1. עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגישה גב' אורטל בן לולו (להלן: "התובעת") נגד מדינת ישראל – משרד החינוך (להלן: "הנתבעת"). התביעה הוגשה בעקבות "חסימתה" של התובעת במערכות משרד החינוך בפברואר 2015 שבעקבותיה נמנעה העסקתה של התובעת כעובדת הוראה עד להסרת החסימה באפריל 2017. בקצירת האומר טענה התובעת, כי "חסימתה" נעשתה בחוסר סמכות ובהליך פסול. בנסיבות הללו התבקש בית הדין לפסוק לתובעת פיצוי על עוגמת נפש ועינוי דין שנגרמה בעקבות חסימתה בסכום של לא פחות מ-50,000 ₪.

2. את פסק הדין נפתח בהצגת המסגרת העובדתית שהיא הבסיס לטענות התובעת; ומשם נפנה להצגת טענות התובעת, לתשובת הנתבעת; ולפרק דיון והכרעה של פסק הדין.

הרקע העובדתי:

3. התובעת ילידת 1981. הועסקה ברשת "עמל" בתפקיד קניינית ומנהלנית בבית ספר עמל בערערה בנגב עד לחודש ינואר 2014. במקביל לעבודתה ברשת עמל, למדה התובעת במסגרת האוניברסיטה הפתוחה לקראת תואר בהוראה.

4. בעקבות חקירה משטרתית בחשד לעבירות שבוצעו על ידי מקצת מעובדי בית הספר והתובעת בכללם, הושעתה התובעת מעבודתה ברשת עמל, בהחלטת המעסיקה, רשת עמל, מיום 27.01.2015.

5. ביום 02.02.2015, באישור מנהלת בית הספר "עמי אסף" בדימונה - לימדה התובעת במילוי מקום 6 שעות כמורה מחליפה לכיתות ב' ג' ו-ד'; ביום 08.02.2015 לימדה התובעת במילוי מקום כמורה מחליפה 5 שעות.

6. במקביל, מילאה התובעת ביום 05.02.2015 או במועד סמוך לכך - טפסי קליטה לצורך קליטתה כמורה מחליפה. במסגרת זו, חתמה על כתב ויתור על חיסיון המתייחס לקיומו של רישום פלילי.

7. בהתאם לנוהל שקיים בנתבעת, טפסי הקליטה נשלחו לבדיקת הקב"ט ומבדיקה שערך האחרון, נמצא רישום פלילי המיוחס לחקירות פליליות במעורבות התובעת: רישום פלילי מיום 30.06.2013 לחשד לעבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, קשירת קשר לעשות פשע, מרמה והפרת אמונים בתאגיד; ורישום פלילי מיום 09.07.2013 ועד ל-08.01.2015 – בחשד לעבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים בתאגיד.

8. לאור בדיקת הקב"ט "נחסמה" התובעת במערכת הממוחשבת של משרד החינוך באופן שמנע את העסקתה כמורה מחליפה וכמורה בכלל.

9. על רקע זה, הודיעה מנהלת בית הספר "עמי אסף" לתובעת, כי אינה יכולה להעסיקה כמורה מחליפה ומאז לא הוצבה התובעת כמורה מחליפה בבית הספר.

10. ביום 12.02.2015 נשלח לבא כוח התובעת הודעה עליה חתומה הגב' עינב קנפו, מנהלת תחום כוח אדם והוראה במשרד החינוך, האומרת כי:

"מבדיקה שערכתי עולה כי הגב' בן לולו נחסמה במערכות המשרד.

לאור נסיבות אלו, לא ניתן להעסיקה במערכת החינוך".

11. ביום 22.02.2015 הגישה התובעת בקשה לסעד זמני^[1] במסגרתו ביקשה צו זמני המורה על הסרת החסימה.

12. ביום 25.02.2015 הוזמנה התובעת לשימוע שנקבע ליום 18.03.2015 בפני הוועדה המייעצת למנכ"לית משרד החינוך בסוגית החסימה, שימוע שנדחה לבקשת התובעת ליום 25.03.2015.

13. ביום 01.03.2015 התקיים דיון בבקשה לסעד זמני ובהחלטה מיום 05.03.2015, נדחתה בקשת התובעת לסעד שכזה. בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטת בית הדין הדוחה את בקשתה לסעד זמני, נדחתה בהחלטה מיום 17.03.2015^[2].

14. ביום 4.3.2015 הוגשה התביעה נשוא פסק דין זה המתייחסת להחלטת החסימה הבאה לביטוי בהודעתה של גב' עינת קנפו מיום 12.2.2015.

15. התובעת התייצבה עם בעלה לישיבת השימוע בפני הוועדה המייעצת ביום 25.03.2015. הוועדה שמעה את התובעת ואת בעלה וקיבלה לידיה מכתב מבא כוח התובעת מיום 09.03.2015 ומכתב מהתובעת עצמה.

16. ביום 28.4.2015 העבירה הוועדה המייעצת למנכ"לית משרד החינוך אשר בתמצית קובעת, כי אין לאשר את העסקתה של התובעת במערכת החינוך כעובדת הוראה.

17. המלצת הוועדה המייעצת אושרה על ידי הגב' סוניה פרץ, מנהלת אגף בכיר לכוח אדם בהוראה, והועברה להחלטת המנהלת הכללית של משרד החינוך בליווי המלצה מפורטת של הוועדה המייעצת. בהחלטה מיום 10.5.2015 אישרה מנכ"לית משרד החינוך בכתב ידה את המלצת הוועדה המייעצת.

