החלטה

1. בפני בקשה לביטול החלטתי מיום 15.2.15, בה הוריתי על עיכוב ההליכים שננקטו על ידי א.ג.ת.ד. בע"מ נ' חברת דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ, כמו גם ביטול העיקול שהוטל במסגרת הליכים אלה.
2. חברת דקל ערובה למזרח התיכון בע"מ (להלן - "החברה") הינה חברה העוסקת במתן שירותי אחסנה ללקוחות. ביום 9.2.15 הגישה החברה בקשה בהולה למינוי מפרק זמני, בטענה, כי נקלעה למצב של חדלות פרעון ומינוי המפרק נדרש על מנת להקטין את הנזק שיגרם לנושי החברה. ביום 10.2.15 נעתרתי לבקשה, ועו"ד עידו אורלנסקי מונה כמפרק זמני לחברה.
3. טרם הגשת בקשת הפירוק, ביום 18.11.14 הגישה א.ג.ת.ד. בע"מ (להלן - "המבקשת") תביעה נגד החברה בבית משפט השלום באשקלון (ת.א. 38773-11-14). בתביעה נטען, כי סחורה שאוחסנה על ידם במחסני החברה נגנבה התברר, כי הסחורה לא היתה מבוטחת למרות ששילמו לחברה עבור ביטוח הסחורה. ביום 19.11.14 הוטל צו עיקול זמני על הכספים המגיעים לחברה מאת צדדי ג' שונים, בגובה 757,664 ש"ח. ביום 7.1.15, קבע בית משפט השלום באשדוד, בהסכמת החברה והמבקשת, כי העיקול הזמני יועמד על 500,000 ש"ח.
4. ביום 15.2.14 הגיש המפרק הזמני בקשה לעיכוב הליכים ולביטול צו העיקול. בבקשה נטען, כי כל עוד העיקול בתוקף - הוא פוגע קשות בניהול הליכי הפירוק, מסכל את האפשרות למימוש נכסי החברה ומונע אפשרות להזרמת כספים לקופת החברה. המפרק הזמני הבהיר, כי בקופת החברה לא נותרו כספים ורק אם תתאפשר הזרמת כספים על ידי המחזיקה, י.ד עסקים (1986) בע"מ, תתאפשר הפעלת חירום של החברה לצורך המשך הליכי הפירוק כסדרם. הכונס הרשמי הודיע כי אינו מתנגד לבקשה. בהתאם, הוריתי ביום 15.2.15 על עיכוב ההליכים שננקטו נגד החברה וביטול העיקול שהוטל על נכסיה.
5. המבקשת טוענת, כי דין ההחלטה לעיכוב ההליכים וביטול העיקול - להתבטל. לעמדתה, מינוי המפרק הזמני נועד לצרכי בעל מניות, המבקש להתחמק מתשלום לנושי החברה, על מנת לסכל את ההליכים שנקטה נגד החברה והמינוי אינו עולה בקנה אחד עם טענות החברה לאיתנות פיננסית בעת הדיון בבקשת העיקול.

עוד טוענת המבקשת, כי אין יסוד לטענה שהעיקול פוגע בניהול הליכי הפירוק, שכן הכספים שעוקלו נועדו רק להבטיח את שמירת הכספים על מנת לאפשר למבקשת להיפרע מהם בעת הצורך. בנסיבות העניין לבית המשפט שיקול דעת שלא להיענות לבקשה לעיכוב ההליכים טרם תתברר בקשת הפירוק לגופה. ביטול העיקול גרם למבקשת לנזקים כבדים ובלתי הפיכים. כמו כן, הסמכויות שניתנו למפרק הזמני אינן כוללות את הפעלת החברה, ועל כן לא ניתן לנמק את הרצון בביטול העיקול ברצון לאפשר את הפעלת החברה.

1. המפרק הזמני מפנה להוראות פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג - 1983 (להלן - "פקודת החברות"), לפיהן עם מינוי מפרק לחברה לא ניתן לנקוט נגדה הליכים ללא אישור בית המשפט. על כן, למבקשת - אשר אינה נושה מובטח של החברה - אין זכות בכספים שעוקלו ואין להעדיף את המבקשת על פני נושים אחרים שסחורותיהם נגנבו ממחסני החברה, או על פני נושיה המובטחים של החברה ועובדיה.

המפרק הזמני מוסיף, כי קבלת הבקשה תפגע ביכולתו לנהל את הליך פירוקה של החברה, שכן העיקולים מונעים הזרמת כספים לקופת הפירוק הנדרשים לצורך ההוצאות הבסיסיות לשם תפעולה הבסיסי של החברה לשם חיסול עסקיה.

