לפניי בקשת ב"כ המבקש - עוה"ד עתאמנה לפיה עליי לפסול עצמי מלדון בתיק זה.

1. נגד המבקש (ו – 5 נאשמים נוספים), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות לפי חוק התכנון והבנייה. הנאשם, כיתר הנאשמים, הודה במיוחס לו בכתב אישום מתוקן. לאחר הודאתו והרשעתו, כאמור, הוחלף סנגורו של המבקש ועו"ד עתאמנה מונה לייצגו מטעם הסנגוריה הציבורית.

2. בבקשתו, טוען עו"ד עתאמנה כי הדברים שנאמרו מפי מותב זה לאחר הדיון שהתקיים ביום 26.3.18, במעמד התובעת בלבד, מבססים חשש ממשי למשוא פנים, מלמדים כי בית המשפט גיבש עמדה כנגד מרשו ולכן עליו לפסול עצמו מהמשך דיון בעניינו.

3. ב"כ המשיבה בתגובתה ציינה כי הבקשה אינה ראויה לתגובה מאחר ולא צורף תצהיר של מוסר המידע למבקש. מעבר לצורך הוסיפה כי החלטת בית המשפט בנוגע לבקשת המבקש לחזרה מהודאה כבר ניתנה בעבר, ובקשה זו לפסילת המותב הינה ביטוי נוסף לחוסר שביעות רצונו של ב"כ המבקש מכך, וניסיון נוסף להביא לשינוי מותב על מנת להביא לשינוי התוצאה המשפטית. לדבריה, הבקשה אף לוקה בחוסר דיוק מאחר ובית המשפט כלל לא "בירר עובדות", כנטען, מאחר והללו הובהרו טרם מתן ההחלטות השונות ונפרשו בהן בהרחבה. לכול היותר בית המשפט ציין את תמיהתו על כך שהסנגור שב וטען טענה עובדתית אשר נידונה ונדחתה, אשר אף לא התיישבה עם פרוטוקול הדיון בו הודה המבקש. לנוכח האמור, ומאחר ולא עולה כל חשש ממשי למשוא פנים, סבורה ב"כ המשיבה כי יש לדחות את הבקשה.

4. באשר להליכים בתיק זה, יצוין בקצירת האומר כי החל מן השלב בו החל עו"ד עתאמנה לייצג את המבקש מטעם הסנגוריה הציבורית, לאחר שזה הודה במיוחס לו, הוא העלה טענה לפיה הודאת המבקש נמסרה שלא כדין ומשכך יש להורות על ביטולה. מותב זה דחה טענה זו אך זו הועלתה על ידי עו"ד עתאמנה פעמים נוספות, בהתעלמו מהחלטות קודמות. בישיבה שהתקיימה ביום 26.3.18, אשר נקבעה לשמיעת טיעוני הצדדים לעניין העונש, חזר עו"ד עתאמנה על טענתו לפיה המבקש אינו מודה במיוחס לו ואף ביקש לבטל את כתב האישום לנוכח טענות אותן העלה בעבר. בקשת עו"ד עתאמנה נדחתה והוא אף התבקש, בהתאם לייעודו המקורי של הדיון, לטעון לעונש אך סירב לעשות כן, טען כי הודאת המבקש נרשמה מפיו בזמנו, בלא שנכח בדיון, ותחת לטעון לעונש הפנה לטענותיו באשר לביטול כתב האישום.

דיון והכרעה :

5. סעיף 77 א' (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 קובע: "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיוזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הכלל הנוהג הוא כי כדי להקים עילת פסלות יש להצביע על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, המבוסס על נסיבות אובייקטיביות (ראו לעניין זה ע"פ 184/85 זאב שרעבי נ. מ"י פ"ד לט (1) 446, 558; רע"א 287/88 מנוף סיגנל חברה לפיננסים והשקעות בע"מ נ. סליימה פ"ד מד(2) 758, עמ' 760).