18. ביום 17.5.2015 הוגש כתב תביעה מתוקן – הוא כתב התביעה העומד בבסיס ההליך נכון למועד מתן פסק דין זה – המתייחס לאירועים הקשורים בחסימתה של התובעת מהעסקתה כעובדת הוראה במשרד החינוך, נכון למועד הגשת כתב התביעה המתוקן (השימוע שנערך לתובעת בפני הוועדה המייעצת ביום 25.3.2015 והחלטת מנכ"לית משרד החינוך מיום 10.5.2015).

19. במקביל פנתה התובעת בו ביום (ביום 7.5.2015) פעם נוספת לבית הדין בבקשה למתן צו זמני להתרת חסימתה. בקשה זו נדחתה בהחלטת בית הדין מחודש אוגוסט 2015. ביום 10.09.2015 נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה התובעת על החלטת בית הדין הדוחה את בקשתה למתן צו זמני להתרת החסימה ממאי 2015^[3].

20. בין לבין, הוגש ביום 07.06.2015 כתב אישום בבית משפט השלום בבאר שבע המייחס לתובעת עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה בידי עובד, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, השמדת ראיה ושיבוש מהלכי משפט.

21. בספטמבר 2016 התקיים דיון בתביעה מושא פסק דין זה ובמסגרתו ניתנה ההחלטה הבאה:

"לאור העובדה שחלפו כשנתיים מאז נחשפו האירועים בגינם נחסמה העסקתה של התובעת לעבוד כמורה בין במילוי מקום ובין כעובדת הוראה בהתנסות (סטאז'), הרי שלכאורה חלוף הזמן כשלעצמו הוא בגדר שינוי נסיבות שמחייב לכאורה בחינה מחודשת של מנכ"לית משרד החינוך להשארת החלטת החסימה על כנה"^[4].

22. בעקבות החלטת בית הדין בספטמבר 2016, הגישה התובעת באוקטובר 2016 בקשה לבחינה מחדש של החלטת מנכ"לית משרד החינוך לחסימתה במערכות משרד החינוך, באופן המונע את העסקתה כעובדת הוראה^[5].

23. ביום 9.1.2017 דחתה מנכ"לית משרד החינוך את בקשת התובעת לבחינה מחדש של החלטת החסימה. ההחלטה המפרטת את הנסיבות שהובילו לבקשה ולהחלטת המנכ"לית מסתיימת בפסקה הבאה:

"... לאור האמור, בנסיבות המפורטות לעיל, באתי לכלל מסקנה כי עד למתן הכרעה בהליך הפלילי המנהל נגד המבקשת – יש להותיר החסימה על כנה. החלטה לאשר העסקתה של המבקשת כממלאת מקום בבית ספר יסודי, סמוך למועד תחילת שמיעת הראיות בהליך הפלילי תהיה בלתי סבירה בלשון המעטה; תעמוד בסתירה למדיניות משרד החינוך בסוגיה זו ותפגע באמון הציבור במערכת החינוך. כאמור לעיל, לאחר מתן הכרעה בהליך הפלילי המתנהל כנגדך, ניתן יהיה לבחון את עניין חסימת ההעסקה, ככל ותוגש על ידך בקשה מתאימה"^[6].

24. ביום 28.5.2017 העבירה התובעת לבית הדין את גזר הדין מיום 23.4.2017 שניתן בהליך הפלילי שהתנהל מולה^[7]. הליך שבמסגרתו הודתה התובעת בעבירה של שיבוש הליכי משפט. בגזר הדין שהוגש לבית הדין בוטלה הרשעת התובעת משלב הכרעת הדין שניתנה בעקבות הודאתה בעבירה של שיבוש הליכי משפט.

25. בדיון שהתקיים בתביעת התובעת ביום 21.6.2017, התברר כי התובעת לא ביקשה בחינה מחדש של הוראת החסימה בעקבות גזר הדין; וכי הנתבעת לא יזמה בדיקה מחודשת של החלטה זו. על רקע זה הורה בית הדין בהחלטתו בדיון שהתקיים ביום 21.6.2017, כי:

"התיק יועבר למנכ"ל משרד החינוך אשר מתבקש תוך שלושה ימים מיום המצאת החלטה זו לידיו, ליתן החלטה בעניינה של התובעת. ב"כ הנתבעת ידאג להמצאת החלטה זו בצירוף גזר הדין שניתן בעניינה של התובעת והמסמכים בהליך המתייחסים להחלטת מנכ"לית משרד החינוך מינואר 2017 עד היום".

26. בהמשך להחלטת בית הדין מיום 21.6.2017 הגישה הנתבעת לבית הדין ביום 28.6.2017 את ההודעה הבאה:

"1. לאחר הדיון שהתקיים בבית הדין, נשלחה על ידי משרד החינוך שאילתה עדכנית למשטרת ישראל. מבדיקה זו עלה כי תיקי המב"ד שהיו רשומים בפלט המרשם המשטרתי בעניינה של התובעת, אינם מופיעים שם עוד.

2. לאור האמור ולנוכח האמור בהחלטת מנכ"לית משרד החינוך מיום 9.1.17 בעניינה של התובעת, הנתבעת מודיעה כי החסימה על העסקת התובעת הוסרה"^[8].

27. יוצא מכאן כי נכון להיום אין מניעה להעסקתה של התובעת כעובדת הוראה; ומכאן שהשאלה שנותרה לדיון היא זכותה של התובעת לפיצוי לטענה כי חסימתה נעשתה שלא כדין ובהליך פסול.

