התביעה הנדונה מתנהלת לפי חוק הפלת"ד בגין מוות בתאונת דרכים. תחילתו של תיק זה בתביעה שהגיש פלוני, המנוח, אז עדיין בחייו, בגין נזקי גוף בתאונת אופנוע בה נפצע בשנת 2014. התביעה הנדונה תוקנה בהוספת הוריו של פלוני, התובע המקורי, לאחר שנהרג בתאונת דרכים נוספת בה היה מעורב, שארעה ביום 25.7.2016, עת רכב על אופנוע שהתנגש ברכב אחר (להלן: "התאונה"). המנוח היה בחור צעיר, קרוב לגיל 20, במותו.

בכתב התביעה המתוקן, תובעים הורי המנוח כיורשיו, וכן הם תובעים גם בשם עצמם בגין נזק גוף (נפשי) שנטען שנגרם להם כ"נפגעים" בתאונה בה נהרג בנם. בכתב התביעה נטען כי מותו של המנוח נקבע בסמוך לאחר התאונה על ידי צוות מד"א שהגיע למקום. חבר של המנוח שעבר וראה את התובע בזירת התאונה בסמוך לאחר שארעה, מיהר לבית ההורים, ומסר את הבשורה המרה לאמו, התובעת 2. עולה מעיון בכתב התביעה כי אמו של המנוח, ואביו, התובע 3, הגיעו לבית החולים לאחר שנקבע מותו של המנוח על ידי מד"א כאמור, ולאחר שגופתו כבר הועברה לבית החולים.

לפניי בקשת ההורים, התובעים 2 ו-3, למינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, על מנת שיבדוק אותם ויקבע את נכותם (להלן: "הבקשה"). הנתבעת מתנגדת למבוקש, בטענה של היעדר ראשית ראייה לנכות כנדרש לפי הדין למינוי המבוקש, ובהיעדר התקיימות חלק מהתנאים שנקבעו בדין להקמת זכאותו לפיצוי של מי שתובע כניזוק משני על פי חוק הפלת"ד, על פי הלכת רע"א 444/87 אלסוחה נ' עזבון דהאן (להלן: "הלכת אלסוחה" או "אלסוחה").

כפי שעולה מהדיון בבקשה להלן, בסופו של דבר אני מוצע כי עלי להכריע בבקשה תוך איזון אינטרסים בין האינטרס של יציבות הדין לבין האינטרס של זכות הגישה לערכאות. מצאתי כי בנסיבות, האינטרס האחרון – גובר, כפי שיפורט להלן.

טיעוני הצדדים בבקשה ובתשובה

1. טוענים התובעים 2 ו-3 בבקשה, כי בעקבות תאונת בנם, נגרמו להם נזקים נפשיים, ועל כן, מבקשים הם להכיר בהם כחלק מנפגעי התאונה, גם אם נפגעים משניים ועקיפים.
2. הנתבעת בתשובתה, טוענת כי לתובעים 2 ו-3 אין כל עילת תביעה נגדה, שהרי לא נפגעו בתאונת דרכים נושא התובענה ולא נגרמו להם נזקי גוף. לגופו של עניין, טוענת הנתבעת כי לא מתקיימים בענייננו התנאים שהדין מציב כדי שהתובעים 2 ו-3 יוכרו כניזוקים בנזק משני ועקיף בתאונה.
3. הנתבעת מפנה לכך, שבהלכת אלסוחה נקבעו ארבעה תנאים, לכך שניזוק עקיף יוכר כזכאי לפיצוי בגין נזק נפשי שנגרם לו בעקבות תאונת דרכים בה לא היה מעורב אישית. הנתבעת גורסת כי במקרה שלפנינו תנאים 2, 3 ו – 4 מהלכת אלסוחה – אינם מתקיימים; הנתבעת מפנה לכך, שהתובעים 2 ו-3 לא חוו התרשמות ישירה מאירוע התאונה (אלא רק נחשפו אל תוצאותיו ובדיעבד), וכי מהמסמכים שהוצגו לא עולה כי התובעים 2 ו-3 נפגעו פגיעה נפשית חמורה.
