בקשת התובעת להורות על תיקון טעות סופר בפסק הדין.

הבקשה היא להורות, כי בנוסף לסעד הנלווה בדבר פיצוי מוסכם, כפי שנקבע בפסק הדין, יתוקן פסק הדין כך שהנתבע 2 יחויב גם בסעד העיקרי שנתבע בכתב התביעה, לפיו עליו לשלם את היטל ההשבחה. לעמדת התובעת, מדובר בהשמטה מקרית, שכן מתוך נימוקי פסק הדין עולה, כי פסק הדין אמור לכלול גם את הפיצוי המוסכם וגם את הפיצוי בגין התשלום אשר התובעת נטלה על עצמה במקום הנתבעים של היטל ההשבחה.

אין מדובר בקביעה אשר מהווה השמטה מקרית. בפסק הדין נקבע:

"במצב דברים זה, כאשר קיים קושי בכימות מדויק של היקף הנזק, אזי ראוי יהיה לחייב הנתבע 2 בתשלום חלקו בפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 13 להסכם המכר ביחס להפרה מסוג זה. עם זאת, לא יהיה זה נכון, ראוי וצודק לחייב את הנתבע 2 בנוסף גם בתשלום פיצוי כספי בגין נזקים. זאת נוכח הכלל, לפיו חיוב בגין פיצוי מוסכם ניתן כסעד חלופי ולא כסעד מצטבר לפיצוי בגין נזקים כתוצאה מהפרת חוזה".

בפסק הדין ניתן נימוק לקביעה לפיה אין מקום לחיוב בתשלום פיצוי כספי, בנוסף לפיצוי המוסכם, שכן מדובר בסעד חלופי ולא בסעד מצטבר.

אכן, התביעה בתחילה כללה סעד של צו עשה, אשר במהותו הינו סעד לאכיפת החוזה, בדבר חיוב הנתבעים בתשלום היטל ההשבחה, בנוסף לסעד הפיצוי המוסכם. אפשר וסעד זה בדבר צו לאכיפה יכול היה להיקבע במצטבר לסעד בדבר פיצוי כספי, כגון פיצוי מוסכם.

אולם, משעה שהתובעת שילמה בעצמה את היטל ההשבחה, הוחלף הסעד בדבר אכיפת החוזה בסעד של פיצוי כספי הנובע מהוצאה כספית של התובעת בתשלום היטל ההשבחה.

משלב זה, עמדו בפני בית המשפט שני סעדים בדבר פיצוי, האחד פיצוי מוסכם והשני פיצוי כספי בגין נזק (בתשלום היטל ההשבחה). ביחס לכך, חל הכלל אשר צוין בנימוקי פסק הדין, לפיו הפיצוי המוסכם הינו חלופי ולא מצטבר לפיצוי הכספי בגין נזק (ראה: סעיף 15(ב) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970 לפיו "הסכם על פיצויים מוסכמים אין בו כשלעצמו כדי לגרוע מזכותו של הנפגע לתבוע במקומם פיצויים לפי סעיפים 10 עד 14").

ניתנה היום, י' אדר תשע"ח, 25 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.