טענות התובעת:

28. את טענות התובעת מבקשים אנו לתמצת כדלקמן:

א. לטענת התובעת חסימתה במערכת המחשוב של הנתבעת בפברואר 2015 ובעקבות כך מניעת העסקתה בבית הספר "עמי אסף" בדימונה הוא מעשה של פיטורים ללא שימוע^[9].

ב. לגרסת התובעת חסימתה במערכת המחשוב נעשתה ללא סמכות. לעניין זה סבורה הנתבעת כי :

הנתבעת איננה מוסמכת לפנות לקבלת מידע מהרישום הפלילי ולהסתמך על מידע מהמרשם הפלילי – לצורך קבלת החלטה על העסקתו כעובד הוראה שלא בנסיבות הקבועות בסעיף 16ב' לחוק פיקוח על בתי הספר^[10], תשכ"ט-1969 (להלן: "חוק הפיקוח"). נסיבות שאינן מתקיימות בענייננו^[11].

מכאן טוענת התובעת, כי כל התנהלות הנתבעת המקבלת ביטוי ב"חסימת" התובעת בהסתמך על ההליך הפלילי שהתקיים בעניינה, נעשה בחוסר סמכות.

ג. אפילו תאמר כי ההחלטה ניתנה בסמכות – טוענת התובעת - ההחלטה עצמה איננה סבירה ואיננה מידתית^[12], משאין בה איזון נכון בין החשדות המיוחסות לתובעת במסגרת ההליך הפלילי, אל מול הנתונים האישיים של התובעת (מצבה הכלכלי, והיותה סטודנטית מצטיינת, לטענתה); רצונה של מנהלת בית הספר "אסף עמית" להמשיך בהתקשרות איתה; בחזקת החפות העומדת לתובעת ולזכויות היסוד של התובעת לחופש עיסוק ולכבוד.

ד. החלטת מנכ"לית משרד החינוך מחודש מאי 2015, התקבלה מבלי שניתנה לתובעת זכות השימוע המהותית^[13]. בתמצית טוענת התובעת לפגמים בהליך השימוע שעולים עד כדי איון ההליך מבסיסו. פגמים אלה מוצאים ביטוי לשיטתה ב: התנערות מנכ"לית משרד החינוך ממתן החלטה בעניינה, שכן בפועל טוענת התובעת כי החלטת החסימה קיבלה הוועדה המייעצת; בקיום השימוע בפני ועדה מייעצת בהשתתפות קב"ט משרד החינוך וגב' מזרחי, אשר היו בעלי דעה קדומה – וזאת משום כי האחרונים היו מעורבים בביצוע החסימה, עוד לפני השימוע; באי קיומו של פרוטוקול השימוע; ובאי מתן קיום חובת שימוע משנית לתובעת בעקבות התייעצות שקיימה הוועדה המייעצת עם נציבות שירות המדינה – כך לטענת התובעת - לאחר ישיבת השימוע; היוועצות שתוצאותיה לא הובאו לתובעת.

תשובת הנתבעת:

29. נקצר ונאמר, כי לטענת הנתבעת טענות התובעת נעדרות בסיס. בהקשר זה טוענת התובעת:

א. התובעת איננה עובדת הוראה מוסמכת, איננה עובדת הוראה בניסיון ואיננה עובדת משרד החינוך. לפיכך, אין למשרד החינוך שום מחויבות להעסקת התובעת. בנסיבות אלה חסימתה של התובעת איננה מהווה מעשה פיטורים.

ב. קבלת מידע מהרישום הפלילי נעשה בדין ובסמכות במסגרת סעיף 5 לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים תשמ"א-1981 (להלן: "חוק המרשם הפלילי"), ביחס למועמדים לעבודה בשירות המדינה.

ג. החלטה שקיבלה מנכ"לית משרד החינוך, גב' מיכל כהן, במאי 2015 והחלטה שהתקבלה על ידה בינואר 2017 בעקבות בקשת התובעת לבחינה מחודשת בעניינה, הן החלטות שנתקבלו בדין ובסמכות.

הנתבעת טוענת כי ההחלטות מושא התביעה, הן מידתיות וסבירות. זאת בשעה שהחלטות אלו מביאות בחשבון את העובדה שלתובעת לא עומדת זכות מגובשת לעבוד כעובדת הוראה בכלל ובמשרד החינוך בפרט, בשיקולים של פגיעה בדמות המורה ואמון הציבור נוכח החשדות לפליליים שיוחסו לתובעת במועד קבלת ההחלטות בעניינה. שיקולים שיש בהם כדי להצדיק את ההחלטות ממאי 2015 וינואר 2017; על אף ההשלכות שיש להחלטות אלה על התובעת.

ד. ההחלטות שהתקבלו בעניינה של התובעת ניתנו בהליך נכון, אשר כלל שימוע בפני ועדה מייעצת והבאת מלוא הנתונים בפני הגוף המחליט, מנכ"לית משרד החינוך. הנתבעת הוסיפה, כי מהמסמכים שהוגשו לבית הדין עולה כי ההחלטות בעניינה של התובעת התקבלו על ידי המנכ"לית בעצמה.

דיון והכרעה:

30. על רקע טענות הצדדים כמובא לעיל, מבקשים אנו לקיים את הדיון בפרק זה של פסק הדין בסדר שהצגנו את טענות התובעת. דהיינו, נפתח בטענת התובעת לפיה חסימתה במערכות משרד החינוך מהווה מעשה של פיטורים. נמשיך בבחינת טענת התובעת לפיה החלטת החסימה על בסיס הרישום הפלילי, נעשה בחוסר סמכות ולטענת התובעת לעניין חוסר המידתיות בהחלטות; ונסיים בטענות לעניין השימוע.

