27 מרץ 2018

1. לפנינו תביעתו של מר ברנע (להלן: התובע) להכיר בפגיעתו מיום 30.05.13 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ו/או החוק). זאת נוכח החלטת המוסד לביטוח לאומי, (להלן: הנתבע) מיום 3.11.14, בה נדחתה תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה, זאת משלא הוכח לדעת הנתבע כי אירעה לתובע פגיעה בעבודה ולא הוכח קיומו של אירוע חריג ביום 30.5.13 תוך כדי ועקב עבודתו של התובע, כנדרש בהתאם להוראת סעיף 79 לחוק.
2. ביום 1.5.16 ניתן פסק דין הדוחה את תביעתו של התובע. התובע ערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי, אשר קיבל את הערעור וקבע בפסק דינו מיום 17.7.17 כי בנסיבות המקרה שוכנע כי יש למנות מומחה בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע מיום 30.05.13 לבין עבודתו של התובע.
3. לפיכך מונה ד"ר ידעאל הר-זהב (להלן: המומחה) כיועץ רפואי לבית הדין בהחלטה מיום 24.9.17.
4. העובדות הרלוונטיות נקבעו כדלקמן:
5. התובע, יליד שנת 1969, הינו עורך דין וחוקר בעל משרד חקירות עצמאי במקצועו.
6. ביום 30.5.13 ניהל התובע מעקב כחלק מתיק חקירה אשר ניהל. בתחילת היום דאג התובע כי העובדים מטעמו יחלו את התצפית על אובייקט החקירה וכאשר הוא הגיע למקום, בסביבות השעה 10:00 הודיע לו אחד החוקרים כי עליו לעזוב את המקום. לפיכך חיפש ומצא התובע חוקר פנוי אחר, מר אריק דפן (להלן – אריק). אריק הגיע לאתר בשעה 14:00. ולטענת התובע ברגע קריטי של החקירה, עת תיעוד הגניבה הצפויה, אותו היה צריך אריק לתעד. אריק נכנס לאתר ויצא ממנו לאחר זמן קצר. התובע ביקש מאריק שיחזור לאתר ולתעד את האובייקט תיעוד רציף בכדי לקשור אותו לאתר. אריק סרב מחשש שייחשף ועל רקע זה החל ויכוח בין התובע לאריק, שהמשיך גם במהלך הנסיעה. לאור האמור חוקר אחר של התובע, בשם אסף, אמר שיכנס לצלם בעוד אריק ערך תצפית ותיעוד מבחוץ, כך עד שהאובייקט עזב את האתר ברכב. אז החל מעקב אחר הרכב. לדברי התובע, במהלך הנסיעה לא ראה את אריק ואסף, לכן התקשר לאריק אשר היה על רכב דו גלגלי שהשיב לו כי הוא לא רואה את האובייקט יוצא מהאתר. לדברי התובע – "זה פתאום יצר אצלי לחץ עצום כי פחדתי שהאובייקט יברח לנו. נורא התעצבנתי על אריק ש'נרדם בשמירה' ובמיוחד כי זה הצטרף לזה שהוא לא היה מוכן לבצע את מה שביקשתי ממנו קודם לכן. התחלתי לצעוק עליו שיגיע ואיפה הוא ולמה הוא לא במעקב איתי. התעצבנתי מאוד והתרגשתי התרגשות חריגה מאוד כי הרגשתי שהחקירה מתפספסת בדיוק ברגע הקריטי שלה בגלל חוסר המקצועיות של אריק. התקשרתי גם לאסף כדי לשאול איפה הוא, שמישהו יהיה אחרי האובייקט. הבנתי שאריק התחיל להדביק את הפער ואני כבר התחלתי להרגיש לא טוב, חשתי לחצים בחזה והתחלתי להזיע, הרגשתי ששורף לי בחזה... אריק הגיע למקום בו הייתי ואז הקאתי בצורה מאוד חריגה. אריק שאל אותי מה קרה אבל אמרתי לו שימשיך בחקירה והמעקב ויעזוב אותי. נורא כעסתי עליו גם בשלב הזה ולא רציתי לראות אותו". התובע החל חש בכאבים במהלך הנסיעה, כמצויין במסמכים הרפואיים.
7. מיד לאחר מכן פנה התובע לבית החולים ואובחן כסובל מאוטם שריר הלב והוא עבר צנתור בבית החולים "מאיר" בכפר סבא.
8. המומחה התבקש לענות לשאלות הבאות:
9. מהו הליקוי ממנו סובל התובע?
10. האם התובע עבר אירוע לבבי על פי החומר הרפואי שצורף להחלטת העובדות?
11. האם קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודה מיום 30.5.13 המתואר בעובדות המקרה לבין האירוע הלבבי אותו עבר התובע?
12. ככל שהמומחה ישיב בחיוב לשאלה הקודמת, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה: האם לדעתך סביר יותר להניח כי האירוע הלבבי היה מתרחש בפרק הזמן בו הוא אירע בפועל גם אלמלא האירוע בעבודה; או שסביר יותר להניח שאלמלא האירוע בעבודה מועד התרחשותו היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר?
13. בחוות דעתו קבע המומחה, כדלקמן:

"... 2. התובע לקה באוטם חד בשריר הלב, שהינו אירוע לבבי משמעותי.

3. על מנת לקבוע באם קיים קשר סיבתי בין האירוע המתואר בעבודתו ביום ה-30.5.2013 ובין האוטם בו לקה, על שלושה תנאים להתקיים. האחד, קיומו של אירוע לבבי חד, כגון אוטם בשריר הלב. השני, היות האירוע בעבודתו כזה העונה להגדרה של "אירוע דחק, גופני או נפשי, קיצוני וחריג". והשלישי, סמיכות זמנים בין שניהם.

לית מאן דפליג שהתובע לקה באירוע לבבי חד, במקרה דנן אוטם חד בשריר הלב עם עליית מקטע ST באק"ג (STEMI). על כן, התנאי הראשון מתקיים.

האם האירוע בעבודתו של התובע עונה להגדרה של אירוע דחק קיצוני וחריג

כזכור, אוטם שריר הלב, מתרחש ברוב המקרים על רקע מחלה טרשתית בעורקים הכליליים.... הסיבה להפיכת הרוב הטרשתי היציב לרובד מסובך קשורה במבנה הרובד, אך קיימות גם סיבות נוספות לכך, ובין סיבות אלו ניתן למנות גם את מצבי הדחק הקיצוניים, וזאת באמצעות מנגנונים שונים כגון הפרשת יתר של קטכולאמינים וחומרים נוספים, שינויים בלחץ הדם ובקצב הלב, שפעול טסיות הדם, עיוות של העורק הכלילי, פגיעה בתפקוד האנדותל ועוד.

קשה מאד לקבוע באופן כמותי ואובייקטיבי את מידת הדחק הנפשי, שכן הוא שונה מאדם לאדם ולעיתים אף באותו אדם בנסיבות שונות. ודאי שלא ניתן למדוד פרמטרים אובייקטיביים בעת מצב הדחק, כגון את לחץ דמו ואת קצב הלב, את מידת הפרשת הקטכואמינים בדמו, או את שפעול טסיות הדם. הדרך היחידה להערכה זו הינה סובייקטיבית, והקביעה היא באם האירוע יוצא דופן וחריג או שמא פעולה רגילה שאינה יוצאת דופן ואשר התובע נוהג לבצעה לעיתים.

מחד, נאמר בהחלטת כב' בית המשפט כי התובע 'התעצבן והתרגש', אך מאידך תופעות דומות קורות באופן לא נדיר ביחסי עבודה בין עובדים.

על כן, נראה כי על כב' בית הדין להגדיר את האירוע בעבודתו, באם היה זה אירוע דחק נפשי קיצוני וחריג, או שמא אירוע שאינו יוצא דופן ביחסי עבודה.

באם כב' בית הדין יקבע כי האירוע אכן מוגדר כאירוע דחק קיצוני וחריג, כי אז התנאי השני מתקיים אף הוא, ומאידך, באם לא יקבע כך, כי אז תנאי זה אינו מתקיים ולא ניתן יהיה לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע ובין האוטם בו לקה.