הכונ"ר מצטרף לעמדת המפרק הזמני וסבור כי יש להשאיר את ההחלטה בדבר ביטול העיקול על כנה.

1. בתגובתה, טוענת המבקשת כי בקשת הפירוק לא הוגשה כדין, שכן היא אינה נתמכת בתצהירו של הדירקטור ג'קי ביטון, או בהחלטה של החברה לפירוקה. לא הוכחה הטענה, כי רק לאחר שרכש ביטון את החברה הסתבר לו כי החברה אינה כלכלית ולא הובהר אלה פעולות ננקטו על ידו על מנת לנסות ולשקם את החברה. לטעמה של המבקשת, המדובר בנסיון לנצל לרעה את הליכי בית המשפט על מנת לסכל את ההליך המשפטי בו נקטה, ואין ליתן לו יד. פעולות ההחברה גורמות לפגיעה אנושה במבקשת, אשר מצבה אינו דומה לשאר הנושים שכן היא היחידה שהטילה עיקול על נכסי החברה.

המבקשת מוסיפה, כי הטענה שהעיקול הזמני פוגע בתפעולה של החברה אינה עומדת במבחן המציאות, מה גם, שטרם ניתן צו פירוק לחברה ואין ודאות כי ינתן. בהתאם לסעיף 264 לפקודת החברות, ניתן לבית המשפט שיקול דעת האם לעכב הליכים, ובשל הנסיבות המעלות חשד לשימוש לרעה בהליכי משפט, כמו גם הנזק הכבד העלול להיגרם למבקשת כתוצאה ממנו, והעדר חשש להעדפת נושה, אין מקום לעיכוב ההליכים. למפרק הזמני אין יכולת לדון בתביעה מורכבת זו וביטול ההליכים לא יפגע בכל חלוקה שוויונית של נכסי החברה בעתיד. הכספים המעוקלים אינם חוב רגיל אלא כספים שעוקלו חלף סחורה שנגנבה; כן קיימת למבקשת זכות קיזוז במסגרתה היא רשאית לשמר בידה את הכספים.

דיון

1. דין הבקשה להידחות.

סעיף 267 לפקודת החברות קובע, כי "משניתן צו פירוק, או משנתמנה מפרק זמני, אין להמשיך או לפתוח בשום הליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע".

להחלטה על מינוי מפרק זמני מתלווה, אם כן, באופן בלתי נפרד, החלטה על עיכוב הליכים נגד החברה, והפקודה קובעת כי לא ניתן להוסיף ולנהל הליך משפטי נגד החברה לה מונה מפרק זמני מבלי לקבל את אישור בית המשפט לכך. לעניין זה, אין הפקודה מבחינה בין פירוק קבוע לבין הליכים של פירוק זמני. על הרציונל העומד מאחורי עקרון עיכוב ההליכים עמד פרופ' דוד האן בספרו "דיני חדלות פרעון" (2009):

"הרעיון העומד ביסוד סעד עיכוב ההליכים הוא ברור. סעד זה נועד לעצור את הגבייה הנפרדת של כל נושה מן החייב. עיכוב ההליכים כופה על הנושה מערכת יחסים משפטית קיבוצית, שבה כל הנושים פועלים כמקשה אחת ביחסיהם עם החייב ולא כיחידות משפטיות נפרדות... רעיון המשטר הקיבוצי של הנושים נועד להגשים שתי תכליות עיקריות. המשטר הקיבוצי נועד להגשים פירעון חובות על פי סדרי העדיפויות שנקבעו בדין. אלמלא חל המשטר הקיבוצי, היה כל נושה רשאי לפעול בעצמו לגביית החוב מן החייב. אז היה נוצר "מירוץ נושים" לגבייה מן הקופה המוגבלת של החייב. בנסיבות אלה, היו הנושים הזריזים והמיומנים בהליכי גבייה יוצאים ושללם בידם, בבחינת "כל דאלים גבר", ופני יתר הנושים היו מושבות ריקם. ברם, לא בכך חפץ המשפט. המשפט חפץ בהפעלת עקרונות פירעון הנשענים על אדני יעילות וצדק. לא הזריז יפרע, כי אם זה אשר ראוי להיפרע תחילה. לשם הפעלת כללי פירעון מסודרים על פי דין, המשפט נדרש לעצור תחילה כל נושה ולמנוע ממנו המשך גבייה עצמאית אשר אינה מתחשבת במעמדו היחסי בסולם בעלי החוב... התכלית השניה של המשטר הקיבוצי הוא למנוע גבייה מהירה מדי, במירוץ מקוטב שבו כל נושה מסתיר מידע מן האחרים. הגבייה התחרותית כרוכה בבזבוז משאבים הרסני העלול לפגוע בערכה הכולל של קופת החייב ולדלדלה עוד. בכך ייפגעו כל הנושים והחייב עצמו..." (עמ' 349-350).