4. לעניין התנאי השני, טוענת הנתבעת כי על פי כתב התביעה, לא היו התובעים עדים לתאונה, אלא קיבלו את הידיעה ממקור משני, ובכך לא הוכיחו התובעים כי הנסיבות מקיימות את דרישת תנאי זה של התרשמות ישירה - על פי הלכת אלסוחה, ועל כן, יש לדחות את בקשתם. מנגד, טוענים התובעים 2 ו-3 כי אמנם לא נכחו באירוע התאונה עצמו, אך אין הדבר שולל את האפשרות להכרה בנזק נפשי שנגרם מקבלת הידיעה מגורם משני. התובעים מפנים לאמור ב-ת"א (י-ם) 49955-12-11 מרות נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ואח' (פורסם; 4/12/2014); שם נקבע כי ההתרשמות העצמית של הניזוק מהאירוע יכולה להתקבל בצורה מילולית גם מ"כלי שני".
5. לעניין התנאי השלישי, הנתבעת טוענת כי הלכת אלסוחה דורשת את נוכחותו של הניזוק העקיף בזירת האירוע. במקרה דנן, טוענת הנתבעת, כי התובעים 2 ו-3 לא הגיעו לזירת האירוע, לא נכחו בה ולא צפו בתוצאות התאונה. לעומת זאת, טוענים התובעים 2 ו - 3, כי גם אם היה בעניינם ריחוק מזירת האירוע, עדיין היה מגע מתמיד ומתמשך עם התפתחות העניינים לאחר קרות התאונה, וניתן להכיר בנזק הנפשי. עוד מוסיפים התובעים 2 ו - 3 כי התאונה ארעה זמן קצר לאחר שהמנוח יצא מהבית, וגם התרחשה בסמוך לביתם.
6. לעניין התנאי הרביעי, טוענת הנתבעת כי התובעים 2 ו-3 לא צירפו מסמכים שיכולים להוות "ראשית ראיה" לנזק נפשי בעקבות האירוע כנדרש מהלכת אלסוחה. בנוגע לתובעת 2, מציינת הנתבעת כי היא מצויה במעקב פסיכיאטרי בעקבות אירוע תאונת עבודה שעברה בעבר; וזאת, ללא קשר למותו של בנה, המנוח. הנתבעת טוענת כי הקשיים הנפשיים של התובעת 2 החלו עוד קודם למות בנה, ועל כן אין קשר סיבתי בלעדי בין מות המנוח למצבה הנפשי כיום.

בנוגע לתובע 3, טוענת הנתבעת כי פנייתו הראשונה לטיפול הייתה רק בנובמבר 2017, היינו רק כשנה וחצי שנה לאחר התאונה. עוד מציינת הנתבעת, כי על פי אבחנתה של הפסיכיאטרית, מצבו של התובע לא חמור כל כך מבחינה נפשית, מה שממילא אינו עומד בדרישת התנאי כפי שנקבע ב-אלסוחה.

1. לדידה של הנתבעת, הפסיקה החמירה בדווקנות ביחס לבחינת התקיימותו של התנאי הרביעי, וקבעה כי נדרשת פגיעה נפשית חמורה בניזוק משני, שעולה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש; ועל כן, אין ספק, לשיטתה, שאין די בסיס בתיעוד הרפואי הדל שצורף, 3 מסמכים בלבד, לצורך הוכחת טענות התובעים למצב נפשי לקוי. לטענתה, אין בענייננו ראשית ראיה לנזק נפשי חמור אשר נדרש כחלק מהתנאים למינוי מומחה על פי הלכת אלסוחה. בנוסף, נטען כי יש להתחשב בעובדה שהתובעת מטופלת בטיפול פסיכיאטרי עוד טרם התאונה, וספק אם ניתן לראות את תאונה דנן כזאת שגרמה לה לבעיה הנפשית, שממילא הטרידה אותה בעבר.
