12.14 תביעה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע נגד הנהלת בתי המשפט, בנק הפועלים בע"מ ועו"ד אלישע כהן. בתביעה נטען לכשלים בהליך המשפטי שנוהל נגד המבקש במסגרת התנגדות לבקשה לביצוע שטר, שהוגשה נגדו על ידי בנק הפועלים (בש"א 3594/05). בתמצית, טוען המבקש כי על אף שבמעמד הדיון בבית משפט השלום בבאר שבע הוסכם כי הפסיקתא תוגש לעיונו טרם תחתם על ידי הרשמת שדנה בתיק, בשל מחלוקת לגובה החוב, נחתמה הפסיקתא מבלי שהובאה לעיונו, וכתוצאה מכך נחתמה הפסיקתא על סכום גבוה מגובה חובו בפועל. המבקש מציין כי בהקשר זה, הוגשה על ידו תלונה לנציב תלונות השופטים, שנמצאה מוצדקת. המבקש העמיד את תביעתו על סך של 3 מליון ש"ח, הכוללים את הסכום אליו תפח החוב המקורי, הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מכך שנאלץ למכור את ביתו בשל החוב ולעבור לגור בשכירות, והנזק הכספי והנפשי שנגרמו לו ולמשפחתו בשל המצב הכלכלי הקשה שנגרם להם בעקבות החוב.
2. בד בבד עם התביעה הוגשה בקשה לפטור מאגרה. המבקש טוען, כי סיכויי התביעה גבוהים הם, שכן שאלת האחריות הוכרעה למעשה בהחלטת נציב תלונות השופטים, ועל כן כל שנותר לדון הוא בשאלת גובה הפיצוי. המבקש מדגיש את חשיבות זכות הגישה לערכאות, במסגרתה נקבעה האפשרות לקבלת פטור מאגרה והנזק שנגרם לו עקב התרסקותו הכלכלית בשל התנהלות המשיבים, אשר כתוצאה מכך אין הוא יכול לעמוד בתשלום אגרת בית המשפט, שכן הכנסותיו הינן נמוכות ואינן מספיקות אף לצרכיה השוטפים של משפחתו. לחילופין, מתבקש בית המשפט לדחות את מועד תשלום האגרהלאחר ההכרעה בתיק, או להקיש מהכלל 'הדבר מדבר בעד עצמו' לענייננו ולהורות לנתבעות יחד ולחוד לשלם את אגרת בית המשפט.
3. המשיבים 2-3, בנק הפועלים בע"מ ועו"ד אלישע כהן, מתנגדים למתן הפטור המבוקש. לטענתם, על אף שעל המבקש חלה חובת פירוט נרחבת של מצבו הכלכלי על מנת לעמוד בנטל להוכיח, כי אין ביכולתו לשלם את האגרה, המבקש לא צירף כל אסמכתאות לבקשתו. כך, לא פירט המבקש את רכושו והכנסתו, לא צירף אסמכתאות לשכר הדירה אותו הוא משלם, לא הציג תדפיסי חשבון לשלושת החודשים האחרונים, ועוד. המבקש אף לא הסביר המשאבים הכספיים לתשלום שכר טרחתו של עורך דינו.

המשיבים 2-3 מוסיפים, כי דין הבקשה להידחות גם מאחר והתביעה אינה מגלה עילה. העברת הפסיקתא לעיון המבקש נועדה רק לשם הגעה להסדר עם הבנק ולא היותה תנאי למתן הפסיקתא; ממילא, בטענות המבקש נגד הפסיקתא - טענות שהועלו באיחור רב - אין טענות או אסמכתאות אשר יש בהן כדי לשנות מגובה החוב. כמו כן, מאחר ובית המבקש נמכר מיוזמתו טרם נחתמה הפסיקתא ומכספי המכירה מומש סך של 21,099 ש"ח בלבד לצורך ביצוע פסק הדין, לא ברור כיצד המחלוקת על גובה החוב קשורה לגובה הנזק הנטען על ידי המבקש. עוד טוענים המשיבים 2-3 כי התביעה התיישנה, קיים מעשה בית דין והתביעה אינה מעלה עילה כלשהי כלפיהם באופן ישיר שכן החלטת נציב תלונות השופטים אינה נוגעת להתנהלותם.