טענת התובעת כי חסימתה היא מעשה פיטורים:

31. כאמור לעיל, במהלך חודש פברואר 2015 הועסקה התובעת כממלאת מקום בבית הספר "עמי אסף" בדימונה ביום 2.2.2015 וביום 8.2.2015, שעות בודדות מידי יום. העסקתה כממלאת מקום הופסקה בעקבות חסימת התובעת במערכות משרד החינוך. על רקע זה טוענת התובעת, כי מעשה החסימה כמוהו כפיטורים.

32. טענה זו אין בידינו לקבל שכן:

א. העסקה במילוי מקום בהוראה קמה על רקע הצורך הדחוף למילוי מקום של מורה אשר נעדר באופן בלתי צפוי, באופן שמחייב הכנסה של מורה לכיתה במקומו של הנעדר. העסקה במילוי מקום איננה מלווה בהתחייבות להעסקה לפרק זמן מוגדר או בכלל.

ב. הצורך הדחוף במינוי ממלא מקום, מוביל למציאות שבה כניסתו של ממלא המקום לכיתה והליכי הקבלה בהם נבחנת כשירותו של העובד ממלא המקום, לעבוד כעובד הוראה – מתנהלים במקביל. כאמור בענייננו, הליכי בדיקה אלה הובילו את הנתבעת למסקנה לקיומה של מניעות על העסקת התובעת כעובדת הוראה.

בנסיבות אלה בהן הליכי הקבלה ובחינת הכשרות של העובד, ממלא המקום, נעשים בד בבד לכניסתו לכיתה, אין לראות בהעסקתו בפועל של ממלא המקום בטרם הושלמו הליכי הבדיקה, כאישור לעמידתו של ממלא המקום בתנאי הסף שלדעת הנתבעת נדרשים מכל עובד הוראה.

בהתאם, וכל עוד לא הושלמו הליכי הבחינה של התובעת של עמידתה בתנאי הסף, עצם קבלתה של התובעת בבית הספר "עמי אסף" כממלאת מקום איננה מקימה לתובעת זכות לעבוד כעובדת הוראה במילוי מקום.

במצב דברים זה החלטת החסימה איננה בגדר שינוי מצב, אלא הצהרה של מצב שהיה קיים במועד שבו נכנסה התובעת לבית הספר "עמי אסף" במילוי מקום.

ג. במציאות שבה יחסי עובד מעסיק בין מי שממלא מקום של מורה, לבין המעסיק מתקיימים הד-הוק בפרק הזמן שבו מתבצעת העבודה בפועל; ומתוך ההבנה כי החלטת החסימה איננה בגדר שינוי מצב, כמצוין בסעיף קטן ב' לעיל במובן זה שהחלטה זו איננה בגדר ביטול ההכרה בעמידתה של התובעת בתנאי הסף להוראה במילוי מקום – החלטת החסימה איננה מהווה אקט של פיטורים; דהיינו, מעשה המביא לידי סיום של יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, שכן יחסי עובד מעסיק בין המעסיק לממלא המקום מסתיימים עם סיום יום העבודה של ממלא המקום/המשימה אליה הוא נקרא.

33. עם זאת, הליך החסימה מנע אפשרות עתידית להעסקת התובעת כממלא מקום בנתבעת ועל רקע זה מתעוררת שאלת הסמכות של הנתבעת "לחסום" את התובעת באופן שמונע את העסקתה במילוי מקום בבתי ספר שמפעילה הנתבעת כל עוד עומדת החסימה בתוקף, שאלת סבירות ההחלטה ושאלת ההליך שבו התקבלה ההחלטה. לשאלות אלה נפנה מיד.

שאלת הסמכות:

34. סעיף 16א' לחוק הפיקוח קובע כי "לא יעסיק אדם עובד חינוך אלא אם יש בידי העובד אישור בכתב מאת המנהל הכללי, כי אין לו התנגדות להעסקתו כעובד חינוך".

סעיף 16ב' לחוק קובע כי: "לא יסרב המנהל הכללי ליתן אישור כאמור למי שכשיר להיות עובד חינוך, אלה אם התקיים אחד מאלה..."

אין חולק כי התובעת איננה עונה לאף לא אחד מהמצבים המפורטים בסעיף 16ב' לחוק הפיקוח.

35. על רקע סעיף 16ב' האמור, טוענת התובעת כי סמכותה של מנכ"לית משרד החינוך שלא לאשר העסקה של עובד חינוך מוגדרת ומצומצמת לנסיבות המפורטות בסעיף 16ב' לחוק הפיקוח. מכאן לטענתה, ניתן לפנות לקבלת מידע מהרישום הפלילי ולהסתמך על רישום כזה, לצורך "חסימת" עובד רק במצבים המפורטים בסעיף 16ב' לחוק; ואלה לא התקיימו בענייננו. אשר על כן סבורה התובעת כי החלטת החסימה בעניינה אשר מבוססת על פניה לרישום הפלילי לקבלת מידע והסתמכות על אותו רישום, שלא במצבים המפורטים בסעיף 16ב' לחוק הפיקוח, נעדרת סמכות.