2. התובעים 2 ו-3 טוענים, מאידך, כי ההכרעה בעניין התקיימות התנאי הרביעי, מצבם הנפשי של התובעים, בעצם, נתונה למומחה רפואי שימונה. לגופו של ענין, טוענים התובעים 2 ו-3 כי העובדה שמדובר בקיומו של מצב נפשי קודם אצל התובעת 2 איננה שוללת קיומה של נכות נפשית גבוהה כתוצאה מהתאונה דנן, ואיננה שוללת את זכותה להיבדק על ידי מומחה רפואי בתחום ולהוכיח את נכותה. לעניין התובע 3, טוענים התובעים, כי מועד פנייתו לטיפול רפואי ראשוני איננו מהווה סיבה לשלול את זכותו להיבדק על ידי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. מכאן, שלטענת התובעים 2 ו - 3, אין לשלול את זכותם להיבדק על ידי מומחה כדי להוכיח את מידת פגיעתם בעקבות התאונה.

דיון והכרעה

1. העובדות שנטענו בכתב התביעה הינן כי: פלוני (המנוח) יצא מביתו ביום 25.7.2016 ונקלע לתאונת דרכים, בעודו נוהג על אופנוע; תאונה שבעטיה נהרג; התובעים 2 ו–3, הוריו, קיבלו את הבשורה המרה בסמוך לאירוע, מאת חבר של המנוח שראה את המנוח בזירת התאונה, סמוך לאחר התאונה הקשה שארעה בסמוך לביתם; התובעים נחרדו בהולים לבית החולים וראו את גופת בנם, שכאמור, כבר לא היה בחיים.
2. התובעים טוענים שהם סובלים בגין התאונה ותוצאותיה מבעיות נפשיות ומטופלים על ידי מומחים בתחום. התובעת 2, אשר כבר מטופלת בתחום הנפשי בעבר (טרם התאונה), עברה טיפול בעקבות התאונה נשוא התובענה, ביום 18.6.2017, כ–11 חודשים לאחר התאונה. התובע 3, פנה לטיפול ביום 8.11.2017, כשנה וחצי לאחר התאונה. לכתב התביעה המתוקן צורף המסמך הרפואי המעיד על הטיפול הפסיכיאטרי הניתן לתובעת 2; ומסמך רפואי המעיד על הטיפול בתובע 3 צורף לבקשה הנדונה. על פי הרישומים הרפואיים ניתן לראות כי התובע 3 "מגלה סימנים דיכאוניים סביב מותו של הבן, מגלה דאגה וחוסר אונים בשל מצב במשפחה". בנוגע לתובעת 2, ברישומים הרפואיים ניתן לראות כי "מגלה חוסר אונים, חוסר ישע, חוסר בטחון. מחשבות חודרניות על אירוע התאונה". כמו כן, צורף מסמך מ-5.6.17 המאשר קבלת טיפולים נפשיים ורגשיים של בני הזוג, החל ממועד מות בנם, על רקע מותו, אחת לשבוע. המסמך הוא מאת מנהלת התחנה לטיפול זוגי ומשפחתי במינהל השירותים החברתיים של עירית תל אביב, וחתומה עליו גם עובדת סוציאלית שמרכזת את הטיפול במשפחות השכול מתאונות דרכים.
3. עיקר המחלוקת העולה מטענות הצדדים הוא, האם זכאים התובעים 2 ו-3 לפיצויים בגין התאונה, כאשר הנתבעת גורסת כי התובעים 2 ו - 3 אינם ניזוקים עקיפים הזכאים להכרה כנפגעים בתאונת דרכים, בהתחשב בתנאים שהוצבו לתביעה מסוג זה, בהלכת אלסוחה; ואילו התובעים 2 ו-3 טוענים כי הם עומדים בתנאים, וכי יש ליתן להם יומם על מנת לבחון זאת גם – רפואיות.
4. אדגיש כבר עתה, כי איננו נמצאים בשלב בו התיק בשל להכרעה בשאלת זכאות התובעים 2 ו-3 על פי הלכת אלסוחה, אלא - בשלב שבו נשאלת השאלה: האם קיימת ייתכנות שבענייננו יקבע כי התובעים 2 ו – 3 עומדים בתנאי הלכת אלסוחה; וזאת, על מנת להכריע, האם, בנסיבות, יש לאפשר מינוי מומחה פסיכיאטר לבדיקתו של כל אחד מהם, על פי הוראות חוק הפלת"ד ותקנות המומחים מכוחו.
