1. בפני בקשה למתן רשות לנהל תביעת נזיקין כנגד החברה המצויה בפירוק.

העובדות הרלוונטיות לעניין:

1. ביום 9.2.2015 הוגשה בקשה של החברה לפירוקה יחד עם בקשה למינוי מפרק זמני, בשל קשיים כלכליים אליהם נקלעה החברה ומפאת החשש שכל נושה ינגוס בנתח שנותר.

ביום 10.2.15 מיניתי את עוה"ד עדו אורלנסקי כמפרק זמני של החברה.

1. החברה עסקה במתן שירותי אחסנה ללקוחות, כאשר המשיבה היתה אחת מלקוחותיה, והשתמשה בשירותי האחסון שלה. טרם הגשת בקשת הפירוק הגישה המבקשת בבית המשפט השלום באשקלון תביעה נגד החברה (38773-11-14) בה נטען, כי סחורה שאוחסנה במחסני החברה בשווי 845,000 ש"ח ונגנבה לא היתה מבוטחת, למרות ששולם לחברה עבור ביטוח הסחורה, אך זו לא טרחה לבטחה.

לבקשת המפרק, הוריתי ביום 15.2.15 על עיכוב הליכים שננקטו נגד החברה, ע"י המבקשת במסגרת התביעה הנ"ל, כמו גם לביטול העיקול שהוטל על נכסיה.

ביום 18.2.15 הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה מיום 15.2.15. הבקשה נדחתה ביום 15.3.15 וקבעתי, כי קיומו של העיקול יש בו כדי ליתן יתרון למבקשת על פני נושים אחרים, אך מאחר והחברה מצויה בהליכי פירוק ולה נושים רבים, אין מקום להליכים פרטניים, אותם היא מבקשת לנקוט ואין לייחד כספי העיקול דווקא לטובתה וההחלטה בדבר עיכוב ההליכים נותרה בעינה.

טענות הצדדים:

1. המבקשת טוענת, כי רומתה על ידי מנהלי החברה אשר הציגו בפניה מצג כוזב וגבו השתתפות בדמי ביטוח, למרות שהסחורה לא בוטחה והחברה מצויה היתה "בסיכון התקשרות גבוה ביותר", והיו תלויים נגדה תביעות משפטיות למכביר ואף ניתן צו עיקול על ידי בית המשפט (ס' 19 לבקשה).

עוד נטען, כי בניגוד למצג שהוצג בבית המשפט בהגשת בקשת הפירוק על ידי החברה, שהיא מצויה בקריסה כלכלית, הרי שכחצי שנה קודם לכן בדיון בבית המשפט ביום 19.11.14 בבקשה לביטול עיקול, נטען ע"י מנהל החברה, כי מצבה של החברה איתן ומינויו של המפרק הזמני נועד לצרכיו של אותו מנהל, תוך הטעיית בית המשפט וניצול לרעה של הליך הפירוק.

בנסיבות אלה מדובר בתביעה נזיקית כנגד המשיבה והמבקשת לא ויתרה עליה ולכן התביעההוגשה מחדש (28889-08-20); ומשעה שמדובר בתביעת נזיקין, אין מקום לנהלה בפני בית המשפט של הפירוק .

1. המפרק מתנגד לבקשה וטוען, כי מדובר במבקשת במעמד של נושה רגיל והתביעה הוגשה בגין אירועים שהתרחשו טרם פירוק החברה וגם לאחר שנמחקה תביעתה הראשונה לא טרחה המבקשת להגיש תביעת חוב למפרק וכעת בטענה שהתגלו לה עובדות חדשות מבקשת רשות להגיש תביעה, אף כי מדובר בחברה בפירוק כבר חמש שנים, ומדובר בשתי תביעות זהות למעט הוספת נתבעים נוספים שלמפרק אין כל עניין בתביעה נגדם.

התביעה אינה מסוג התביעות המצדיקות החרגתה מהכלל של הגשת תביעות חוב. המבקשת הגישה תביעה בלי לבקש ולקבל אישור בית המשפט מראש, כנדרש ורק לאחר שהמפרק הגיש בקשה לעיכוב הליכים, הגישה בקשתה זו, דבר המלמד על ניסיון להשיג יתרון על נושי חברה אחרים. עוד נטען כי ניהול ההליך יצריך משאבים, שאינם מצויים בידי החברה וגם אם תזכה המבקשת בתביעה, ספק אם יהא בקופת הפירוק לשלם דיבידנד לנושים הלא מובטחים.

מוסיף המפרק שאין לו מידע ביחס לתקופה שבה אירעו הגניבות הנטענות ולא תהיה כל תרומה לניהול ההליכים נגד החברה והמפרק יספק כל מסמך שברשותו בשקיפות מלאה על הנחיות בית המשפט שידון בתביעה.

1. לגופו של עניין נטען ע"י המפרק שהחלטת בית המשפט מיום 15.3.15, בה נדחתה הבקשה להותיר את העיקול על כנו, סתמה למעשה את הגולל על בקשה זו, שכן מדובר במעשה בית-דין היוצר השתק, מדובר גם בשיהוי ואין מדובר בתביעת נזיקין כלל.
2. הכנ"ר סבור שיש לדחות הבקשה נוכח התנהלותה של המבקשת אשר ישבה בחיבוק ידיים תקופה כה ארוכה.