1. במקרה שכאן מתקיימות שתי תכליות אלה גם יחד, ועל כן אין להימנע מעיכוב ההליכים שנקטה המבקשת נגד החברה.

ראשית, קיומו של העיקול יש בו כדי ליתן בידי המבקשת יתרון בלתי צודק על פני נושים אחרים. כל עוד לא נכנסה החברה להליכי פירוק, רשאית היתה המבקשת לנקוט הליכים על מנת לגרום לחברה לשאת בנזק הכלכלי אשר, נגרם לה. אך, מרגע שמונה לחברה מפרק זמני, ומאחר וכבר כעת ברור כי לחברה נושים רבים מלבד המבקשת, אין עוד מקום להליכים פרטניים של כל נושה נגד החברה ואין לייחד את כספי העיקול למבקשת דווקא. ככל שתרצה המבקשת להמשיך בהליך נגד החברה, יהא עליה להגיש בקשה מתאימה לביהמ"ש או להגיש תביעת חוב למפרק וככל שתימצא זכאית, היא תפרע בהתאם לסדרי העדיפויות הקבועים בחוק, אך אין היא יכולה לבקש לעקוף את סדרי הנשיה הקבועים באמצעות יחוד כספי העיקול עבורה בלבד. גם אם המבקשת היא אכן הנושה היחיד שהטיל עיקול זמני על נכסי החברה - טענה אשר לא הוכחה - הרי שאין בכך, כאמור, כדי להקנות למבקשת עדיפות בדין על פני נושיה האחרים של החברה.

כמו כן, מתגובתו של המפרק הזמני, כמו גם מהדו"ח שהגיש, נחה דעתי כי קיום העיקול אכן יהא בו כדי לפגוע בערכה הכולל של קופת הפירוק, שכן הוא יפגע באפשרות להביא לסיום עסקיה של המבקשת באופן מסודר תוך גביית מירב החובות האפשריים מנושיה. טענות המבקשת כי העיקול אינו פוגע בהפעלת החברה נטענו בעלמא ואין בהן ממש. הפעלת החברה באופן מינימלי על מנת לחסל את עסקיה עולה בקנה אחד עם הסמכויות שניתנו למפרק, ויש בה כדי להצדיק את ביטול העיקול.

יוער, כי מאחר ומדובר אך בעיקול שהוטל על מנת להבטיח ביצוע פסק דין במסגרת תביעה שהוגשה, אין מדובר בכספים המצויים בידי המבקשת, ולכן טענת קיזוז בנוגע אליהם אינה רלוונטית, מה עוד שטענה זו לא פורטה, ממילא.

1. המבקשת טוענת כי הליך הפירוק, ככלל, אינו מוצדק, שכן בקשת הפירוק הזמני לא הוגשה כנדרש ואינה עולה בקנה אחד עם טענות החברה בעבר לאיתנות פיננסית, וממילא לא הוכח כי בעלי החברה נקטו בכל המאמצים הנדרשים על מנת לאפשר את המשך קיומה. מקומן של טענות אלה אינו בבקשה שכאן, שאינה דנה בעצם בקשת הפירוק או הפירוק הזמני, אלא אך בשאלת קיום העיקול. ממילא, לאור הנתונים העולים מהדו"ח שהוגש על ידי המפרק הזמני ביום 20.2.15, הרי שגם אם בעבר ניתן היה להציל את החברה מפירוק, ספק רב אם ניתן לעשות זאת כיום, והמבקשת אף לא הצביעה על כל נתון שיהא בו כדי לתמוך בטענתה, כי הליך הפירוק אינו הכרחי כעת או כי החברה אינה מצויה במצב של חדלות פרעון.
2. אכן, אין ספק, כי ביטול העיקול יש בו כדי לגרום נזק של ממש למבקשת. דא עקא, שנזק זה הינו חלק בלתי נפרד מהנזק הנגרם לכלל נושיה של חברה בעקבות כניסת החברה להליכי פירוק בשל חדלות פרעון. בנסיבות אלה, אין הצדקה להעדיף את הנזק שיגרם למבקשת על פני הנזק שיגרם לשאר הנושים.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ה, 15 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.