5. אזכיר כי ארבעת התנאים שנקבעו בהלכת אלסוחה להכרה במי שטוען כי נפגע בנזק נפשי מבלי שהיה נוכח בתאונה עצמה, כניזוק עקיף, מהתאונה, הם כדלקמן:
6. היותו של הניזוק העקיף קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הניזוק העיקרי;
7. התרשמות עצמאית של הניזוק העקיף מן האירוע (לא נשללה על הסף זכאות לפיצוי גם כאשר ההתרשמות מן האירוע הינה מ"כלי שני", והנזק היה צפוי בנסיבות העניין);
8. קיומה של קרבה במקום ובזמן בין הפגיעה בניזוק העיקרי לבין היווצרות הנזק הנתבע על ידי הניזוק העקיף;
9. נדרש כי הפגיעה נפשית, אצל הניזוק העקיף תהא חמורה, עד שתעלה כדי מחלת נפש או הפרעת נפש, שיש בהן משום נכות ניכרת, שניתן להוכיחה באמצעות חוות דעת רפואית.
10. כאמור לעיל, משאין מחלוקת לגבי התקיימות התנאי הראשון, המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב התקיימותם של תנאים 2, 3, ו–4 להלכת אלסוחה; כשהדגשתי, כאמור, שבשלב זה אנו בוחנים רק את ייתכנות התקיימותם של התנאים.
11. ראשית, לעניין התקיימותו של התנאי השני, אפנה לכך כי לפי הנטען, הידיעה על מות הבן המנוח הגיעה לתובעים אמנם דרך "כלי שני", על ידי חברו של המנוח שזיהה אותו בזירת האירוע, בסמוך לאחר התאונה, וסיפר בתוך זמן קצר לאחר מכן לתובעת 2 על התאונה; היא מיד הזעיקה בטלפון את התובע 3, ומשם הגיעו בהולים לבית החולים לראות את בנם, שכבר לא היה בין החיים.
12. אפנה בעניין זה לדבריו של כב' הנשיא השופט שמגר, לענין אופן ההתרשמות העצמאית הנדרש, כאמור בפסק דין שניתן בעניין אלסוחה [כפי שהובאו בפסקה 20 לפסק הדין]:

"התרשמות ישירה מן האירוע המזיק – הדרישה בפסיקה הזרה היא, כי התובע יהיה עד ראייה ושמיעה לאירוע הטראומטי או שיעמוד בחושיו על תוצאותיו המיידיות. מאידך גיסא, ראינו, כי נמתחת ביקורת רבה על הצבה הדרישה בדבר התרשמות ישירה מן האירוע המזיק כמגבלה מהותית להטלת אחריות. כנטען על פי אותם דברי ביקורת, אין לשלול מדעיקרא את האפשרות להכיר בנזק נפשי, אשר נגרם כתוצאה מקבלת מידע מכלי שני. ברור ומובן לכאורה, כי ככל שהתובע קרוב לאירוע המזיק וחווה את החוויה הטראומטית בחושיו, הנזק הנפשי אשר נגרם לו, צפוי יותר, כתוצאה מסתברת בנסיבות העניין. כאשר ישנו מרחק מן האירועים בהתהוותם והמידע מתקבל מכלי שני, מותר להניח באופן סביר, כי עוצמת האירועים הקשים מתקהה ומתרככת, ובנסיבות אלה צפיות נזק נפשי ממשי הולכת ופוחתת. כך – דרך כלל, אולם לא תמיד. איני סבור כי יש מקום להצבתו של תנאי מקדמי, לפי תישלל על הסף זכותו לפיצוי של קרוב, אשר לא היה נוכח במקום התאונה ואשר אינו עומד, על כן, בתנאי ההתרשמות הישירה, אך נזקו היה צפוי בנסיבות העניין. ראינו, כי רבות הדוגמאות לנסיבות אשר הדמיון יכול להעלות, בהן העמידה על דרישת החוויה החושית הישירה מן האירוע המזיק עלולה להביא לתוצאות שאינן צודקות. משום כך ראוי, לטעמי, לדבוק בעניין זה במבחן הצפיות, היינו, יש לבחון ככל מקרה ומקרה, אם נזקו של התובע, אף אם נגרם על ידי קבלת אינפורמציה מכלי שני – היה צפוי ממכלול הנסיבות של אותו מקרה, כתוצאה מסתברת מהתנהגותו הרשלנית של הנתבע...".