דיון

1. המבקשת הגישה בקשה לאפשר לה ניהול הליך משפטי כנגד החברה בטענה שמדובר בתביעות נזקין ומטבע הדברים אין היא כלולה במסגרת אותן תביעות אשר יש לבררן במסגרת הפירוק. ובכך אין מדובר בתביעת נזיקין כנגד החברה אלא מדובר בבקשה במסווה של תביעת נזיקין, כאשר ברור למבקשת שזו הדרך היחידה כדי שבית המשפט יאפשר ברור התובענה מחוץ להליכי הפירוק.
2. העילה לתביעה היא גניבה שארעה במחסני החברה, בה אוחסנה סחורה של המבקשת, טרם הליכי הפירוק.

התביעה החדשה שהוגשה באוגוסט 2020, ללא קבלת אישור בית המשפט זהה לחלוטין לתביעה שנמחקה עקב עיכוב הליכים שניתן על ידי בית המשפט ביום 15.3.15. בגדר אותן עובדות כבר ניתן בעבר צו לעיכוב הליכים, כאמור, והמבקשת לא הצביעה ולו על עובדה חדשה אחת שנודעה לה, שיש בה כדי לשנות מהחלטת בית המשפט למעט אמירה כללית לפיה "תביעה זו אמנם נמחקה בשנת 2016, אך לאחר שהעובדות המבססות את התביעה נמצאו בדוקות היא חודשה בתובענה חדשה" (ס' 37 לבקשה).

תוהה אני, האם התביעה הראשונה הוגשה ללא "עובדות בדוקות". מכל מקום טענותיה של המבקשת לגבי מרמה והטעיה, נטענו כבר בבקשתה לבטל ההחלטה בדבר ביטול העיקול, נשמעו ונדחו; כך שלמעשה אין כל חדש.

1. סעיף 267 לפקודת החברות (נוסח חדש) תשמ"ג - 1983 קובע "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע". כבר בהחלטה שניתנה על ידי ביום 15.3.15, בבקשת המפרק לעיכוב הליכים התייחסתי לרציונל העומד מאחורי סעיף 267 לפקודת החברות תוך הפניה לספרו של פרופ' דוד האן "דיני חדלות פרעון" (2009) ואין לי אלא לחזור על האמור שוב. "הרעיון העומד ביסוד סעד עיכוב ההליכים הוא ברור. סעד זה נועד לעצור את הגבייה הנפרדת של כל נושה מן החייב. עיכוב ההליכים כופה על הנושה מערכת יחסים משפטית קיבוצית, שבה כל הנושים פועלים כמקשה אחת ביחסיהם עם החייב ולא כיחידות משפטיות נפרדות... רעיון המשטר הקיבוצי של הנושים נועד להגשים שתי תכליות עיקריות. המשטר הקיבוצי נועד להגשים פירעון חובות על פי סדרי העדיפויות שנקבעו בדין. אלמלא חל המשטר הקיבוצי, היה כל נושה רשאי לפעול בעצמו לגביית החוב מן החייב. אז היה נוצר "מירוץ נושים" לגבייה מן הקופה המוגבלת של החייב. בנסיבות אלה, היו הנושים הזריזים והמיומנים בהליכי גבייה יוצאים ושללם בידם, בבחינת "כל דאלים גבר", ופני יתר הנושים היו מושבות ריקם. ברם, לא בכך חפץ המשפט. המשפט חפץ בהפעלת עקרונות פירעון הנשענים על אדני יעילות וצדק. לא הזריז יפרע, כי אם זה אשר ראוי להיפרע תחילה. לשם הפעלת כללי פירעון מסודרים על פי דין, המשפט נדרש לעצור תחילה כל נושה ולמנוע ממנו המשך גבייה עצמאית אשר אינה מתחשבת במעמדו היחסי בסולם בעלי החוב... התכלית השניה של המשטר הקיבוצי הוא למנוע גבייה מהירה מדי, במירוץ מקוטב שבו כל נושה מסתיר מידע מן האחרים. הגבייה התחרותית כרוכה בבזבוז משאבים הרסני העלול לפגוע בערכה הכולל של קופת החייב ולדלדלה עוד. בכך ייפגעו כל הנושים והחייב עצמו..." (עמ' 349-350).
2. המבקשת אינה טורחת להבהיר מדוע יש לשנות מההחלטה מיום 15.3.15. ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים לא בוטלה, על כן לא ברורה לי החירות שנטלה לעצמה המבקשת להגיש תביעתה שנית ללא קבלת אישור בית המשפט מראש.

בתיק זה אין צורך במינוי מומחים, אלא ההתייחסות היא לטענות המבקשת בדבר מרמה והטעיה. לשם ניהול תביעה זו אין היא זקוקה לחברה המצויה בפירוק ומשאביה דלים. לענין דלות המשאבים טוענת המבקשת, שהחברה מנהלת תביעה נגד הפניקס חברה לביטוח. אכן נכון הדבר, אך תביעה אינה קשורה כלל לתביעת המבקשת, אלא לאירוע, שלאחר מינוי המפרק, היא טרם הוכרעה וגם אם תוכרע, הרי שלאור תביעות החוב שהוגשו נגד וספק אם הנושים הרגילים בכלל ייהנו ממנה, מה גם שהמבקשת כלל לא טרחה להגיש תביעת חוב.

1. למעשה ההליכים בתיק הסתיימו ואלמלא התביעה התלויה ועומדת נגד הפניקס, ניתן היה לסיים את הליכי הפירוק זה מכבר.

אין לי אלא להסכים עם המפרק שנראה לכאורה שהבקשה הוגשה כדי שלא תבוא טענה שהחברה לא צורפה כנתבעת. כמובן שהחלטה זו אינה מתייחסת לנתבעים, הנוספים שבתביעה.

סוף דבר - הבקשה נדחית, המבקשת תשלם לקופת הפירוק הוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ש"ח להיום.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"א, 11 מאי 2021, בהעדר הצדדים.