התנאי השלישי, של סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודתו של התובע (שיחת הטלפון בין התובע ואריק), ובין האירוע הלבבי, מתקיים ללא ספק. שכן, תוך שיחת הטלפון, החלו הסימפטומים הקרדיאליים שהיו הביטוי הקליני לאוטם בשריר הלב, ובאותו היום, בסמוך לאירוע בעבודתו, הוא אושפז בבית החולים בתמונה של אוטם חד.

על כן, במידה וכב' ביה"ד יקבע כי האירוע בעבודתו עונה להגדרה של 'אירוע דחק קיצוני וחריג', בהתקיים שלושת התנאים, ניתן לקבוע כי קיים קשר סיבתי בין האירוע בעבודתו של התובע ובין האוטם בו לקה.

מאידך, אי קיומו של אחד מהתנאים, במקרה דנן, הגדרת האירוע בעבודתו של התובע ככזה שאינו עונה להגדרה של אירוע דחק קיצוני וחריג, שוללת את הקשר בין שניהם, ובמקרה כזה, האוטם אירע, כפי שקורה במקרים רבים, ללא קשר לגורם חיצוני כלשהו.

...".

1. לאור חוות דעת המומחה ביקש הנתבע להפנות אל המומחה שאלות הבהרה בעניין הגדרת האירוע שארע לתובע כאירוע דחק קיצוני וחריג. בקשת הנתבע נדחתה בהחלטת בית הדין מיום 5.2.18, לאחר קבלת תגובת התובע.
2. לפיכך ניתנה החלטת בית הדין על הגשת סיכומי הצדדים.
3. בסיכומיו, טען התובע כי מידת חריגותו של האירוע נדונה בפסק דינו של בית הדין הארצי, אשר קבע כי האירוע הינו אירוע חריג ועל בסיס זה מונה המומחה לבחינת הקשר הסיבתי. לטענת התובע, לאור חוות דעתו של המומחה יש לקבוע כי הוכח קשר סיבתי בין האירוע לבין עבודתו.
4. לטענת הנתבע, יש לדחות את תביעת התובע. שכן חריגות האירוע מוטלת בספק. לטענת הנתבע המומחה לא קבע כי אכן התקיים אירוע חריג והשאיר את השאלה בדבר חריגות האירוע לקביעת בית הדין. עוד טוען הנתבע כי עמדתו של המומחה לעניין חריגות האירוע הינה שלילית שכן לטענת הנתבע שב וחוזר המומחה על ניסיונו לשכנע את בית הדין לשוב ולהידרש לשאלת מידת חריגותו של האירוע. לטענת הנתבע לא מדובר באירוע דחק קיצוני וחריג ולכן דין התביעה להידחות. עוד טוען הנתבע כי לא נמצאת בפני בית הדין חוות דעת חיובית הקושרת קשר סיבתי עליה ניתן להשתית הכרעה חיובית אלא לכל היותר חוות דעת חלקית הממתינה להוראות בית הדין.

דיון והכרעה

1. בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות הדעת של המומחה מטעם בית הדין וזאת מן הטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם בית הדין גדולה יותר ומובטחת במידה מרבית מעצם העובדה, שאין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מדי בעלי הדין (ר' דב"ע (ארצי) 411/97 דחבור בוטרוס – המוסד לביטוח לאומי, 2.11.1999).
2. בהתאם להלכה הפסוקה, חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין היא בבחינת "אורים ותומים" בתחום הרפואי, ובית הדין יסמוך ידו עליה אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן שלא לעשות כן (ר' עב"ל 1035/04 דינה בקל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 6.6.2005; עב"ל (ארצי) 34988-04-11 ישראל מאמו – המוסד לביטוח לאומי, 9.5.2012).
3. ערים אנו לטענת הנתבע כי חוות דעתו של המומחה הינה חלקית ולא קובעת קשר סיבתי בין האירוע הלבבי לעבודת התובע, אולם אין בידנו לקבלה.
4. בית הדין הארצי קבע בעניינו של התובע, כדלקמן:

"לטעמנו, לאחר עיון בכלל חומר התיק, ניתן לומר כי בנסיבות המקרה לפחות מתעורר ספק באשר לחריגות האירוע, והוא מצדיק מינוי מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי. זאת בעיקר נוכח סמיכות הזמנים בין אירוע המעקב שבמהלכו התרחשו הוויכוחים, ובין מועד התרחשות האוטם. כך קבע בית דין זה לא פעם כי:

"לא למותר הוא לציין כי גם אם קיים ספק מסוים בדבר חריגות האירוע, יש למנות מומחה יועץ רפואי, וזאת לבל תנעלנה דלתות בית הדין בפני המבוטח על הסף, בטרם יבחן המומחה את שאלת הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה ובין האוטם המוחי (ראו עב"ל 481/99 המוסד לביטוח לאומי – מכלוביץ', פד"ע לח 461, 471 (2003)). לכך יש עוד להוסיף את סמיכות הזמנים בין האירוע שאירע למערערת בעבודתה, לבין מועד בוא האוטם המוחי בו לקתה. סמיכות זמנים זו גם היא מבססת בנסיבות המקרה את הפניית המקרה למומחה יועץ רפואי לקבלת חוות דעתו (ראו עב"ל 668/06 מינה גלפנד - המוסד לביטוח לאומי, מיום 22.10.07)" (פרשת בריקלין, בפסקה 15; עב"ל (ארצי) 14882-12-12 אסחק יחיא - המוסד לביטוח לאומי (10.11.14), בפסקה 13).

אשר על כן, בשים לב לסמיכות הזמנים והספק המתעורר בקשר לחריגות האירוע, מצאנו לנכון לקבל את הערעור, ולהורות על החזרת עניינו של המערער לבית הדין האזורי על מנת שיקבע את העובדות וימנה מומחה יועץ רפואי לבירור קיומו של קשר סיבתי בין האירוע שאירע למערער ביום 30.5.13 ובין האוטם הלבבי בו לקה".

1. משקבע בית הדין הארצי את קיומו של אירוע חריג, אין בית הדין צריך לשוב ולהידרש לשאלה זו. שכן רק לאחר שנקבע כי בנסיבות המקרה דנן התקיים אירוע חריג, ולו על דרך של ספק, ממונה המומחה לשאלת הקשר הסיבתי בלבד ולא לשאלת חריגותו של האירוע אשר נקבעה כאמור בפסק דינו של בית הדין הארצי.
2. לפיכך אין אנו מקבלים את עמדת הנתבע, ומשעל פניו אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה, אין בסיס לפסילתה. בענייננו אין לומר כי חוות דעת המומחה אינה מפורטת, שכן חוות הדעת היתה מפורטת ומנומקת. כך שלא הובאה כל הצדקה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה, אשר אמנם הותיר את שאלת קיומו של אירוע חריג לקביעת בית הדין, אך הסביר זאת כך שלא יכל הוא לקבוע את הדבר נוכח העובדה שלא ניתן למדוד פרמטרים אובייקטיביים והעובדה שדחק נפשי הינו עניין סובייקטיבי. אולם מנגד הבהיר בחוות דעתו כי "התנאי השלישי, של סמיכות הזמנים בין האירוע בעבודתו של התובע (שיחת הטלפון בין התובע ואריק), ובין האירוע הלבבי, מתקיים ללא ספק. שכן, תוך שיחת הטלפון, החלו הסימפטומים הקרדיאליים שהיו הביטוי הקליני לאוטם בשריר הלב, ובאותו היום, בסמוך לאירוע בעבודתו, הוא אושפז בבית החולים בתמונה של אוטם חד. ואף הבהיר כי קיים קשר סיבתי בין האירוע של התובע ובין האוטם בו לקה.

סוף דבר

1. לאור האמור לעיל, ובהתאם לחוות דעתו של ד"ר לב-אל, התביעה מתקבלת.
2. על הנתבע לשלם לתובע הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"א ניסן תשע"ח, (27 מרץ 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.