1. ובפסיקה מאוחרת יותר, קבע כב' הנשיא השופט שמגר, כי העקרונות שהותוו בהלכת אלסוחה, עוד טעונים פיתוח והרחבה, וכי במתכוון לא נקבעו קווים מדויקים לתחימת הסוגיה, המצויה בשלבי התפתחות ועיצוב ראשוניים במשפטנו [ע"א 642/89 שניידר נ. עיריית חיפה (פורסם;13/01/1992)].
2. במקרה שלפניי, עיון בכתב התביעה, מעלה כי אמנם התובעים לא נכחו בזירת התאונה בעת התרחשותה, אולם לפי הנטען הגיעו לבית החולים מיד לאחר התאונה וראו את בנם כשכבר לא היה בחיים, בסמוך לאחר מותו. נוכח הקווים שהותוו בהלכת אלסוחה, כפי שהובאו לעיל, והואיל ולצורך דיוננו בבקשה זו, אנו בוחנים את עילת התביעה כפי הגרסה הנטענת בכתב התביעה – היינו, שהתובעים 2 ו - 3 אמנם לא נכחו בזירת האירוע עצמו, אך לטענתם חוו את תוצאות האירוע כפי שהתבטאו במות הבן בתאונה, זמן קצר לאחר מכן, כשדווחה להם הבשורה המרה וכשהגיעו לבית החולים ראו את בנם המת. המסקנה המתבקשת היא, שקיימת ייתכנות שיקבע בסופו של יום (לאחר הגשת ראיות ושמיעת עדויות) כי התנאי השני להלכת אלסוחה מתקיים בענייננו.
3. לעניין התנאי השלישי, שגם התקיימותו מצויה במחלוקת, אשר עוסק במידת הקרבה במקום ובזמן של הניזוק העקיף לאירוע המזיק, אציין כי האירוע אירע בסמוך לבית הורי המנוח ודקות אחדות לאחר שיצא מביתו, ודקות מעטות בטרם נודע להורים, התובעים 2 ו-3 לגביו ממי שראה את המנוח בסמוך לאחר התאונה. אפנה לכך שב - ת"א 898/92 אוקנין ישראל נ' סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ (פורסם; 21/11/99), נקבע כי: "זירת האירוע אשר גרמה לנזק הנפשי מתרכזת במקום התאונה אולם ניתן להרחיבה גם מעבר לכך למקומות ולזמנים "מישניים" שאינם ישירים, ובלבד שמתקיימת "קירבה סיבתית" בין המקום והזמן לבין האירוע המזיק וכן מצויה הוכחה ברורה לנזק נפשי ממשי ומוגדר.".
4. לאור האמור, אני מוצא כי בענייננו, קיימת ייתכנות שיקבע, בסופו של יום, כי התנאי השלישי להלכת אלסוחה מתקיים בענייננו.
5. כאמור, קיימת בענייננו ראשית ראיה לנזק נפשי (להבדיל - מראשית ראיה לנכות נפשית) שנגרם להורים בגין התאונה; וזאת עפ"י המסמכים הרפואיים המעטים, המעידים על כך שהתובעים אכן פנו לטיפול פסיכיאטרי, במקרה הנדון.
6. התובעת 2 אובחנה כסובלת מתסמונת פוסט טראומטית, מחשבות חודרניות על אירוע התאונה, מצב רוח ירוד, מגלה חוסר אונים וחוסר בטחון. בנוסף, קיבלה טיפול תרופתי. אמנם, התובעת כבר מטופלת בעקבות אירוע שקרה לה בעבר, אך אני מקבל את טענת התובעים, כי בשלב זה לא ניתן לשלול את האפשרות שמות בנה בתאונת דרכים ומאורעות התאונה עשויים להחמיר את מצבה הנפשי. עוד אני מקבל כי, עצם העובדה שהייתה מטופלת בעבר נפשית בשל אירוע שאינו קשור לתאונה, לא קובע כי הנכות אשר תמצא אצל התובעת 2, ככל שתמצא, קשורה אך ורק לאירועי עבר, ולא לאירוע התאונה הנדון.