6. השאלה הנשאלת היא האם מתקיים חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעתו של היושב בדין "ננעלה" כך שניתן לראות בהליך כולו כ"משחק מכור" (ראו - ע"א 1335/99 ש.ח. שוקי שווק ועבודות בע"מ נ. בנק לאומי לישראל בע"מ, דינים עליון נ"ה 975). על הטוען לפסלות לבסס קיומו של חשש ממשי מעין זה, כלומר: שמתוך מכלול הנסיבות עולה אפשרות מסתברת שאכן נבצר מהשופט לשפוט את בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה (ראו - ע"א 133/99 זייד סמיר נ. חאמד מוסטפא בע"מ, דינים עליון נ"ה 969; בע"א 6204/96 גל עזר נ. גולדבליט פ"ד נ (2) 745; ע"א 2272/03 א.א.א.נ מרקט בע"מ נ. אסם תעשיות מזון בע"מ דינים עליון ס"ד 349).

7. כנטען בבקשה, אכן בתום יום דיונים ממושך בתיקי תכנון ובנייה, בסמוך לאחר השעה 17:00, פנה מותב זה לתובעת בתיק, עו"ד לילך גפני, וציין בפניה כי בחן שוב את טענת עו"ד עתאמנה לפיה המבקש לא נכח בדיון בו הודה במיוחס לו. אודה כי טענת עו"ד עתאמנה בהקשר זה, אשר נטענה במהלך הדיון שהתקיים במעמד הצדדים, הטרידה את מנוחתי שמא נפלה שגגה בהחלטות קודמות שניתנו בעניינו של המבקש. בשל כך, כאמור, בחנתי את דבריו ומשהסתבר כי אין בהם ממש ציינתי זאת בפני התובעת, אגב אורחא, בלא שלדברים נלוותה אמירה כלשהי אשר יכולה להתפרש כהבעת עמדה באשר לגורלו של הליך זה. הדברים אף נאמרו בנוכחות עו"ד קייס נאסר, אשר נכח באולם בית המשפט בשעה מאוחרת זו, ללמדך כי מותב זה סבר כי בדבריו אין שמץ של פגם ואין בהם כדי להצביע על גיבוש עמדה בנוגע למבקש.

8. יודגש, במהלך הדיונים בתיק זה לא הובעה כל דעה נחרצת או חריגה בנוגע למבקש אשר יש בה לבסס טענת פסלות. כל ההחלטות שהתקבלו, בין היתר מספר החלטות הדוחות בקשות חוזרות ונשנות לחזרה מהודאה, ניתנו משיקולים ענייניים ובהתאם להלכות הנוהגות. אף מכאן ייבחן עניינו של המבקש בהתאם לכללי הענישה הנוהגים.

9. כאמור, האמירה המיוחסת למותב זה, כנטען בבקשת המבקש, אכן נאמרה, אך וודאי שאין בה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים או לגיבוש עמדה בשלב זה. לא כל אמירה שנאמרת במהלך הדיון או לאחריו מצביעה על גיבושה של עמדה. כבר נפסק בהקשר זה בע"פ 10/84 מרדכי לוסקי נ' מדינת ישראל, (מיום 10.1.84):

"לו היה מדובר במקרה שלפנינו אך ורק על הצגת שאלה שלא היה מקום להציגה, לא הייתי רואה מקום לפסילתו של השופט. המערכת השיפוטית שלנו בנויה על שופטים מקצועיים בלבד - להבדיל ממושבעים - וכפי שלא נפסול שופט, כל אימת שהשתרבבה לתוך חומר הראיות עדות שמיעה זו או אחרת, כך גם לא ייפסל שופט, בשל כך שהושמעה הערת פתע בנושא שאין להשמיעו לפני בית המשפט, או אם נשאלה שאלה אחת שלא במקומה. ההליך הפלילי איננו יכול להתנהל כמעין זירת הימורים, בה תשפיע מלה אחת שלא במקומה על ההליך כולו, ומה גם שאין לבית המשפט שליטה על מה שעד עלול להשמיע מיוזמתו."