1. אף הנהלת בתי המשפט סבורה כי דין הבקשה להידחות, משהבקשה אינה עומדת בתנאים שנקבעו בתקנות ובפסיקה למתן פטור מתשלום אגרה. המבקש לא הציג פירוט מלא של רכושו, חסכונותיו, הכנסותיו והוצאותיו, לא הראה כי ניסה לגייס את סכום האגרה ממקורות חיצוניים, ואף לא הסביר כיצד מממן הוא את שכר טרחת עורך דינו.

כמו כן, ההליך נעדר עילת תביעה. עילת התביעה התיישנה והיא חוסה תחת החסינות לבעל תפקיד שיפוטי הקבועה בסעיף 8 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. העברת הפסיקתא לעיון המבקש לא היוותה תנאי למתן פסק דין, וממילא גם אם היתה מועברת לעיונו טרם חתימתה לא היה בכך כדי לשנות מתוכנה, שכן המבקש לא הציג אסמכתא סותרת לתוכנה. ממילא, אין קשר סיבתי בין המחדל הנטען לבין הנזקים המופרזים הנטענים בתביעה.

1. דין הבקשה להידחות.

נקודת המוצא של הדיון הינה, כי בית המשפט אינו דן בהליך אשר לא שולמה בגינו אגרת בית המשפט, וזאת בשל מטרותיה החשובות של אגרה זו, שנועדה לממן חלק מעלות ההליך המשפטי, למנוע הליכי סרק ועוד:

"נראה כי במקרה דנן חשוב לחזור ולהדגיש מושכלות יסוד של מערכת המשפט. הליכים משפטיים עולים כסף. ניהול ההליך המשפטי מטיל עלויות הן על בעל הדין שפתח את ההליך והן על מערכת בתי המשפט, קרי, הקופה הציבורית, והצד שכנגד... אגרת בית משפט מגלמת סכום שנדרש יוזם ההליך לשלם לידי המדינה, לא כתמחור מלא של ההתדיינות, אלא כהשתתפות שלו בחלק מן העלות של ההליך המשפטי וכנגד השירות המתקבל ממערכת המשפט (ע"א 8974/04 פלוני נ' פלונית, פ"ד נט(4) 721, 722 (2005); בש"א 4248/08 מקמלאן נ' מקמילן ([פורסם בנבו], 7.10.2008)). מלבד השתתפות בהוצאות ההליך, לתשלום האגרה ישנם תכליות רבות נוספות, בכלל זה התכליות שעניינן מניעת הליכי סרק, שמירת זכויותיו של בעל הדין שכנגד, קיום מינהל שיפוטי ראוי, ועוד... מובן הוא שאת התכליות החשובות שעומדות בבסיס החיוב באגרה, יש לאזן בצורה מידתית אל מול זכותו של הפרט לגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד בסיסית בשיטת המשפט הישראלית..." (בשג"ץ 3320/11 מעוז נ' הנהלת בתי המשפט, עמ' 3-4 (פורסם בנבו) (11.5.11)).

על מנת לאזן בין השיקולים העומדים ביסוד החובה לשאת באגרת בית המשפט לבין הרצון שלא למנוע את גישת הפרט לערכאות, קובעת תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז – 2007 כי בהתקיים תנאים מסוימים, ניתן לפטור בעל דין מתשלום אגרה:

(א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה. (...)

(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד. (...)