7. התובע 3 אובחן כסובל מסימנים דיכאוניים, מצב רוח ירוד, ומגלה חוסר אונים ודאגה בשל מצב משפחתו. בדומה לתובעת 2, גם התובע 3 קיבל טיפול תרופתי. אמנם התובע פנה לטיפול פסיכיאטרי רק בחלוף שנה וחצי מיום התאונה, אך אני מקבל כי אין הדבר אומר כי לתובע לא נגרמה נכות נפשית. אזכיר כי עלה ממסמך נוסף שהוצג, כי לכאורה התובעים מקבלים יחדיו, כבני זוג, טיפולים נפשיים ורגשיים מידי שבוע.
8. באשר לענין דרישותיו וטיבו של התנאי הרביעי, טוענת הנתבעת כי על פי הלכת אלסוחה, יש להעמיד דרישה של "ראשית ראיה" לנזק נפשי חמור ואף לנכות מהותית. הנתבעת מוסיפה כי מדובר במבחן הקשה מבין סייגי הזכאות, כפי שנוסחו באלסוחה, ועל התובעים למלא דרישת תנאי זה.
9. אכן, הלכת אלסוחה הציבה רף גבוה במיוחד לענין הנזקים שיפוצו במעגל השני, וגם בחלוף עשור מהלכה זו, נקבע, ב – רע"א 5803/95 שרה ציון נ. אברהם צח ואח' (פורסם;18/03/97), כי "אין החברה ערוכה לשלם פיצויים בגין פגיעה קלה לכל מעגלי הנפגעים הבלתי ישירים. לפיכך, ראוי לסייג בדבר חומרת הפגיעה שיישאר על כנו", ואולם, בהמשך הדרך נקבע, כי הדרישות המחמירות שנקבעו בהלכת אלסוחה, אינן מהוות רשימה סגורה, ואין בהן כדי לפסול את האפשרות ליצירת קטגוריית ביניים עתידית נוספת של ניזוקים משניים חריגים, הכל כפי שיתברר מעניין לעניין, ובנסיבות כל מקרה לגופו: "במסגרת תהליך קביעתה של חובת הזהירות המושגית, נדרשת, אפוא, פעולת סינון אשר תבוא מבין כלל הנזקים הנפשיים הצפויים, את אלה אשר ראוי כי יכללו בתוך גבולות מעגל האחריות. ניתן לנסות ולמנות את מערכת השיקולים על פיהם יש לבדוק דבר קיומה של אחריות לפיצוי בגין נזקים נפשיים. כמובן אין זו רשימה ממצה, והיא תעמוד במבחן העשייה השיפוטית והתפתחות ההלכה מעניין לעניין (ע"א 9466/05 יעקב שוויקי נ. מדינת ישראל ).".
10. אכן המסמכים הרפואיים שמציגים התובעים 2 ו-3 בענייננו דלים יחסית, ולכאורה מאוחרים יחסית. אך האם ראוי כי מצב זה יעמוד לרועץ לתובעים בדרכם להעמיד תביעה על פי חוק הפלת"ד?
11. יש לזכור, כי אי-מתן אפשרות לתובעים להיבדק על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט (שהיא דרכו של חוק הפלת"ד), בעצם חוסם את דרכם להוכיח את עילת תביעתם באופן היחיד שהדין מתיר להם – הוכחת עמידתם בתנאי אלסוחה, בתרגומם המעודכן בנסיבות ענייננו, בהן קבעתי ייתכנות של הוכחת שלושת התנאים הרפואיים שמציבה הלכת אלסוחה. בעצם, בהכרעה הדוחה את בקשת התובעים הנדונה, יש משום מניעת יישום המבחן האם הם זכאים להיכנס בשערי חוק הפלת"ד.