36. חוק הפיקוח מסדיר את הפעלתם של בתי ספר בישראל ואת העסקתם של עובדי ההוראה והוא חל על כל מוסד חינוכי "שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מעשרה תלמידים..."^[14]. החוק מעניק למנכ"ל משרד החינוך סמכויות נרחבות על פעילות מוסדות חינוך שאינם בבעלות המדינה ועל עובדי הוראה שאינם עובדי מדינה; שבאה לביטוי בסמכות מנכ"ל משרד החינוך ברישוי מוסדות חינוך בתנאים למתן היתר לעובד לעסוק בהוראה, ובנסיבות שבהן רשאי המנכ"ל שלא ליתן היתר שכזה, או לשלול ממי שיש בידו היתר לעסוק בהוראה, את ההיתר שניתן לו.

חוק הפיקוח שעניינו כאמור, מתן הכרה להפעלת בתי ספר והיתר לעיסוק בהוראה – אינו בא להסדיר ואינו מסדיר את תנאי הסף והליך הקבלה של עובדים לנתבעת; ועובדי הוראה בפרט. עמדה זו לפיה הוראות חוק הפיקוח אינן מסדירות את התנאים והליך הקבלה של עובד הוראה לנתבעת, באה לביטוי בחוק שירות המדינה מינויים, כמו גם בחוזר מנכ"ל משרד החינוך, שעניינו התמחות וכניסה להוראה^[15] ולפיו:

"כדי שמועמד לעבודה בהוראה ישמש כמורה (המחייב רישיון הוראה, הוספה שלי – ט.מ), לרבות גננת במוסדות חינוך רשמיים ולצורך קבלת הרישיון (המחייב תקופת התמחות, הוספה שלי-ט.מ), יהיה עליו לעמוד גם בדרישות נציבות שירות המדינה".

37. מכאן שאת שאלת הסמכות לבקש את הרישום הפלילי ביחס למי שמבקש להתקבל לעבודה בנתבעת במשרת הוראה ושאלת הסמכות להסתמך על אותו רישום בעת שקילת הבקשה - יש לבחון במסגרת החוקים והכללים שעניינם קבלת עובדים לעבודה לשירות המדינה.

38. סעיף 5א' לחוק המרשם הפלילי מסמיך את משטרת ישראל למסור מידע מהמרשם הפלילי לרשויות ולבעלי תפקידים המפורטים בתוספת הרשומה שבחוק. סעיף 11 לחוק המרשם הפלילי קובע שמשטרת ישראל רשאית למסור מידע למי שזכאי לקבלת מידע מהמרשם הפלילי, גם בדבר חקירות פליליות תלויות ועומדות. מכאן שמי שרשאי לקבל מידע מהמרשם הפלילי ביחס לעברו הפלילי של אדם, רשאי לקבל מידע בדבר חקירות תלויות ועומדות ביחס לנשוא הבקשה.

פרט ו' לתוספת הראשונה מעניק לנציב שירות המדינה "או מי שהוא הסמיך לכך", את הסמכות לבקש מידע מן המרשם הפלילי ביחס למועמדים לעבודה בשירות המדינה.

נציב שירות המדינה האציל לקב"ט משרד החינוך את הסמכות שהעניק לו חוק המרשם הפלילי לקבלת מידע כאמור, ביחס למי שמבקש לעבוד בשירות המדינה בהוראה.

מכאן שפניית קב"ט משרד החינוך לקבלת מידע ביחס לתובעת מהמרשם הפלילי, לרבות קבלת מידע על חקירה פלילית תלויה ועומדת, נעשתה בסמכות והתקבלה כדין אצל הנתבעת.

שאלת הסבירות:

39. כפי שנפסק "אין לו לאדם זכות טבעית או חוקתית להתמנות למשרה ציבורית. זכותו של אדם היא שיוכל להציג מועמדתו למשרה ציבורית, וכי במינויו ישקלו אך שיקולים כדין"^[16]. במסגרת שיקולים אלה, בין אם למינוי למשרה ציבורית ובין אם לקבלה לעבודה לשירות המדינה, רשאית וחייבת הרשות לבחון את שאלת העבר/החשד לקיומה של מעורבות בפליליים מצד המועמד; ועד כמה שהעבר הפלילי או החשד בפליליים רלוונטי לתפקיד אליו מועמד אותו אדם ולאמון הציבור ברשות.

40. עמדת הנתבעת גורסת כי עובד הוראה ובכלל זה ממלא מקום, הינו בעל מעמד מיוחד של עובד, בשל היותו דמות שהתנהגותה ורמתה המוסרית משמשת דוגמה לתלמידיהם. מכאן שעיסוק בהוראה הוא עיסוק שנלווה אליו ממד ערכי של הקניית ערכים ועיצוב דור העתיד, להבדיל מעיסוק מקצועי גרידא של בניית כישורים והעברת ידע. להבנתנו לא יכול להיות חולק כי עמדה זו של המורה כמודל לחיקויי וכמוביל חברתי של דור העתיד היא עמדה ראויה והיא משתקפת גם בעמדת הסתדרות המורים שעמדתה התבקשה בהליך זה.

41. על רקע מהות תפקיד המורה כדמות מעצבת, העבר הפלילי/החשד לעבירה פלילית, הוא שיקול רלוונטי בעת בחינת קבלתו של אדם להוראה, לא רק מההיבט של פוטנציאל הפגיעה בתלמידים, אלא גם מההיבט של התאמתו של המועמד לשמש כמורה. משכך, אין דעתנו כדעת התובעת הסבורה כי מקום שהחשד למעורבות בפליליים המיוחסת לתובעת, איננו מצביע על מסוכנות לציבור התלמידים, חשד זה איננו רלוונטי ואיננו שיקול ענייני לצורך ההחלטה על חסימתה.