הנטל להוכיח שהתקיימו התנאים המנויים בתקנות - העדר יכולת כלכלית לתשלום האגרה וקיומה של עילה להליך - מוטל על מבקש הפטור. על כן, "בעל דין המבקש פטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערבון מחמת עוניו חייב לפרוש לפני בית המשפט תשתית עובדתית מלאה ועדכנית בדבר מצבו הכלכלי" (ע"א 4146/08 ויינשטיין נ' שניר, עמ' 2 (פורסם בנבו) (5.8.08)), ואין די בטענות כלליות בלבד בהקשר זה.

1. בענינינו, לא עלה בידי המבקש להוכיח את היסודות הנדרשים למתן הפטור.

הבקשה נתמכת בתצהיר בו מפרט המבקש את התדרדרותו הכלכלית ואובדן הדירה בבעלותו ומוסיף, כי משפחתו מתקיימת ממשכורתו בגובה של 7,500 ש"ח לה מתוספת הכנסה בלתי סדירה של אשתו והוצאותיהם גבוהות מהכנסותיהם (סעיף כ"ח לתצהיר). לכתב התביעה צירף המבקש שלושה תלושי שכר, מהחודשים 9-11/2014, מהם עולה כי משכורתו החודשית כשכיר נעה בין 7,000 ש"ח ל – 8,200 ש"ח. דא עקא, שבאלה לא סגי. לבקשה לא צורפו מסמכים הכרחיים נוספים על מנת לתמוך בבקשה. כך, לא צורפו מסמכים המעידים על הכנסת רעייתו של המבקש, לא צורפו הדפסים של חשבון הבנק אשר יהא בהם כדי להעיד על הכנסותיו והוצאותיו הכוללים של המבקש, לא צורף הסכם שכירות של הדירה בה מתגורר המבקש, ועוד. המבקש אף לא הבהיר מדוע יכול הוא להיעזר בהלוואות מקרובי משפחה לצורך קיומו השוטף (סעיף כ"ח לתצהיר) ואינו יכול להיעזר בהם לצורך מימון אגרת בית המשפט. כן לא הובהר מהו המקור הכספי למימון יצוגו המשפטי ומדוע לא ניתן מאותם מקורות לממן אף את עלות האגרה. בנסיבות אלה, הרי שלא עלה בידי המבקש לעמוד בנטל המוטל עליו להוכיח כי אין בידו לעמוד בתשלום האגרה.

1. כמו כן, מעיון בכתב התביעה נראה שגם עילת התביעה אינה נקייה מספקות. המבקש סומך התביעה על החלטת נציב תלונות הציבור על שופטים, אשר מצא את תלונתו כמוצדקת. נסיונו של של המבקש להתבסס על החלטת הנציב נוגדת את הוראת סעיף 24(ב) לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים, תשס"ב - 2003 הקובעת, כי: "דין וחשבון, החלטה וכל מסמך שהכין הנציב במסגרת מילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בהליך משפטי או מעין שיפוטי". מכאן - המבקש מנוע לעשות שימוש בהחלטת הנציב בהליך זה.

זאת ועוד, אין להסיק מהחלטת הנציב, כי אם הפסיקתא היתה מועברת למבקש, טרם נחתמה, היה בכך כדי לשנות מתוכנה והמבקש לא הניח התשתית הראייתית הדרושה כדי להצביע מה היה גובה סכום החוב לו הפסיקתא היתה מובאת לעיונו.

1. בנוסף, ביתו של המבקש נמכר עוד טרם חתימת הפסיקתא, מיוזמתו, כך שקיים קושי בטענה שנגרם נזק כתוצאה מההכרח למכור את הבית.
2. משלא עלה בידי המבקש להוכיח שהתקיימו היסודות הנדרשים למתן הפטור מאגרה, אין מנוס מדחיית הבקשה. בנסיבות אלה, אין מקום לבקשותיו החילופיות של המבקש לדחות את מועד תשלום האגרה או להשיתה על הנתבעים.

הבקשה לפטור מאגרה - נדחית.

האגרה תשולם עד ליום 15.4.15. התיק יובא בפני עם תשלום האגרה ובכל מקרה לא יאוחר מיום 19.4.15.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשע"ה, 18 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.