10. יש שהתבטאויות של שופט היושב לדין יביאו לכדי חשש ממשי למשוא פנים ויהוו ראייה לכך (ראו: ע"פ 655/77 מאירי נ' מדינת ישראל, פ"ד לב(1) 27 (1977)), אולם ההלכה הפסוקה קובעת שמקרים אלו נדירים ביותר ומחייבים התבטאויות בעלות אופי מובהק ונחרץ:

"[...] המבחן של האפשרות הממשית, אינו מצדיק פסילה של שופט בשל התבטאות במהלך המשפט, אלא במקרה קיצוני ביותר. צריך שההתבטאות תלמד כי השופט גיבש כבר עמדה נחרצת כלפי הנאשם או כלפי אשמתו, עמדה השוללת אפשרות סבירה של ניהול המשפט באופן אובייקטיבי והכרעה במשפט על יסוד הראיות והטענות שהובאו לפני השופט."

(ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625 (1994); להרחבה ראו גם: יגאל מרזל דיני פסלות שופט 191-189 (2006) (להלן: מרזל)).

11. יובהר כי בדברי מותב זה אין דבר וחצי דבר עם גיבוש עמדה או חריצת דין וכי באמירות המיוחסות למותב זה אין כול חידוש. טענה זו של עו"ד עתאמנה לפיה המבקש לא נכח במהלך הדיון בו נטען כי הודה נטענה בעבר. נסיבות ההודאה הובאו בחשבון במסגרת ההחלטה שלא להיעתר לבקשה לחזרה מהודאה, ולכן תמהני כיצד מחזור טענה זו כעת, מבסס חשש ממשי למשוא פנים כטענת המבקש.

12. נפסק בעבר כי לא ניתן לדרוש פסילת שופט, אף בנסיבות בהן הוא מעיר הערה ביקורתית כלפי בעל דין או כלפי פרקליטו (להבדיל מן המקרה דנן, בו נאמרה אמירה אך באשר לסוגיה דיונית אשר נדונה בעבר). בהקשר זה יוער, כי ככלל, החשש מפני השפעת דעה שלילית על בית המשפט הינו קטן יותר כאשר ההכרעה בדבר אשמתו של אדם מתקבלת על-ידי שופטים מקצועיים המנמקים את החלטותיהם (אליהו הרנון דיני הראיות חלק שני 373, 391-390 (1985); ע"פ 10/84 לוסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(1) 190 (1984); ע"פ 8854/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל (מיום 2.1.2001)).

13. אל לו לבית המשפט להיעתר לבקשת פסילה אשר תכליתה להאריך ככול הניתן את ההליך, כצעד טקטי הננקט על ידי סנגורו של נאשם. בהקשר זה ראו האמור בע"א 1852/17 פלוני נ' פלונית, ניתן ביום 6.4.17:

"זאת ועוד, פסילת שופט מלשבת בדין אינה עניין של מה בכך. הלכה פסוקה היא כי על מנת שתתקבל בקשת פסלות יש להוכיח חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים. בהעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת הפוגע בתקינות ההליכים השיפוטיים, ועלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ע"א 125/17 ג'ורדאל בע"מ נ' מנהל מע"מ באר שבע [פורסם בנבו] (15.3.2017)). לפיכך, יש למנוע מבעל דין המעוניין לפסול שופט לעשות כן בהגשת בקשת פסלות חסרת יסוד ובכך לסכל את ההליך השיפוטי (ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)). שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב, אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (ע"א 475/17 ש. כהן הנדסה בע"מ נ' החברה העירונית לפיתוח אשדוד בע"מ [פורסם בנבו] (31.1.2017)). לכך אין לתת יד."

14. סוף דבר - לא מצאתי בבקשת המבקש טעם המצביע על חשש למשוא פנים ומצדיק פסילת היושב בדין. לכל היותר יש בנימוקי הבקשה כדי ללמד על תחושה סובייקטיבית של ב"כ המבקש – עו"ד עתאמנה, ולא לשם כך נועד הליך זה. לנוכח האמור, הבקשה נדחית.

זכות ערעור כחוק.

ניתנה היום, י"ד ניסן תשע"ח, 30 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.