42. במקרה שלפנינו החלטת החסימה ממאי 2015, התקבלה בשעה שעמד כנגד התובעת חשד לעבירות חמורות שנעברו בין השנים 2009 ועד סוף 2014. עבירות אלה הבשילו לכדי כתב אישום שהוגש נגד התובעת בחודש יוני 2015, המייחס לה עבירות של רישום כוזב במסמכי תאגיד, גניבה ממעסיק, מרמה והפרת אמונים בתאגיד המתבטאות בסכום כולל של למעלה מ-1,000,000 ₪ ועבירה של שיבוש הליכי משפט.

החלטת מנכ"לית משרד החינוך מינואר 2017, במסגרתה נדרשה האחרונה לבחון בשנית את החלטת החסימה התקבלה במציאות שבה התובעת היא נאשמת בהליך פלילי תלויי ועומד, על פי כתב אישום המייחס לה עבירות חמורות, ערב פתיחת שלב ההוכחות.

43. כידוע, את סבירות ההחלטות שקיבלה מנכ"לית משרד החינוך, יש לבחון על בסיס המידע שהיה בפניה נכון למועד גיבוש ההחלטה; ולא להבדיל על בסיס חוכמה בדיעבד המפנה לגזר דין שניתן בעניינה של התובעת.

לפיכך, בהתחשב בהיקף החשדות וחומרת כתב האישום שעמדו בפני הגורם המחליט, מנכ"לית משרד החינוך, במועד קבלת ההחלטות מושא פסק דין זה ולאור סמיכות הזמנים בין החשדות והעבירות שיוחסו לתובעת, לעיסוק בהוראה; ובשים לב בדמות המורה כדמות חינוכית - אין זה המקרה להתערבותו של בית דין זה בשיקול הדעת של מנכ"לית משרד החינוך, אשר סבורה כי נוכח החשדות למעשים פליליים שהיו תלויות מעל התובעת, ערב ההחלטות מושא פסק הדין- יהיה זה בלתי סביר ולא נכון להעסיק את התובעת כעובדת הוראה.

סוגיית השימוע:

44. זכות השימוע היא זכות שהוכרה בדין הישראלי ובבתי הדין בכלל, שנועדה לתת ביטוי למי שעלול להיפגע מקבלת החלטה בעניינו; וזאת בטרם מתן ההחלטה. אין בכוונתנו כאן לחזור ולעמוד על חשיבותו ומרכזיותו של מוסד השימוע, משהדברים ידועים וקיבלו ביטוי בפסיקה ענפה של בתי המשפט בישראל ושל בית הדין הארצי בפרט^[17].

45. במקרה שלפנינו זכות השימוע לתובעת קיבלה ביטוי בעובדות הבאות:

א. ביום 25.2.2015 זומנה התובעת לשימוע בפני הוועדה המייעצת ומנכ"לית משרד החינוך, במסגרת בקשתה לאישור העסקה במערכת החינוך שנקבע ליום 18.3.2015.

ב. ישיבת השימוע התקיימה ביום 25.3.2015, לפני חברי הוועדה המייעצת – קב"ט משרד החינוך, נציג הלשכה המשפטית של משרד החינוך, נציגה פדגוגית ונציגת אגף כוח אדם בהוראה; ובמסגרתה ניתנה לתובעת ולבעלה זכות הדיבור^[18]. הוועדה קיבלה לידיה מכתב שכתבה התובעת ומכתב מבא כוחה.

ג. בעקבות הישיבה שהתקיימה ביום 25.3.2015, קיימה הוועדה המייעצת ישיבת היוועצות. לקראת אותה ישיבה ביקשה הוועדה המייעצת התייחסות של נציבות שירות המדינה להעסקתו של עובד בשירות המדינה שתלויות ועומדות נגדו חשדות לפליליים וקיבלה לידיה את הנוהל שהתגבש בנציבות שירות המדינה שעניינו – "בחינת התאמתו של מועמד למשה בשירות המדינה (מועמדים בעלי עבר פלילי או משמעתי ומועמדים אשר תלויים ועומדים נגדם הליכים פליליים או משמעתיים)".

ד. בסיום הדיון שקיימה הוועדה המייעצת, המליצה הוועדה המייעצת במכתב מיום 28.4.2015^[19] שלא לאשר את העסקתה של התובעת כעובדת הוראה.

המלצת הוועדה המייעצת היא המלצה מפורטת ולמען הסדר הטוב נביא את הדברים כלשונם:

"מומלץ לא לאשר... סיום ההליך הפלילי"

ה. הוועדה המייעצת העבירה למנכ"לית משרד החינוך את המלצתה בצירוף מכתב המלצה מפורט הכולל את הנתונים האישיים של התובעת, את פרטי העבירות הפליליות המיוחסות לה, את התרשמותה מהופעתה של התובעת לפניה, לרבות עוגמת הנפש שנגרמה לה כתוצאה מאקט החסימה ואת שיקוליה^[20]

ו. על יסוד המלצת הוועדה המייעצת, באה לביטוי בנספחים ב1 ו-ב2 לתצהירה של גב' מזרחי, קיבלה מנכ"לית משרד החינוך, גב' כהן, את ההחלטה על החסימה במילים הבאות: "מצטרפת לדעת הוועדה. נמתין בעניינה בהתאם להתפתחויות בחוק".