12. בענין זה ראוי להזכיר את הדברים הבאים: "משנטען כי ניכוי שינוי קיצוני בהתנהגותה של התובעת ובאופן תפקודה, מאז מות בנה בתאונת דרכים, ומשישנו תיעוד המעיד על קבלת טיפול נפשי במסגרת מרכז קהילתי לבריאות הנפש בלוד – הגם שזה החל באיחור, כתוצאה מרתיעה מטיפול נפשי – אולם עובר לו טופלה התובעת בכדורי הרגעה טבעיים, הרי שישנה ראשית ראיה מספקת המצדיקה מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט [ב-ת"א 1958/02 ספר רינה נ. מגדל חברה לביטוח (פורסם;01/06/03)].
13. גם אני, לענייננו, אינני מוצא כי העובדה שמי מהתובעים פנה לטיפול רפואי "באיחור", יש בה כדי לשלול את זכותו להיבדק על ידי מומחה פסיכיאטרי אשר יחליט מהי מידת הנכות אשר נותרה לו, באם נותרה, בכל הקשור לתאונה נשוא תיק זה.
14. מודע אני לטענת המדרון החלקלק, לפיה, משמעות ההחלטה המקבלת את הבקשה הנדונה, בנסיבותיה, עלולה להיות שבכל מקרה מוות בתאונה ידרשו משאבים, שבסופו של דבר יפלו על הציבור, לבדיקת קרובי כל מי שחייו נקטלו בדרכים; אך אני מוצא, כי לא בכל תאונה מדובר במות בחור בן 20 בסמוך לבית הוריו, וכי ניתן לאזן את משמעותה הכלכלית של ההחלטה, על ידי השתת מימון הביניים של שכר המומחה, במקרים המתאימים, על המבקשים. אני מוצע כי מתן אפשרות כזאת הוא ראוי, באשר בחינת התקיימותה של הלכת אלסוחה איננה מתבצעת בתיקים אלה בדיון נפרד, ואין לחסום להורים השכולים בענייננו, בצערם, זכות דיונית שהיא, בעצם, גם מהותית, כאמור; שתאפשר להם לבחון האם לכאורה עומדת להם עילה בפלת"ד, כאמור.
15. אשר על כן, אף כי ספק אם במסמכים הרפואיים הדלים שהוצגו מטעם התובעים 2 ו-3 קיימת ראשית ראייה לנכות נפשית, להבדיל - מנזק נפשי, שנגרמה בגין השפעת התאונה ותוצאותיה על הניזוקים המישניים בענייננו, אני מוצא לאפשר לתובעים 2 ו-3 את יומם; וככל שימצאו התובעים 2 ו – 3 לנכון לממן במימון ביניים את שכר המומחה שימונה מטעם בית המשפט למתן חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי, אורה על מינוי מומחה כאמור.
16. בנסיבות אלו, כאמור, אני מכריע תוך איזון אינטרסים בין האינטרס של יציבות הדין לבין האינטרס של זכות הגישה לערכאות, כי אף שהמסמכים הרפואיים דלים, יש ליתן לתובעים הזדמנות להוכיח את דרגת הנכות הנפשית שנגרמה להם, ככל שנגרמה בגין התאונה; והם יודיעו לבית המשפט תוך 21 יום האם הם מבקשים לנצלה במימון ביניים שיושת עליהם (בעלות של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ – לגבי כל אחד מהתובעים).
17. ועוד הבהרה ואזהרה; אדגיש, כי טרם דנתי וטרם החלטתי בהחלטה זו - בטענת התובעים כי הם עומדים בהלכת אלסוחה; כל שקבעתי הוא ייתכנות, היינו, קבעתי שאין לשלול על הסף את התקיימות תנאים 1, 2 ו-3 של אלסוחה בנסיבות ענייננו. כאמור, מצאתי לקבוע את הראיות להוכחת עילה זו ולהגנה מפניה, יש להגיש ביחד הראיות האחרות התיק זה; בשלב זה, אנו בשלב של בחינת הנכויות הנטענות, לצורך בחינת התקיימות - התנאי הרביעי, כפי שהסברתי ארוכות לעיל.
18. לעיוני ביום 20.3.18.

ניתנה היום, ז' אדר תשע"ח, 22 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.