ז. בעקבות החלטת בית הדין מספטמבר 2016, לפיה יש לאפשר לתובעת להגיש בקשה לבחינה מחודשת של החלטת החסימה לאור חלוף הזמן מאז נחסמה העסקתה של התובעת לעבוד בהוראה, פנתה התובעת באוקטובר 2016 למנכ"לית משרד החינוך לבחינה מחודשת של ההחלטה על "חסימת התובעת".

ח. בהחלטה מנומקת מיום 9.1.2017, המחזיקה לא פחות משישה עמודים, נדחתה בקשתה של התובעת לבחינה מחדש של החלטת החסימה^[21].

46. לטענת התובעת הליך השימוע שהתקיים בעניינה היה רצוף בפגמים, באופן שיש בו כדי לאיין את הליך השימוע מעיקרו. לעניין זה הלינה התובעת על זהות החברים בוועדה המייעצת בפניה התקיים השימוע; על עצם קיום שימוע בפני הוועדה המייעצת; על אי ניהול פרוטוקול על אי קיום חובת שימוע משנית בעקבות ההתייעצות שקיימה הוועדה המייעצת עם נציבות שירות המדינה ועל קבלת החלטת החסימה בפועל על ידי הוועדה המייעצת ולא בפני הגורם המחליט, וזאת בשעה שלא הובא בפני הגורם המחליט מלוא החומר בעניינה של התובעת, הכולל מכתבים שכתבה לוועדה המייעצת ומכתבה של בא כוחה.

47. מקובלת עלינו עמדת התובעת לפיה שאלת בחינת מימוש זכות השימוע צריכה להיבחן בהיבט המהותי, להבדיל מההיבט הפורמלי. במילים אחרות, על בית הדין להשתכנע כי אכן ניתנה לתובעת הבמה להעלות את מלוא טענותיה; וכי אלה נשקלו בכובד ראש ובנפש חפצה.

48. סדר האירועים המתואר לעיל – זימון התובעת לשימוע, שמיעת התובעת ובעלה במעמד השימוע, קבלת מסמכים בכתב מהתובעת – מעיד לכך שניתנה לתובעת הבמה והאפשרות להצגת טענותיה.

49. ההמלצה המפורטת של הוועדה המייעצת המפרטת את טענות התובעת, אותה אימצה מנכ"לית משרד החינוך בהחלטתה ממאי 2015, וההחלטה המפורטת של מנכ"לית משרד החינוך מינואר 2017 – מביאים לביטוי את טענות התובעת ומתייחסים לטענות אלה^[22]. אשר על כן, מתוך ההחלטות מושא התביעה שלפנינו עולה, כי טענותיה של התובעת נשקלו וקיבלו התייחסות באותן החלטות, באופן שמתקיים הפן המהותי שאותו בא מוסד השימוע להגשים.

50. משמצאנו כי ניתנה לתובעת הבמה והזמן להעלות את טענותיה וטענות אלה נשקלו בכובד ראש, די בכך כדי להביא לביטול טענות התובעת ביחס לשימוע שהתקיים בעניינה. לצד זה נוסיף את הדברים הבאים:

א. כידוע רשאי הגוף המחליט כי השימוע התבצע בפני גוף מטעמו ולפיכך אין למצוא פסול לקיום השימוע בפני הוועדה המייעצת.

ב. טענות התובעת קיבלו ביטוי מלא בנספחים ב1 ו-ב2 שהובאו לפני מנכ"לית משרד החינוך בטרם קבלת ההחלטה בעניינה של התובעת במאי 2015. משזהו מצב הדברים, העובדה שלא נרשם פרוטוקול מילולי של ישיבת השימוע מיום 25.3.2015, איננה מהווה פגם בהליך השימוע באופן שמאיין את ההליך מיסודו.

ג. הוועדה כשמה כן היא – ועדה מייעצת. בהתאם רשאית הוועדה המייעצת, לצורך גיבוש המלצה מטעמה, להתייעץ עם גורם מקצועי, בענייננו נציבות שירות המדינה, בנוגע לאופן שיש להתייחס לחשד פלילי שתלוי ועומד למועמד לקבלה לעבודה. הליך היוועצות שכזה שאיננו נועד ואין בו כדי לשנות מהתשתית העובדתית וממהות הטענות שעל בסיסם מבקש המעסיק לקבל החלטה בעניינו של עובד; ומכאן שאיננו מקים "חובת שימוע משנית".

ד. החלטה של מנכ"לית משרד החינוך מבוססת על מלוא הנתונים שנוגעים לענייננו הבאים לביטוי בנספחים ב1 ו-ב2; והמאמצת החלטה מפורטת של הוועדה המייעצת הנותנת ביטוי לטענות התובעת, היא החלטה עצמאית של מנכ"לית משרד החינוך^[23]. בהתאם אין לנו אלא לדחות את טענת התובעת לפיה את ההחלטה קיבלה הוועדה המייעצת, להבדיל ממנכ"לית משרד החינוך, בעלת הסמכות.

בטרם סיום:

51. בטרם נסיים פסק דין זה, מבקשים אנו להתייחס לטענת התובעת לפיה, החל מפברואר 2015 ועד לביטול החלטת החסימה, נהגה הנתבעת כלפיה בחוסר תום לב בדרך "פוגענית מעוולת ומבזה"^[24]. בין היתר מתייחסת התובעת לעובדה כי החלטת החסימה לא בוטלה, על אף והביאה לידיעת הנתבעת במאי 2015, את גזר הדין שניתן בעניינה.

52. די לנו שנאמר כי החלטות שקיבלה הנתבעת מושא פסק דין זה, לא באו בחלל ריק והן נסמכות על חשדות לפליליים שעמדו בזמן אמת נגד התובעת שהבשילו לכדי כתב אישום חמור באופן שיש בו כדי להצדיק את מתן ההחלטות בשעתן, "לחסימת" התובעת במערכות משרד החינוך. כאמור לעיל החלטות אלו התקבלו בהליך שנעשה על פי חוק.

עוד נוסיף, כי בהחלטה מחודש ינואר 2017 נאמר כך:

"לאחר מתן הכרעה בהליך הפלילי המתנהל כנגדך, ניתן יהיה לבחון את עניין חסימת ההעסקה, ככל ותוגש על ידך בקשה מתאימה".

למען הסדר הטוב נציין, כי בקשה למנכ"לית משרד החינוך להסרת החסימה בעקבות גזר הדין – לא הוגשה.

מכאן שלטעמנו לא ניתן לייחס לנתבעת התנהלות חסרת תום לב, "פוגענית, מעוולת ומבזה" בעניינה של התובעת.

סוף דבר:

53. לאור האמור לעיל, התביעה נדחית.

54. לאור המצוקה אליה נקלעה התובעת, אין צו להוצאות, על אף ונדחתה התביעה.

55. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ט, 02 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.

1. סע"ש 49891-02-15, אורטל בן לולו נ' משרד החינוך מדינת ישראל. ↑

2. בר"ע 22182-03-15, אורטל בן לולו נ' מדינת ישראל (17.03.2015). ↑

3. בר"ע 6898-09-15 אורטל בן לולו נ' מדינת ישראל – משרד החינוך. ↑

4. עמוד 14 לפרוטוקול סעיף 3 להחלטה מיום 13.09.2016. ↑

5. מכתב ב"כ התובעת למנכ"לית משרד החינוך מיום 30.10.2016 המצורף כנספח ט' לתצהירי הנתבעת. ↑

6. החלטת מנכ"לית משרד החינוך, גב' כהן, מיום 9.1.2017, נספח י' לתצהירי הנתבעת. ↑

7. ת"פ 15526-06-15, מדינת ישראל נ' בן לולו ואח'. ↑

8. הודעה מטעם הנתבעת מיום 28.6.2017. ↑

9. סעיף 1יא' לסיכומי התובעת. ↑

10. ולפיו: "לא יסרב המנהל הכללי ליתן אישור כאמור (להעסקת אדם כעובד חינוך) למי שכשיר להיות עובד חינוך, אלא אם התקיים אחד מאלה: (1) העובד הורשע בעבירה שיש בה כדי לפגוע בביטחון המדינה; (2) העובד הורשע בעבירה אחרת שיש עימה קלון והמנהל הכללי סבור שלאור הרשעה זו אין העובד ראוי לשמש עובדי חינוך; (3) הוכח למנהל הכללי שיש בהתנהגותו של העובד משום השפעה מזיקה על תלמידים; (4) העובד פוטר מבית ספר מטעמים פדגוגיים באישור משרד החינוך והתרבות ואין המנהל הכללי סבור שהנסיבות נשתנו ומצדיקות ניסיון חדש בהעסקת העובד בבית הספר". ↑

11. סעיפים 50-58 לסיכומי הנתבעת. ↑

12. סעיף 45 לסיכומי התובעת. ↑

13. סעיף 66 ואילך לסיכומי התובעת. ↑

14. סעיף 2 לחוק הפיקוח. ↑

15. הוראת קבע מספר 0109 ↑

16. בג"ץ 6163/92, יואל אייזנברג נ' שר הבינוי והשיכון פד מז(2) 229 בעמ' 260. ↑

17. ע"ע 1027/01, ד"ר גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזראל. ↑

18. עדות התובעת עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 6-7. ↑

19. נספח ב1 לתצהירה של גב' מזרחי. ↑

20. נספח ב2 לתצהירה של גב' מזרחי. ↑

21. נספח י' לתצהירי הנתבעת. ↑

22. וכך לדוגמא הדברים באים לביטוי בהמלצת הוועדה המייעצת, נספח ב2: "הוועדה שמעה את טיעוניהם של גב' בן-לולו ובן זוגה בקשר רב (מצורף מכתבה) והתרשמה כי גב' בן-לולו הינה אשת משפחה מסורה ובעלת מוטיבציה עזה לעסוק בהוראה וחינוך וכי היא חשה ששמה הטוב נפגע שעה שלא הותר לה לשמש כממלאת מקום עובד הוראה בבית ספר היסודי בעיר מגוריה בו אף בנותיה מתחנכות וכי הדבר גרם לה מפח נפש גדול... כאשר מבצעים שקילה של האינטרסים השונים... ובתוך כך האינטרס של משרד החינוך... להעסיק עובדי הוראה הנקיים מכל רבב פלילי אשר יכולים לשמש דוגמא ומודל חינוכי לתלמידים, קליטת עובדים חדשים אשר חקירה פלילית בעניינם תלויה ועומדת בשאלת אמון הציבור בשירות המדינה במצבים מעין אלו, רמת ההכשרה של העובד וכשירותו לשמש כעובד הוראה חופש העיסוק והאינטרס ההסתמכות של העובד/המועמד להיקלט בשירות המדינה – הרי שהמשקל נוטה באופן מובהק לעמדה לפיה יש להותיר בשעה זו את החסימה" סעיפים 5-8 להמלצה. ↑

23. כפי שמעידה גב' כהן במכתבה מיום 7.1.2017. ↑

24. סעיף 4 לסיכומי התובעת. ↑